משחק האולסטאר של ה-NBA

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

משחק האולסטאר של ה-NBA הוא משחק ראווה שנערך מדי שנה בחודש פברואר. השחקנים המשתתפים בו הם טובי השחקנים בליגת ה-NBA. המשחק הראשון נערך ב-2 במרץ, 1951 בבוסטון.

המשתתפים כיום נבחרים בשתי דרכים. הראשונה באמצעות הצבעת אוהדים כאשר עבור כל עמדה במגרש לכל אחת משתי הקבוצות נבחר השחקן בעל מספר ההצבעות הרב ביותר מקרב המצביעים. השחקנים המחליפים בשתי הקבוצות נבחרים על ידי מאמני הליגה.

המאמן של הקבוצה המחזיקה במאזן הטוב ביותר בכל אזור בתאריך 31 ב-ינואר נבחר לאמן את כל אחת משתי הקבוצות בהתאמה אך מאמן לא יכול לאמן באולסטאר שנתיים ברציפות. החוק הזה נקרא גם "'חוק ריילי'" מכיוון שמאמן הלוס אנג'לס לייקרס בשנות ה-80 פט ריילי נבחר בשיטה זו לאמן ב-8 מתוך 9 השנים בין 1981-1990. במקרה כזה המאמן יהיה זה שקבוצתו מחזיקה במקום השני של אותו אזור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לקיומו של משחק האולסטאר נהגה בפגישה בין הקומישינר הראשון של ליגת ה-NBA מוריס פודולוף, איש יחסי הציבור של הליגה האסקל כהן והבעלים של הבוסטון סלטיקס וולטר בראון. באותו זמן עולם הכדורסל היה שרוי בהלם בעקבות שערוריית הימורים בעולם המכללות. במטרה להחזיר את אמון הציבור בכדורסל ובליגה בפרט כהן הציע שהליגה תקיים משחק ראווה שהמשתתפים בו הם כוכבי הליגה בדומה למשחק שכבר היה נהוג בליגת הבייסבול האמריקנית ה-MLB באותו זמן‏[1]. על אף שרוב משתתפי הפגישה לרבות הקומישינר פודולוף היו פסימיים בנוגע לרעיון, הוחלט להוציאו לפועל. בעלי הסלטיקס בראון הציע לקיים את המשחק באצטדיון הביתי של קבוצתו הבוסטון גארדן ואף לכסות את כל העלויות מכיסו אם האירוע לא יניב רווחים‏[1]. במשחק האולסטאר הראשון קבוצת המזרח גברה על קבוצת המערב 111-94. כוכב הסלטיקס אד מקוואלי נבחר ל-MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA הראשון בהיסטוריה. משחק האולסטאר היה הצלחה גדולה ו-10,094 אוהדים צפו בו, הרבה מעל ממוצע הצופים העונתי של 3,500‏[2].

מאפייני משחק האולסטאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחק משחקות שתי קבוצות:

  • קבוצת המזרח, המייצגת את האזור המזרחי בליגה (הבית הדרום מזרחי, הבית האטלנטי והבית המרכזי)
  • קבוצת המערב, המייצגת את האזור המערבי בליגה (הבית הפסיפי, הבית הצפון מערבי והבית הדרום מערבי)

המשחק נערך תחת כללי ה-NBA הרגילים אך יש מספר שינויים ראויים לציון. מאחר שהחמישייה נבחרת בהצבעת אוהדים לעתים שחקנים מתופקדים שלא בעמדה הטבעית להם. למשל ב-2007 נבחרו לעמדות הגארד של קבוצת המערב קובי בראיינט וטרייסי מגריידי כאשר אף אחד מהם אינו רכז טבעי.

הצגת השחקנים בדרך מלווה במופע פירוטכניקה של אורות ומוזיקת דאנס רועשת. מדים מיוחדים מעוצבים לכבוד המשחק כל שנה, בדרך כלל אדום עבור קבוצת המערב וכחול עבור קבוצת המזרח אולם בין השנים 1997-2002 הורשו השחקנים לשחק במדים הרגילים של קבוצתם. במקרה ושני שחקנים מאותה קבוצה הם בעלי אותו מספר גופייה הם רשאים לבחור אם להישאר עם אותו מספר או להחליפו, למשל פטריק יואינג החליף את המספר הרגיל שלו #33 במספר #3 משום שלארי בירד השתמש באותו מספר. לפני שריקת הפתיחה מספר רב של אמנים מבצע שירים הקשורים למשחק כמו "The Star-Spangled Banner". אחד הביצועים הזכורים נעשה על ידי מרווין גיי באולסטאר של 1983. גיי לווה על ידי גורדון בנקס שניגן שילוב של מוזיקת נשמה ומוזיקת פאנק. בנקס עדיין מחזיק בקלטת ההיסטורית של המוזיקה שליוותה את הביצוע המיוחד של גיי.

