ג'ים ג'ונס
 | |
| ג'ים ג'ונס, 1977 | |
| לידה |
13 במאי 1931 כרתים (אינדיאנה), ארצות הברית  |
|---|---|
| התאבד |
18 בנובמבר 1978 (בגיל 47) ג'ונסטאון, גיאנה |
| מדינה | ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מפלגה | המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית |
| מספר ילדים | 9 |
| פרסים והוקרה |
premio Martin Luther King, Jr. |
  | |
ג'יימס (ג'ים) וורן ג'ונס (באנגלית: James Warren Jones; 13 במאי 1931 - 18 בנובמבר 1978) היה מנהיג כת ורוצח המונים אמריקאי שהקים והנהיג את כת "מקדש העם" בין השנים 1955–1978. בימיה פעילותה האחרונים של הכת ג'ונס תכנן וארגן התאבדות המונית של למעלה מ-900 חברי הכת בג'ונסטאון, גיאנה ב-18 בנובמבר 1978.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ים ג'ונס נולד בכפר הסמוך לעיירה לין שבאינדיאנה לג'יימס ת'ורמן ג'ונס ולינטה פונטם. ג'ונס היה ממוצא אירי-ולשי, הוא ואמו טענו שהם ממוצא צ'ירוקי אך לטענה זאת לא נמצא סימוכין כלשהו לאורך השנים. אביו של ג'ונס היה פצוע מלחמה ממלחמת העולם הראשונה שסבל מקשיי נשימה חמורים בעקבות שאיפת נשק כימי. ג'ונס האב ניסה להגדיל את הכנסת המשפחה באמצעות עבודות מזדמנות כמו תיקון כבישים, מאחר שהפנסיה הצבאית שקיבל לא הספיקה לפרנס את משפחתם.
ב-1934, במהלך השפל הגדול, פונתה משפחת ג'ונס מביתה עקב אי עמידה בתשלומי המשכנתא. קרוביהם רכשו צריף בעיירה הסמוכה לין, בה גדל ג'ונס ללא אינסטלציה וחשמל. המשפחה ניסתה להרוויח מעט כסף מחקלאות אך נכשלה כאשר בריאותו של האב הידרדרה עוד יותר. לעיתים קרובות סבלו בני המשפחת מחוסר ביטחון תזונתיח ונאלצו להסתמך על תמיכה כלכלית ממשפחתם המורחבת, לעיתים נאלצו בני המשפחה לצוד מזון ביער ובשדות הסמוכים.
בשלב מסוים, משפחתו המורחבת של ג'ונס איימה לצמצם את הסיוע הכלכלי הניתן למשפחה אם אמו של ג'ונס לא תמצא עבודה, דבר שאילץ אותה להיעדר תדיר מהבית. הוריו של ג'ונס נעדרו מהבית לעיתים קרובות והסתמכו על דודיו ודודתיו של ג'ונס שגרו בסמוך למשפחה. על אף ההשגחה של המשפחה המורחבת, ג'ונס שוטט לעיתים קרובות ברחובות העיירה, לפעמים בעירום.
ילדותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשתו של הכומר בכנסייה המקומית, מירטל קנדי, פיתחה קשר קרוב עם ג'ונס. היא הביאה לו תנ"ך ועודדו אותה ללמוד אותו. ככל שג'ונס התבגר, הוא השתתף ביותר אירועים וטקסים שארגנה הכנסייה. בנערותו, היה הולך ג'ונס למספר כנסיות בשבוע. כבר כילד, ג'ונס שאף להיות מטיף והחל לתרגל מול עצמו דרשות. אמו הייתה מוטרדת כשתפסה אותו מחקה את הכומר של הכנסייה הפנטקוסטלית המקומית וניסתה ללא הצלחה למנוע ממנו להשתתף באירועי הכנסייה.
למרות שאהבו את ג'ונס, שכניו דיווחו שהוא "ילד יוצא דופן שהיה אובססיבי לדת ולמוות" ג'ונס ביקר באופן קבוע יצרן ארונות קבורה וערך הלוויות מדומות לחיות שמצא ברחוב. כשלא הצליח להביא ילדים אחרים להשתתף בהלוויותיו, הוא היה מבצע את הטקסים לבדו. מספר שכנים טענו כי תפסו את ג'ונס גונב ממתקים מסוחרים בעיר, מה שאילץ את אימו לשלם פיצויים על גניבותיו. כמו אמו, שלעיתים קרובות קיללה בפומבי ומצאה שעשוע באנשים שנעלבו מאישה מקללת, ג'ונס השתמש בגסות פוגעניות, ובדרך כלל בירך אנשים ב"בוקר טוב, בן זונה" או "שלום, ממזר מלוכלך". לעיתים קרובות, אמו הכתה אותו באמצעות חגורה כדי להעניש את התנהגותו הלא הולמת.
כנער, ג'ונס פיתח עניין רב בדוקטרינות חברתיות וקרא את כתיבהם של אדולף היטלר, יוסיף סטלין, קרל מרקס ומהטמה גנדי. כשהכיר את אשתו, הוא סיפר לה שמאו דזה-דונג הוא הגיבורו. ג'ונס בילה שעות רבות בספרייה הקהילתית. ככל הנראה, ג'ונס לא דגל בדעות פוליטיות רדיקליות בנעוריו אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא החל להתעניין ויותר ויותר בנאציזם. ג'ונס הוקסם מהלכידות שנוצרה בחברה הגרמנית באותם ימים ומעוצמתו הפוליטית של היטלר. רבים מבני גילו הקניטו אותו וטענו כי הילל את הנאצים. אחד מחברי ילדותו של ג'ונס טען כי ראה אותו צועק "הייל היטלר" ומצדיע ללשבויי מלחמה גרמנים שנסעו למתקן מעצר בסמוך לביתם. עם השנים, ג'ונס החל להיות אבוססיבי יותר ויותר ליחסי מין ודיבר על הנושא עם ילדים בני גילו ואף צעירים ממנו, בעקבות כך, הורים רבים החלו להרחיק את ילדיהם מג'ונס. כשהחל את לימודיו בתיכון, ג'ונס היה נחשב לתלמיד מנודה וזכה במרבית המקרים לבוז מצד בני שכבתו.
מעט החברים שהיו לג'ונס בשנות התיכון ראו בו מנהיג חברתי וכינו אותו "ג'ימי". ג'ונס כמעט תמיד נשא עמו עותק של התנ"ך והיה נחשב לתלמיד טוב שנהנה להתווכח עם מוריו. ג'ונס נהג לסרב להגיב לכל אדם שהתחיל את שיח והיה משתתף רק בשיחות אותן התחיל בעצמו. לעיתים קרובות, ג'ונס נהג להתעמת עם חבריו ובני כיתתו בנוגע לשתיית בירה, עישון וריקודים. במספר מקרים ג'ונס הפריע למסיבות ואירועים שארגנו בני שכבתו ולחץ עליהם לקרוא איתו קטעים מהתנ"ך. ג'ונס לא נהנה להשתתף באירועי ספורט משום שתעב הפסדים. ג'ונס היה מוטרד מהיחס לאפרו-אמריקאים במשחק בייסבול בו צפה. האירועים במשחקים אלו הסיבו את תשומת ליבו של ג'ונס לנושא האפליה נגד אפרו-אמריקאים וחיזקו את סלידתו העזה מגזענות. עם זאת, אביו של ג'ונס השתייך לסניף המקומי של הקו קלוקס קלאן והתוכוח עם אביו רבות על נושא הגזענות כנגד אפרו-אמריקאים. ג'ונס סיפר כי הוא ואביו לא דיברו במשך "שנים רבות" לאחר שאביו אסר על אחד מחבריו השחורים של ג'ונס להיכנס לביתו.
