משחק האולסטאר של ה-NBA

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משחק האולסטאר של ה-NBA הוא משחק ראווה שנתי שנערך בין שחקנים נבחרים מליגת ה-NBA מדי חודש פברואר, והנו האירוע המרכזי של סוף שבוע האולסטאר ב-NBA. השחקנים במשחק מחולקים לשתי קבוצות - "נבחרת המזרח" ו"נבחרת המערב" - לפי מיקום קבוצתם המקורית ב-NBA. משחק האולסטאר הראשון נערך ב-2 במרץ 1951 בעיר בוסטון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לקיומו של משחק האולסטאר נהגה בפגישה בין הנציב הראשון של ליגת ה-NBA מוריס פודולוף, איש יחסי הציבור של הליגה האסקל כהן והבעלים של בוסטון סלטיקס וולטר בראון. באותה תקופה עולם הכדורסל היה שרוי בהלם בעקבות שערוריית הימורים בליגת המכללות. במטרה להחזיר את אמון הציבור בכדורסל ובליגה בפרט, הציע כהן שהליגה תקיים משחק ראווה שהמשתתפים בו הם כוכבי הליגה, בדומה למשחק שהיה נהוג בליגת הבייסבול האמריקנית. על אף הפסימיות ששררה בנוגע לרעיון, הוחלט להוציאו לפועל לאחר שבעלי הסלטיקס, וולטר בראון, הציע לקיים את המשחק באצטדיון הביתי של קבוצתו - הבוסטון גארדן - ואף לכסות את כל עלויות המשחק מכיסו באם האירוע לא יניב רווחים.‏[1]

במשחק האולסטאר הראשון, שנערך בעונת 1950/1951, גברה "נבחרת המזרח" על "נבחרת המערב" בתוצאה 111-94, וכוכב הסלטיקס אד מקאולי נבחר ל-MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA. משחק האולסטאר היה הצלחה גדולה ו-10,094 אוהדים צפו בו, הרבה מעל ממוצע הצופים העונתי שעמד על 3,500.‏[2]

מאפייני משחק האולסטאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפצת כדור הפתיחה במשחק האולסטאר 2009

המשתתפים במשחק נבחרים בשתי דרכים: שחקני החמישיות הפותחות נבחרים באמצעות הצבעת אוהדים, בעוד השחקנים המחליפים בשתי הקבוצות נבחרים על ידי מאמני הליגה. הצבעת האוהדים לחמישיות הפותחות נעשית בחלוקה לפי עמדות - כל אוהד בוחר שני שחקני חוץ (עמדות הרכז והקלע) ושלושה שחקני פנים (עמדות הסמול פורוורד, פאוור פורוורד וסנטר). מאמני הליגה בוחרים את השחקנים המחליפים של נבחרת האזור בו הם מאמנים (מזרח או מערב), ואין באפשרותם לבחור שחקנים מקבוצתם. כל מאמן בוחר שישה שחקנים, מתוכם לפחות שני שחקני חוץ ושני שחקני פנים, המדורגים ביניהם לפי סדר העדיפות של המאמן.

באם שחקן נבחר אינו יכול להשתתף במשחק עקב פציעה - נציב (קומישינר) הליגה בוחר את מחליפו. במקרה בו השחקן הפצוע נבחר על ידי האוהדים כשחקן פותח, מאמן הקבוצה בוחר את מחליפו בחמישייה הפותחת מבין כל שחקני הספסל של קבוצתו.‏[3] אין הגבלה למספר השחקנים שיכולים להיבחר לאולסטאר מקבוצה אחת, אך מעולם לא שלחה קבוצה יותר מארבעה שחקנים למשחק האולסטאר. נכון לשנת 2015, שמונה קבוצות שלחו ארבעה שחקנים למשחק האולסטאר, האחרונה ביניהן היא אטלנטה הוקס (2015) שייצגו אותה השחקנים ג'ף טיג, קייל קורבר, פול מילסאפ ואל הורפורד.‏[4]

המאמן של הקבוצה המחזיקה במאזן הטוב ביותר בכל אזור (מזרח ומערב) בתאריך ה-31 בינואר נבחר לאמן את נבחרת אותו אזור, ובתנאי שלא ייאמן שנתיים ברציפות. חוק זה, המכונה "חוק ריילי", הוחל לאחר שמאמן לוס אנג'לס לייקרס בשנות ה-80, פט ריילי, נבחר לאמן ב-8 מתוך 9 העונות בין 1982 ו-1990. במקרה כזה, המאמן במשחק האולסטאר יהיה זה שקבוצתו מדורגת במקום השני של אותו אזור.

