פיניקס סאנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פיניקס סאנס
Phoenix Suns
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1968
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולם ביתי טוקינג סטיק ריזורט ארנה (18,422 מושבים)
מיקום פיניקס, אריזונה, ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המערבי
בית הבית הפאסיפי
בעלים רוברט סארבר
נשיא ג'ייסון ראולי
מנכ"ל ג'יימס ג'ונס
מאמן מונטי ויליאמס
צבעי תלבושת כתום, סגול, שחור, כסוף
תארים
אליפויות אזוריות 2
1976, 1993
תלבושת
מדי בית וחוץ של פיניקס סאנס
Kit body 2018-19 PHO association.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts 2017-18 PHO association.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body 2018-19 PHO icon.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts 2017-18 PHO icon.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה

פיניקס סאנסאנגלית: Phoenix Suns) היא קבוצת כדורסל אמריקאית מפיניקס, אריזונה, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה מארחת את משחקיה הביתיים באולם טוקינג סטיק ריזורט ארנה. מאז הקמתה בשנת 1968 העפילה פיניקס פעמיים לגמר ה-NBA, אך מעולם לא זכתה באליפות הליגה.

המועדון הוקם והצטרף ל-NBA לקראת עונת 1968/1969, יחד עם מילווקי באקס. בעונת 1975/1976 העפילו הסאנס במפתיע לגמר ה-NBA, בהובלתם של המאמן ג'ון מקלאוד והשחקנים פול וסטפאל ואלבן אדמס, אולם הפסידו בסדרת הגמר מול בוסטון סלטיקס בתוצאה 2–4. בשנים הבאות בלטו בקבוצה וולטר דייוויס, טראק רובינסון, דניס ג'ונסון ולארי נאנס, עמם העפילה פיניקס ל-8 הופעות רצופות בפלייאוף ה-NBA בין העונות 19781985.

בעונת 1992/1993 הצטרף לקבוצה צ'ארלס בארקלי, אשר הצעיד את פיניקס לצדם של קווין ג'ונסון ודן מארלי למאזן העונה הסדירה הטוב בתולדותיה (62–20), ולהעפלתה השנייה לגמר ה-NBA. בסדרת הגמר עצמה הפסידו הסאנס מול שיקגו בולס בתוצאה 2–4. בעונת 2000/2001 הוביל הרכז ג'ייסון קיד את הקבוצה להעפלתה ה-13 ברציפות לשלב הפלייאוף, ובסיומה הוא הועבר לניו ג'רזי נטס בתמורה לסטפון מרבורי המאכזב.

בקיץ 2004 צירפו הסאנס את סטיב נאש וקוונטין ריצ'רדסון, אשר חברו לכוכבי הקבוצה אמארה סטודמאייר, שון מריון וג'ו ג'ונסון. חמשת השחקנים המוזכרים היוו את הבסיס לקבוצה שפרצה בעונת 2004/2005 תחת המאמן מייק ד'אנטוני, והובילה את פיניקס למאזן הטוב בליגה; 62–20. בסיום אותה עונה, כמו גם בעונות 2006 ו-2010, הודחו הסאנס מהפלייאוף בגמר האזור המערבי. בקיץ 2010 עזב סטודמאייר את הקבוצה, ומאז לא העפילה פיניקס לשלב הפלייאוף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות (1968–1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בינואר 1968 הודיעה ליגת ה-NBA על צירופן לליגה של הקבוצות פיניקס סאנס ומילווקי באקס, אשר הגדילו את מספר קבוצות הליגה מ-12 ל-14.[1] בכך הפכו הסאנס למועדון הראשון מאריזונה המשתתף באחת מארבע ליגות הספורט הבכירות בארצות הברית – ה-NBA, ה-NFL, ה-MLB וה-NHL. הכינוי "סאנס" (שמשות), אשר נבחר במסגרת תחרות שמות, מייצג את אריזונה שידועה כאחת מהמדינות עם האקלים החם ביותר בארצות הברית.[2]

לקראת עונת הבכורה של הסאנס, החתימה קבוצת המשקיעים מפיניקס את הסקאוט של שיקגו בולס, ג'רי קולנג'לו בן ה-28, כג'נרל מנג'ר של הקבוצה.[3] קולנג'לו מינה את ג'וני "רד" קר לעמדת המאמן הראשון של המועדון, ובדראפט ההרחבה בחר, בין היתר, את שחקני השנה הרביעית דיק ואן ארסדייל וגייל גודריץ'.[4] על אף יכולת טובה של ואן ארסדייל וגודריץ', אשר נבחרו להשתתף במשחק האולסטאר, סיימה פיניקס את העונה עם המאזן הגרוע ביותר בליגה; 16–66. בהתאם לתוצאת הטלת מטבע בה התמודדו פיניקס ומילווקי לקראת דראפט 1969, זכו הבאקס לבחור בבחירה הראשונה את לו אלסינדור (אשר נודע בהמשך כ"כרים עבדול-ג'באר"), בעוד הסאנס נאלצו להתפשר על הסנטר ניל ווק בבחירה השנייה.[5] בעונת 1969/1970 העפילו הסאנס לפלייאוף ה-NBA, על אף שרשמו מאזן שלילי 39–43, והודחו בסיבוב הראשון על ידי לוס אנג'לס לייקרס. בין השנים 1970–1975 הציגה הקבוצה שיפור קל, ורשמה מאזן כולל של 197 ניצחונות ו-213 הפסדים (48.0%), אך לכל אורך התקופה נעדרה מהפלייאוף, בין היתר בשל חוזקן של קבוצות האזור המערבי. באותן שנים בלטו בפיניקס ואן ארסדייל, ווק, קוני הוקינס וצ'ארלי סקוט.