נישואין ולימודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוריו של ג'ונס התגרשו ב-1945 ובעקבות כך, ג'ונס ואמו עברו להתגורר בריצ'מונד, אינדיאנה, שם גם סיים את לימודיו בהצטיינות באחד מבתי הספר המקומיים. ג'ונס ואימו איבדו את התמיכה הכלכלית שקיבלו בעקבות הגירושים מאביו של ג'ונס וכדי לפרנס את עצמו, עבד ג'ונס כסניטר בית החולים ריד בריצ'מונד. לאורך העסקתו, ג'ונס זכה מצד אחד להערכה רבה מההנהלה הבכירה אך גם הפגין התנגדות מטרידה כלפי מספר מטופלים ועמיתים לעבודה. ג'ונס החל לצאת עם אחות בהכשרה בשם מרסלין מיי בולדווין שעבדה יחד איתו.
ג'ונס עבר לבלומינגטון, אינדיאנה בנובמבר 1948, שם למד באוניברסיטת אינדיאנה בלומינגטון במטרה להיות רופא, תוך זמן קצר שינה את החלטתו. במהלך לימודיו באוניברסיטה, ג'ונס התרשם מנאום שנשאה אלינור רוזוולט על מצוקתם של אפרו-אמריקאים והחל לתמוך לראשונה בקומוניזם.
ג'ונס ובולדווין המשיכו את מערכת היחסים שלהם בזמן שג'ונס למד בקולג' והזוג התחתן ב-12 ביוני 1949. ביתם הראשון היה בבלומינגטון, שם עבדה מרסלין באחד מבתי החולים המקומיים.מרסלין הייתה מתודיסטית ובעקבות כך היא וג'ונס התווכחו לעיתים קרובות על דת. התנגדותו הנחרצת של ג'ונס לפרקטיקות ההפרדה הגזעית של הכנסייה המתודיסטית היוותה סווגייה מחלוקת עזה לאורך נישואיהם ולאורך כל מערכת היחסים ביניהם, ג'ונס התעלל לעיתים קרובות במרסלין רגשית ונפשית. למרות שביקר במספר כנסיות לאורך השבוע, ג'ונס הפעיל לחץ על אשתו לזנוח את אמונתה הדתית ולאמץ תפיסה אתאיסטית. לאורך השנים, נישואיו של ג'ונס הושפעו מחוסר הביטחון ממנו סבל, לעיתים קרובות הרגיש ג'ונס צורך לבחון את אהבתה ונאמנותה של מרסלי והששתמש בשיטות סדיסטיות כדי לעשות זאת. טקטיקה חוזרת ונשנית אחת בה השתמש הייתה לספר לה שאחד מחבריה הקרובים או בני משפחתה נפטר לפתע ולאחר מכן לנחם אותה על האובדן עד שלבסוף הודה בפניה שהסיפור אינו נכון.
לאחר שנתיים שלמד באוניברסיטת אינדיאנה, בני הזוג עברו לאינדיאנפוליס ב-1951. ג'ונס לקח שיעורי ערב באוניברסיטת באטלר כדי להמשיך את לימודיו ולבסוף השלים תואר בחינוך על-יסודי. באותן שנים, החל ג'ונס להשתתף בכנסים של המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית. ג'ונס סיפר כי פעם אימו הוטרדה על ידי סוכני FBI מול עמיתיה לעבודה לאחר שהשתתפה עמו באחד מכנסי המפלגה הקומוניסטית. ג'ונס היה מתוסכל מהמקארתיזם והסלידה האמריקאית העזה מהקומוניזם. ג'ונס סיפר כי באחד מכנסי המפלגה הבין כי הדרך להפיץ את המרקסיזם הוא באמצעות "חדירה לכנסייה".
הסמכה לכמורה והקמת מקדש העם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1952, ג'ונס הודיע לאשתו ולמשפחתה כי בכוונתו להפוך לכומר מתודיסטי, מתוך אמונה שהכנסייה מוכנה "ליישם סוציאליזם אמיתי". ג'ונס הופתע כאשר מפקח מחוז מתודיסטי עזר לו להקים כנסייה, למרות שידע שג'ונס הוא קומוניסט. בקיץ 1952, ג'ונס עבד ככומר סטודנט לילדים בכנסייה המתודיסטית סאות'סייד בסומרסט. במהלך עבדותו השיק פרויקט במסגרתו הקים "גן שעשועים פתוח לילדים מכל הגזעים". למרות היותו כומר מתודיסטי ג'ונס המשיך לבקר ולנאום בכנסיות פנטקוסטליות. בראשית 1954 פוטר ג'ונס מתפקידו בכנסייה המתודיסטית, לכאורה בגין מעילה בכספי הכנסייה. עם זאת, ג'ונס טען לאורך חייו כי הוא מאמין שפוטר משום שמנהיגי הכנסייה אסרו עליו לשלב אפרו-אמריקאים בקהילתו.
ג'ונס החל ליצור קשרים הדוקים עם ארגון ה"אסיפות האל העצמאיות". ביוני 1955, ג'ונס קיים את פגישותיו המשותפות הראשונות עם ויליאם ברנהאם, אוונגליסט ומנהיג פנטקוסטלי מקומי. ב-1956, ג'ונס הוסמך ככומר והפך במהרה לכומר פופולרי ומבוקש. ג'ונס אירח כנס פנטקוסטלי גדול בין ה-11 ביוני ל-15 ביוני 1956, בקאדל טברנקל באינדיאנפוליס. בהזדקק לדמות ידועה שתמשוך קהל הוא הסכים לחלוק את האירוח יחד עם ברנהאם. ברנהם היה ידוע בכך שאמר למשתתפים את שמם, כתובתם ומדוע באו לתפילה, לפני שהכריז על "ריפויים". ג'ונס התעניין בשיטותיו של ברנהם והחל לחקות את מעשיו. הכנסים אותם ארגנו ג'ונס וברנהם היו מוצלחים מאוד ומשכו קהל של כ-11,000 איש בכנס המשותף הראשון שלהם. בוועידה, ברנהם פרסם אישור נבואי לג'ונס ולשירותו.
לאחר הוועידה, ג'ונס שינה את שם הכנסייה שלו ל"כנסיית מקדש העם הנוצרית", בהמשך השנים השם קוצר ל"מקדש העם". כנסיית מקדש העם אירחה ועידה פנטקוסטלית בינלאומית שנייה ב-1958, שוב בהנחייתו של ברנהם. לאורך השנים הבאות, ג'ונס לקח חלק בסדרה של ועידות ואירועים יחד עם ברנהם ברחבי ארצות הברית. במהלך אירועים אלו, ג'ונס אימץ אחת הדוקטרינות המרכזיות של תנועת ה־Latter Rain – תורת "הבנים המתגשמים של האל" (Manifested Sons of God) – והמשיך לקדם אותה לאורך כל חייו. ויליאם ברנהם ותנועת ה־Latter Rain קידמו את האמונה שלפיה בני אדם מסוימים יכולים להפוך להתגשמויות של האל, ולהיות ניחנים בכוחות על־טבעיים וביכולות על־אנושיות. לשיטתם, התגשמות כזו מבשרת את ביאתו השנייה של ישו, וכי אותם אנשים בעלי הסגולות המיוחדות יובילו לעידן מילניאלי של "גן עדן עלי אדמות".
ברנהם היה בעל השפעה גדולה על ג'ונס, אשר אימץ בהמשך אלמנטים רבים משיטותיו ומסגנונו. בדומה לברנהם, גם ג'ונס טען לימים כי הוא התגלמותו המחודשת של ישו ואליהו, קולו של האל וקידם את האמונה כי קץ העולם קרוב מתמיד. בסופו של דבר, ג'ונס נפרד מתנועת ה-Latter Rain בעקבות מחלוקת מרה עם ברנהם, שבה ג'ונס ניבא את מותו של ברנהם. ייתכן שחילוקי הדעות ביניהם היו קשורים לדעותיו הגזעניות של ברנהם או להתנגדותו הקולנית הגוברת של ברנהם לקומוניזם. דרך תנועת ה-Latter Rain, ג'ונס התוודע לפאדר דיוויין (אנ'), מנהיג רוחני אפרו-אמריקאי שזכה לעיתים קרובות ללעג מצד כמרים פנטקוסטליים בשל טענותיו לאלוהות. ב-1956, ג'ונס ערך את ביקורו הראשון במשכנו של דיווין בפילדלפיה, ג'ונס הקפיד לטעון שביקורו בקהילה של דיווייני הייתה "לתת הצהרה אותנטית, אובייקטיבית ואובייקטיבית" על פעילותה לחבריו הכמרים הפנטקוסטליים. על אף שהתנער ממרבית אמונותיו של דיווייני, ג'ונס אימץ את רעיונותיו אודות חיים משותפים בקהילה, בהם הצורך בהקמת בית תמחוי עבור נזקקים. ככל שהשנים עברו, החל ג'ונס לאמץ רעיונות נוספים מקהילתו של דיוויני, זאת לצד הידוק השליטה בחייהם הפרטי של בני קהילת "מקדש העם".