משחקי האולסטאר הם משחקי ראווה, וככאלה הם מאופיינים במהלכים מלהיבים כגון הטבעות מרשימות, סלים יפים, האלי-הופ ומסירות מיוחדות. בנוסף מושקע פחות מאמץ במערך ההגנה של הקבוצה במשחק, וכתוצאה מכך התוצאות במשחקי האולסטאר בדרך כלל גבוהות. המאמנים בדרך כלל משתפים את כל השחקנים במספר רב של דקות בסגל בניגוד למשחק רגיל בו על פי רוב משתמש המאמן ברוטציה מצומצמת. הרבע הרביעי של המשחק מאופיין בהעלאת רמת ההגנה והמאמץ במשחק.

המחצית ארוכה מאשר משחק רגיל ונערכים בה מופעי מוזיקה. לאחרונה נטלו חלק במופעים אלטון ג'ון, ביונסה, מריה קארי, שאקירה, ג'ון לג'נד, ריהאנה ומפורסמים רבים נוספים.

תוצאות משחק האולסטאר לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזרח מוביל על המערב 36-25 במספר הניצחונות לאורך השנים.

שנה תוצאה עיר מארחת המצטיין במשחק
1951 111-94 למזרח בוסטון אד מקוואלי, בוסטון סלטיקס
1952 108-91 למזרח בוסטון פול אריזין, פילדלפיה ווריורס
1953 79-75 למערב פורט ווין ג'ורג' מיקן, מיניאפוליס לייקרס
1954 98-93 למזרח (הארכה) ניו יורק בוב קוזי, בוסטון סלטיקס
1955 100-91 למזרח ניו יורק ביל שרמן, בוסטון סלטיקס
1956 108-94 למערב רוצ'סטר בוב פטיט, סנט לואיס הוקס
1957 109-97 למזרח בוסטון בוב קוזי, בוסטון סלטיקס
1958 130-118 למזרח סנט לואיס בוב פטיט, סנט לואיס הוקס
1959 124-108 למערב דטרויט בוב פטיט, סנט לואיס הוקס ואלג'ין ביילור, מיניאפוליס לייקרס
1960 125-115 למזרח פילדלפיה ווילט צ'מברליין, פילדלפיה 76'
1961 153-131 למערב סירקיוז אוסקר רוברטסון, סינסינטי רויאלס
1962 150-130 למערב סנט לואיס בוב פטיט, סנט לואיס הוקס
1963 115-108 למזרח לוס אנג'לס ביל ראסל, בוסטון סלטיקס
1964 111-107 למזרח בוסטון אוסקר רוברטסון, סינסינטי רויאלס
1965 124-123 למזרח סנט לואיס ג'רי לוקאס, סינסינטי רויאלס
1966 137-94 למזרח סינסינטי אדריאן סמית, סינסינטי רויאלס
1967 135-120 למערב דייל סיטי ריק בארי, גולדן סטייט ווריורס
1968 144-124 למזרח ניו יורק האל גריר, פילדלפיה 76'
1969 123-112 למזרח בולטימור אוסקר רוברטסון, סינסינטי רויאלס
1970 142-135 למערב פילדלפיה ויליס ריד, ניו יורק ניקס
1971 108-107 למערב סן דייגו לני וילקינס, סיאטל סופרסוניקס
1972 112-1104 למזרח אינגלווד ג'רי ווסט, לוס אנג'לס לייקרס
1973 104-84 למערב שיקגו דייב קאונס, בוסטון סלטיקס
1974 134-123 למזרח סיאטל בוב לניר, דטרויט פיסטונס
1975 108-102 למזרח פיניקס וולט פרייזר, ניו יורק ניקס
1976 123-109 למערב פילדלפיה דייב בינג, וושינגטון בולטס
1977 125-124 למזרח מילווקי ג'וליוס אירווינג, פילדלפיה 76'
1978 133-125 למערב אטלנטה רנדי סמית, באפלו ברייבס
1979 134-129 למזרח מישיגן דייוויד תומפסון, דנבר נאגטס
1980 144-136 למזרח (הארכה) לנדרובר ג'ורג' גרווין, סן אנטוניו ספרס
1981 123-120 למזרח אוהיו נייט ארצ'יבלד, בוסטון סלטיקס
