פיניקס סאנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
פיניקס סאנס
Phoenix Suns
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1968
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולם ביתי טוקינג סטיק ריזורט ארנה (18,422 מושבים)
מיקום פיניקס, אריזונה, ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המערבי
בית הבית הפאסיפי
בעלים רוברט סארבר
נשיא ג'ייסון ראולי
מנכ"ל ג'יימס ג'ונס
מאמן מונטי ויליאמס
צבעי תלבושת כתום, סגול, שחור, כסוף
תארים
אליפויות אזוריות 2
1976, 1992
תלבושת
מדי בית וחוץ של פיניקס סאנס
Kit body 2018-19 PHO association.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts 2017-18 PHO association.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body 2018-19 PHO icon.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts 2017-18 PHO icon.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה

פיניקס סאנסאנגלית: Phoenix Suns) היא קבוצת כדורסל אמריקאית מפיניקס, אריזונה, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה מארחת את משחקיה הביתיים באולם טוקינג סטיק ריזורט ארנה. מאז הקמתה בשנת 1968 העפילה פיניקס פעמיים לגמר ה-NBA, אך מעולם לא זכתה באליפות הליגה.

המועדון הוקם והצטרף ל-NBA לקראת עונת 1968/1969, יחד עם מילווקי באקס. בעונת 1975/1976 העפילו הסאנס במפתיע לגמר ה-NBA, בהובלתם של המאמן ג'ון מקלאוד והשחקנים פול וסטפאל ואלבן אדמס, אולם הפסידו בסדרת הגמר מול בוסטון סלטיקס בתוצאה 2–4. בשנים הבאות בלטו בקבוצה וולטר דייוויס, טראק רובינסון, דניס ג'ונסון ולארי נאנס, עמם העפילה פיניקס ל-8 הופעות רצופות בפלייאוף ה-NBA בין העונות 19781985.

בעונת 1992/1993 הצטרף לקבוצה צ'ארלס בארקלי, אשר הצעיד את פיניקס לצדם של קווין ג'ונסון ודן מארלי למאזן העונה הסדירה הטוב בתולדותיה (62–20), ולהעפלתה השנייה לגמר ה-NBA. בסדרת הגמר עצמה הפסידו הסאנס מול שיקגו בולס בתוצאה 2–4. בעונת 2000/2001 הוביל הרכז ג'ייסון קיד את הקבוצה להעפלתה ה-13 ברציפות לשלב הפלייאוף, ובסיומה הוא הועבר לניו ג'רזי נטס בתמורה לסטפון מרבורי המאכזב.

בקיץ 2004 צירפו הסאנס את סטיב נאש וקוונטין ריצ'רדסון, אשר חברו לכוכבי הקבוצה אמארה סטודמאייר, שון מריון וג'ו ג'ונסון. חמשת השחקנים המוזכרים היוו את הבסיס לקבוצה שפרצה בעונת 2004/2005 תחת המאמן מייק ד'אנטוני, והובילה את פיניקס למאזן הטוב בליגה; 62–20. בסיום אותה עונה, כמו גם בעונות 2006 ו-2010, הודחו הסאנס מהפלייאוף בגמר האזור המערבי. בקיץ 2010 עזב סטודמאייר את הקבוצה, ומאז לא העפילה פיניקס לשלב הפלייאוף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות (1968–1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בינואר 1968 הודיעה ליגת ה-NBA על צירופן לליגה של הקבוצות פיניקס סאנס ומילווקי באקס, אשר הגדילו את מספר קבוצות הליגה מ-12 ל-14.[1] בכך הפכו הסאנס למועדון הראשון מאריזונה המשתתף באחת מארבע ליגות הספורט הבכירות בארצות הברית – ה-NBA, ה-NFL, ה-MLB וה-NHL. הכינוי "סאנס" (שמשות), אשר נבחר במסגרת תחרות שמות, מייצג את אריזונה שידועה כאחת מהמדינות עם האקלים החם ביותר בארצות הברית.[2]