ב-1960, מינה ראש עיריית אינדיאנפוליס, צ'ארלס בוסוול, את ג'ונס למנהל הוועדה המקומית לזכויות אדם. ג'ונס התעלם מעצתו של בוסוול לשמור על פרופיל נמוך וניצל את התפקיד כדי לקבל פלטורמות חדשות להפצת דעותיו, בעיקר באמצעות השתתפות בתוכניות רדיו וטלוויזיה מקומיות. ראש העיר ובכירים נוספים בעירייה ביקשו ממנו לצמצם את פעילותו הציבורית, אך הוא סירב. ג'ונס זכה לתשואות סוערות בכינוסים של ה-NAACP, בכינוסים אלו עודד ג'ונס את אנשי קהילתו האפרו-אמריקאים להיות לוחמנים ועקשנים יותר במאבקם נגד הגזענות והאפליה. במהלך כהונתו כמנהל הוועדה, ג'ונס סייע בצמצום ההפרדה הגזעית בכנסיות, מסעדות, בתיאטרון המקומי, במשטרת אינדיאנפוליס ובמקומות רבים נוספים ברחבי העיר. כאשר צלבי קרס צוירו על בתיהן של שתי משפחות שחורות, ג'ונס צעד בשכונה כאות סולידריות וניחם את הקהילה השחורה המקומית. בנוסף לכך, ג'ונס ביצע מספר מבצעי עוקץ כדי לתפוס ולדווח על מסעדות שסירבו לשרת לקוחות שחורים. ב-1961 ג'ונס התמוטט ואושפז, בית החולים בו אושפז הכניס את ג'ונס בטעות ל"מחלקה השחורה" וג'ונס סירב לעבור למחלקה הלבנה, הוא החל לסדר את המיטות ולרוקן את סירי הלילה של החולים השחורים. בעקבות לחצים רבים שהפיל ג'ונס על אנשי בית החולים, הוחלט לבטל את ההפרדה הגזעית במחלקות.
לאורך השנים בתפקידו בעירייה, ג'ונס ספג ביקורת על דעותיו וארגון מקדש העם הוטרד לעיתים קרובות מפעילותם של אנשי עליונות לבנה. באחד מהמקרים, צלב קרס הוצב על בניין הכנסייה ומקל דינמיט הושאר בערימת פחם בכניסה אליה. במקרה אחר חתול מת הושלך על ביתו של ג'ונס לאחר שיחת טלפון מאיימת. אף על פי כן, הפרסום שנוצר עקב פעילותו של ג'ונס משך אליו קהל גדול יותר ויותר.
ג'ונס ואשתו לאורך השנים אימצו מספר ילדים שאינם לבנים. ג'ונס התייחס למשק הבית שלו כ"משפחת קשת בענן", ב-1954, משפחת ג'ונס אימצה את בנה הבכור, אגנס שהיה בחלקו ילידי אמריקאי, ב-1959 אימצו הזוג שלושה ילדים קוריאנים-אמריקאים בשם לו, סטפני וסוזן. בני הזוג עודדו את חברי הכנסייה לאמץ יתומים קוריאנים ממלחמת קוריאה. סטפני ג'ונס נפטרה בגיל 5 בתאונת דרכים במאי 1959. ביוני 1959 נולד לג'ונס ולאשתו ילדם הביולוגי היחיד, וקראו לו סטפן גנדי. ב-1961 הם הפכו לזוג הלבן הראשון באינדיאנה שאימץ ילד שחור, וקראו לו ג'ים ג'ונס ג'וניור. מלבדו, הם אימצו גם ילד לבן, ששמו המקורי היה טימותי גלן טאפר, שאמו הביולוגית הייתה חברה בכנסייה מקדש העם.
מגורים באמריקה הדרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1961, ג'ונס הזהיר את קהילתו כי קיבל חזיונות של מתקפה גרעינית שתחריב את אינדיאנפוליס, אשתו התוודתה בפני חבריה שהוא נעשה פרנואיד ופחדני יותר ויותר. ונס החל לחפש דרך להימלט מההרס שלדעתו היה קרוב. בינואר 1962 קרא ג'ונס מאמר במגזין אסקווייר שטען כי אמריקה הדרומית היא המקום הבטוח ביותר למגורים במקרה של מלחמה גרעינית, בעקבות כך ג'ונס החליט לנסוע לאמריקה הדרומית כדי לחפש מקום בו יוכלו להתגורר אנשי מקדש העם לקראת "המתקפה הגרעינית המתקרבת". בעת מסעו, ג'ונס עצר בג'ורג'טאון שבגיאנה, בדרכו לברזיל. בהמשך דרכו לברזיל, שכר ג'ונס בית בן שלושה חדרי שינה בבלו הוריזונטה. ג'ונס חקר על הכלכלה המקומית ולמד עלפתיחותם של מיעוטים אתנים באזור למסרים והאמונות שלו, אך הבין שקיים מחסום שפה בין הכנסייה לבין המקומיים. הוא נזהר שלא להציג את עצמו כקומוניסט, ודיבר על אורח חיים קהילתי אפוסטולי ולא על מרקסיזם. משפחת ג'ונס עברה לריו דה ז'ניירו באמצע 1963, שם עבדה ועזרה לעניי העיר בפאבלות.
ג'ונס, שהתאכזב מכך שלא הצליח למצוא מקום שראה כמתאים לכנסיית "מקדש העם", החל לחוש אשמה על כך שנטש את המאבק למען זכויות האזרח באינדיאנה. במהלך שנת היעדרותו ירד מספר המבקרים הקבועים בכנסייה לפחות ממאה. הוא דרש מחברי הקהילה להעביר אליו את כלל הכנסותיהם לדרום אמריקה כדי לתמוך בפעילותו, ובעקבות זאת נקלעה הכנסייה לקשיים כלכליים והחלה לצבור חובות. בסוף 1963 שלח לו אחד אחד מחסידיו, ארצ'י איג'יימס, מכתב שבו התריע כי הכנסייה עלולה לקרוס ואיים להתפטר אם לא ישוב בהקדם, בעקבות כך חזר ג'ונס לאינדיאנה.
ג'ונס הגיע בדצמבר 1963 לאינדיאנה וגילה כי הכנסיית סובל מפילוג קשה. בעיות כלכליות ונוכחות נמוכה אילצו את ג'ונס למכור את בניין כנסיית מקדש העם ולעבור לבניין קטן יותר בקרבת מקום. כדי לגייס כסף, ג'ונס חזר לזמן קצר לערוך כנסים ואירועי עם קבוצות "Latter Rain" על אף סלידתו מהרעיון. ג'ונס הסביר לבני לקהילתו באינדיאנה כי הולכת להתחיל מלחמה גרעינית ב-15 ביולי 1967, שתוביל ל"גן עדן סוציאליסטי חדש עלי אדמות" והצהיר כי הכנסייה חייבת לעבור לצפון קליפורניה למען ביטחונה.
