ג'ו ג'ו וייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ו ג'ו וייט
Jo Jo White
ג'ו ג'ו וייט, 2008
ג'ו ג'ו וייט, 2008
תאריך לידה 16 בנובמבר 1946
מקום לידה סנט לואיס שבמיזורי
תאריך פטירה 16 בינואר 2018 (בגיל 71)
עמדה רכז
גובה 1.91 מטר
מספר 10, 12
מכללה אוניברסיטת קנזס
דראפט בחירה מספר 9, 1969
בוסטון סלטיקס
היכל התהילה נבחר כשחקן בשנת 2015
קבוצות כשחקן
1969 – 1979
1979 – 1980
1980 – 1981
בוסטון סלטיקס
גולדן סטייט ווריורס
קנזס סיטי קינגס
הישגים כשחקן
2 אליפויות NBA‏ (1974, 1976)
MVP של סדרת הגמר (1976)
7 הופעות במשחק האולסטאר (1971–1977)
2 בחירות לחמישיית העונה השנייה (1975, 1977)
בחירה לחמישיית הרוקיז של העונה (1970)
מדליית זהב באולימפיאדת מקסיקו סיטי

ג'וזף הנרי "ג'ו ג'ו" וייטאנגלית: Joseph Henry "Jo Jo" White; ‏ 16 בנובמבר 1946 - 16 בינואר 2018) היה כדורסלן אמריקאי ששיחק בעמדת הרכז. בספטמבר 2015 הוצג כחבר היכל התהילה של הכדורסל כשחקן.[1]

החיים והקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ו ג'ו וייט נולד בסנט לואיס, מיזורי. הוא שיחק כדורסל מכללות באוניברסיטת קנזס, והוא נכנס עם מכללתו לטורניר אליפות המכללות בכדורסל של ה-NCAA שם הוא הפסיד לאחר שתי הארכות לטקסס המערבית, שכיום ידועה כאוניברסיטת טקסס באל פאסו.

לאחר הקולג', שיחק וייט באולימפיאדת מקסיקו בשנת 1968 עם נבחרת ארצות הברית בכדורסל, שלא הפסידה במשחק אחד וניצחה את נבחרת יוגוסלביה 65-50 במשחק הגמר.

לאחר האולימפיאדה, נבחר וייט בדראפט ה-NBA בבחירה התשיעית על ידי בוסטון סלטיקס, שבדיוק זכו באליפות ה-11 שלהם ב-13 שנים. בשנה שבה הגיע וייט לבוסטון, הסנטר והשחקן-מאמן של הסלטיקס, ביל ראסל, הכריז על פרישתו. בעונתו הראשונה, הסלטיקס בנו מחדש את הקבוצה שלהם, כשבחרו בדראפט את דייב קאונס וקיבלו בטרייד את פול סילאס. ביחד עם שני אלה ועם הפורוורד הוותיק ג'ון האבליצ'ק, הפך וייט לעמוד התווך בשתי אליפויות בוסטון בשנות השבעים (בעונת 1973-74 ובעונת 1975-76).

וייט הפך לאחד מהשחקנים היציבים ביותר של הכדורסל המקצועי לאחר ששיחק את כל 82 המשחקים במשך 5 עונות רצופות. יכולותיו כללו הגנה נהדרת, מהירות, זריקה ויכולת מנהיגות.

בשנת 1970 סיימו הסלטיקס עם המאזן השלילי הראשון מאז 1951. כשווייט מוביל את ההתקפה מעמדת הרכז, הקבוצה חזרה למאזן חיובי בשנת 1971. הוא שיחק במשחק האולסטאר במשך שבע שנים רצופות, משנת 1971 ועד 1977, כשהוא גם מסיים כאחד מעשרת המובילים בליגה באסיסטים משנת 1973 עד שנת 1977. ב-1974 וב-1976, הוביל וייט את הסלטיקס לאליפות והוא קיבל את תואר ה-MVP של סדרת הגמר ב-NBA בגמר 1976.

אחד משיאי הקריירה של וייט הוא משחק עם ההארכה המשולשת נגד פיניקס סאנס במשחק 5 בסדרת הגמר של 1976. וייט הוביל את הקלעים במשחק עם 33 נקודות, והיו לו גם 9 אסיסטים בניצחון בתוצאה 128-126. הוא שיחק במשחק 60 דקות, כשמשחק רגיל נמשך רק 48 דקות, והיחיד ששיחק יותר זמן ממנו הוא גארפילד הרד מהסאנס ששיחק 61 דקות מתוך 63 דקות המשחק. משחק זה נחשב בעיני רבים למשחק הטוב ביותר ששוחק אי פעם.[דרוש מקור]

וייט הועבר לגולדן סטייט ווריורס ב-1979, והוא פרש ב-1981 כשהוא שיחק עם ה-קנזס סיטי קינגס. שנה לאחר מכן גופייתו עם מספר 10 נתלתה על תקרת הבוסטון גארדן, אולמם של הסלטיקס.

וייט המשיך להיות מעורב בכדורסל, ארגן פרויקטים עם בוסטון סלטיקס, והמשיך לבוא לרוב משחקי הבית שלהם.

ב-16 בינואר 2018 נפטר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, בגיל 71.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ו ג'ו וייט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, מוטומבו הוצג בהיכל התהילה: "הכדורסל הפך אותי לאזרח העולם", באתר וואלה! NEWS‏, 12 בספטמבר 2015
  2. ^ הודעה על פטירתו של וייט, באתר הרשמי של ה-NBA,‏ 17 בינואר 2018