לקראת עונת הבכורה של הסאנס, החתימה קבוצת המשקיעים מפיניקס את הסקאוט של שיקגו בולס, ג'רי קולנג'לו בן ה-28, כג'נרל מנג'ר של הקבוצה.[3] קולנג'לו מינה את ג'וני "רד" קר לעמדת המאמן הראשון של המועדון, ובדראפט ההרחבה בחר, בין היתר, את שחקני השנה הרביעית דיק ואן ארסדייל וגייל גודריץ'.[4] על אף יכולת טובה של ואן ארסדייל וגודריץ', אשר נבחרו להשתתף במשחק האולסטאר, סיימה פיניקס את העונה עם המאזן הגרוע ביותר בליגה; 16–66. בהתאם לתוצאת הטלת מטבע בה התמודדו פיניקס ומילווקי לקראת דראפט 1969, זכו הבאקס לבחור בבחירה הראשונה את לו אלסינדור (אשר נודע בהמשך כ"כרים עבדול-ג'באר"), בעוד הסאנס נאלצו להתפשר על הסנטר ניל ווק בבחירה השנייה.[5] בעונת 1969/1970 העפילו הסאנס לפלייאוף ה-NBA, על אף שרשמו מאזן שלילי 39–43, והודחו בסיבוב הראשון על ידי לוס אנג'לס לייקרס. בין השנים 1970–1975 הציגה הקבוצה שיפור קל, ורשמה מאזן כולל של 197 ניצחונות ו-213 הפסדים (48.0%), אך לכל אורך התקופה נעדרה מהפלייאוף, בין היתר בשל חוזקן של קבוצות האזור המערבי. באותן שנים בלטו בפיניקס ואן ארסדייל, ווק, קוני הוקינס וצ'ארלי סקוט.

ג'רי קולנג'לו, הג'נרל מנג'ר הראשון של הקבוצה

עונת 1975/1976 הביאה למפנה בקבוצה, לאחר שצירפה את הקלע פול וסטפאל (בטרייד מבוסטון סלטיקס) ואת הסנטר אלבן אדמסדראפט 1975). פיניקס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן חיובי 42–40, אשר הציב אותה במקום השלישי במערב וזיכה אותה במקום בשלב הפלייאוף, לראשונה מאז 1970. על אף שלא החזיקה ביתרון ביתיות, גברה פיניקס על סיאטל סופרסוניקס (4–2) ועל האלופה היוצאת גולדן סטייט ווריורס (4–3) בשתי סדרות הפלייאוף הראשונות, בדרך להעפלתה הראשונה אי פעם לגמר ה-NBA, בה התמודדה מול הסלטיקס. המשחק החמישי של אותה סדרת גמר, אשר נערך בבוסטון כאשר הקבוצות היו בשוויון 2–2, נגרר ל-3 הארכות לאחר חזרה של פיניקס מפיגור של 22 נקודות במחצית הראשונה, ונחשב בעיני רבים ל"משחק הטוב בתולדות ה-NBA".[6][7] בשניות האחרונות של ההארכה השנייה קלע שחקן בוסטון, ג'ון האבליצ'ק, זריקה שהעלתה את הסלטיקס ליתרון 111–110, ולאחריה נשמע "באזר" הסיום. בחושבם כי הסתיים המשחק, פרצו אוהדי הסלטיקס למגרש בזמן ששחקני בוסטון ירדו לחדרי ההלבשה. עם זאת, שופטי המשחק קבעו כי הזריקה נקלעה שתי שניות לפני סיום שעון המשחק, ושחקני הקבוצות חזרו לפרקט. בשלב זה ביקש וסטפאל פסק זמן, על אף שידע כי הוא לא חוקי (מאחר שלא נשארו לפיניקס פסקי זמן), ובכך יכלו הסאנס להוציא את כדור החוץ מקו אמצע המגרש במקום קו החוץ שמתחת לסל היריבה. מכיוון שפסק הזמן לא היה חוקי זכו הסלטיקס לזריקת עונשין, אותה קלע ג'ו ג'ו וייט, והסלטיקס עלו ליתרון 112–110. בהוצאת החוץ של פיניקס קלע גאר הרד זריקה לשתי נקודות ושלח את המשחק להארכה שלישית, לראשונה בתולדות גמר ה-NBA. המשחק הסתיים בתוצאה 128–126 לזכותה של בוסטון, אשר ניצחה גם את המשחק השישי בסדרה וזכתה באליפות ה-NBA.