במהלך 1964, ג'ונס ערך מספר נסיעות לקליפורניה כדי למצוא מקום שיתאים לכנסייה. ביולי 1965, ג'ונס וחסידיו החלו לעבור למיקומם החדש ברדווד ואלי, קליפורניה, ליד העיר יוקיה (אנ'). ראסל וינברג, עוזרו הבכיר של ג'ונס, התנגד בתוקף למאמציו של ג'ונס להעביר את הקהילה והזהיר את החברים שג'ונס נוטש את הנצרות. וינברג קיבל על עצמו את הנהגת הכנסייה באינדיאנפוליס לאחר עזיבתו של ג'ונס. כ-140 מחסידיו הנאמנים ביותר של ג'ונס עברו לקליפורניה, בעוד שהשאר נשארו עם וינברג. בקליפורניה, ג'ונס עבד כמורה להיסטוריה וממשל בעיק יוקיה הסמוכה. ג'ונס ניצל את התחזקות מעמדו כדי לגייס חברים נוספים למקדש העם ולימד את תלמידיו את יתרונות המרקסיזם. ג'ונס שתל חברים נאמנים של מקדש העם בכיתות כדי לעזור לו בגיוס חברים נוספים לכנסייה. ג'ונס גייס כ-50 חברים חדשים למקדש העם בחודשים הראשונים. ב-1967, חסידיו של ג'ונס שכנעו כ-75 חברים נוספים מקהילת אינדיאנפוליס לעבור לקליפורניה.
חיזוק האלמנטים הסוציאליסטים במקדש העם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ונס פיתח תאולוגיה שהושפעה מתורתו של ויליאם ברנהם ומתנועת ה־Latter Rain, מתפיסת "הסוציאליזם הכלכלי האלוהי" של פאדר דיוויין, ושולבה בה השקפת עולמו הקומוניסטית האישית. הוא כינה את השקפתו בשם "סוציאליזם אפוסטולי". בתחילה, ג'ונס הסתיר את המרכיבים הקומוניסטיים בתורתו עד שלהי שנות ה־60, ולאחר מעבר "מקדש העם" לקליפורניה החל לחשוף בהדרגה את מכלול אמונותיו בפני חסידיו. הוא לימד כי "אלה שנותרו מסוממים באופיום של הדת חייבים להגיע להארה", שאותה הגדיר כסוציאליזם.
לדבריו, הנצרות המסורתית מחזיקה בתפיסה שגויה של האל. בראשית שנות ה־70 החל ללעוג לנצרות המסורתית וכינה אותה "דת הבריחה" ודחה את התנ"ך והברית החדשה ככלי לדיכוי נשים ולא־לבנים. ג'ונס תיאר את תפיסת האל בנצרות המסורתית כ"אל שמיים" שאיננו אל כלל, וטען במקומה כי הוא עצמו אל, ואין אל מלבדו. בהמשך תקף ג'ונס את הנצרות המסורתית באופן ישיר יותר, וחיבר והפיץ חוברת שבה ביקר את תרגום המלך ג'יימס ותיאר את המלך ג'יימס הראשון, מלך אנגליה כ"אלכוהוליסט" ו"סוחר עבדים" אשר "דיכא את האמריקאים הראשונים". לטענתו, בשל כך נדרש "נביא" שנשלח מטעם האל כדי לפרש כראוי את תורתו. ג'ונס הזהיר לעיתים קרובות את חסידיו מפני מלחמת גזעים גרעינית אפוקליפטית קרבה. הוא טען כי נאו-נאצים יכניסו אנשים שאינם לבנים למחנות ריכוז והחל להציג את עצמו כמשיח שנשלח להצילם. לדבריו, הדרך היחידה להימלט מן האסון הממשמש ובא הייתה קבלת תורתו, לאחר האפוקליפסה, חסידיו יוכלו להקים חברה קומוניסטית מושלמת.
התבססות הכת והתחזקות הפרנויה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המעבר לקליפורניה, ג'ונס החל להשתמש יותר ויותר בסמים, מה שהגביר עוד יותר את הפרנויה שלו. הוא השתמש יותר ויותר בפחד כדי לשלוט ולתמרן את חסידיו. ג'ונס הזהיר את חסידיו לעיתים קרובות שיש אויב המבקש להשמידם. זהות האויב השתנתה עם הזמן מקו קלוקס קלאן לרשויות החוק והממשלה האמריקאית. הוא ניבא לעיתים קרובות שכל אדם שלא יאמין ויקבל את תורתו ימות בשריפות ותאונות דרכים. הוא לחץ ללא הרף על חסידיו להיות אגרסיביים בקידום ומימוש אמונותיו. עם הזמן הידק ג'ונס את שליטתו בארגון. מצטרפים חדשים נדרשו להעביר את כל רכושם לידי הכנסייה בתמורה למזון ולמגורים, וחברים שעבדו מחוץ לקהילה העבירו את שכרם לקופה המשותפת. בני הקהילה ביצעו עבודות מזדמנות ופעילות קהילתית באזור כדי לתמוך כלכלית בפעילות הכנסייה. המקרים הראשונים הידועים של התעללות חמורה ב"מקדש העם" תועדו בקליפורניה, כאשר "ועדת התכנון" של הכנסייה הטילה סנקציות משמעתיות על חברים שלא עמדו בציפיותיו של ג'ונס או הפרו את כללי הקהילה. שליטתו של ג'ונס התרחבה גם לתחום חייהם האישיים והמיניים של חסידיו, הוא אילץ חלק מהנשים לעבור הפלות, תקף מינית חברות בקהילה ואף אנס מספר גברים מחבריה. חברים שמרדו בשליטתו של ג'ונס נענשו בקבלת מנות מזון מופחתות, השפלות פומביות ואף אלימות פיזית. ככל שמספר חברי המקדש גדל, ג'ונס יצר קבוצת אבטחה חמושה כדי להבטיח את הסדר בקרב חסידיו ולהבטיח את ביטחונו האישי.
עד סוף שנת 1969 חוותה הכנסייה גדילה מואצת בכמות החברים. המסר של ג'ונס בדבר סוציאליזם כלכלי ושוויון גזעי, לצד אופייה המשולב של הקהילה מבחינה גזעית, משך אליה תומכים רבים, במיוחד סטודנטים ובני מיעוטים אתניים. באותה תקופה, ל"מקדש העם" היו כבר מרכזי פעילות במספר ערים ברחבי קליפורניה, בהן סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס, כאשר ג'ונס החל למקד את פעילותו בערים הגדולות של קליפורניה בשל אפשרויות ההתרחבות המוגבלות במשכנה המקורי של הקהילה. בהמשך העביר את מטה הכנסייה לסן פרנסיסקו, שהייתה באותה תקופה מוקד מרכזי של תנועות מחאה רבות. ב-1970, ג'ונס ו-150 מחסידיו יצאו לטיול בכנסייה הבפטיסטית המיסיונרית בסן פרנסיסקו. ג'ונס ערך "מפגש התעוררות" בו הרשים את הקהל בטענה שריפא אדם חולה סרטן. בסוף האירוע, הוא החל לתקוף ולגנות את תורת הבפטיסטים ולעודד את החברים לנטוש את כנסייתם ולהצטרף אליו. האירוע היה נחשב למוצלח וג'ונס גייס בעקבותיו כ-200 חברים חדשים למקדש העם.
בניסיון גיטס מוצלח פחות ב-1971, ביקרו ג'ונס וקבוצה גדולה מחסידיו בקברו של פאדר דיוויין זמן קצר לאחר מותו. במהלך הביקור התעמת ג'ונס עם אלמנתו של דיוויין וטען כי הוא גלגולו המחודש. במשתה שנערך באותו ערב השתלטו חסידיו של ג'ונס על האירוע, והוא פנה אל תומכיו של דיוויין והציג עצמו שוב כיורשו. אלמנתו של דיוויין קמה והאשימה את ג'ונס כי הוא השטן בתחפושת, ודרשה ממנו לעזוב את המקום. בסופו של דבר הצליח ג'ונס לגייס שנים־עשר מאמינים בלבד בעקבות האירוע. בסופו של דבר, ב-1973 הגיע מספר חברי "מקדש העם" ל־2,570.
ג'ונס הפך לפעיל פוליטי בולט בסן פרנסיסקו והצליח ליצור קשר עם פוליטיקאים מקומיים בולטים. הודות למספרם הגדל, ג'ונס ומקדש העם מילאו תפקיד מרכזי בבחירתו של ג'ורג' מוסקונה (אנ') לראשות העיר ב-1975. מוסקונה מינה את ג'ונס לאחר מכן ליו"ר ועדת רשות הדיור של סן פרנסיסקו. ג'ונס אירח דמויות פוליטיות מקומיות בדירתו בסן פרנסיסקו, בהם מושל קליפורניה, ג'רי בראון. במהלך אחד מהאירועים שיבח בראון את ג’ונס ואמר עליו כי הוא “מה שעליך לראות כל יום כשאתה מסתכל במראה” וטען כי ג'ונס הוא שילוב של מרטין לותר קינג, אנג’לה דייוויס, אלברט איינשטיין ומאו דזה-דונג. בנוסף לכך, הארווי מילק נשא מספר נאומים במהלך עצרות פוליטיות שנערכו בכנסייה.