1982 120-118 למזרח ניו ג'רזי לארי בירד, בוסטון סלטיקס
1983 132-123 למזרח אינגלווד ג'וליוס אירווינג, פילדלפיה 76'
1984 154-145 למערב (הארכה) דנבר אייזיאה תומאס, דטרויט פיסטונס
1985 140-129 למזרח אינדיאנפוליס רלף סמפסון, יוסטון רוקטס
1986 139-132 למערב דאלאס אייזיאה תומאס, דטרויט פיסטונס
1987 1540149 למערב (הארכה) סיאטל טום צ'יימברס, סיאטל סופרסוניקס
1988 138-133 למזרח שיקגו מייקל ג'ורדן, שיקגו בולס
1989 143-134 למערב יוסטון קארל מלון, יוטה ג'אז
1990 130-113 למזרח מיאמי מג'יק ג'ונסון, לוס אנג'לס לייקרס
1991 116--114 למזרח שרלוט צ'ארלס בארקלי, פילדלפיה 76'
1992 153-113 למערב אורלנדו מג'יק ג'ונסון, לוס אנג'לס לייקרס
1993 135-132 למערב (הארכה) סולט לייק סיטי קארל מלון, יוטה ג'אז וג'ון סטוקטון, יוטה ג'אז
1994 127-118 למזרח מיניאפוליס סקוטי פיפן, שיקגו בולס
1995 139-112 למערב פיניקס מיץ' ריצ'מונד, סקרמנטו קינגס
1996 129-118 למזרח סן אנטוניו מייקל ג'ורדן, שיקגו בולס
1997 132-120 למזרח קליבלנד גלן רייס, שרלוט הורנטס
1998 135-114 למזרח ניו יורק מייקל ג'ורדן, שיקגו בולס
1999 בוטל עקב השביתה ב-NBA באותה עונה
2000 137-125 למערב אוקלנד טים דאנקן, סן אנטוניו ספרס ושאקיל אוניל, לוס אנג'לס לייקרס
2001 111-110 למזרח וושינגטון אלן אייברסון, פילדלפיה 76'
2002 135-120 למערב פילדלפיה קובי בראיינט, לוס אנג'לס לייקרס
2003 155-145 למערב (הארכה) אטלנטה קווין גארנט, מינסוטה טימברוולבס
2004 136-132 למערב לוס אנג'לס שאקיל אוניל, לוס אנג'לס לייקרס
2005 125-115 למזרח דנבר אלן אייברסון, פילדלפיה 76'
2006 122-120 למזרח יוסטון לברון ג'יימס, קליבלנד קאבלירס
2007 153-132 למערב לאס וגאס קובי בראיינט, לוס אנג'לס לייקרס
2008 134-127 למזרח ניו אורלינס לברון ג'יימס, קליבלנד קאבלירס
2009 146-119 למערב פיניקס קובי בראיינט, לוס אנג'לס לייקרס ושאקיל אוניל, פיניקס סאנס
2010 141-139 למזרח ארלינגטון דווין וויד, מיאמי היט
2011 148-143 למערב לוס אנג'לס קובי בראיינט, לוס אנג'לס לייקרס
2012 152-149 למערב אורלנדו קווין דוראנט, אוקלהומה סיטי ת'אנדר
2013 143-138 למערב יוסטון כריס פול, לוס אנג'לס קליפרס
2014 155-163 למזרח ניו אורלינס קיירי אירווינג, קליבלנד קאבלירס

אירועים אחרים באולסטאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סוף-שבוע האולסטאר ב-NBA

משחק האולסטאר הוא האירוע המרכזי של סוף שבוע האולסטאר והוא מתקיים ביום ראשון בערב. אירועי סוף השבוע כוללים מספר תחרויות ומשחקים נוספים בהם נוטלים חלק שחקנים רבים מליגת ה-NBA ומליגת ההתפתחות (D-League) וכן מספר שחקניות מליגת ה-WNBA.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Richard Goldstein,‏ Haskell Cohen, 86, Publicist; Created N.B.A. All-Star Game, באתר עיתון הניו יורק טיימס, 3 ביולי 2000
  2. ^ 57 Memorable All-Star Moments - 1950s, באתר NBA.com