עידן וסטפאל ודייוויס (1976–1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1977/1978 התחילה פיניקס ברצף של 8 העפלות רצופות לשלב הפלייאוף, בהובלתם של המאמן ג'ון מקלאוד והשחקנים וסטפאל, אדמס, וולטר דייוויס, טראק רובינסון, דניס ג'ונסון ולארי נאנס. בעונות 1978/1979 ו-1983/1984 העפילו הסאנס לגמר האזור המערבי, ובעונת 1980/1981 רשמו את מאזן העונה הסדירה הטוב ביותר באזור המערבי (57–25), אך הודחו מהפלייאוף כבר בשלב חצי גמר המערב. לאורך אותה תקופה נבחרו וסטפאל ודייוויס 6 פעמים במשותף לאחת מחמישיות העונה, והשתתפו במשותף ב-10 משחקי אולסטאר.

באפריל 1987, פרקליטות מחוז מריקופה שבאריזונה האשימה שלושה שחקנים פעילים בפיניקס (ג'יימס אדוארדס, ג'יי האמפריז וגרנט גונדרזיק) ושני שחקני עבר (גאר הרד ומייק בראץ) בשימוש ובסחר בקוקאין. ההאשמות היו מבוססות בחלקן על עדות שמסר שחקן הקבוצה וולטר דייוויס, אשר קיבל חסינות משפטית.[8] בסופו של דבר נשלחו אדוארדס והאמפריז לתכנית לגמילה מסמים והמשיכו לשחק בקבוצה, בעוד גונדרזיק, לו ניתנה תקופת מבחן, עבר לשחק בצרפת.[9] בקיץ 1987 העמיק המשבר של פיניקס מחוץ למגרש, כאשר סנטר הקבוצה ניק ואנוס נהרג בהתרסקות מטוס במישיגן.[10]

שערוריית הסמים פגעה במוניטין של המועדון, וסיפקה לקולנג'לו הזדמנות לרכוש ביחד עם כמה משותפיו את הקבוצה במחיר של 44 מיליון דולר. העסקה בוצעה ב-16 באוקטובר 1987; יום העסקים האחרון לפני "יום שני השחור".[11]

עידן קווין ג'ונסון (1988–1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1988/1989 השתפרה רמת המשחק של פיניקס לאחר עזיבתם של דייוויס ונאנס, וצירופם של קווין ג'ונסון, טום צ'יימברס והמאמן קוטון פיטסימונס. הסאנס רשמו שיפור של 27 ניצחונות לעומת העונה הקודמת (55–27) והעפילו לפלייאוף לראשונה מזה 4 עונות, ובכך החלו ברצף של 13 ביקורים בפלייאוף. בשתי סדרות הפלייאוף הראשונות גברה פיניקס על דנוור נאגטס (3–0) וגולדן סטייט ווריורס (4–1), בטרם הפסידה בגמר המערב מול לוס אנג'לס לייקרס (0–4). בסיום אותה עונה זכה פיטסימונס בפרס מאמן השנה, בעוד קווין ג'ונסון זכה בפרס השחקן המשתפר של העונה ואדי ג'ונסון זכה בפרס השחקן השישי של העונה. בעונת 1989/1990 שוב העפילה הקבוצה לגמר המערב, הודות ליכולת טובה של צ'יימברס, קווין ג'ונסון וג'ף הורנסק, אך היא הודחה על ידי פורטלנד טרייל בלייזרס בתוצאה 2–4.

בעונת 1990/1991 ניצחו הסאנס 55 משחקים והודחו מהפלייאוף בסיבוב הראשון, מול יוטה ג'אז (1–3). בעונה העוקבת הובילו את הקבוצה ג'ונסון, הורנסק ודן מארלי לחצי גמר המערב, בו הפסידו מול הטרייל בלייזרס בתוצאה 1–4. המשחק הרביעי באותה סדרה הסתיים לאחר שתי הארכות בתוצאה 153–151 לטובת פורטלנד, ובכך נקבע סך הנקודות הגבוה ביותר אי פעם במשחק פלייאוף.[12] משחק זה היה האחרון בתולדות ה-NBA אשר שוחק באולם אריזונה וטרנס ממוריאל קוליסאום, בו אירחו הסאנס את משחקיהם מאז הקמת המועדון.[13]