באמצעות קשריו עם פוליטיקאים מקליפורניה, ג’ונס הצליח ליצור קשרים עם דמויות פוליטיות מרכזיות גם ברמה הפדרלית. ג’ונס ומוסקונה נפגשו באופן פרטי עם המועמד הדמוקרטי לסגן הנשיא, וולטר מונדייל, במטוסו הפרטי, ימים ספורים לפני הבחירות לנשיאות ב-1976. כמו כן, הגברת הראשונה, רוזלין קרטר פגשה את ג’ונס מספר פעמים, התכתבה עמו בנושא קובה, ושוחחה איתו בטקס הפתיחה של סניף סן פרנסיסקו של "מקדש העם", שם זכה ממנה למחיאות כפיים ולתשואות.
תחקירים עיתונאים ותכנון הבריחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ונס החל לקבל ביקורת שלילית בתקשורת החל מאוקטובר 1971, כאשר כתבים סיקרו אחד מטקסי הריפוי האלוהיים של ג'ונס במהלך ביקור בכנסייתו הישנה באינדיאנפוליס. דיווח החדשות הוביל לחקירה של מועצת הפסיכולוגיה של מדינת אינדיאנה בנוגע לשיטות הריפוי של ג'ונס ב-1972. רופא שהיה מעורב בחקירה האשים את ג'ונס בנוכלות ואתגר את ג'ונס לתת דגימות רקמה מהחומר שלטענתו נפל מאנשים לאחר ריפוי מסרטן. החקירה עוררה דאגה בפני ג'ונס ואנשיו.
ג'ונס ביצע לכאורה "ניסי ריפוי באמונה" עוד מתקופת מסעותיו המשותפים עם ויליאם ברנהאם. באחד המקרים סימם את חברת "מקדש העם" איירין מייסון, וכאשר הייתה מחוסרת הכרה הניח גבס על זרועה. לאחר שהתעוררה נאמר לה כי נפלה, שברה את זרועה ונלקחה כביכול לבית חולים. בטקס ריפוי פומבי שנערך לאחר מכן הסיר ג'ונס את הגבס לעיני הקהילה והכריז כי נרפאה באורח נס. במקרים אחרים הורה לאחד מחברי המעגל הפנימי להצטרף ל"תור התפילה" עבור חולי סרטן. לאחר ש"החלים", היה אותו אדם מעמיד פנים כי הוא משתעל מתוכו גידול סרטני, שלמעשה היה קורקבן של תרנגולת. ג'ונס אף טען כי יש לו "התגלויות מיוחדות" על אנשים, שבמסגרתן חשף לכאורה פרטים נסתרים מחייהם.
בעקבות תחקירים ופרסומים בתקשורת הודיע ג'ונס כי הוא מסיים את פעילותו באינדיאנה, בטענה שהמרחק מקליפורניה מקשה עליו לפעול בחופשיות. עם זאת, ניסיונותיו להתעלם מהביקורת לא צלחו. בספטמבר 1972 פרסם העיתונאי לסטר קינסולווינג סדרת כתבות ב"סן פרנסיסקו אקזמינר" שכוונו נגד ג'ונס ו"מקדש העם", ובהן דווח על טענותיו לאלוהות ונחשפו ה"ניסים" לכאורה כמעשי תרמית. ב-1973, החל לנהל רוס קייס, חסיד לשעבר של ג'ונס, חקירה פרטית אודות פעילות "מקדש העם". קייס חשף יחס מתעלל לנשים בכנסייה ומקרה אונס של אחד מחברי הקהילה. קייס דיווח על ממצאיו למשטרה המקומית, אך הם לא נקטו פעולה. דיווחים על פעילותו של קייס הגיעו לג'ונס, שהפך פרנואיד יותר ויותר שהרשויות רודפות אחריו. ככל שהזמן עבר, ג'ונס החל להרגיש שהוא מאבד שליטה והחל לתכנן את המעבר הסופי של הכת מארצות הברית, זאת כדי להימלט מהאיומים וההאשמות הגוברות מצד הרשויות והתקשורת.
ב־13 בדצמבר 1973 נעצר ג'ונס והואשם במעשה מגונה, לאחר שלפי החשד אונן בנוכחות שוטר סמוי של משטרת לוס אנג'לס בשירותים של בית קולנוע בעיר. שבוע לאחר מכן, ב־20 בדצמבר 1973, בוטל האישום, התיק נסגר ובית המשפט הורה להשמיד את רישומי המעצר. בסתיו אותה שנה גיבשו ג'ונס ואנשי המעגל הפנימי שלו תוכנית מילוט מארצות הברית למקרה של פשיטה משטרתית. היעד שנבחר לבסוף היה גיאנה, בין היתר בשל אופייה הסוציאליסטי של ממשלתה והיחס החיובי שזכה לו ג'ונס בעת ביקורו שם בשנת 1963. המעגל הפנימי אישר פה אחד את הקמתה של קומונה חקלאית במדינה, שתשמש מקום מושב לחברי הכת. בריאיון לתקשורת מאותה תקופה ציין ג'ונס כי היה מעדיף להקים את הקומונה במדינה קומוניסטית כגון סין או ברית המועצות, והביע צער על כך שלא התאפשר הדבר. הוא אף הגדיר את מנהיגי ברית המועצות, ולדימיר איליץ' לנין ויוסיף סטלין, כגיבוריו.
ההגעה לג'ונסטאון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד קיץ 1974 רכשו אנשי "מקדש העם" שטחי קרקע בגיאנה, וג'ונס מונה לעמוד בראש הפרויקט. הוא פיקח על הקמת תחנת כוח, הכשרת שטחים חקלאיים ובניית מבני מגורים לקראת הגעת המתיישבים הראשונים. בדצמבר 1974 הגיעה הקבוצה הראשונה למדינה והחלה בהפעלת הקומונה, שנקראה לימים "ג'ונסטאון". במהלך תקופת ההקמה שב ג'ונס לארצות הברית בניסיון להתמודד עם הסיקור התקשורתי, שהלך והפך שלילי כלפיו. מאמציו לא צלחו, ודיווחים נוספים על התעללות ב"מקדש העם" החלו להיחשף לציבור. באוגוסט 1977 פרסם העיתונאי מרשל קילדוף כתבה שבה נחשפו טענות חמורות מצד חסידים שעזבו את הכנסייה והעידו על התעללות פיזית, רגשית ומינית שיטית ב"מקדש העם". המאמר שכנע את ג'ונס שהגיע הזמן לעבור לצמיתות לדרום אמריקה והוא החל לשכנע את שאר חברי "מקדש העם" לעבור איתו. ג'ונס קידם את הקמת הקומונה כאמצעי ליצירת "גן עדן סוציאליסטי" ו"מקלט מהתקשורת העוינת". עם הגעתם לקומונה, נאסר על כל חבריה לצאת ממנה ולחזור חזרה לארצות הברית.
בג'ונסטאון היו כ-50 מתיישבים בתחילת 1977, שהרחיבו את הקומונה, אך היא לא הייתה מוכנה להתמודד עם זרם גדול של מתיישבים. דרישות בירוקרטיות לאחר הגעתו של ג'ונס גזלו משאבי כוח אדם לצרכים אחרים. מבנים התדרדרו ועשבים שוטים פלשו לשדות. אחד מחסידיו הבכירים של ג'ונס, ארצ'י איג'יימס הזהיר אותו כי הקומונה מסוגלת להכיל לא יותר מ-200 אנשים. עם זאת ג'ונס האמין שהצורך במעבר לקומונה גדול מאי פעם והיה נחוש להעביר את כל אנשי "מקדש העם" למקום. במאי 1977, ג'ונס וכ-600 מחסידיו הגיעו לג'ונסטון. למרות היחס השלילי בתקשורת לפני עזיבתו, ג'ונס עדיין זכה לכבוד רב מחוץ למקדש העם על הקמת כנסייה משולבת גזעית שעזרה לנזקקים, כ-68% מתושבי ג'ונסטאון היו שחורים.