ג'רי קולנג'לו, הג'נרל מנג'ר הראשון של הקבוצה

עונת 1975/1976 הביאה למפנה בקבוצה, לאחר שצירפה את הקלע פול וסטפאל (בטרייד מבוסטון סלטיקס) ואת הסנטר אלבן אדמסדראפט 1975). פיניקס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן חיובי 42–40, אשר הציב אותה במקום השלישי במערב וזיכה אותה במקום בשלב הפלייאוף, לראשונה מאז 1970. על אף שלא החזיקה ביתרון ביתיות, גברה פיניקס על סיאטל סופרסוניקס (4–2) ועל האלופה היוצאת גולדן סטייט ווריורס (4–3) בשתי סדרות הפלייאוף הראשונות, בדרך להעפלתה הראשונה אי פעם לגמר ה-NBA, בה התמודדה מול הסלטיקס. המשחק החמישי של אותה סדרת גמר, אשר נערך בבוסטון כאשר הקבוצות היו בשוויון 2–2, נגרר ל-3 הארכות לאחר חזרה של פיניקס מפיגור של 22 נקודות במחצית הראשונה, ונחשב בעיני רבים ל"משחק הטוב בתולדות ה-NBA".[6][7] בשניות האחרונות של ההארכה השנייה קלע שחקן בוסטון, ג'ון האבליצ'ק, זריקה שהעלתה את הסלטיקס ליתרון 111–110, ולאחריה נשמע "באזר" הסיום. בחושבם כי הסתיים המשחק, פרצו אוהדי הסלטיקס למגרש בזמן ששחקני בוסטון ירדו לחדרי ההלבשה. עם זאת, שופטי המשחק קבעו כי הזריקה נקלעה שתי שניות לפני סיום שעון המשחק, ושחקני הקבוצות חזרו לפרקט. בשלב זה ביקש וסטפאל פסק זמן, על אף שידע כי הוא לא חוקי (מאחר שלא נשארו לפיניקס פסקי זמן), ובכך יכלו הסאנס להוציא את כדור החוץ מקו אמצע המגרש במקום קו החוץ שמתחת לסל היריבה. מכיוון שפסק הזמן לא היה חוקי זכו הסלטיקס לזריקת עונשין, אותה קלע ג'ו ג'ו וייט, והסלטיקס עלו ליתרון 112–110. בהוצאת החוץ של פיניקס קלע גאר הרד זריקה לשתי נקודות ושלח את המשחק להארכה שלישית, לראשונה בתולדות גמר ה-NBA. המשחק הסתיים בתוצאה 128–126 לזכותה של בוסטון, אשר ניצחה גם את המשחק השישי בסדרה וזכתה באליפות ה-NBA.

עידן וסטפאל ודייוויס (1976–1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1977/1978 התחילה פיניקס ברצף של 8 העפלות רצופות לשלב הפלייאוף, בהובלתם של המאמן ג'ון מקלאוד והשחקנים וסטפאל, אדמס, וולטר דייוויס, טראק רובינסון, דניס ג'ונסון ולארי נאנס. בעונות 1978/1979 ו-1983/1984 העפילו הסאנס לגמר האזור המערבי, ובעונת 1980/1981 רשמו את מאזן העונה הסדירה הטוב ביותר באזור המערבי (57–25), אך הודחו מהפלייאוף כבר בשלב חצי גמר המערב. לאורך אותה תקופה נבחרו וסטפאל ודייוויס 6 פעמים במשותף לאחת מחמישיות העונה, והשתתפו במשותף ב-10 משחקי אולסטאר.

באפריל 1987, פרקליטות מחוז מריקופה שבאריזונה האשימה שלושה שחקנים פעילים בפיניקס (ג'יימס אדוארדס, ג'יי האמפריז וגרנט גונדרזיק) ושני שחקני עבר (גאר הרד ומייק בראץ) בשימוש ובסחר בקוקאין. ההאשמות היו מבוססות בחלקן על עדות שמסר שחקן הקבוצה וולטר דייוויס, אשר קיבל חסינות משפטית.[8] בסופו של דבר נשלחו אדוארדס והאמפריז לתוכנית לגמילה מסמים והמשיכו לשחק בקבוצה, בעוד גונדרזיק, לו ניתנה תקופת מבחן, עבר לשחק בצרפת.[9] בקיץ 1987 העמיק המשבר של פיניקס מחוץ למגרש, כאשר סנטר הקבוצה ניק ואנוס נהרג בהתרסקות מטוס במישיגן.[10]

שערוריית הסמים פגעה במוניטין של המועדון, וסיפקה לקולנג'לו הזדמנות לרכוש ביחד עם כמה משותפיו את הקבוצה במחיר של 44 מיליון דולר. העסקה בוצעה ב-16 באוקטובר 1987; יום העסקים האחרון לפני "יום שני השחור".[11]

עידן קווין ג'ונסון (1988–1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1988/1989 השתפרה רמת המשחק של פיניקס לאחר עזיבתם של דייוויס ונאנס, וצירופם של קווין ג'ונסון, טום צ'יימברס והמאמן קוטון פיטסימונס. הסאנס רשמו שיפור של 27 ניצחונות לעומת העונה הקודמת (55–27) והעפילו לפלייאוף לראשונה מזה 4 עונות, ובכך החלו ברצף של 13 ביקורים בפלייאוף. בשתי סדרות הפלייאוף הראשונות גברה פיניקס על דנוור נאגטס (3–0) וגולדן סטייט ווריורס (4–1), בטרם הפסידה בגמר המערב מול לוס אנג'לס לייקרס (0–4). בסיום אותה עונה זכה פיטסימונס בפרס מאמן השנה, בעוד קווין ג'ונסון זכה בפרס השחקן המשתפר של העונה ואדי ג'ונסון זכה בפרס השחקן השישי של העונה. בעונת 1989/1990 שוב העפילה הקבוצה לגמר המערב, הודות ליכולת טובה של צ'יימברס, קווין ג'ונסון וג'ף הורנסק, אך היא הודחה על ידי פורטלנד טרייל בלייזרס בתוצאה 2–4.

בעונת 1990/1991 ניצחו הסאנס 55 משחקים והודחו מהפלייאוף בסיבוב הראשון, מול יוטה ג'אז (1–3). בעונה העוקבת הובילו את הקבוצה ג'ונסון, הורנסק ודן מארלי לחצי גמר המערב, בו הפסידו מול הטרייל בלייזרס בתוצאה 1–4. המשחק הרביעי באותה סדרה הסתיים לאחר שתי הארכות בתוצאה 153–151 לטובת פורטלנד, ובכך נקבע סך הנקודות הגבוה ביותר אי פעם במשחק פלייאוף.[12] משחק זה היה האחרון בתולדות ה-NBA אשר שוחק באולם אריזונה וטרנס ממוריאל קוליסאום, בו אירחו הסאנס את משחקיהם מאז הקמת המועדון.[13]

עידן צ'ארלס בארקלי (1992–1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס בארקלי, כוכב הקבוצה בין השנים 1992–1996

בקיץ 1992 עברה הקבוצה לאולמה החדש במרכז פיניקס – אמריקה וסט ארנה. באותה שנה בוצעו שינויים משמעותיים בסגל, עקב גדילה בתקציב המועדון; המהלך המרכזי היה הוספת הפורוורד צ'ארלס בארקלי, אשר הגיע בטרייד מפילדלפיה 76' תמורת ג'ף הורנסק, אנדרו לאנג וטים פרי.[14] הרכישה של בארקלי, אשר זכה באותה עונה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, הייתה אחד הגורמים המרכזיים להצלחתה של פיניקס בעונות הבאות. בנוסף לבארקלי, החתימו הסאנס גם את דני איינג' וצירפו את שני שחקני הרוקי המבטיחים – הסנטר אוליבר מילר והפורוורד ריצ'י דומאס. תחת הדרכתו של המאמן הנכנס פול וסטפאל (שהיה שחקן בקבוצה שהגיעה עד הגמר ב-1976), ניצחה פיניקס שיא מועדון של 62 משחקים בעונת 1992/1993. לאחר שהדיחו בפלייאוף את לוס אנג'לס לייקרס, סן אנטוניו ספרס וסיאטל סופרסוניקס, הגיעו הסאנס לגמר ה-NBA בפעם השנייה בתולדות המועדון, אך בסופו של דבר הם הפסידו לשיקגו בולס בתוצאה 2–4. המשחק השלישי של סדרת הגמר כלל שלוש הארכות; בכך הייתה פיניקס שותפה בשני משחקי הגמר הארוכים ביותר בתולדות NBA.[15]