עידן צ'ארלס בארקלי (1992–1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס בארקלי, כוכב הקבוצה בין השנים 1992–1996

בקיץ 1992 עברה הקבוצה לאולמה החדש במרכז פיניקס – אמריקה וסט ארנה. באותה שנה בוצעו שינויים משמעותיים בסגל, עקב גדילה בתקציב המועדון; המהלך המרכזי היה הוספת הפורוורד צ'ארלס בארקלי, אשר הגיע בטרייד מפילדלפיה 76' תמורת ג'ף הורנסק, אנדרו לאנג וטים פרי.[14] הרכישה של בארקלי, אשר זכה באותה עונה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, הייתה אחד הגורמים המרכזיים להצלחתה של פיניקס בעונות הבאות. בנוסף לבארקלי, החתימו הסאנס גם את דני איינג' וצירפו את שני שחקני הרוקי המבטיחים – הסנטר אוליבר מילר והפורוורד ריצ'י דומאס. תחת הדרכתו של המאמן הנכנס פול וסטפאל (שהיה שחקן בקבוצה שהגיעה עד הגמר ב-1976), ניצחה פיניקס שיא מועדון של 62 משחקים בעונת 1992/1993. לאחר שהדיחו בפלייאוף את לוס אנג'לס לייקרס, סן אנטוניו ספרס וסיאטל סופרסוניקס, הגיעו הסאנס לגמר ה-NBA בפעם השנייה בתולדות המועדון, אך בסופו של דבר הם הפסידו לשיקגו בולס בתוצאה 2–4. המשחק השלישי של סדרת הגמר כלל שלוש הארכות; בכך הייתה פיניקס שותפה בשני משחקי הגמר הארוכים ביותר בתולדות NBA.[15]

הסאנס המשיכו לחזק את סגל הקבוצה עם הוספת שחקני מפתח כגון איי. סי. גרין, וסלי פרסון ודני מאנינג, עמם המשיכה הקבוצה להציג יכולת גבוהה עם מאזן מצוין של 115–49 (70.1%) בעונות 1993/1994 ו-1994/1995. על אף ההצטיינות בעונה הסדירה, בשתי העונות הודחה פיניקס מהפלייאוף על ידי יוסטון רוקטס בשלב חצי גמר האזור המערבי. בקיץ 1994 יזם המנג'ר הנכנס של הסאנס, בראיין קולנג'לו (בנו של ג'רי), עסקה שהתבררה בדיעבד ככישלון; הוא שלח את הגארד דן מארלי ביחד עם בחירת דראפט עתידית לקליבלנד קאבלירס, בתמורה לסנטר ג'ון "הוט רוד" ויליאמס. העסקה נועדה לספק את הצורך בסנטר עם יכולות חסימה גבוהות, אך עם הזמן היא התבררה כלא-מועילה כאשר הנוכחות של מארלי חסרה, בעוד התפוקה של ויליאמס לא ענתה על הציפיות.[16]

עונת 1995/1996 הפכה לעונה מאכזבת ביותר מבחינתה של פיניקס כאשר היא הציגה מאזן בינוני של 41–41, והודחה כבר בסיבוב הראשון על ידי סן אנטוניו ספרס. המאמן וסטפאל פוטר באמצע העונה, וקוטון פיטסימונס חזר במקומו לתפקידו הקודם. היחלשות הקבוצה הובילה למתיחות בין בארקלי לג'רי קולנג'לו, אשר התבטאה בהתנצחות הדדית דרך אמצעי התקשורת.[17] בסיום אותה עונה, שלח קולנג'לו את בארקלי ליוסטון רוקטס בתמורה לסם קאסל, רוברט הורי, מארק בראיינט וצ'אקי בראון.[18]

תקופות קיד ומרבורי (1996–2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם "טוקינג סטיק ריזורט ארנה" (נקרא בעבר "אמריקה וסט"), אולמה הביתי של הקבוצה