במשך מספר החודשים הראשונים של הקומונה, חברי המקדש עבדו שישה ימים בשבוע, בערך משעה 6:30 בבוקר עד 18:00 בערב, עם הפסקה של שעה אחת לארוחת צהריים. שעות העבודה קוצרו לשמונה שעות ביום במשך חמישה ימים בשבוע באמצע 1978 לאחר שבריאותו של ג'ונס החלה להידרדר ואשתו החלה לקחת על עצמה יותר ויותר מטלות בניהול הקומונה. לאחר סיום יום העבודה, חבריה נאלצו להשתתף בפעילויות חינוכיות, לרוב שיעורים בסוציאליזם. ג'ונס לקח השראה מהשיטה הצפון קוריאנית של 8 שעות עבודה ו-8 למידה. ג'ונס היה לעיתים קרובות קורא חדשות וטורים פובליציסטיים מרדיו מוסקבה ורדיו הוואנה. בהקראות אלו, ג'ונס בדרך כלל הציג את ארצות הברית כ"נבל קפיטליסטי" ו"אימפריאליסטי", תוך שהם מציגים מנהיגים "סוציאליסטים", כמו קים איל-סונג ורוברט מוגאבה באור חיובי. הקלטות של פגישות קומונה מראות עד כמה ג'ונס היה זועם ומתוסכל כאשר מישהו לא הבין או מצא עניין במסר שג'ונס העביר להם. ג'ונס אילץ כל חבר במקדש העם לומר שהם הומוסקסואלים, תוך שהוא מכריז על עצמו כהטרוסקסואל היחיד. למרות זאת, במציאות ג'ונס היה ביסקסואל וקיים יחסי מין עם גברים ונשים כאחד בג'ונסטאון.
התגברות הלחץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין החסידים שהגיעו עם ג'ונס לגיאנה היה ג'ון ויקטור סטואן. תעודת הלידה של ג'ון ציינה את טימותי סטואן וגרייס סטואן כהוריו, עם זאת ג'ונס קיים קשר מיני עם גרייס סטואן וטען שהוא אביו הביולוגי של ג'ון. ג'ונס עזבה את "מקדש העם" ב-1976 והשאריה את ילדיה בכת. ג'ונס הורה לקחת את ג'ון ויקטור לגיאנה בפברואר 1977, לאחר שגם אביו, טימותי סטואן, עזב את "מקדש העם" ביוני 1977, ג'ונס שמר את הילד בביתו שלו בג'ונסטאון. בינואר 1977, ג'ונס נסע לקובה עם קרלטון גודלט כדי ליצור קשרי סחר עם הממשלה הקובנית עבור חברה שהקים באזור מפרץ סן פרנסיסקו . בזמן שביקר באנשי קשר עסקיים של גודלט וסייר בבתי ספר ובמתקנים אחרים, ג'ונס התעצבן מכך שהנשיא פידל קסטרו לא הסכים לפגוש אותו וטען שקסטרו חי בתנאים טובים יותר מרוב העם. בזמן שהותו בקובה, ג'ונס ביקר בביתו של מנהיג הפנתרים השחורים, יואי פ. ניוטוןו בהוואנה, שנמלט לשם מארצות הברית כדי להימנע מאישומי רצח. הם שוחחו במשך שעה על בני משפחתו של ניוטון שהיו חברי עבר ב"מקדש העם", השניים גם דנו ברצונו של ניוטון לחזור לארצות הברית. ג'ונס העיר שניוטו שהוא "מתגעגע רק לדירתו המפוארת ולברים האהובים עליו באוקלנד".
בסתיו 1977, טימותי סטון וחסידים נוספים שעזבו את "מקדש העם" הקימו קבוצת של "קרובי משפחה מודאגים" של אנשים עם בני משפחה בג'ונסטאון שלא הורשו לחזור לארצות הברית. סטון נסע לוושינגטון הבירה בינואר 1978 כדי לשוחח עם אנשי מחלקת המדינה וחברי קונגרס על רצונו לחלץ את בנו מגיאנה. מאמציו עוררו את סקרנותו של חבר הקונגרס מקליפורניה ליאו ראיין, שכתב בשמו של סטון מכתב לראש ממשלת גיאנה, פורבס ברנהאם (אנ'). רוב בעלי בריתו הפוליטיים של ג'ונס ניתקו איתו כל קשר לאחר עזיבתו, אך חלק מהם עדיין נשארו נאמנים אליו והגנו עליו בתקשורת בעת השמעת ההאשמות שעלו נגדו. ראש עיריית סן פרנסיסקו, מוסקונה פרסם הצהרה לתקשורת בה טען כי ג'ונס לא הפר אף חוק במהלך פעילותו בארצות הברית.
ביוני 1978 סיפקה דבורה לייטון, חברת "מקדש העם" שנמלטה מג'ונסטאון כחצי שנה קודם לכן, מידע מפורט לבני משפחה מודאגים על תנאי החיים בקומונה. בעדותה טענה כי התושבים סבלו מהרעבה מכוונת ומתפריט דל במיוחד: אורז לארוחת הבוקר, מרק דל לארוחת הצהריים ואורז עם שעועית ירוקה לארוחת הערב. בימי ראשון קיבל כל חבר ביצה ועוגייה, ופעמיים או שלוש בשבוע חולקו מנות מצומצמות של ירקות. לפי ההסברים שניתנו בקומונה, המחסור נבע מכך שהקומונה הוקמה על קרקע דלה שאינה מתאימה לגידול תבואה, ולכן נאלצה להסתמך על אספקה מיובאת. לעומת זאת, לייטון טענה כי ג'ונס ואנשי המעגל הפנימי נהנו מתפריט עשיר בהרבה, שכלל בין היתר צריכה קבועה של בשר.
הפרנויה של ג'ונס הלכה והתגברה לאחר שהחל לחשוש מפשיטה ממשלתית על הקומונה. מתוך דאגה שהקהילה לא תוכל לעמוד בפני פשיטה ממשלתית, הוא החל לקיים "תרגילים" כדי לבחון את מוכנותה של הקהילה. הוא כינה את התרגילים "לילות לבנים" ג'ונס היה קורא "התראה, התראה, התראה" ברמקולים ברחבי הקומונה כדי לאחד את הקהילה בביתן המרכזי, כשבמקביל להתאספות, הוצבו מסביב לביתן שומרים חמושים עם רובים וקשתות. חברי הקהילה היו נשארים בביתן לאורך כל התרגיל, שבו ג'ונס סיפר להם שהקהילה שלהם הייתה מוקפת בסוכנים שעומדים להשמיד אותם. ג'ונס הוביל אותם בתפילות, שירה ומזמורים כדי להדוף את ההתקפה הקרבה. לפעמים הוא היה מבקש משומריו להסתתר ביער ולירות בנשקם כדי לדמות התקפה. חסידיו המבוהלים של ג'ונס קיבלו הודעה שהם משתתפים בתרגיל רק לאחר סיום האירוע. תרגיל אחד, בספטמבר 1977, נמשך שישה ימים שלמים, ניסיון זה, שנודע כ"מצור ששת הימים", שימש לאחר מכן את ג'ונס כסמל לרוח הבלתי מנוצחת של הקהילה. תרגילים אלו היו אחד מאמצעיו של ג'ונס לשמר את הפחד של אנשי הקהילה מפני יציאה מהקמונה. לאחר ביקור של אנשי השגרירות האמריקאית בגינאה וחקירה של רשות המיסים האמריקאית ב-1978, ג'ונס השתכנע שהפשיטה הממשלתית קרובה מאי פעם. באחד מ"תרגילי הלילה" שנערכו ב-1978, ג'ונס אמר למאמיניו שהוא עומד לחלק רעל לכולם ועליהם לשתות אותו במיידי. מנת פונץ' פירות הוגשה לכל מי ששהה בחדר. רק לאחר זמן מה, ג'ונס הודיע למאמיניו שהיה מדובר בתרגיל ואין רעל במשקה שלהם. ג'ונס הסביר למאמיניו כי ה-CIA פועל על מנת להשמיד את הקומונה והנחה אותם להתאבד במקרה של פשיטה.