המשחק נערך תחת כללי ה-NBA הרגילים, אך יש מספר הבדלים ראויים לציון. מאחר שהחמישייה נבחרת בהצבעת אוהדים, לעתים שחקנים מתופקדים שלא בעמדה הטבעית להם. באולסטאר 2007, לדוגמה, נבחרו לעמדות הגארד של קבוצת המערב קובי בראיינט וטרייסי מקגריידי, כאשר אף אחד מהם אינו רכז טבעי. בראיינט, שמתופקד לרוב בעמדת הקלע, נאלץ לפתוח את המשחק כרכז הקבוצה.

הצגת השחקנים מלווה בדרך כלל במופע פירוטכניקה של אורות ומוזיקת דאנס רועשת. מדים מיוחדים מעוצבים לכבוד המשחק כל שנה, בדרך כלל בצבע אדום עבור קבוצת המערב וכחול עבור קבוצת המזרח, אולם בין השנים 1997-2002 לבשו השחקנים במשחק את מדי קבוצתם המקורית. לפני שריקת הפתיחה מבצעים אמנים מוכרים את הימנוני ארצות הברית וקנדה. אחד הביצועים הזכורים נעשה על ידי מרווין גיי באולסטאר 1983, אז הוא לווה על ידי גורדון בנקס שניגן שילוב של מוזיקת נשמה ומוזיקת פאנק.

משחקי האולסטאר הם משחקי ראווה, וככאלה הם מאופיינים במהלכים מלהיבים כגון הטבעות מרשימות, סלים יפים, האלי-הופ ומסירות מיוחדות. בהתאם, מושקע פחות מאמץ במערך ההגנה של הקבוצות במשחק, וכתוצאה מכך התוצאות במשחקי האולסטאר בדרך כלל גבוהות בהרבה ממשחק ממוצע. המאמנים בדרך כלל משתפים את כל השחקנים בסגל במספר רב של דקות, בניגוד למשחק רגיל בו על פי רוב משתמש המאמן ברוטציה מצומצמת. הרבע הרביעי של המשחק מאופיין לרוב בהעלאת רמת ההגנה והמאמץ במשחק, במקרים בהם התוצאה צמודה.

הפסקת המחצית ארוכה מאשר במשחק רגיל ונערכים בה מופעי מוזיקה. אמנים מוכרים אשר נטלו חלק במופעים כוללים את ג'סטין ביבר, מייקל ג'קסון, סנופ דוג, אלטון ג'ון, ביונסה, מריה קארי, שאקירה, ג'ון לג'נד, ריהאנה ומפורסמים רבים נוספים.

שיאי משחק האולסטאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קווין גארנט מנבחרת המערב זורק זריקת עונשין במהלך משחק האולסטאר 2007

להלן שיאי כל הזמנים של משחק האולסטאר בקטגוריות סטטיסטיות נבחרות, המחולקים לשיאים שנקבעו על ידי שחקנים לאורך הקריירה, שיאים שנקבעו על ידי שחקנים במשחק בודד, ושיאים שנקבעו על ידי קבוצות במשחק האולסטאר. הנתונים נכונים לסוף אולסטאר 2015.

שיאים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הקריירה:

  • פרסי MVP של משחק האולסטאר: 4, בוב פטיט (1956, 1958, 1959, 1962) וקובי בראיינט (2002, 2007, 2009, 2011).
  • מספר הבחירות הרב ביותר למשחק: 19, כרים עבדול-ג'באר.
  • רצף הבחירות הארוך ביותר למשחק: 18, קובי בראיינט.
  • מספר המשחקים הרב ביותר כשחקן פותח: 15, קובי בראיינט.
  • ממוצע הנקודות הגבוה ביותר (לפחות 3 משחקים): 25.6, קווין דוראנט.
  • מספר הנקודות המצטבר הגבוה ביותר: 291, לברון ג'יימס.
  • מספר הדקות המצטבר הגבוה ביותר: 449, כרים עבדול-ג'באר.
  • מספר הריבאונדים המצטבר הגבוה ביותר: 197, וילט צ'מברליין.
  • ממוצע הריבאונדים הגבוה ביותר (לפחות 3 משחקים): 16.2, בוב פטיט.
  • מספר האסיסטים המצטבר הגבוה ביותר: 127, מג'יק ג'ונסון.
  • ממוצע האסיסטים הגבוה ביותר (לפחות 3 משחקים): 12.5, כריס פול.
  • מספר החטיפות המצטבר הגבוה ביותר: 38, קובי בראיינט.
  • ממוצע החטיפות הגבוה ביותר (לפחות 3 משחקים): 3.5, כריס פול.
  • מספר החסימות המצטבר הגבוה ביותר: 31, כרים עבדול-ג'באר.
  • ממוצע החסימות הגבוה ביותר (לפחות 3 משחקים): 1.92, האקים אולאג'ואן.
  • מספר קליעות ה-3 המצטבר הגבוה ביותר: 27, לברון ג'יימס.