הסאנס המשיכו לחזק את סגל הקבוצה עם הוספת שחקני מפתח כגון איי. סי. גרין, וסלי פרסון ודני מאנינג, עמם המשיכה הקבוצה להציג יכולת גבוהה עם מאזן מצוין של 115–49 (70.1%) בעונות 1993/1994 ו-1994/1995. על אף ההצטיינות בעונה הסדירה, בשתי העונות הודחה פיניקס מהפלייאוף על ידי יוסטון רוקטס בשלב חצי גמר האזור המערבי. בקיץ 1994 יזם המנג'ר הנכנס של הסאנס, בראיין קולנג'לו (בנו של ג'רי), עסקה שהתבררה בדיעבד ככישלון; הוא שלח את הגארד דן מארלי ביחד עם בחירת דראפט עתידית לקליבלנד קאבלירס, בתמורה לסנטר ג'ון "הוט רוד" ויליאמס. העסקה נועדה לספק את הצורך בסנטר עם יכולות חסימה גבוהות, אך עם הזמן היא התבררה כלא-מועילה כאשר הנוכחות של מארלי חסרה, בעוד התפוקה של ויליאמס לא ענתה על הציפיות.[16]

עונת 1995/1996 הפכה לעונה מאכזבת ביותר מבחינתה של פיניקס כאשר היא הציגה מאזן בינוני של 41–41, והודחה כבר בסיבוב הראשון על ידי סן אנטוניו ספרס. המאמן וסטפאל פוטר באמצע העונה, וקוטון פיטסימונס חזר במקומו לתפקידו הקודם. היחלשות הקבוצה הובילה למתיחות בין בארקלי לג'רי קולנג'לו, אשר התבטאה בהתנצחות הדדית דרך אמצעי התקשורת.[17] בסיום אותה עונה, שלח קולנג'לו את בארקלי ליוסטון רוקטס בתמורה לסם קאסל, רוברט הורי, מארק בראיינט וצ'אקי בראון.[18]

תקופות קיד ומרבורי (1996–2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם "טוקינג סטיק ריזורט ארנה" (נקרא בעבר "אמריקה וסט"), אולמה הביתי של הקבוצה

לאחר "תקופת בארקלי", פתחה פיניקס את עונת 1996/1997 עם 13 הפסדים רצופים, ובכך קבעה שיא מועדון שלילי. במשך רצף ההפסדים התפטר פיטסימונס מעמדת המאמן, והוחלף על ידי שחקן העבר דני איינג'. אחרי ריב מתמשך בין איינג' לבין רוברט הורי, השחקן הועבר ללוס אנג'לס לייקרס בתמורה לסדריק סבאלוס, ולאחר מכן הועברו סם קאסל, מייקל פינלי ואיי. סי. גרין לדאלאס מאבריקס תמורת ג'ייסון קיד.[19] עם חמישייה נמוכה ומהירה, פיניקס הרכיבה רצף של 11 ניצחונות רצופים שהביא אותם לפלייאוף, בו הפסידו בסיבוב הראשון מול סיאטל סופרסוניקס. בפגרת המשחקים שלפני עונת 1999/2000 רכשו הסאנס את שחקן האולסטאר פני הארדוויי, אשר לצד ג'ייסון קיד הרכיב את קו אחורי מוכשר ומבטיח.[20] אולם, על אף הציפיות הגבוהות, השילוב של הארדוויי וקיד אף פעם לא מומש במלואו עקב פציעות של הארדוויי במשך העונה הרגילה, ושבר בקרסול של קיד לקראת הפלייאוף.[21] בסיבוב הפלייאוף הראשון הצליח הארדוויי להוביל את הקבוצה לניצחון מפתיע מול סן אנטוניו ספרס, אך חרף חזרתו של קיד לסיבוב השני הודחה פיניקס על ידי לוס אנג'לס לייקרס, אשר זכתה בהמשך בתואר האליפות.

בקיץ 2001 החליפו הסאנס את ג'ייסון קיד, בין היתר בשל האשמות על הכאת אשתו, בסטפון מרבורי מניו ג'רזי נטס.[22] בעונת 2001/2002 כשלה פיניקס להעפיל לשלב הפלייאוף, לראשונה מזה 14 שנים. בדראפט 2002 בחרו הסאנס בבחירה התשיעית את שחקן התיכונים אמארה סטודמאייר. בעונת 2002/2003 מרבורי נבחר לחמישייה השלישית של העונה, סטודמאייר זכה בתואר רוקי העונה, והקבוצה רשמה מאזן חיובי 44–38 וחזרה לפלייאוף. בסיבוב הראשון הודחו הסאנס פעם נוספת על ידי הקבוצה שבסופו של הפלייאוף תוכתר כאלופת הליגה - סן אנטוניו ספרס. לאחר פתיחה חלשה לעונת 2003/2004, אותה סיימה עם מאזן שלילי 29–53, העבירה פיניקס את מרבורי והארדוויי לניו יורק ניקס, בתמורה לאנטוניו מקדייס.[23]

עידן סטיב נאש (2004–2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייק ד'אנטוני, מאמן הקבוצה בין השנים 2003–2008

תקופת מייק ד'אנטוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 2004/2005 סימנה את החזרה של פיניקס לצמרת הליגה, כשהסאנס מסיימים את העונה הרגילה עם המאזן הטוב בליגה; 62–20. המאזן שווה לשיא המועדון אשר נקבע בעונת 1992/1993 שבה הסאנס הגיעו עד הגמר. המהפך הגדול התרחש בעיקר בזכות הצטרפותם של הרכז סטיב נאש, אשר זכה בסיום אותה עונה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA, ושל המאמן מייק ד'אנטוני אשר זכה בתואר מאמן העונה. המפתח להצלחה של הקבוצה היה סגנון המשחק המהיר המכוּנה "7 שניות או פחות" ("Seven seconds or less"), המעודד את השחקנים להגיע למצב זריקה במהלך 7 השניות הראשונות של שעון הזריקות.[24][25] הסאנס סיימו את העונה כקבוצה עם מספר הנקודות הגבוה ביותר בממוצע למשחק (110.4), מספר השלשות הגבוה ביותר בממוצע למשחק (9.7) ואחוזי הקליעה ל-3 נקודות הגבוהים ביותר (39.3%). כמו כן הייתה לפיניקס נציגות גבוהה בסוף-שבוע האולסטאר; סטיב נאש זכה באתגר הכישורים, ג'ו ג'ונסון וקוונטין ריצ'רדסון (שגם זכה) השתתפו בתחרות השלשות, אמארה סטודמאייר הגיע למקום השני בתחרות ההטבעות, ונאש, מריון וסטודמאייר השתתפו גם במשחק האולסטאר עצמו.