במהלך שנת 1978 הלך והידרדר המצב בג'ונסטאון. חברי הקהילה עבדו בעבודות כפיים מפרכות משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב, תחת עומס מתמשך ותנאים קשים. רמקולים הוצבו ברחבי היישוב והשמיעו את דרשותיו של ג'ונס בלולאה חוזרת, כך שהחברים נחשפו להן שוב ושוב לאורך היום. הארוחות היו דלות, ולאחר יום עבודה ממושך נדרשו התושבים להתכנס בביתן המרכזי ולהאזין לדרשות נוספות שנמשכו לעיתים שעות ארוכות, דבר שהוביל למחסור בשינה. לדברי טרי ביופורד או'שיאה, מן הנמלטות הבודדות מן הקומונה, מניעת שינה הייתה אחת משיטות השליטה המרכזיות של ג'ונס. היא תיארה גם ענישה קיצונית, לרבות השפלות פומביות ועונשים פיזיים חמורים, שנועדו לשבור התנגדות ולחזק את המשמעת. עם חלוף הזמן הידרדרו גם שירותי הבריאות והתזונה, ומצבם הפיזי והנפשי של חברי הקהילה הלך והחמיר.
ג'ונס עמד בפני ביקורת הולכת וגוברת בקיץ 1978, כאשר שכר את תאורטיקני הקונספירציה של רצח קנדי, מארק ליין ודונלד פריד, כדי לסייע בהצגת "קונספירציה גדולה" נגד "מקדש העם". ג'ונס אמר לליין כי הוא מקווה לסיים כמו אלדרידג' קליבר, חבר במפלגת הפנתרים השחורים שברח מארצות הברית ושב אליה לאחר מספר שנים בהם שיקם את תדמיתו הציבורית. לאורך השהות בגיאנה, ג'ונס ניסה לנהל משא ומתן עם הסובייטים לגבי העברת הקומונה לברית המועצות. באוקטובר 1978, פיודור טימופייב, הקונסול הסובייטי בגיאנה, ביקר בג'ונסטאון למשך יומיים. במהלך ביקורו של טימופייב ג'ונס שיבח והילל את ברית המועצות, במקביל טימופייב הכריז על ג'ונסטאון כ"מקום הרמוני" והצהיר כי הקומונה היא "יישום מעשי של התיאוריות של פרידריך אנגלס, מרקס ולנין" והודה באופן אישי לג'ונס על פועלו. לאורך 1978, לאחר שנודע לו כי ייתכן שיש לו דלקת ריאות, סיפר ג'ונס למאמיניו כי למעשה חלה בסרטן ריאות במאמץ לזכות בחמלתם ולהחזיר את התמיכה בו. הקלטות שמע של הדרשות והאירועים שנערכו לאורך אוותה שנה בג'ונסטאון מעידות על כך שבריאותו של ג'ונס באמת הידדרה, ג'ונס החל לסבול מבעיות יתר לחץ דם, חווה שבץ מוחי ועיוורון הולך וגובר.
רצח חבר הקונגרס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 1978, חבר הקונגרס ליאו ראיין הוביל משלחת חקירה לג'ונסטאון כדי לחקור טענות על הפרות זכויות אדם, משלחתו של ג'ונס כללה מספר קרובי משפחה של חברי "מקדש העם", צוות צילום של NBC ומספר עיתונאים. הקבוצה הגיעה לג'ורג'טאון, בירת גיאנה, ב-15 בנובמבר 1978. יומיים לאחר מכן, הם נסעו במטוס לפורט קייטומה ומשם נסעו לג'ונסטאון. ג'ונס ערך להם קבלת פנים בביתן המרכזי, במהלכה של קבלת הפנים חבר "מקדש העם", ורנון גוסני העביר פתק לריאן וכתב ה-NBC דון האריס בו ביקש סיוע בעזיבת הקומונה לצד חברה נוספת, בשם מוניקה באבגי. המתיחות בקומונה החלה לעלות לאחר שהתפשטו הידיעות על כך שחלק מחברי הקומונה רוצים לעזוב. ריאן ומשלחתו עזבו בחיפזון את הקומונה לאחר שלקחו איתם כ-15 מחברי הקומונה שהביעו רצון לעזוב, זאת ללא התנגדות נראית מצידו של ג'ונס. מרסלין ג'ונס הכריזה במערכת הכריזה לאנשי הקומונה לחזור לבתיהם לאחר שריאן עזב את ג'ונסטאון לכיוון פרט קייטומה. בינתיים, הכינו עוזריו הבכירים של ג'ונס גיגית מתכת גדולה עם מיץ ענבים ששולב עם רעל העשוי מדיפנהידראמין, פרומתאזין, כלורפרומאזין, דיאזפאם וציאניד.
כאשר חברי משלחתו של חבר הקונגרס ריאן עלו על שני מטוסים במנחת התעופה בפורט קאיטומה, הגיעו למקום אנשי "הבריגדה האדומה" של ג'ונסטאון ופתחו באש לעברם. היורים הרגו את ריאן וארבעה אנשים נוספים סמוך למטוס. במקביל, אחד מ"העוזבים", לארי לייטון, שלף נשק ופתח בירי לעבר חברי המשלחת שהיו בתוך המטוס השני, שבו שהו בין היתר ורנון גוסני ומוניקה באבגי. צלם NBC, בוב בראון, הצליח לתעד את השניות הראשונות של הירי, רגעים ספורים לפני שנהרג אף הוא מאש התוקפים. חמשת ההרוגים במסלול ההמראה היו חבר הקונגרס ריאן, האריס, בראון, צלם הסן פרנסיסקו אקזמינר גרג רובינסון, וחברת מקדש העם פטרישיה פארקס. בין הניצולים מהמתקפה נמנו העוזרת הפרלמנטרית של ראיין, ג’קי ספיר, ריצ’רד דווייר, סגן ראש המשלחת בשגרירות ארצות הברית בג’ורג’טאון, מספר עיתונאים וכמה מחברי המקדש שערקו מהכת. הם נמלטו אל תוך הג’ונגל כדי להימנע מהירי ולהציל את חייהם.
התאבדות המונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאוחר יותר באותו יום (ה-18 בנובמבר 1978), קיבל ג'ונס הודעה שאנשיו לא הצליחו להרוג את כל חברי קבוצתו של ריאן. ג'ונס הגיע למסקנה שהנמלטים יודיעו בקרוב לארצות הברית על המתקפה וכי הם ישלחו את הצבא האמריקאי לכבוש את ג'ונסטאון. ג'ונס קרא לכל הקהילה לביתן המרכזי. הוא הודיע לקהילה שחבר הקונגרס ריאן מת וכי זו רק שאלה של זמן עד שכוחות קומנדו אמריקאים יגיעו לקומונה שלהם ויהרגו את כולם. ג'ונס אמר לחברי המקדש שברית המועצות לא תסכים להם לעבור לשטחיה לאחר הירי במנחת התעופה. בעקבות כך, ג'ונס וכמה מאנשיו טענו כי על הקבוצה לבצע "התאבדות מהפכנית". ג'ונס הקליט את כל השעות האחרונות של הכת על קלטת שמע. בתחילת ההקלטה, אחת מחברות "מקדש" העם, כריסטין מילר מפריע לדרשתו של ג'ונס ומביעה התנגדות לדבריו. לאורך כל ההקלטה, נשמעות צרחות ובכי של ילדים קטנים וקשישים. הקומונה קיבלה מדי חודש משלוח ציאניד לאחר שג'ונס השיג רישיון תכשיטן כדי לקנות את הכימיקל, לכאורה עבור "ניקוי זהב". במאי 1978 אחד מרופאי הקומונה ביקש מג'ונס רשות לבדוק את הציאניד על חזירים, בטענה כי המטבוליזם שלהם דוממה זה של בני אדם. תערובת משקה של מיץ ענבים וציאניד חולקו לכל חברי הקהילה וכל חבר שסירב, קיבל את החומר בהזרקה באמצעות מזרק.
