לדלג לתוכן

ג'ניס איאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ניס איאן
Janis Ian
לידה 17 באפריל 1951 (בת 74)
ניו ג'רזי
שם לידה ג'ניס אדי פינק
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה תיכון איסט אורנג' קמפוס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1965 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת פופ, מוזיקה עממית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קולומביה רקורדס, ורב רקורדס, אטלנטיק רקורדס, ווינדהאם היל רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס גרמי לאלבום ספוקן וורד (10 בפברואר 2013)
  • פרס אודי לקריינות של סופר או סופרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
janisian.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ניס איאן (באנגלית: Janis Ian, נולדה בשם ג'ניס אדי פינק, ב-17 באפריל 1951) היא זמרת-יוצרת יהודייה-אמריקאית, בעלת טור וסופרת.[1]

איאן נולדה בניו יורק בתחילת שנות ה-50, בת למהגרים[2] יהודים מניו ג'רזי, וכבר בנעוריה לקחה חלק פעיל בסצנת מוזיקת הפולק האמריקאית של אמצע שנות ה-60 כשפרצה לזירת המוזיקה כשהיא רק בת 15[3].

עיקר פעילותה המוזיקלית של איאן הייתה בשנות ה-60 וה-70. היא המשיכה להקליט גם לתוך המאה ה-21 וניהלה קריירה מפוארת שכללה בין היתר גם זכייה בפרס גראמי[2].

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איאן נולדה למשפחה יהודית בניו ג'רזי.[4] הוריה היו מהגרים[2]. בילדותה גדלה בחווה, ולמדה בבית הספר יסודי בניו ג'רזי[5] ובנעוריה למדה בבית הספר התיכון של העיר ניו יורק למוזיקה ואמנות.

אביה היה מורה למוזיקה, ויחד עם אימה הם ניהלו מחנה קיץ בצפון מדינת ניו יורק. בתקופת המלחמה הקרה הוריה של איאן היו תחת השגחה ממשלתית, בגלל הנטייה הפוליטית השמאלנית שלהם.

כילדה העריצה איאן את עבודתם של חלוצי מוזיקת הפולק כמו למשל הזמרות ג'ואן באאז ואודטה. איאן החלה ללמוד לנגן בפסנתר כבר בגיל שש, ועד תחילת שנות הנעורים שלה ידעה לנגן בכלים רבים: אורגן, צ'מבלו, קרן יער, חליל וגיטרה.[6] כאשר הייתה איאן בת 12 היא כתבה את שירה הראשון, "Hair of Spun Gold" שפורסם במגזין הפולק Broadside ולאחר מכן הוקלט לאלבום הבכורה שלה.

בשנת 1964 היא שינתה את שמה חוקית לג'ניס איאן. שם המשפחה החדש שלה היה שמו האמצעי של אחיה אריק.

קריירה מוזיקלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הייתה איאן בת 13 כתבה וביצעה את שירה הראשון שהפך ללהיט "Society's Child (Baby I've Been Thinking)‎". השיר עוסק במערכת יחסים רומנטית בין-גזעית, שנתקלת בהתנגדות מכל הצדדים (אימה של הנערה, חבריה והמורים שלה). מעטים כתבו על נושאים כאלה באותן שנים ורבות מתחנות הרדיו החרימו את השיר והסירו אותו מרשימות ההשמעה.[3] השיר שוחרר פעמיים לתקשורת בשנים 1965–1967, ובסופו של דבר הוא הפך ללהיט בארצות הברית לאחר שליאונרד ברנשטיין הציג אותו בCBS בתוכנית מיוחדת שנקראה Inside Pop: The Rock Revolution.

בקיץ 1967 השיר הגיע למקום ה-14 במצעד Billboard Hot 100, ומכר 600 אלף עותקים. האלבום ממנו הוא לקוח מכר 350 אלף עותקים.

בשנת 2008 באוטוביוגרפיה שהוציאה איאן היא סיפרה על דברי שטנה ואיומים על חייה שקיבלה בעקבות שיר זה. כמו כן היא סיפרה על תחנת רדיו באטלנטה שבעקבות השמעות של השיר הוצתה ונשרפה.[7]

כשהייתה בת 16 איאן פגשה את השחקן ביל קוסבי מאחורי הקלעים של התוכנית Smothers Brothers בה היא קידמה את השיר Society's Child.

מאחר שהייתה קטינה, היא הייתה מחויבת בליווי במהלך מסע ההופעות. כאשר קוסבי פגש בה, איאן נחה על ברכיה של המלווה שלה. קוסבי לכאורה פירש את האינטראקציה בין איאן למלווה שלה כ"לסבית". נראה שלאחר מכן הוא הזהיר תוכניות טלויזה אחרות שאיאן לא עונה על ההגדרה של "בידור המתאים לכל המשפחה" ולא צריכה לקבל במה בתוכניות טלוויזיה, בגלל הזהות המינית שלה.[8][9][10]

"Society's Child" שם את איאן במשבצת של זמרת-של-להיט-אחד, עד שנת 1975, אז יצא הסינגל שהפך להשיר המצליח ביותר שלה ביותר בארצות הברית, "At Seventeen".