הסאנס הגיעו לפלייאוף 2005 מהמקום הראשון באזור המערבי, אשר הבטיח להם יתרון ביתיות לכל אורך הפלייאוף. בסיבוב הראשון הביסה הקבוצה את ממפיס גריזליס בתוצאה 4–0, ובסיבוב השני ניצחה את דאלאס מאבריקס בתוצאה 4–2. בסדרת גמר המערב הצליחה סן אנטוניו ספרס להגביל את הסאנס לממוצע של 104 נקודות למשחק בלבד, והם גברו על הסאנס בתוצאה 4–1. לאורך הסדרה מול הספרס קלע סטודמאייר 37 נקודות בממוצע למשחק, אשר היה ממוצע הנקודות הגבוה ביותר אי פעם של שחקן בביקורו הראשון בגמר אזורי.[26]

עונת 2005/2006 נפתחה ברגל שמאל כאשר סטודמאייר נאלץ לעבור ניתוח ארטוסקופיה בברכו הימנית עוד לפני פתיחת העונה, ושותף בשלושה משחקים בלבד לכל אורך העונה.[27] בנוסף, הקלע המבטיח ג'ו ג'ונסון הועבר בטרייד לאטלנטה הוקס, שבתמורה העבירה לפיניקס את בוריס דיאו יחד עם שתי בחירות דראפט עתידיות.[28] החתמות נוספות באותה פגרה כללו את ראג'ה בל, טים תומאס וקורט תומאס, אשר פספס את חציה השני של העונה בעקבות פציעה בברכו.[29][30][31] על אף חילופי השחקנים והפציעות המשמעותיות, זכו הסאנס באליפות הבית הפאסיפי בפעם השנייה ברציפות, והשיגו את המקום השני בליגה כולה עם מאזן 54–28. סטיב נאש זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה בפעם השנייה ברציפות, כשהוא הופך לרכז השני בלבד (אחרי מג'יק ג'ונסון) אשר זוכה בתואר יותר מפעם אחת. בנוסף, בוריס דיאו זכה בתואר השחקן המשתפר של העונה.

בסיבוב הראשון של פלייאוף 2006 גברה פיניקס על המדורגת שביעית לוס אנג'לס לייקרס בתוצאה 4–3, לאחר שכבר הייתה בפיגור 1–3. גם בסיבוב השני נגררו הסאנס לשבעה משחקים, אך בסופו של דבר גברו על לוס אנג'לס קליפרס במשחק השביעי והמכריע בתוצאה 127–107. הקבוצה המשיכה לגמר המערב בפעם השנייה ברציפות, שם התמודדה מול דאלאס מאבריקס. הקבוצה ניצחה בשניים מארבעת המשחקים הראשונים, אך הפסידה במשחקים 5 ו-6 של הסדרה, בין היתר בשל פציעה של ראג'ה בל, והודחה מהפלייאוף.[32]

במהלך עונת 2006/2007 רשמו הסאנס שני רצפים של 15 ניצחונות ו-17 ניצחונות, והשיגו את מאזן הניצחונות השני בטיבו בליגה, 61–21, אשר היה גם המאזן השני בטיבו בתולדות המועדון. בסיום העונה זכה ליאנדרו ברבוזה בתואר השחקן השישי של העונה, לאחר שקלע 18.1 נקודות בממוצע למשחק. בהצבעות לתואר ה-MVP של העונה סיים נאש במקום השני, אחרי חברו דירק נוביצקי, ובכך נמנעה ממנו זכייה שלישית ברציפות בפרס.[33] בסיבוב הראשון של פלייאוף 2007 גברה פיניקס על הלייקרס בתוצאה 4–1, לקראת מפגש מול הספרס בחצי גמר המערב. בשניות הסיום של המשחק הרביעי מול סן אנטוניו, בו השוו הסאנס את תוצאת הסדרה ל-2–2, ביצע שחקן הספרס רוברט הורי עבירה בלתי ספורטיבית על נאש, מה שעורר מהומה על המגרש – אליה הצטרפו בין היתר אמארה סטודמאייר ובוריס דיאו אשר ישבו אז על ספסל המחליפים; בשל החוק האוסר על הצטרפות שחקני ספסל לתגרה על המגרש, הושעו סטודמאייר ודיאו מהמשחק החמישי בסדרה, אותו הפסידה פיניקס בתוצאה 85–88.[34] גם במשחק השישי הפסידו הסאנס, בתוצאה 106–114, והודחו מהפלייאוף על ידי הספרס, אשר זכו בהמשך באליפות ה-NBA.

ביוני 2007 מונה שחקן העבר והפרשן סטיב קר לג'נרל מנג'ר של הקבוצה, במקומו של ד'אנטוני אשר החזיק בתפקיד באופן זמני.[35] מהלכו הראשון בקבוצה היה החתמתו של הסמול פורוורד הוותיק גרנט היל, אשר הציג יכולת טובה בפיניקס ב-5 העונות הבאות.[36] כמו כן באותו הקיץ ביצע קר טרייד אשר זכה בדיעבד לביקורות רבות – הוא שלח לסיאטל סופרסוניקס את הסנטר קורט תומאס יחד עם שתי בחירות סיבוב ראשון בדראפט, רק על מנת להיפטר מחוזהו של תומאס אשר נותרה בו שנה אחת.[37] במהלך עונת 2007/2008 ביצעה הקבוצה עסקה מפוקפקת נוספת, כאשר שלחה את שון מריון ומרכוס בנקס למיאמי היט, בתמורה לשאקיל אוניל בן ה-36.[38] הסאנס סיימו את העונה במקום השישי באזור המערבי, עם מאזן 55–27, והפסידו מול הספרס בסיבוב הפלייאוף הראשון, בתוצאה 1–4. בסיום הפלייאוף עזב מייק ד'אנטוני את הקבוצה, לטובת אימון קבוצת ניו יורק ניקס.[39]

תקופת טרי פורטר ואלווין ג'נטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיב נאש, כוכב הקבוצה בין השנים 2004–2012

ביוני 2008 מונה עוזר מאמן דטרויט פיסטונס, טרי פורטר, למאמן הסאנס במקומו של ד'אנטוני.[40] בדראפט 2008 צירפה הקבוצה את רובין לופז (בחירה 15) ואת גוראן דרגיץ' (בחירה 45), ובדצמבר 2008 המשיכו עם השינויים בסגל, כאשר העבירו את בוריס דיאו וראג'ה בל לשארלוט בובקאטס בתמורה לג'ייסון ריצ'רדסון וג'ארד דאדלי.[41] בפברואר 2009, כאשר עמד מאזן הקבוצה על 28 ניצחונות ו-23 הפסדים, פוטר פורטר מתפקידו והוחלף על ידי עוזר המאמן אלווין ג'נטרי, אשר נשאר בתפקיד במשך כ-4 שנים.[42] תחת ג'נטרי חזרה פיניקס לשחק בקצב גבוה, אשר היה סימן ההיכר של הקבוצה בתקופתו של ד'אנטוני; בכל שלושת משחקיו הראשונים קלעו הסאנס לפחות 140 נקודות, ובשלושתם ניצחו בפער ממוצע של מעל 28 נקודות.[43] על אף שסיימה את העונה במאזן חיובי 46–36, נותרה פיניקס מחוץ לשלב הפלייאוף בשל חוזקן של יתר קבוצות האזור המערבי.

