פיניקס סאנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
פיניקס סאנס
Phoenix Suns
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1968
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולם ביתי טוקינג סטיק ריזורט ארנה (19,023 מושבים)
מיקום פיניקס, אריזונה, ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המערבי
בית הבית הפאסיפי
בעלים רוברט סארבר
נשיא ג'ייסון ראולי
מנכ"ל ג'יימס ג'ונס
מאמן מונטי ויליאמס
צבעי תלבושת כתום, סגול, שחור, כסוף
תארים
אליפויות אזוריות 2
1976, 1992
תלבושת
מדי בית וחוץ של פיניקס סאנס
Kit body 2018-19 PHO association.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts 2017-18 PHO association.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body 2018-19 PHO icon.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts 2017-18 PHO icon.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה

פיניקס סאנסאנגלית: Phoenix Suns) היא קבוצת כדורסל אמריקאית מפיניקס, אריזונה, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה החלה את דרכה בליגה בשנת 1968 באולם "וטראנס ממוריאל קוליסאום" ובשנת 1988 הם עברו לאולם אמריקה וסט ארנה. הקבוצה מעולם לא זכתה באליפות ה-NBA.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות (1968–1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בינואר 1968 הודיעה ליגת ה-NBA על הוספת שתי קבוצות לליגה: מפיניקס וממילווקי. קבוצת המשקיעים מפיניקס החתימה את המנהל של שיקגו בולס, ג'רי קולנג'לו, כג'נרל מנג'ר של פיניקס. הכינוי סאנס (שמשות) נבחר לאחר תחרות שמות, ומייצג את אריזונה שידועה כאחת מהמדינות עם האקלים החם ביותר בארצות הברית. קולנג'לו החתים את ג'וני "רד" קאר למשרת המאמן הראשון של המועדון. קאר נאלץ לנטוש את הקבוצה באמצע עונת 70–1969 וקולנג'לו בעצמו אימן את הקבוצה עד תום העונה. קוטון פיטסימונס החליף את קולנג'לו על הקווים בעונת 71–1970 ולקח את הקבוצה לעונה הראשונה עם מאזן חיובי של 34–48.

בשנות ה-70, פיניקס נחלה הצלחה בינונית עם שחקנים כישרוניים כמו דיק ואן ארסדייל, אחיו התאום טום, חבר היכל התהילה קוני הוקינס, טראק רובינסון, אלבן אדמס והסנטר ניל ווק. הסאנס סיימו את עונת 76–1975 עם מאזן של 42 ניצחונות ו-40 הפסדים, אך הצליחו לנצח בסדרת גמר המערב את האלופים הקודמים - גולדן סטייט ווריורס, ואף הצליחו להתמודד בכבוד מול בוסטון סלטיקס עד המשחק השישי בסדרה, בו הפסידו. את המשחק החמישי באותה סדרה, שנגמר לאחר שלוש הארכות, רבים מחשיבים כמשחק ה-NBA הטוב ביותר אי-פעם.

שערוריית הסמים; קולנג'לו לוקח פיקוד (1987–1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הבאות היו פחות מוצלחות מבחינתה של פיניקס. בשנת 1987, ליגת ה-NBA האשימה 13 משחקני הליגה על שימוש בסמים אסורים, שלושה מתוכם היו שחקנים פעילים בפיניקס (ג'יימס אדוארדס, ג'יי האמפריז וגרנט גונדרזיק). ההאשמות היו מבוססות בעיקר על העדות של השחקן וולטר דייוויס אשר קיבל חסינות. שניים מהשחקנים נשלחו לתוכנית לגמילה מסמים, בעוד לשלישי ניתנה תקופת מבחן. השערורייה עמעמה את המוניטין של המועדון וספקה לקולנג'לו הזדמנות לקנות ביחד עם כמה משותפיו את הקבוצה במחיר של 44 מיליון דולר, שהיה בזמנו המחיר הגבוה ביותר שהוצע בעבור קבוצת NBA.