על פי עדותו של חבר המקדש שנמלט, אודל רודס, רולטה פול ובנה בן השנה היו הראשונים שצרכו את הרעל. פיו של הפעןט מולא ברעל באמצעות מזרק ללא מחט, ולאחר מכן הזריקה פול רעל גם לפיה שלה. לדברי רודס, לאחר בליעת הרעל הובלו האנשים לאורך שביל עץ שהוביל אל מחוץ לביתן המרכזי. בעוד הורים צופים בילדיהם גוססים, תיאר רודס אווירה של בהלה ובלבול. עם זאת, הוא הוסיף כי רבים מהנוכחים "התהלכו כאילו היו בטראנס", ככל שמספר המתים עלה, נקראו גם אנשי המשמר עצמם להצטרף ולשתות את הרעל.לא ברור אם חלק מהנוכחים סברו בתחילה שמדובר בעוד תרגול של "לילה לבן", כאשר רבים מאנשי הקומונה החלו לבכות והביעו הסתייגות מביצוע המעשה, ג'ונס ניסה להרגיעם ואמר: "הפסיקו את ההיסטריה הזו. כך לא מתים סוציאליסטים וקומוניסטים. זו לא הדרך שלנו למות, עלינו למות בכבוד מסוים." בהקלטה ניתן לשמוע אותו אומר גם: "אל תפחדו למות", ולהוסיף כי המוות הוא "רק מעבר למישור אחר". בסיום ההקלטה סיכם ג'ונס: "לא התאבדנו סתם, ביצענו מעשה של התאבדות מהפכנית במחאה על תנאיו של עולם בלתי אנושי".
בשעות הערב המוקדמות של 18 בנובמבר קיבלה חברת הכת שרון איימוס, ששהתה בג'ורג'טאון, הודעת רדיו מג'ונסטאון ובה נמסר לה כי יש צורך לנקום באויבי "מקדש העם" ולאחר מכן יש להצטרף ל"התאבדות המהפכנית". מאוחר יותר, לאחר שהמשטרה הגיעה למטה הארגון, הובילה שרון את ילדיה ליאן, כריסטה ומרטין לחדר אמבטיה באחד מביתני הקומונה. כשהיא אוחזת בסכין מטבח, הרגה תחילה את כריסטה ולאחר מכן את מרטין ולבסות את ליאן. ולאחר מכן שמה קץ לחייה. 85 מחברי הקהילה שרדו את האירוע. חלקם נמלטו אל הג'ונגל עם תחילת טקס ההתאבדות ההמונית, אחרים הסתתרו (אחד התחבא בתעלה, ואישה קשישה הסתגרה במעונה ונרדמה במהלך האירועים והתעוררה לגלות כי כל השאר מתו). שלושה מחברי ההנהגה הבכירה נשלחו להעביר את כספי "מקדש העם" לשגרירות ברית המועצות וכך ניצלו (אחד מהם, מייקל פרוקס, התאבד כעבור ארבעה חודשים במהלך מסיבת עיתונאים שבה הצדיק פעילות הכת והטיל האחריות לאירועים על ממשלת ארצות הברית). קבוצת הכדורסל של ג'ונסטאון שהתה מחוץ למתחם במשחק וניצלה אף היא ומספר חברים אחרים לא נכחו בהתאבדות ההמונית משום ששהו במעונות או מחוץ לאזור הקומונה בעקבות ענייני עבודה כאשר התרחש טקס ההתאבדות המונית.
הרצח־ההתאבדות ההמוני הביא למותם של 909 מתושבי ג'ונסטאון, בהם 276 ילדים, רובם באזור הביתן המרכזי של היישוב, זאת בנוסף לארבעה מחברי מקדש העם ששהו בג'ורג'טאון ומתו בקומונה מספר שעות לאחר מכן. האירוע נחשב לאובדן האזרחים האמריקאים הגדול ביותר במעשה מכוון עד לפיגועי 11 בספטמבר ב-2001, ה־FBI מצא את הקלטת של ג'ונס, שהייתה באורך כ־45 דקות ותיעדה את כל אירוע ההתאבדות ההמוני.
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלושת בניו של ג'ונס, סטפן, ג'ים ג'וניור וטים ג'ונס שהו בג'ורג'טאון עם קבוצת הכדורסל של מקדש העם בעת ההתאבדות ההמונית. במהלך האירועים נסעו האחים לשגרירות ארצות הברית בג'ורג'טאון כדי להתריע על האירוע בפני הרשויות, אך החיילים הגיאנים ששמרו על השגרירות סירבו להכניסם לאחר ששמעו על הירי בממנחת התעופה בפורט קייטומה. בהמשך שבו השלושה למטה המקדש בג'ורג'טאון, שם מצאו את גופותיה של שרון איימוס ושל שלושת ילדיה – ליאן, כריסטה ומרטין, שמתו מספר שעות לאחר אירועי ההתאבדות ההמונית.
הצבא של גיאנה הגיע לג'ונסטאון וגילה את מאות ההרוגים. צבא ארצות הברית ארגן רכבת אווירית להשבת הגופות לארצות הברית לצורך קבורה. גופתו של ג'ונס נמצאה על בימת הביתן המרכזי, נשען על כרית סמוך לכיסא הכבוד שלו, עם פצע ירי בראשו. גופתו הועברה לבדיקה ולחניטה. נתיחה שלאחר המוות שנערכה בדצמבר 1978 על ידי חוקר מקרי המוות סיריל מוטו אישרה כי סיבת מותו של ג'ונס הייתה התאבדות. בנו סטפן העלה השערה כי ייתכן שאביו הורה למישהו אחר לירות בו אך לא נמצאה להשערה זו ביסוס כזה או אחר. בבדיקות שנעשו על גופתו נמצא כי במותו ג'ונס היה בעל ריכוז גבוה של פנטוברביטל, ברמה שעלולה להיות קטלנית למי שאינו בעל סבילות לחומר. גופתו של ג'ונס נשרפה, ואפרו פוזר באוקיינוס האטלנטי.
חיילים גיאנים השאירו את האחים ג'ונס במעצר בית במשך חמישה ימים. סטפן הואשם במעורבות במקרי המוות והיה במאסר בגיאנה למשך שלושה חודשים. טים ג'ונס וג'וני קוב, חבר נוסף בקבוצת הכדורסל של מקדש העם, הובלו לג'ונסטאון כדי לזהות את הגופות של חבריהם לקומונה. לאחר שובם לארצות הברית, ג'ים ג'וניור היה תחת מעקב משטרתי במשך מספר חודשים, בעת שהתגורר עם אחותו הבכורה סוזן, אשר הסתייגה לאורך השנים מפעילות "מקדש העם". הילד ג'ון ויקטור סטואן מת אף הוא באירוע ההתאבדות המונית ג'ונסטאון, גופתו נמצאה סמוך לגופתו של ג'ונס. בצוואה חתומה שנמצאה לאחר מותה, הורתה מרסלין כי נכסיו של ג'ונס יועברו למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. מזכירת מקדש העם אף הסדירה בטרם ההתאבדות ההומנית את העברתם של 7.3 מיליון דולר מכספי הקומונה (סכום השווה לכ־38.79 מיליון דולר אמריקאי ב־2026) לשגרירות הסובייטית בגיאנה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ים ג'ונס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'ים ג'ונס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- תומר פרסיקו, עכשיו כולם ביחד, באתר nrg, 8 במאי 2007
BioCast - אלף אישים באלף שניות: לא איש אל ויכזב - ג'ים ג'ונס, באתר iCast, 27 בפברואר 2012- קרן סיאורדיה ושלי שמורק, ג’ים ג’ונס ומקדש העם, באתר בואי נדבר רצח, 2 בנובמבר 2017
מורן שריר, אבא היה מפלצת: ריאיון עם בנו של ג'ים ג'ונס, מנהיג הכת שחיסל את כל מאמיניו בציאניד, באתר הארץ, 17 בינואר 2019- ג'ים ג'ונס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'ים ג'ונס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