בעונת 2009/2010 הובילו את הקבוצה נאש, סטודמאייר וריצ'רדסון למאזן השלישי בטיבו באזור המערבי, 54–28, תוך שהיא קולעת את ממוצע הנקודות הגבוה בליגה – 110.2 נקודות למשחק. בפלייאוף גברה פיניקס על פורטלנד טרייל בלייזרס (4–2) ועל סן אנטוניו ספרס (4–0), בדרך להעפלתה השלישית בשש שנים לגמר האזור המערבי. בסדרת גמר המערב עצמה הפסידו הסאנס בתוצאה 2–4 מול לוס אנג'לס לייקרס, אשר הייתה בדרך לזכייתה השנייה ברציפות באליפות הליגה.

בקיץ 2010 עזב סטיב קר את פיניקס, ובמקומו מונה לאנס בלאנקס לתפקיד הג'נרל מנג'ר.[44] באותו הקיץ עזבו את הקבוצה גם שניים משחקניה המובילים ב-8 השנים הקודמות – אמארה סטודמאייר וליאנדרו ברבוזה – ואת מקומם בסגל תפסו הידו טורקוגלו, ג'וש צ'ילדרס והאקים ווריק.[45][46][47] לאחר 25 משחקים בעונת 2010/2011 העבירו הסאנס את טורקוגלו, ריצ'רדסון וארל קלארק לאורלנדו מג'יק, בתמורה לוינס קרטר, מרצ'ין גורטאט ומיקאל פיאטרוס.[48] כחודשיים לאחר מכן העביר בלאנקס את הרכז המחליף גוראן דרגיץ' ליוסטון רוקטס, תמורת ארון ברוקס.[49] בצל השינויים הרבים בסגל, רשמה פיניקס מאזן שלילי לראשונה מזה 7 שנים (40–42) ולא העפילה לשלב הפלייאוף. בעונה העוקבת התבססה הקבוצה על אותו סגל שחקנים, למעט צירופו של הרוקי מרקיף מוריס ועזיבתו של קרטר, וסיימה את העונה במקום העשירי במערב עם מאזן ניצחונות 33–33. בכך החמיצה פיניקס את הפלייאוף במשך שתי עונות רצופות, לראשונה מאז עונת 1987/1988.

ביולי 2012 סיכמו הסאנס ולוס אנג'לס לייקרס על עסקת "החתמה והעברה" (Sign-and-Trade), במסגרתה חתם סטיב נאש על חוזה בלייקרס (ל-3 עונות עבור כ-27 מיליון דולר), ובתמורה קיבלה פיניקס 4 בחירות דראפט עתידיות.[50] בכך נפרד נאש מהקבוצה לאחר 8 עונות רצופות, במהלכן זכה בשני תוארי ה-MVP של העונה, נבחר 5 פעמים לאחת מחמישיות העונה, והשתתף 6 פעמים במשחק האולסטאר.

בנייה מחדש (2012–הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2012 חזר לקבוצה הרכז הסלובני גוראן דרגיץ', אשר חתם בפיניקס על חוזה ל-4 עונות בסך כ-34 מיליון דולר.[51] ב-18 בינואר 2013, כאשר עמד מאזן הקבוצה על 13 ניצחונות ו-28 הפסדים, התפטר ג'נטרי מאימון הקבוצה, ואת מקומו תפס עוזר המאמן לינדסי האנטר.[52] תחת האנטר רשמו הסאנס מאזן שלילי 12–29, אשר הציב אותם במקום האחרון באזור המערבי, עם המאזן הכולל הגרוע ביותר של המועדון מאז עונת הבכורה שלו; 25–57. במאי 2013 החליף ראיין מקדונו את בלאנקס כג'נרל מנג'ר הקבוצה, ומינה את ג'ף הורנסק כמאמן הראשי במקומו של האנטר.[53] בדראפט 2013 בחר מקדונו את הסנטר האוקראיני אלכס לן, ובהמשך אותו הקיץ צירפה הקבוצה גם את הקומבו גארד אריק בלדסו.[54] באופן מפתיע ביחס לציפיות מהקבוצה הצעירה, סיימה פיניקס את העונה עם מאזן חיובי 48–34, הודות ליכולת טובה של דרגיץ' ובלדסו. על אף המאזן המרשים (58.6%) ניצבה הקבוצה במקום התשיעי בלבד באזור המערבי, ונותרה מחוץ לפלייאוף.

בדראפט 2014 בחרה הקבוצה את טי. ג'יי. וורן בבחירה ה-14, וכחודש לאחר מכן צירפה בטרייד את אייזיאה תומאס.[55] במהלך פגרת סוף-שבוע האולסטאר 2014 ביצעו הסאנס שלושה טריידים נפרדים, במסגרתם נפרדו מדרגיץ', תומאס ושלושה שחקנים נוספים, ובתמורה קיבלו את ברנדון נייט בן ה-23, וכן מספר בחירות דראפט עתידיות ושחקנים משלימים בעלי חוזים קצרים.[56] מאז ביצוע הטריידים ועד לסיום העונה הסדירה העמידה פיניקס מאזן שלילי 10–18, וסיימה במקום העשירי במערב עם מאזן 39–43.

עם הבחירה ה-13 בדראפט 2015 בחרה פיניקס את הקלע דווין בוקר, ובהמשך אותו הקיץ החתימה את נייט על הארכת חוזה בסך 70 מיליון דולר (ל-5 שנים), וכן החתימה את הסנטר הוותיק טייסון צ'נדלר על חוזה בסך 52 מיליון דולר (ל-4 שנים).[57][58] במהלך עונת 2015/2016 פוטר הורנסק מאימון הקבוצה, ובמקומו מונה עוזרו ארל ווטסון.[59] חרף יכולת מעודדת מצדם של נייט (19.6 נקודות למשחק) ובוקר (13.8 נקודות למשחק), השיגו הסאנס באותה עונה 23 ניצחונות בלבד, בין היתר בשל פציעה של בלדסו אשר החמיץ 51 משחקים. בכך כשלה הקבוצה להעפיל לפלייאוף ה-NBA בפעם השישית ברציפות, לראשונה בתולדות המועדון.