לאחר שערוריית הסמים ואיבוד הסנטר המבטיח ניק ואנוס, שנהרג בתאונת מטוס, שרר אי-שקט במועדון. רמת המשחק של פיניקס השתפרה לאחר החלפת הפורוורד הפופולרי לארי נאנס בשלושה משחקני הקליבלנד קאבלירס - קווין ג'ונסון, מארק וסט וטיירון קורבין. בשנת 1988, פיניקס החתימה את טום צ'יימברס, שנהיה לשחקן הראשון בליגת ה-NBA שחותם בקבוצה כשחקן חופשי בלתי מוגבל לאחר שנסתיים חוזהו עם סיאטל סופרסוניקס. באותה עונה פיניקס החתימה גם את השחקן ג'ף הורנסק, בחרה במקום ה-14 בדראפט את דן מארלי והקבוצה החלה ברצף של 13 ביקורים רצופים בפלייאוף. קורט רמביס מהשארלוט הורנטס הוחתם ב-1989, והקבוצה (בהדרכתו של המאמן פיטסימונס), בהפתעה מדהימה, ניצחה את הלוס אנג'לס לייקרס בחמישה משחקים לפני שהפסידה בגמר המערב לפורטלנד טרייל בלייזרס.

עידן צ'ארלס בארקלי (1992–1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992, הקבוצה עברה לאולמה החדש במרכז פיניקס, אמריקה וסט ארנה (כיום טוקינג סטיק ריסורט ארנה). באותה שנה בוצעו שינויים משמעותיים בסגל, עקב העלאה בתקציב המועדון: המהלך הראשון היה הוספת הפורוורד הססגוני צ'ארלס בארקלי, אשר נשלח מהפילדלפיה 76' תמורת ג'ף הורנסק, אנדרו לאנג וטים פרי. הרכישה של בארקלי, שנחשב לאחד השחקנים הטובים בתולדות הליגה, הייתה אחת הסיבות המרכזיות להצלחה של פיניקס בעונות הבאות. בשנת 1993, לאחר עונתו הראשונה של בארקלי עם הסאנס, הוא זכה בתואר MVP של העונה הסדירה ב-NBA בפעם היחידה בקריירה שלו.

בנוסף לבארקלי, החתימו גם את דני איינג' ובחרו בדראפט את שני השחקנים המבטיחים מאוניברסיטת ארקנסו - הסנטר אוליבר מילר והפורוורד ריצ'י דומאס. לפיניקס הייתה קבוצה דינמית שהיה קשה לעצור ושבתה את תשומת לבם של מעריצים מכל רחבי המדינה.

תחת הדרכתו של המאמן החדש פול וסטפאל (שהיה חלק מהקבוצה שהגיעה עד הגמר ב-1976), ניצחו 62 משחקים בעונת 93–1992. לאחר שהדיחו בפלייאוף את לוס אנג'לס לייקרס, סן אנטוניו ספרס וסיאטל סופרסוניקס, הסאנס הגיעו לגמר ה-NBA בפעם השנייה בתולדות המועדון. בסופו של דבר הם הפסידו בדרמטיות אופיינית לשיקגו בולס של מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן. הסדרה כללה משחק בעל שלוש הארכות (משחק 3); פיניקס הייתה שותפה בשני משחקי הגמר הארוכים ביותר בתולדות NBA. למרות ההפסד בגמר, אלפי אוהדים פרצו בקריאות "ניצחון" ברחובות פיניקס כהערכה לעונה הבלתי-נשכחת של הקבוצה.

הסאנס המשיכו עם עונות מוצלחות כשהם מציגים מאזן מצוין של 68–178 בעונות 93–1992, 1993-94 ו-95–1994. הם המשיכו לחזק את סגל הקבוצה עם הוספת שחקני מפתח כמו איי .סי. גרין, דני מאנינג, וסלי פרסון ואליוט פרי. למרות הזכייה בבית הפסיפי בעונת 95–1994, פיניקס מצאה את עצמה מחוץ לפלייאוף כבר אחרי רבע הגמר, בשנה השנייה ברציפות, כשגם בעונת 94–1993 הם הובילו על יוסטון רוקטס 3-1 בסדרה אבל הפסידו בשלושת המשחקים הבאים.