לאחר "תקופת בארקלי", פיניקס התחילה את עונת 97–1996 עם פתיחה אומללה של 0–13 וקבעה בכך שיא מועדון שלילי. במשך רצף ההפסדים התפטר פיטסימונס מעמדת המאמן והוחלף על ידי שחקן העבר דני איינג'. אחרי ריב מתמשך בין איינג' ורוברט הורי, השחקן הועבר ללוס אנג'לס לייקרס בתמורה לשחקן האולסטאר סדריק סבאלוס. יותר מאוחר סם קאסל הוחלף בג'ייסון קיד, שחקן הדאלאס מאבריקס. עם חמישייה נמוכה ומהירה, פיניקס הרכיבה רצף של 11 משחקים רצופים שהביא אותם לפלייאוף, בסדרה שבה כמעט הצליחו להפתיע את הסיאטל סופרסוניקס, אחרי שהובילו 1–2 בסדרת הטוב מ-5, והפסידו בשני המשחקים הבאים. בפגרת המשחקים לפני עונת 1999–2000, הסאנס רכשו את שחקן האולסטאר פני הארדוויי אשר יחד עם ג'ייסון קיד, הרכיב את צוות "הקו האחורי של הליגה". למרות הציפיות הגבוהות, השילוב של הארדוויי וקיד אף פעם לא מומש במלואו עקב פציעות של הארדוויי במשך העונה הרגילה ושבר בעקב של קיד לקראת הפלייאוף. בסיבוב הראשון, הארדוויי הצליח להוביל את הקבוצה לניצחון מפתיע על הסן אנטוניו ספרס העדיפים. למרות חזרתו של קיד לסיבוב השני, פיניקס כשלה בניסיון להדיח גם את לוס אנג'לס לייקרס, שבסופו של הפלייאוף זכו באליפות.

בעונת 02–2001, בפעם הראשונה ב-14 השנים האחרונות, הקבוצה לא הגיעה לפלייאוף. בסוף אותה עונה החליפו הסאנס את ג'ייסון קיד, בעיקר בגלל האשמות על הכאת אשתו, בסטפון מרבורי מהניו ג'רזי נטס ובחרו בדראפט את אמארה סטודמאייר במקום התשיעי. בעונת 03–2002 נגלה סטודמאייר כאחד הגבוהים הטובים בליגה ורבים אף השוו את סגנון משחקו לזה של "חבר היכל התהילה" מוזס מלון. הגובה והאתלטיות שלו, יחד עם מוסר עבודה גבוה, הכניסו אותו לרשימה עם קווין גארנט, קובי בראיינט וטרייסי מקגריידי כשחקנים הטובים ביותר שהגיעו ל-NBA הישר מהתיכון. סטודמאייר נבחר כ"רוקי השנה של ה-NBA" לעונת 03–2002 שבו פיניקס רשמו מאזן חיובי 38–44 וחזרו לפלייאוף. הסאנס שוב הודחו בסיבוב הראשון לאחר 6 משחקים על ידי הקבוצה שבסופו של הפלייאוף תוכתר כאלופת הליגה - הסן אנטוניו ספרס.

בעונת 04–2003 פיניקס שוב מצאה את עצמה מחוץ לפלייאוף. לאחר פתיחה מאוד לא משכנעת, קולנג'לו הבין שהסגל הנוכחי לא יוביל את הקבוצה להישגים ושלח את מרבורי והארדוויי לניו יורק ניקס. לאחר הטרייד, הקבוצה המשיכה לדשדש אבל הוא נתן לשחקנים הצעירים להשתפר ולצבור ניסיון.

עידן סטיב נאש (2004–2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיב נאש, כוכב הקבוצה בין השנים 2004–2012

עונת 05–2004 סימנה את החזרה של הסאנס לצמרת הליגה, כשהסאנס מסיימים את העונה הרגילה עם המאזן הטוב בליגה 20–62. המהפך הגדול התרחש בעיקר בזכות הצטרפותם של שחקן האולסטאר סטיב נאש, והסווינגמן קוונטין ריצ'רדסון. המאזן המדהים 20–62 שווה לשיא המועדון שנקבע בעונת 93–1992 שבה הסאנס הגיעו עד הגמר. בסיום אותה עונה זכה סטיב נאש בתואר השחקן היעיל ביותר של העונה (MVP) והמאמן החדש מייק ד'אנטוני זכה בתואר מאמן העונה.