תקופת דווין בוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דווין בוקר, שחקן הקבוצה מאז שנת 2015

בדראפט 2016 ניצלו הסאנס את הבחירה הרביעית כדי לבחור את דראגן בנדר, וכן רכשו את הבחירה השמינית על מנת לצרף את מרקיז כריס. שתי הבחירות התבררו בדיעבד ככושלות; פיניקס העבירה את כריס בטרייד לאחר שתי עונות בלבד, ושחררה את בנדר לאחר 3 עונות.[60] בעוד נייט, צ'נדלר, לן, כריס ובנדר הציגו יכולת מאכזבת, פרץ בוקר בעונה זו, והוביל את קלעי הקבוצה עם 22.1 נקודות בממוצע למשחק. לאחר שלושה משחקים בעונת 2017/2018, אשר בשניים מתוכם הפסידו הסאנס בהפרש של מעל 40 נקודות, פוטר ווטסון מאימון הקבוצה, ובמקומו מונה עוזר המאמן ג'יי טריאנו.[61] שמונה משחקים לאחר מכן הועבר אריק בלדסו למילווקי באקס, בתמורה לגרג מונרו ושתי בחירות דראפט עתידיות.[62] לאורך עונות 2017 ו-2018 רשמו הסאנס מאזן כולל של 45 ניצחונות ו-119 הפסדים (27.4%), ובשתיהן סיימו במקום האחרון באזור המערבי.

לקראת עונת 2018/2019 מינו הסאנס את איגור קוקושקוב הסרבי כמאמן הראשי של הקבוצה, במקומו של טריאנו,[63] ובדראפט 2018 צירפו את דיאנדרה אייטון ומיקל ברידג'ס עם הבחירות הראשונה והעשירית, בהתאמה. כמו כן באותו הקיץ חתם בוקר על הארכת חוזה בפיניקס ל-5 עונות נוספות, החל מקיץ 2019, עבור כ-158 מיליון דולר.[64] על אף תפוקה מעודדת מצדם של שחקניה הצעירים בוקר (26.6 נקודות למשחק), וורן (18.0 נקודות למשחק) ואייטון (16.3 נקודות ו-10.3 ריבאונדים למשחק), סיימו הסאנס את העונה במקום האחרון במערב בפעם השלישית ברציפות, עם מאזן שלילי 19–63. בסיום העונה פוטר כל צוות האימון, כולל קוקושקוב, ושחקן העבר ג'יימס ג'ונס מונה לג'נרל מנג'ר הקבוצה.[65]

בקיץ 2019 מונה מונטי ויליאמס למאמן הראשי של הקבוצה, אשר בכך הפך למאמן החמישי של הסאנס ב-5 עונות.[66] עם הבחירה השישית של דראפט 2019 בחרה פיניקס את ג'רט קולבר, ומיד העבירה אותו בטרייד למינסוטה טימברוולבס בתמורה לקמרון ג'ונסון (הבחירה ה-11) ודריו שאריץ'.[67] כמו כן באותו הקיץ חתם בקבוצה הרכז ריקי רוביו על חוזה ל-3 שנים, עבור כ-51 מיליון דולר.[68] ב-24 באוקטובר 2019, לאחר משחק אחד בלבד בעונת 2019/2020, הושעה אייטון על ידי ליגת ה-NBA ל-25 משחקים בגין שימוש בחומרים אסורים.[69] בפברואר 2020 הוכרז כי בוקר נבחר להחליף את דמיאן לילארד הפצוע במשחק האולסטאר של ה-NBA, ובכך היה השחקן הראשון אשר מייצג את פיניקס במשחק הראווה מאז עשה זאת סטיב נאש בעונת 2011/2012. באותה העת עמדו ממוצעיו העונתיים של בוקר על 26.4 נקודות ו-6.3 אסיסטים למשחק.[70]

לוגואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים מעודכנים לתאריך 30 באפריל 2020:

מאמן שנים עונה סדירה פלייאוף הישגים
משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה
ג'וני קר 1968–1969 120 31 89 0.258
ג'רי קולנג'לו 1970 44 24 20 0.545 7 3 4 0.429
קוטון פיטסימונס 1970–1972 164 97 67 0.591
בוץ' ואן ברדה קוף 1972 7 3 4 0.429
ג'רי קולנג'לו (2) 1972–1973 75 35 40 0.467
ג'ון מקלאוד 1973–1987 1,122 579 543 0.516 81 37 44 0.457
דיק ואן ארסדייל 1987 26 14 12 0.538
ג'ון וטזל 1987–1988 82 28 54 0.341
קוטון פיטסימונס (2) 1988–1992 328 217 111 0.662 40 21 19 0.525 זכייה בפרס מאמן העונה (1989)
פול וסטפאל 1992–1996 279 191 88 0.685 44 25 19 0.568
קוטון פיטסימונס (3) 1996 57 27 30 0.474 4 1 3 0.250
דני איינג' 1996–1999 226 136 90 0.602 12 3 9 0.250
סקוט סקיילס 1999–2002 195 116 79 0.595 13 5 8 0.385
פרנק ג'ונסון 2002–2003 134 63 71 0.470 6 2 4 0.333
מייק ד'אנטוני 2003–2008 389 253 136 0.650 51 26 25 0.510 זכייה בפרס מאמן העונה (2005)
טרי פורטר 2008–2009 51 28 23 0.549
אלווין ג'נטרי 2009–2013 302 158 144 0.523 16 10 6 0.625
לינדסי האנטר 2013 41 12 29 0.293
ג'ף הורנסק 2013–2016 213 101 112 0.474
ארל ווטסון 2016–2017 118 33 85 0.280
ג'יי טריאנו 2017–2018 79 21 58 0.266
איגור קוקושקוב 2018–2019 82 19 63 0.232
מונטי ויליאמס 2019–הווה 65 26 39 0.400

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
ג'רי קולנג'לו 1968–1994 4 זכיות בפרס מנהל העונה (1976, 1981, 1989, 1993)
בראיין קולנג'לו 1994–2006 זכייה בפרס מנהל העונה (2005)
מייק ד'אנטוני 2006–2007
סטיב קר 2007–2010
לאנס בלאנקס 2010–2013
ראיין מקדונו 2013–2018
ג'יימס ג'ונס וטרבור בקשטיין 2018–2019
ג'יימס ג'ונס 2019–הווה

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2018/2019. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 70, דווין בוקר מול בוסטון סלטיקס, 24 במרץ 2017.

ריבאונדים: 27, פול סיילאס מול סינסינטי רויאלס (1971) וטייסון צ'נדלר מול אטלנטה הוקס (2016).