בסוף עונת 95–1994, המנג'ר של הסאנס, בראיין קולנג'לו (בנו של ג'רי) יזם עסקה שהתבררה מאוחר יותר ככישלון. הוא שלח את הגארד דן מארלי ביחד עם בחירת דראפט לקליבלנד קאבלירס בתמורה לסנטר ג'ון "הוט רוד" ויליאמס. בנוסף להיותו המנהיג של הקבוצה על המגרש, מארלי היה אהוב הקהל בפיניקס - מה שגרם לכעס רב של האוהדים על קולנג'לו כשזה החליף אותו. העסקה נועדה לספק את הצורך בסנטר עם יכולות חסימה גבוהות, אבל עם הזמן היא התבררה כלא-מועילה כאשר הנוכחות של מארלי חסרה, והתפוקה של ויליאמס לא ענתה על הציפיות של הקבוצה.

עונת 96–1995 הפכה לעונה מאכזבת ביותר מבחינתה של פיניקס כאשר הם מציגים מאזן בינוני של 40–42, והודחו כבר בסיבוב הראשון על ידי סן אנטוניו ספרס. המאמן וסטפאל פוטר באמצע העונה, ופיטסימונס חזר במקומו לתפקידו הקודם. ההתדלדלות בסיכויי הקבוצה לזכות באליפות הובילה למתיחות בין צ'ארלס בארקלי לג'רי קולנג'לו אשר התבטאה בהתנצחות ציבורית. בסיום אותה עונה, שלח קולנג'לו את בארקלי ליוסטון רוקטס בתמורה לסם קאסל, רוברט הורי, מארק בראיינט וצ'אקי בראון.

עונות 1997–2004[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון "אמריקה וסט", כיום "יונייטד סטייטס איירוויז", ביתם של פיניקס סאנס

לאחר "תקופת בארקלי", פיניקס התחילה את עונת 97–1996 עם פתיחה אומללה של 0–13 וקבעה בכך שיא מועדון שלילי. במשך רצף ההפסדים התפטר פיטסימונס מעמדת המאמן והוחלף על ידי שחקן העבר דני איינג'. אחרי ריב מתמשך בין איינג' ורוברט הורי, השחקן הועבר ללוס אנג'לס לייקרס בתמורה לשחקן האולסטאר סדריק סבאלוס. יותר מאוחר סם קאסל הוחלף בג'ייסון קיד, שחקן הדאלאס מאבריקס. עם חמישייה נמוכה ומהירה, פיניקס הרכיבה רצף של 11 משחקים רצופים שהביא אותם לפלייאוף, בסדרה שבה כמעט הצליחו להפתיע את הסיאטל סופרסוניקס, אחרי שהובילו 1–2 בסדרת הטוב מ-5, והפסידו בשני המשחקים הבאים. בפגרת המשחקים לפני עונת 1999–2000, הסאנס רכשו את שחקן האולסטאר פני הארדוויי אשר יחד עם ג'ייסון קיד, הרכיב את צוות "הקו האחורי של הליגה". למרות הציפיות הגבוהות, השילוב של הארדוויי וקיד אף פעם לא מומש במלואו עקב פציעות של הארדוויי במשך העונה הרגילה ושבר בעקב של קיד לקראת הפלייאוף. בסיבוב הראשון, הארדוויי הצליח להוביל את הקבוצה לניצחון מפתיע על הסן אנטוניו ספרס העדיפים. למרות חזרתו של קיד לסיבוב השני, פיניקס כשלה בניסיון להדיח גם את לוס אנג'לס לייקרס, שבסופו של הפלייאוף זכו באליפות.

בעונת 02–2001, בפעם הראשונה ב-14 השנים האחרונות, הקבוצה לא הגיעה לפלייאוף. בסוף אותה עונה החליפו הסאנס את ג'ייסון קיד, בעיקר בגלל האשמות על הכאת אשתו, בסטפון מרבורי מהניו ג'רזי נטס ובחרו בדראפט את אמארה סטודמאייר במקום התשיעי. בעונת 03–2002 נגלה סטודמאייר כאחד הגבוהים הטובים בליגה ורבים אף השוו את סגנון משחקו לזה של "חבר היכל התהילה" מוזס מלון. הגובה והאתלטיות שלו, יחד עם מוסר עבודה גבוה, הכניסו אותו לרשימה עם קווין גארנט, קובי בראיינט וטרייסי מקגריידי כשחקנים הטובים ביותר שהגיעו ל-NBA הישר מהתיכון. סטודמאייר נבחר כ"רוקי השנה של ה-NBA" לעונת 03–2002 שבו פיניקס רשמו מאזן חיובי 38–44 וחזרו לפלייאוף. הסאנס שוב הודחו בסיבוב הראשון לאחר 6 משחקים על ידי הקבוצה שבסופו של הפלייאוף תוכתר כאלופת הליגה - הסן אנטוניו ספרס.