השיר הוא אמירה מרירה על אכזריות בגיל ההתבגרות, אשליית הפופולריות וחרדת ההתבגרות, כפי שהשתקפה בפרספקטיבה של איאן בת ה-24. השיר הפך ללהיט וזכה לשבחי הביקורות והקהל. הוא הגיע למקומות הראשונים במצעדי הפזמונים העיקריים.

איאן זכתה פעמיים בפרס גראמי: בשנת 1975 זכתה לראשונה בפרס עבור השיר At Seventeen בקטגוריית ביצוע הפופ הקולי הטוב ביותר לזמרת, והביס שירים מתחרים של זמרות מובילות באותה תקופה.

בפעם השנייה זכתה בפרס גראמי לאלבום כמעט 40 שנה לאחר מכן, עבור האלבום האוטוביוגרפי שלה, Society's Child.

השיר At Seventeen נחשב כשיר המצליח ביותר של איאן והגיע למקום הראשון במצעדי הפזמונים.

איאן ביצעה את השיר בתוכנית הבכורה של סאטרדיי נייט לייב ב-11 באוקטובר 1975.

האלבום מתוכו לקוח השיר, Between the Lines, היה גם הוא להיט במצעדים. האלבום זכה במהירות במעמד של אלבום זהב ולאחר מכן לפלטינה עבור מכירות של למעלה ממיליון עותקים בארצות הברית.

מדד נוסף להצלחת השיר הוא אנקדוטלי: ביום וולנטיין בשנת 1977, איאן קיבלה 461 כרטיסי ולנטיין, בעקבות מילות השיר "At Seventeen" שדיברו על כך שהיא מעולם לא קיבלה כרטיס כזה.

השיר שלה "Fly Too High" שהופק על ידי מפיק הדיסקו ג'ורג'ו מורודר, היה תרומתה של ג'ניס איאן לפס הקול לסרט עם ג'ודי פוסטר, Foxes. איאן קיבלה על שיר זה מועמדות לפרס גראמי והשיר נהפך ללהיט במדינות רבות ביניהן ישראל, דרום אפריקה, בלגיה, הולנד ואוסטרליה. איאן זכתה גם לפופולריות רבה ביפן ושיריה הגיעו שם למקומות גבוהים במצעדי המוזיקה.

בתחילת 2022 הוציאה את האלבום The Light at the End of the Line.

האלבון כולל 12 שירים, בהם גם מחווה לנינה סימון. בראיון לניו יורק טיימס אמרה שבגיל 70 תוציא את אלבומה האחרון, והתבטאה גם בנושא הזהות המינית שלה: "איש כבר לא יכול לעצור אותי במדינה הזאת בגלל הנטייה המינית שלי. זה הבדל גדול לעומת מה שהיה".[3]

מספר שירים של איאן זכו לגרסאות עבריות. ביניהם "ג'סי" בביצוע מיכל טל, "בת 17" בביצוע צילה דגן ו"צל כבד" בביצוע אריק סיני.

כתיבה ועריכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איאן כותבת מדע בדיוני. היא קוראת של סוגה זו שנים רבות ובשנת 2001, השתתפה ב-Millennium Philcon. סיפורים קצרים שכתבה התפרסמו באוספים שונים, והיא ערכה יחד עם מייק רזניק את האנתולוגיה Stars: Original Stories Based on the Songs of Janis Ian, שפורסמה בשנת 2003. היא משתתפת לעיתים בכינוסים של מדע בדיוני.

איאן הייתה כותבת טור קבועה ועדיין כותבת לעיתים, עבור מגזין חדשות אמריקאי של הקהילה הלהט"בית, The Advocate.[11]
ביולי 2008 פרסמה איאן את האוטוביוגרפיה שלה Society's Child, אשר זכתה לשבחי הביקורות. יחד עם הספר יצא גם אלבום המכיל רבים משירי האהבה של איאן. בשנת 2022 לאחר שהוציאה את אלבומה האחרון, אמרה שהיא כותבת הייקו, סיפורים קצרים וכן עובדת על כתיבת רומן.[3]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איאן נישאה למפיק הסרטים הפורטוגלי טינו סרגו בשנת 1978; הם התגרשו לאחר חמש שנים. באוטוביוגרפיה שלה איאן חושפת פרטים על התעללות פיזית ורגשית שספגה ממנו. לאחר שעברה להתגורר בנאשוויל, איאן פגשה את פטרישיה שניידר בשנת 1989. איאן יצאה מהארון כלסבית בשנת 1993 כאשר הוציאה לאור את אלבומה Breaking Silence. שניידר ואיאן התחתנו בטורונטו בשנת 2003[12] והשתיים מתגוררות באי במפרץ טמפה בפלורידה[3].