במשחק בודד:

שיאים קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מספר הנקודות הרב ביותר לקבוצה: 196, נבחרת המערב (2016).
  • מספר הנקודות הכולל הגבוה ביותר במשחק: 369 (196-173 לטובת המערב), באולסטאר 2016.
  • מספר הנקודות הנמוך ביותר לקבוצה: 75, נבחרת המזרח (1953).
  • מספר הנקודות הנמוך ביותר במשחק: 154 (79-75 לטובת המערב), באולסטאר 1953.
  • הפרש הניצחון הגבוה ביותר: 40 (153-113), לטובת המערב באולסטאר 1992.
  • מספר קליעות ה-3 הרב ביותר לקבוצה: 31, נבחרת המערב (2016).
  • מספר קליעות ה-3 הגבוה ביותר במשחק: 51, באולסטאר 2016.

שיאים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות משחק האולסטאר לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טים דאנקן מנבחרת המערב במדי החימום של משחק האולסטאר 2011

נכון לשנת 2016, המאזן בין "נבחרת המזרח" ל"נבחרת המערב" במשחקי האולסטאר לאורך השנים עומד על 37-28 לטובת נבחרת המזרח.

שנה תוצאה עיר מארחת ה-MVP של המשחק
1951 111-94 למזרח בוסטון אד מקאולי, בוסטון סלטיקס
1952 108-91 למזרח בוסטון פול אריזין, פילדלפיה ווריורס
1953 79-75 למערב פורט ויין ג'ורג' מיקן, מיניאפוליס לייקרס
1954 98-93 למזרח (הארכה) ניו יורק בוב קוזי, בוסטון סלטיקס
1955 100-91 למזרח ניו יורק ביל שרמן, בוסטון סלטיקס
1956 108-94 למערב רוצ'סטר בוב פטיט, סנט לואיס הוקס
1957 109-97 למזרח בוסטון בוב קוזי, בוסטון סלטיקס
1958 130-118 למזרח סנט לואיס בוב פטיט, סנט לואיס הוקס
1959 124-108 למערב דטרויט בוב פטיט, סנט לואיס הוקס ואלג'ין ביילור, מיניאפוליס לייקרס
1960 125-115 למזרח פילדלפיה וילט צ'מברליין, פילדלפיה 76'
1961 153-131 למערב סירקיוז אוסקר רוברטסון, סינסינטי רויאלס
1962 150-130 למערב סנט לואיס בוב פטיט, סנט לואיס הוקס
1963 115-108 למזרח לוס אנג'לס ביל ראסל, בוסטון סלטיקס
1964 111-107 למזרח בוסטון אוסקר רוברטסון, סינסינטי רויאלס
1965 124-123 למזרח סנט לואיס ג'רי לוקאס, סינסינטי רויאלס
1966 137-94 למזרח סינסינטי אדריאן סמית', סינסינטי רויאלס
1967 135-120 למערב דיילי סיטי ריק בארי, סן פרנסיסקו ווריורס
1968 144-124 למזרח ניו יורק האל גריר, פילדלפיה 76'
1969 123-112 למזרח בולטימור אוסקר רוברטסון, סינסינטי רויאלס
1970 142-135 למערב פילדלפיה ויליס ריד, ניו יורק ניקס
1971 108-107 למערב סן דייגו לני וילקינס, סיאטל סופרסוניקס
1972 112-110 למזרח אינגלווד ג'רי וסט, לוס אנג'לס לייקרס
1973 104-84 למערב שיקגו דייב קאונס, בוסטון סלטיקס
1974 134-123 למזרח סיאטל בוב לניר, דטרויט פיסטונס
1975 108-102 למזרח פיניקס וולט פרייזר, ניו יורק ניקס
1976 123-109 למערב פילדלפיה דייב בינג, וושינגטון בולטס
1977 125-124 למזרח מילווקי ג'וליוס אירווינג, פילדלפיה 76'
1978 133-125 למערב אטלנטה רנדי סמית', באפלו ברייבס
1979 134-129 למזרח מישיגן דייוויד תומפסון, דנוור נאגטס
1980 144-136 למזרח (הארכה) לנדרובר ג'ורג' גרווין, סן אנטוניו ספרס