בעונת 04–2003 פיניקס שוב מצאה את עצמה מחוץ לפלייאוף. לאחר פתיחה מאוד לא משכנעת, קולנג'לו הבין שהסגל הנוכחי לא יוביל את הקבוצה להישגים ושלח את מרבורי והארדוויי לניו יורק ניקס. לאחר הטרייד, הקבוצה המשיכה לדשדש אבל הוא נתן לשחקנים הצעירים להשתפר ולצבור ניסיון.

עידן סטיב נאש (2004–2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיב נאש במדי הסאנס

עונת 05–2004 סימנה את החזרה של הסאנס לצמרת הליגה, כשהסאנס מסיימים את העונה הרגילה עם המאזן הטוב בליגה 20–62. המהפך הגדול התרחש בעיקר בזכות הצטרפותם של שחקן האולסטאר סטיב נאש, והסווינגמן קוונטין ריצ'רדסון. המאזן המדהים 20–62 שווה לשיא המועדון שנקבע בעונת 93–1992 שבה הסאנס הגיעו עד הגמר. בסיום אותה עונה זכה סטיב נאש בתואר השחקן היעיל ביותר של העונה (MVP) והמאמן החדש מייק ד'אנטוני זכה בתואר מאמן העונה.

המפתח להצלחה של הקבוצה היה סגנון המשחק, המתבסס על התקפות מתפרצות, אשר אינו נפוץ בתקופה האחרונה ב-NBA. הסאנס סיימו את עונת 05–2004 כקבוצה עם מספר הנקודות הגבוה ביותר בממוצע למשחק (110.4), מספר השלשות הגבוה ביותר בממוצע למשחק (9.7) ואחוזי ההצלחה לזריקת 3 נקודות הגבוהים ביותר (39.3). לפיניקס גם הייתה נציגות גבוהה במשחק האולסטאר ובאירועים המלווים עמו. שון מריון, דיאנה טוראסי מפיניקס מרקורי ושחקן העבר דן מארלי זכו בתחרות "כוכבים זורקים", סטיב נאש זכה ב"תחרות הכישורים", ג'ו ג'ונסון וקוונטין ריצ'רדסון (שגם זכה) השתתפו בתחרות השלשות, אמארה סטודמאייר הגיע למקום השני בתחרות ההטבעות, ונאש, מריון וסטודמאייר השתתפו גם במשחק עצמו.

הסאנס הגיעו לפלייאוף ממוקמים במקום הראשון במערב, אשר הבטיח להם יתרון ביתיות לכל אורך הפלייאוף. הקבוצה הביסה את הממפיס גריזליס 4-0 וניצחה את הדאלאס מאבריקס בסיבוב השני 2–4. בגמר המערב הסן אנטוניו ספרס הצליחו פעמיים להחזיק את הסאנס על מתחת ל-100 נקודות, ניצחו בסדרה 1–4 וסיימו את העונה המוצלחת של הסאנס למרות 37 הנקודות בממוצע למשחק של אמארה סטודמאייר, ממוצע הנקודות הגבוה ביותר אי פעם של שחקן בביקורו הראשון בגמר אזורי.