אסיסטים: 25, קווין ג'ונסון מול סן אנטוניו ספרס, 6 באפריל 1994.

חטיפות: 10, קווין ג'ונסון מול וושינגטון בולטס, 9 בדצמבר 1993.

חסימות: 10, לארי נאנס מול פילדלפיה 76' (1988), ואמארה סטודמאייר מול יוטה ג'אז (2004).

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2018/2019, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.[71]

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה הסדירה

רוקי העונה

השחקן השישי של העונה

השחקן המשתפר של העונה

מאמן השנה

מאמנים במשחק האולסטאר

MVP של משחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים במשחק האולסטאר

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שחקן תפקיד שנים בקבוצה
5 דיק ואן ארסדייל קלע 1968–1977
6 וולטר דייוויס קלע/סמול פורוורד 1977–1988
7 קווין ג'ונסון רכז 1988–1998, 2000
9 דן מארלי קלע/סמול פורוורד 1988–1995, 2001–2002
13 סטיב נאש רכז 1996–1998, 2004–2012
24 טום צ'יימברס פאוור פורוורד 1988–1993
33 אלבן אדמס סנטר 1975–1988
34 צ'ארלס בארקלי פאוור פורוורד 1992–1996
42 קוני הוקינס פאוור פורוורד 1969–1973
44 פול וסטפאל קלע 1975–1980, 1983–1984
- ג'רי קולנג'לו בעלים, מאמן, מנהל 1968–2004
- קוטון פיטסימונס מאמן 1970–1972, 1988–1992, 1996
- ג'ון מקלאוד מאמן 1973–1987
- ג'ו פרוסקי מאמן כושר 1968–2000

סגל שחקנים בעונת 2019/2020[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל פיניקס סאנס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
PG/SG 0 ארצות הבריתארצות הברית ג'יילן לקיו 1.91 מטרים 13 ביוני 2000 אקדמיית ברוסטר*
SG 1 ארצות הבריתארצות הברית דווין בוקר 1.96 מטרים 30 באוקטובר 1996 אוניברסיטת קנטקי
PG 2 צרפתצרפת אלי אוקובו 1.91 מטרים 23 באוקטובר 1997 צרפת
SF 3 ארצות הבריתארצות הברית קלי אוברה 2.01 מטרים 9 בדצמבר 1995 אוניברסיטת קנזס
PG 4 ארצות הבריתארצות הברית ג'בון קרטר 1.85 מטרים 14 בספטמבר 1995 אוניברסיטת וירג'יניה המערבית
PF/C 8 ארצות הבריתארצות הברית פרנק קמינסקי 2.13 מטרים 4 באפריל 1993 אוניברסיטת ויסקונסין
PG/SG 10 ארצות הבריתארצות הברית טיי ג'רום 1.96 מטרים 7 ביולי 1997 אוניברסיטת וירג'יניה
PG 11 ספרדספרד ריקי רוביו 1.91 מטרים 21 באוקטובר 1990 ספרד
PF/C 14 מאלימאלי צ'ק דיאלו 2.03 מטרים 13 בספטמבר 1996 אוניברסיטת קנזס
PG 15 ארצות הבריתארצות הברית קמרון פיין 1.91 מטרים 8 באוגוסט 1994 אוניברסיטת המדינה של מארי
PF 20 קרואטיהקרואטיה דאריו שאריץ' 2.08 מטרים 8 באפריל 1994 קרואטיה
C 22 איי בהאמהאיי בהאמה דיאנדרה אייטון 2.11 מטרים 23 ביולי 1998 אוניברסיטת אריזונה
SF/PF 23 ארצות הבריתארצות הברית קמרון ג'ונסון 2.03 מטרים 3 במרץ 1996 אוניברסיטת קרוליינה הצפונית
SG/SF 25 ארצות הבריתארצות הברית מיקל ברידג'ס 1.98 מטרים 30 באוגוסט 1996 אוניברסיטת וילנובה
PF 41 ארצות הבריתארצות הברית טאריק אוונס (כ) 2.08 מטרים 30 ביוני 1995 אוניברסיטת טקסס טק
C 46 אוסטרליהאוסטרליה ארון ביינס 2.08 מטרים 9 בדצמבר 1986 אוניברסיטת המדינה של וושינגטון
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית מונטי ויליאמס