המפתח להצלחה של הקבוצה היה סגנון המשחק, המתבסס על התקפות מתפרצות, אשר אינו נפוץ בתקופה האחרונה ב-NBA. הסאנס סיימו את עונת 05–2004 כקבוצה עם מספר הנקודות הגבוה ביותר בממוצע למשחק (110.4), מספר השלשות הגבוה ביותר בממוצע למשחק (9.7) ואחוזי ההצלחה לזריקת 3 נקודות הגבוהים ביותר (39.3). לפיניקס גם הייתה נציגות גבוהה במשחק האולסטאר ובאירועים המלווים עמו. שון מריון, דיאנה טוראסי מפיניקס מרקורי ושחקן העבר דן מארלי זכו בתחרות "כוכבים זורקים", סטיב נאש זכה ב"תחרות הכישורים", ג'ו ג'ונסון וקוונטין ריצ'רדסון (שגם זכה) השתתפו בתחרות השלשות, אמארה סטודמאייר הגיע למקום השני בתחרות ההטבעות, ונאש, מריון וסטודמאייר השתתפו גם במשחק עצמו.

הסאנס הגיעו לפלייאוף ממוקמים במקום הראשון במערב, אשר הבטיח להם יתרון ביתיות לכל אורך הפלייאוף. הקבוצה הביסה את הממפיס גריזליס 4-0 וניצחה את הדאלאס מאבריקס בסיבוב השני 2–4. בגמר המערב הסן אנטוניו ספרס הצליחו פעמיים להחזיק את הסאנס על מתחת ל-100 נקודות, ניצחו בסדרה 1–4 וסיימו את העונה המוצלחת של הסאנס למרות 37 הנקודות בממוצע למשחק של אמארה סטודמאייר, ממוצע הנקודות הגבוה ביותר אי פעם של שחקן בביקורו הראשון בגמר אזורי.

עונת 06–2005 נפתחה ברגל שמאל כאשר אמארה סטודמאייר נאלץ לעבור ניתוח ארטוסקופיה בברך הימנית עוד לפני פתיחת העונה. מתוך 82 המשחקים במשך העונה, אמארה החמיץ 79. בנוסף, הקלע המבטיח ג'ו ג'ונסון דרש טרייד שיעביר אותו לאטלנטה הוקס שבתמורה העבירה לפיניקס את בוריס דיאו יחד עם שתי בחירות סיבוב ראשון בדראפט. החתמות נוספות באותה פגרה כללו את ראג'ה בל מהיוטה ג'אז וקורט תומאס מהניו יורק ניקס, אשר פספס את חציו השני של העונה בעקבות פציעה בברך. למרות חילופי השחקנים והפציעות המשמעותיות, הסאנס השיגו את אליפות הפסיפי בפעם השנייה ברציפות, ואת המקום השני בליגה כולה עם מאזן 28–54. סטיב נאש זכה בתואר השחקן היעיל ביותר (MVP) של העונה בפעם השנייה ברציפות, כשהוא הופך לרכז השני בלבד (אחרי מג'יק ג'ונסון) שזוכה בתואר הנחשק מספר פעמים. בנוסף, בוריס דיאו זכה בתואר השחקן המשתפר של העונה.

פיניקס הגיעה לפלייאוף כקבוצה העדיפה כאשר פגשה בסיבוב הראשון את לוס אנג'לס לייקרס. לאחר שניצחה במשחק הראשון בפיניקס, מצאה עצמה הקבוצה בפיגור 1–3 בעקבות הצגות מרשימות במיוחד של כוכב הלייקרס קובי בראיינט. אולם, הסאנס הצליחו לנצח בשלושת המשחקים הבאים, למרות השעייתו של ראג'ה בל ממשחק מספר 6 בעיקר בזכות עזרתו המפתיעה של טים תומאס, ומשחק שביעי מצוין בו הקבוצה ניצחה 90–121. פיניקס הפכה לקבוצה השמינית בלבד בהיסטוריה של הליגה שמצליחה לנצח סדרת פלייאוף לאחר שפיגרה 1–3.