משחק בית מול סקרמנטו קינגס, עונת 7–2006

עונת 06–2005 נפתחה ברגל שמאל כאשר אמארה סטודמאייר נאלץ לעבור ניתוח ארטוסקופיה בברך הימנית עוד לפני פתיחת העונה. מתוך 82 המשחקים במשך העונה, אמארה החמיץ 79. בנוסף, הקלע המבטיח ג'ו ג'ונסון דרש טרייד שיעביר אותו לאטלנטה הוקס שבתמורה העבירה לפיניקס את בוריס דיאו יחד עם שתי בחירות סיבוב ראשון בדראפט. החתמות נוספות באותה פגרה כללו את ראג'ה בל מהיוטה ג'אז וקורט תומאס מהניו יורק ניקס, אשר פספס את חציו השני של העונה בעקבות פציעה בברך. למרות חילופי השחקנים והפציעות המשמעותיות, הסאנס השיגו את אליפות הפסיפי בפעם השנייה ברציפות, ואת המקום השני בליגה כולה עם מאזן 28–54. סטיב נאש זכה בתואר השחקן היעיל ביותר (MVP) של העונה בפעם השנייה ברציפות, כשהוא הופך לרכז השני בלבד (אחרי מג'יק ג'ונסון) שזוכה בתואר הנחשק מספר פעמים. בנוסף, בוריס דיאו זכה בתואר השחקן המשתפר של העונה.

פיניקס הגיעה לפלייאוף כקבוצה העדיפה כאשר פגשה בסיבוב הראשון את לוס אנג'לס לייקרס. לאחר שניצחה במשחק הראשון בפיניקס, מצאה עצמה הקבוצה בפיגור 1–3 בעקבות הצגות מרשימות במיוחד של כוכב הלייקרס קובי בראיינט. אולם, הסאנס הצליחו לנצח בשלושת המשחקים הבאים, למרות השעייתו של ראג'ה בל ממשחק מספר 6 בעיקר בזכות עזרתו המפתיעה של טים תומאס, ומשחק שביעי מצוין בו הקבוצה ניצחה 90–121. פיניקס הפכה לקבוצה השמינית בלבד בהיסטוריה של הליגה שמצליחה לנצח סדרת פלייאוף לאחר שפיגרה 1–3.

בסיבוב השני בפלייאוף, הסאנס ניצבו בפני הלוס אנג'לס קליפרס. שתי הקבוצות החליפו ניצחונות בששת המשחקים הראשונים, עד שפיניקס ניצחה במשחק השביעי והמכריע בתוצאה 107–127. הקבוצה המשיכה לגמר המערב שם התמודדה מול הדאלאס מאבריקס. הקבוצה ניצחה במשחק הראשון בסדרה, הפסידה בשני המשחקים הבאים, אבל הצליחה להשוות את תוצאת הסדרה במשחק הרביעי. את הצלחת הקבוצה (למרות חסרונו של סטודמאייר) רבים זוקפים לזכותם של דיאו, בל (שנעדר מרוב הסדרה עקב פציעה) וליאנדרו ברבוזה שהופיעו ברגעים המכריעים של הפלייאוף במיטבם. הסאנס נלחמו גם במשחקים 5 ו-6 של הסדרה, אבל פציעתו של בל פגעה בסיכויים הקטנים ממילא של פיניקס לגבור על דאלאס, ולבסוף הסאנס הודחו בשישה משחקים. בעונת 2006/2007 נאבק על תואר ה-MVP פעם נוספת, אך חברו הטוב דירק נוביצקי מדאלאס הקדים אותו.

לוגואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
ג'רי קולנג'לו 1968–1994 4 זכיות בפרס מנהל העונה (1976, 1981, 1989, 1993)
בראיין קולנג'לו 1994–2006 זכייה בפרס מנהל העונה (2005)
מייק ד'אנטוני 2006–2007
סטיב קר 2007–2010
לאנס בלאנקס 2010–2013
לון באבי 2013
ראיין מקדונו 2013–2018
ג'יימס ג'ונס וטרבור בקשטיין 2018–2019
ג'יימס ג'ונס 2019–הווה

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2018/2019. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 70, דווין בוקר מול בוסטון סלטיקס, 24 במרץ 2017.

ריבאונדים: 27, פול סיילאס מול סינסינטי רויאלס (1971) וטייסון צ'נדלר מול אטלנטה הוקס (2016).

אסיסטים: 25, קווין ג'ונסון מול סן אנטוניו ספרס, 6 באפריל 1994.

חטיפות: 10, קווין ג'ונסון מול וושינגטון בולטס, 9 בדצמבר 1993.