אמה של איאן, פרל, אובחנה כחולת טרשת נפוצה בשנת 1975. איאן ואחיה שכנעו את אימם להגשים את חלומה ולהירשם לקולג'. פרל בסופו של דבר השתתפה בתוכנית להשכלת מבוגרים בקולג' וסיימה לבסוף עם תואר שני. לאחר מותה של פרל, איאן החליטה לגייס כסף לתמיכה בתוכניות לחינוך המשך לסטודנטים מבוגרים. כיום הקרן שהקימה איאן, "Pearl Foundation scholarships", תורמת מעל 800 אלף דולר במלגות שונות.

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים

  • (Janis Ian (1967
  • (For All the Seasons of Your Mind (1967
  • (The Secret Life of J. Eddy Fink (1968
  • (Who Really Cares (1969
  • (Present Company (1971
  • (Stars (1974
  • (Between the Lines (1975
  • (Aftertones (1976
  • (Miracle Row (1977
  • (Janis Ian (1978
  • (Night Rains (1979
  • (Restless Eyes (1981
  • (Uncle Wonderful (1983
  • (Breaking Silence (1993
  • (Simon Renshaw Presents: Janis Ian Shares Your Pain (1995
  • (Revenge (1995
  • (Hunger (1997
  • (God & the FBI (2000
  • (Lost Cuts 1 (2001
  • (Billie's Bones (2004
  • (Folk Is the New Black (2006
  • (Strictly Solo (2014

אלבומי אוסף

  • Remember (1978) orig. JVC Japan, now Rude Girl
  • The Best of Janis Ian (1980) CBS Benelux
  • My Favourites (1980) CBS Benelux
  • At Seventeen (1990) CBS
  • Up 'Til Now (1992) Sony
  • Society's Child: The Verve Recordings (1995) Polydor/UMG
  • Live on the Test 1976 (1995) BBC World Wide
  • Unreleased 1: Mary's Eyes (1998) Rude Girl
  • The Bottom Line Encore Collection (1999) Bottom Line Record
  • The Best of Janis Ian (2002) Festival Australia
  • Live: Working Without a Net (2003) Rude Girl
  • Souvenirs: Best of 1972–1981 (2004) Rude Girl
  • Unreleased 2: Take No Prisoners (2006) Rude Girl
  • Unreleased 3: Society's Child (2006) Rude Girl
  • Ultimate Best (2007) JVC Victory
  • Best of Janis Ian: Autobiography Collection (2008) Rude Girl
  • The Essential Janis Ian - Sony worldwide

די וי די

  • (Live at Club Cafe (2005
  • (Janismania (2005
  • (Through the Years: A Retrospective (2007
  • (Janis Ian '79: Live in Japan & Australia (2008

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ניס איאן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ "Janis Ian: A Life in Song" (PDF). Janis Ian Website. 2006. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2007-05-07.
  2. 1 2 3 ג'ניס איאן: שוברת שתיקה, באתר דוקאביב - דוקאביב 2025 - הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי בתל-אביב
  3. 1 2 3 4 5 אתר למנויים בלבד איתמר זהר, ג'ניס איאן, מחלוצות הרוק הנשי, חוזרת בגיל 70 עם "אלבום אחרון", באתר הארץ, 9 במרץ 2022
  4. ↑ Ankeny, Jason (2003). Bogdanov, Vladimir; Woodstra, Chris; and Erlewine, Stephen Thomas (ed.). All Music Guide to the Blues: The Definitive Guide to the Blues. Backbeat Books. ISBN 0-87930-736-6.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: editors list (link)
  5. ↑ Nash, Margo.
  6. ↑ Life Magazine, October 27, 1967, p. 53
  7. ↑ Life Magazine, October 27, 1967 p. 53
  8. ↑ Silman, Anna (29 יולי 2015). "Janis Ian says Bill Cosby allegedly spread lesbian rumors about her as a teen, tried to blacklist her from TV". Salon. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ↑ Jones, Nate (29 יולי 2015). "Janis Ian Shares Her Own Creepy Bill Cosby Story". Vulture. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ↑ Goodman, Jessica. "Janis Ian recalls personal story about Bill Cosby following New York cover feature". No. July 29, 2015. Entertainment Weekly. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ↑ "Revenge is sweet for Janis Ian" by Jeff Walsh, March 1, 1996
  12. ↑ "Ian profile". Glbtq.com. אורכב מ-המקור ב-2014-10-18.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ניס_איאן&oldid=42454732"