בסיבוב השני בפלייאוף, הסאנס ניצבו בפני הלוס אנג'לס קליפרס. שתי הקבוצות החליפו ניצחונות בששת המשחקים הראשונים, עד שפיניקס ניצחה במשחק השביעי והמכריע בתוצאה 107–127. הקבוצה המשיכה לגמר המערב שם התמודדה מול הדאלאס מאבריקס. הקבוצה ניצחה במשחק הראשון בסדרה, הפסידה בשני המשחקים הבאים, אבל הצליחה להשוות את תוצאת הסדרה במשחק הרביעי. את הצלחת הקבוצה (למרות חסרונו של סטודמאייר) רבים זוקפים לזכותם של דיאו, בל (שנעדר מרוב הסדרה עקב פציעה) וליאנדרו ברבוזה שהופיעו ברגעים המכריעים של הפלייאוף במיטבם. הסאנס נלחמו גם במשחקים 5 ו-6 של הסדרה, אבל פציעתו של בל פגעה בסיכויים הקטנים ממילא של פיניקס לגבור על דאלאס, ולבסוף הסאנס הודחו בשישה משחקים. בעונת 2006/2007 נאבק על תואר ה-MVP פעם נוספת, אך חברו הטוב דירק נוביצקי מדאלאס הקדים אותו.

לוגואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
ג'רי קולנג'לו 1968–1994 4 זכיות בפרס מנהל העונה (1976, 1981, 1989, 1993)
בראיין קולנג'לו 1994–2006 זכייה בפרס מנהל העונה (2005)
מייק ד'אנטוני 2006–2007
סטיב קר 2007–2010
לאנס בלאנקס 2010–2013
לון באבי 2013
ראיין מקדונו 2013–2018
ג'יימס ג'ונס וטרבור בקשטיין 2018–2019
ג'יימס ג'ונס 2019–הווה

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2018/2019. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 70, דווין בוקר מול בוסטון סלטיקס, 24 במרץ 2017.

ריבאונדים: 27, פול סיילאס מול סינסינטי רויאלס (1971) וטייסון צ'נדלר מול אטלנטה הוקס (2016).

אסיסטים: 25, קווין ג'ונסון מול סן אנטוניו ספרס, 6 באפריל 1994.

חטיפות: 10, קווין ג'ונסון מול וושינגטון בולטס, 9 בדצמבר 1993.

חסימות: 10, לארי נאנס מול פילדלפיה 76' (1988), ואמארה סטודמאייר מול יוטה ג'אז (2004).

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2018/2019, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.[19]

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה הסדירה

רוקי העונה

השחקן השישי של העונה

השחקן המשתפר של העונה

מאמן השנה

מאמנים במשחק האולסטאר

MVP של משחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים במשחק האולסטאר

מספרים שהוצאו לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שחקן תפקיד שנים בקבוצה
5 דיק ואן ארסדייל קלע 1968–1977
6 וולטר דייוויס קלע/סמול פורוורד 1977–1988
7 קווין ג'ונסון רכז 1988–1998, 2000
9 דן מארלי קלע/סמול פורוורד 1988–1995, 2001–2002
13 סטיב נאש רכז 1996–1998, 2004–2012
24 טום צ'יימברס פאוור פורוורד 1988–1993
33 אלבן אדמס סנטר 1975–1988
34 צ'ארלס בארקלי פאוור פורוורד 1992–1996
42 קוני הוקינס פאוור פורוורד 1969–1973
44 פול וסטפאל קלע 1975–1980, 1983–1984
- ג'רי קולנג'לו בעלים, מאמן, מנהל 1968–2004
- קוטון פיטסימונס מאמן 1970–1972, 1988–1992, 1996
- ג'ון מקלאוד מאמן 1973–1987
- ג'ו פרוסקי מאמן כושר 1968–2000