חסימות: 10, לארי נאנס מול פילדלפיה 76' (1988), ואמארה סטודמאייר מול יוטה ג'אז (2004).

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתוני עונה רגילה בלבד. הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2018/2019.[1]

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה הסדירה

רוקי העונה

השחקן השישי של העונה

השחקן המשתפר של העונה

מאמן השנה

מאמנים במשחק האולסטאר

MVP של משחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים במשחק האולסטאר

מספרים שהוצאו לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שחקן תפקיד שנים בקבוצה
5 דיק ואן ארסדייל קלע 1977-1968
6 וולטר דייוויס קלע/סמול פורוורד 1988-1977
7 קווין ג'ונסון רכז 1998-1988, 2000
9 דן מארלי קלע/סמול פורוורד 1995-1988, 2002-2001
13 סטיב נאש רכז 1998-1996, 2012-2004
24 טום צ'יימברס פאוור פורוורד 1993-1988
33 אלבן אדמס סנטר 1988-1975
34 צ'ארלס בארקלי פאוור פורוורד 1996-1992
42 קוני הוקינס פאוור פורוורד 1973-1969
44 פול וסטפאל קלע 1980-1975, 1984-1983
- ג'רי קולנג'לו בעלים, מאמן, מנהל 2004-1968
- קוטון פיטסימונס מאמן 1972-1970, 1992-1988, 1996
- ג'ון מקלאוד מאמן 1987-1973
- ג'ו פרוסקי מאמן כושר 2000-1968

סגל שחקנים בעונת 2019/2020[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל פיניקס סאנס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
PG/SG 0 ארצות הבריתארצות הברית ג'יילן לקיו 1.91 מטרים 13 ביוני 2000 אקדמיית ברוסטר*
SG 1 ארצות הבריתארצות הברית דווין בוקר 1.96 מטרים 30 באוקטובר 1996 אוניברסיטת קנטקי
PG 2 צרפתצרפת אלי אוקובו 1.91 מטרים 23 באוקטובר 1997 צרפת
SF 3 ארצות הבריתארצות הברית קלי אוברה 2.01 מטרים 9 בדצמבר 1995 אוניברסיטת קנזס
PG 4 ארצות הבריתארצות הברית ג'בון קרטר 1.85 מטרים 14 בספטמבר 1995 אוניברסיטת וירג'יניה המערבית
PF/C 8 ארצות הבריתארצות הברית פרנק קמינסקי 2.13 מטרים 4 באפריל 1993 אוניברסיטת ויסקונסין
PG/SG 10 ארצות הבריתארצות הברית טיי ג'רום 1.96 מטרים 7 ביולי 1997 אוניברסיטת וירג'יניה
PG 11 ספרדספרד ריקי רוביו 1.91 מטרים 21 באוקטובר 1990 ספרד
PG 12 ארצות הבריתארצות הברית ג'ארד הרפר (כ) 1.78 מטרים 14 בספטמבר 1997 אוניברסיטת אובורן
PF/C 14 מאלימאלי צ'ק דיאלו 2.03 מטרים 13 בספטמבר 1996 אוניברסיטת קנזס
PG/SG 16 ארצות הבריתארצות הברית טיילר ג'ונסון 1.91 מטרים 7 במאי 1992 אוניברסיטת פרסנו סטייט
PF 20 קרואטיהקרואטיה דאריו שאריץ' 2.08 מטרים 8 באפריל 1994 קרואטיה
C 22 איי בהאמהאיי בהאמה דיאנדרה אייטון 2.11 מטרים 23 ביולי 1998 אוניברסיטת אריזונה
SF 23 ארצות הבריתארצות הברית קמרון ג'ונסון 2.03 מטרים 3 במרץ 1996 אוניברסיטת קרוליינה הצפונית
SG/SF 25 ארצות הבריתארצות הברית מיקל ברידג'ס 1.98 מטרים 30 באוגוסט 1996 אוניברסיטת וילנובה
C 46 אוסטרליהאוסטרליה ארון ביינס 2.08 מטרים 9 בדצמבר 1986 אוניברסיטת המדינה של וושינגטון
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית מונטי ויליאמס


מקרא


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיניקס סאנס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com