1981 123-120 למזרח אוהיו נייט ארצ'יבלד, בוסטון סלטיקס
1982 120-118 למזרח ניו ג'רזי לארי בירד, בוסטון סלטיקס
1983 132-123 למזרח אינגלווד ג'וליוס אירווינג, פילדלפיה 76'
1984 154-145 למערב (הארכה) דנוור אייזיאה תומאס, דטרויט פיסטונס
1985 140-129 למזרח אינדיאנפוליס רלף סמפסון, יוסטון רוקטס
1986 139-132 למערב דאלאס אייזיאה תומאס, דטרויט פיסטונס
1987 154-149 למערב (הארכה) סיאטל טום צ'יימברס, סיאטל סופרסוניקס
1988 138-133 למזרח שיקגו מייקל ג'ורדן, שיקגו בולס
1989 143-134 למערב יוסטון קארל מלון, יוטה ג'אז
1990 130-113 למזרח מיאמי מג'יק ג'ונסון, לוס אנג'לס לייקרס
1991 116--114 למזרח שארלוט צ'ארלס בארקלי, פילדלפיה 76'
1992 153-113 למערב אורלנדו מג'יק ג'ונסון, לוס אנג'לס לייקרס
1993 135-132 למערב (הארכה) סולט לייק סיטי קארל מלון וג'ון סטוקטון, יוטה ג'אז
1994 127-118 למזרח מיניאפוליס סקוטי פיפן, שיקגו בולס
1995 139-112 למערב פיניקס מיץ' ריצ'מונד, סקרמנטו קינגס
1996 129-118 למזרח סן אנטוניו מייקל ג'ורדן, שיקגו בולס
1997 132-120 למזרח קליבלנד גלן רייס, שארלוט הורנטס
1998 135-114 למזרח ניו יורק מייקל ג'ורדן, שיקגו בולס
1999 בוטל עקב השביתה ב-NBA באותה עונה
2000 137-125 למערב אוקלנד טים דאנקן, סן אנטוניו ספרס ושאקיל אוניל, לוס אנג'לס לייקרס
2001 111-110 למזרח וושינגטון אלן אייברסון, פילדלפיה 76'
2002 135-120 למערב פילדלפיה קובי בראיינט, לוס אנג'לס לייקרס
2003 155-145 למערב (הארכה) אטלנטה קווין גארנט, מינסוטה טימברוולבס
2004 136-132 למערב לוס אנג'לס שאקיל אוניל, לוס אנג'לס לייקרס
2005 125-115 למזרח דנוור אלן אייברסון, פילדלפיה 76'
2006 122-120 למזרח יוסטון לברון ג'יימס, קליבלנד קאבלירס
2007 153-132 למערב לאס וגאס קובי בראיינט, לוס אנג'לס לייקרס
2008 134-127 למזרח ניו אורלינס לברון ג'יימס, קליבלנד קאבלירס
2009 146-119 למערב פיניקס קובי בראיינט, לוס אנג'לס לייקרס ושאקיל אוניל, פיניקס סאנס
2010 141-139 למזרח ארלינגטון דוויין וייד, מיאמי היט
2011 148-143 למערב לוס אנג'לס קובי בראיינט, לוס אנג'לס לייקרס
2012 152-149 למערב אורלנדו קווין דוראנט, אוקלהומה סיטי ת'אנדר
2013 143-138 למערב יוסטון כריס פול, לוס אנג'לס קליפרס
2014 163-155 למזרח ניו אורלינס קיירי אירווינג, קליבלנד קאבלירס
2015 163-158 למערב ניו יורק ראסל וסטברוק, אוקלהומה סיטי ת'אנדר
2016 196-173 למערב טורונטו ראסל וסטברוק, אוקלהומה סיטי ת'אנדר
2017 שארלוט

אירועים אחרים באולסטאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סוף-שבוע האולסטאר ב-NBA

משחק האולסטאר הוא האירוע המרכזי של סוף שבוע האולסטאר והוא מתקיים ביום ראשון בערב. אירועי סוף השבוע כוללים מספר תחרויות ומשחקים נוספים בהם נוטלים חלק שחקנים פעילים ושחקני עבר מליגת ה-NBA, וכן שחקנים מליגת הפיתוח של ה-NBA ושחקניות מליגת ה-WNBA.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]