סגל שחקנים בעונת 2019/2020[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל פיניקס סאנס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
PG/SG 0 ארצות הבריתארצות הברית ג'יילן לקיו 1.91 מטרים 13 ביוני 2000 אקדמיית ברוסטר*
SG 1 ארצות הבריתארצות הברית דווין בוקר 1.96 מטרים 30 באוקטובר 1996 אוניברסיטת קנטקי
PG 2 צרפתצרפת אלי אוקובו 1.91 מטרים 23 באוקטובר 1997 צרפת
SF 3 ארצות הבריתארצות הברית קלי אוברה 2.01 מטרים 9 בדצמבר 1995 אוניברסיטת קנזס
PG 4 ארצות הבריתארצות הברית ג'בון קרטר 1.85 מטרים 14 בספטמבר 1995 אוניברסיטת וירג'יניה המערבית
PF/C 8 ארצות הבריתארצות הברית פרנק קמינסקי 2.13 מטרים 4 באפריל 1993 אוניברסיטת ויסקונסין
PG/SG 10 ארצות הבריתארצות הברית טיי ג'רום 1.96 מטרים 7 ביולי 1997 אוניברסיטת וירג'יניה
PG 11 ספרדספרד ריקי רוביו 1.91 מטרים 21 באוקטובר 1990 ספרד
PG 12 ארצות הבריתארצות הברית ג'ארד הרפר (כ) 1.78 מטרים 14 בספטמבר 1997 אוניברסיטת אובורן
PF/C 14 מאלימאלי צ'ק דיאלו 2.03 מטרים 13 בספטמבר 1996 אוניברסיטת קנזס
PF 20 קרואטיהקרואטיה דאריו שאריץ' 2.08 מטרים 8 באפריל 1994 קרואטיה
C 22 איי בהאמהאיי בהאמה דיאנדרה אייטון 2.11 מטרים 23 ביולי 1998 אוניברסיטת אריזונה
SF/PF 23 ארצות הבריתארצות הברית קמרון ג'ונסון 2.03 מטרים 3 במרץ 1996 אוניברסיטת קרוליינה הצפונית
SG/SF 25 ארצות הבריתארצות הברית מיקל ברידג'ס 1.98 מטרים 30 באוגוסט 1996 אוניברסיטת וילנובה
PF 41 ארצות הבריתארצות הברית טאריק אוונס (כ) 2.08 מטרים 30 ביוני 1995 אוניברסיטת טקסס טק
C 46 אוסטרליהאוסטרליה ארון ביינס 2.08 מטרים 9 בדצמבר 1986 אוניברסיטת המדינה של וושינגטון
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית מונטי ויליאמס


מקרא


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיניקס סאנס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פיניקס חוגגת 50 שנות קשרי ידידות עם האוהדים, באתר azcentral.com,‏ 13 באוקטובר 2017
  2. ^ מקור שמותן של קבוצות ה-NBA, באתר bleacherreport.com,‏ 10 בפברואר 2013
  3. ^ המסע בן 40 השנה של קולנג'לו מגיע להיכל התהילה, באתר פיניקס סאנס, 10 בספטמבר 2004
  4. ^ רשימת הנבחרים בדראפט ההרחבה 1968, באתר basketball-reference.com
  5. ^ הטלת מטבע ב-1969 הייתה משמעותית עבור הסאנס והלייקרס, באתר azcentral.com,‏ 16 בנובמבר 2012
  6. ^ "המשחק הטוב אי פעם?", באתר הרשמי של ה-NBA
  7. ^ "המשחק הטוב אי פעם", באתר הרשמי של בוסטון סלטיקס
  8. ^ חמישה שחקני פיניקס מואשמים בעבירות סמים, באתר לוס אנג'לס טיימס, 18 באפריל 1987
  9. ^ ויליאם בדפורד נשלח לתכנית גמילה מסמים, באתר שיקגו טריביון, 31 במרץ 1988
  10. ^ נזכרים בניק ונאוס, באתר הקבוצה, 16 באוגוסט 2007
  11. ^ ג'רי קולנג'לו, באתר sportsbusinessdaily.com,‏ 22 במרץ 2010
  12. ^ המשחק בין פיניקס לפורטלנד שבר את שיא הנקודות במשחק פלייאוף, באתר לוס אנג'לס טיימס, 12 במאי 1992
  13. ^ פיניקס מרקורי מוצאת בית זמני, באתר stadiumjourney.com,‏ 27 ביולי 2019
  14. ^ הסאנס מצרפים את בארקלי בטרייד מפילדלפיה, באתר sun-sentinel.com,‏ 18 ביוני 1992
  15. ^ סיכום סדרת הגמר בין פיניקס לשיקגו, באתר הרשמי של ה-NBA
  16. ^ עשרת הטריידים הגרועים בתולדות הסאנס, באתר valleyofthesuns.com,‏ 6 באוגוסט 2017
  17. ^ בארקלי וקולנג'לו מסכמים על הפסקת אש, באתר פיניקס סאנס, 17 במרץ 2003
  18. ^ בארקלי נשלח בטרייד ליוסטון, באתר וושינגטון פוסט, 19 באוגוסט 1996
  19. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com