מקרא


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיניקס סאנס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פיניקס חוגגת 50 שנות קשרי ידידות עם האוהדים, באתר azcentral.com,‏ 13 באוקטובר 2017
  2. ^ מקור שמותן של קבוצות ה-NBA, באתר bleacherreport.com,‏ 10 בפברואר 2013
  3. ^ המסע בן 40 השנה של קולנג'לו מגיע להיכל התהילה, באתר פיניקס סאנס, 10 בספטמבר 2004
  4. ^ רשימת הנבחרים בדראפט ההרחבה 1968, באתר basketball-reference.com
  5. ^ הטלת מטבע ב-1969 הייתה משמעותית עבור הסאנס והלייקרס, באתר azcentral.com,‏ 16 בנובמבר 2012
  6. ^ "המשחק הטוב אי פעם?", באתר הרשמי של ה-NBA
  7. ^ "המשחק הטוב אי פעם", באתר הרשמי של בוסטון סלטיקס
  8. ^ חמישה שחקני פיניקס מואשמים בעבירות סמים, באתר לוס אנג'לס טיימס, 18 באפריל 1987
  9. ^ ויליאם בדפורד נשלח לתכנית גמילה מסמים, באתר שיקגו טריביון, 31 במרץ 1988
  10. ^ נזכרים בניק ונאוס, באתר הקבוצה, 16 באוגוסט 2007
  11. ^ ג'רי קולנג'לו, באתר sportsbusinessdaily.com,‏ 22 במרץ 2010
  12. ^ המשחק בין פיניקס לפורטלנד שבר את שיא הנקודות במשחק פלייאוף, באתר לוס אנג'לס טיימס, 12 במאי 1992
  13. ^ פיניקס מרקורי מוצאת בית זמני, באתר stadiumjourney.com,‏ 27 ביולי 2019
  14. ^ הסאנס מצרפים את בארקלי בטרייד מפילדלפיה, באתר sun-sentinel.com,‏ 18 ביוני 1992
  15. ^ סיכום סדרת הגמר בין פיניקס לשיקגו, באתר הרשמי של ה-NBA
  16. ^ עשרת הטריידים הגרועים בתולדות הסאנס, באתר valleyofthesuns.com,‏ 6 באוגוסט 2017
  17. ^ בארקלי וקולנג'לו מסכמים על הפסקת אש, באתר פיניקס סאנס, 17 במרץ 2003
  18. ^ בארקלי נשלח בטרייד ליוסטון, באתר וושינגטון פוסט, 19 באוגוסט 1996
  19. ^ קיד נשלח בטרייד לפיניקס, באתר הניו יורק טיימס, 27 בדצמבר 1996
  20. ^ הארדוויי נשלח בטרייד לפיניקס, באתר orlandosentinel.com,‏ 5 באוגוסט 1999
  21. ^ קיד סובל משבר מקרסול, וייעדר מהמשך העונה, באתר CBS News,‏ 22 במרץ 2000
  22. ^ קיד ומרבורי מחליפים קבוצות, באתר ESPN,‏ 29 ביוני 2001
  23. ^ מרבורי נשלח בטרייד לניקס, באתר ניו יורק טיימס, 6 בינואר 2004
  24. ^ התקפות מתפרצות בכדורסל, באתר breakthroughbasketball.com
  25. ^ זוכרים את התקפת "7 שניות או פחות", באתר clutchpoints.com,‏ 30 באוגוסט 2018
  26. ^ סן אנטוניו גוברת על פיניקס ומדיחה אותה מפלייאוף 2005, באתר ESPN,‏ 2 ביוני 2005
  27. ^ סטודמאייר עבר ניתוח בברכו, באתר ESPN,‏ 18 באוקטובר 2005
  28. ^ פיניקס מצרפת את דיאו במקומו של ג'ונסון, באתר הקבוצה, 19 באוגוסט 2005
  29. ^ ראג'ה בל חותם בפיניקס, באתר הקבוצה, 3 באוגוסט 2005
  30. ^ טים תומאס חותם בפיניקס, באתר הקבוצה, 3 במרץ 2006
  31. ^ פיניקס שולחת את רובינסון לניקס בתמורה לקורט תומאס, באתר ESPN,‏ 29 ביוני 2005
  32. ^ פיניקס הפצועה הודחה מהפלייאוף, באתר ESPN,‏ 4 ביוני 2006
  33. ^ נוביצקי זוכה בתואר ה-MVP, באתר ה-NBA,‏ 15 במאי 2007
  34. ^ סטודמאייר ודיאו מושעים מהמשחק השישי, באתר ESPN,‏ 16 במאי 2007
  35. ^ קר ממונה לג'נרל מנג'ר של הסאנס, באתר ESPN,‏ 3 ביוני 2007
  36. ^ היל מסכם על חוזה בפיניקס, באתר ESPN,‏ 5 ביולי 2007
  37. ^ מבט לאחור על תקופתו של קר בפיניקס, באתר valleyofthesuns.com,‏ 16 ביוני 2010
  38. ^ אוניל נשלח בטרייד לפיניקס בתמורה למריון, באתר הניו יורק טיימס, 7 בפברואר 2008
  39. ^ ד'אנטוני עובר לאמן את הניקס, באתר ניו יורק טיימס, 11 במאי 2008
  40. ^ פיניקס ממנה את פורטר כמאמן ראשי, באתר הקבוצה, 9 ביוני 2008
  41. ^ פיניקס מצרפת את ריצ'רדסון ודאדלי, באתר הקבוצה, 11 בדצמבר 2008
  42. ^ ג'נטרי מחליף את פורטר כמאמן הסאנס, באתר ESPN,‏ 16 בפברואר 2009
  43. ^ הסאנס גוברים על הת'אנדר בתוצאה 140–118, באתר ESPN,‏ 21 בפברואר 2009
  44. ^ פיניקס ממנה את לאנס בלאנקס כג'נרל מנג'ר, באתר הקבוצה, 5 באוגוסט 2010
  45. ^ פיניקס מצרפת את ווריק, באתר הקבוצה, 9 ביולי 2010
  46. ^ פיניקס מצרפת את צ'ילדרס, באתר הקבוצה, 13 ביולי 2010
  47. ^ פיניקס מצרפת את טורקוגלו, באתר הקבוצה, 14 ביולי 2010
  48. ^ פיניקס מצרפת את קרטר, גורטאט ופיאטרוס, באתר nbcsports.com,‏ 18 בדצמבר 2010
  49. ^ פיניקס מצרפת את ארון ברוקס, באתר הקבוצה, 24 בפברואר 2011
  50. ^ פיניקס נשלח בטרייד ללייקרס, באתר ESPN,‏ 5 ביולי 2012
  51. ^ דרגיץ' מסכם על חוזה בפיניקס, באתר ESPN,‏ 5 ביולי 2012
  52. ^ פיניקס ממנה את האנטר למאמן הראשי, באתר הקבוצה, 20 בינואר 2013
  53. ^ הסאנס ממנים את הורנסק למאמן הראשי, באתר ESPN,‏ 28 במאי 2013
  54. ^ הסאנס מצרפים את בלדסו בטרייד, באתר USA Today,‏ 2 ביולי 2013
  55. ^ פיניקס מצרפת את אייזיאה תומאס, באתר הקבוצה, 12 ביולי 2014
  56. ^ פיניקס נפרדת מדרגיץ' ותומאס בטריידים נפרדים, באתר Yahoo!,‏ 19 בפברואר 2015
  57. ^ נייט מסכם על הארכת חוזה בפיניקס, באתר sbnation.com,‏ 1 ביולי 2015
  58. ^ צ'נדלר מסכם על חוזה בפיניקס, באתר bleacherreport.com,‏ 28 ביוני 2015
  59. ^ ווטסון ממונה למאמן הראשי של פיניקס, באתר bleacherreport.com,‏ 2 בפברואר 2016
  60. ^ גולדן סטייט משחררת את בנדר, באתר valleyofthesuns.com,‏ 7 בינואר 2020
  61. ^ טריאנו מונה למאמן הסאנס, באתר sportsnet.ca,‏ 22 באוקטובר 2017
  62. ^ פיניקס מצרפת את גרג מונרו, באתר הקבוצה, 7 בנובמבר 2017
  63. ^ איגור קוקושקוב מונה למאמן פיניקס, פיזדייל המועמד המוביל לניקס, באתר וואלה! NEWS‏, 3 במאי 2018
  64. ^ בוקר מסכם על הארכת חוזה בפיניקס, באתר USA Today,‏ 7 ביולי 2018
  65. ^ ג'יימס ג'ונס ממונה לג'נרל מנג'ר, באתר הקבוצה, 11 באפריל 2019
  66. ^ מונטי ויליאמס מונה למאמן הסאנס, באתר הקבוצה, 3 במאי 2019
  67. ^ פיניקס בוחרת את קולבר ומעבירה אותו למינסוטה, באתר apnews.com,‏ 21 ביוני 2019
  68. ^ רוביו מסכם על חוזה בפיניקס, באתר bleacherreport.com,‏ 1 ביולי 2019
  69. ^ דיאנדרה אייטון נכשל בבדיקת סמים והושעה מ-25 משחקים, באתר וואלה! NEWS‏, 25 באוקטובר 2019
  70. ^ בוקר נבחר להשתתף במשחק האולסטאר, באתר פיניקס סאנס, 13 בפברואר 2020
  71. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com