ג'ניס איאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ג'ניס איאן (נולדה בשם ג'ניס אדי פינק; ב-17 באפריל 1951) היא זמרת-כותבת יהודייה. רוב הפעילות המוזיקלית שלה הייתה בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20. השיר המצליח ביותר שלה, At Seventeen, יצא לאור כסינגל מהאלבום שלה Between the Lines, שיצא לאור בשנת 1975 והגיע למקום הראשון במצעדי הפזמונים. 

מאחר שנולדה בניו יורק בתחילת שנות החמישים, איאן נכנסה כבר בנעוריה לסצנת מוזיקת הפולק האמריקאית של אמצע שנות השישים. רוב פעילותה הייתה בעשור זה ובעשור שהחל ב 1970, אך היא המשיכה להקליט גם לתוך המאה ה-21. היא זכתה פעמיים בפרס הגראמי: הפעם הראשונה הייתה בשנת 1975 כאשר זכתה בפרס עבור השיר At Seventeen (בשנת 1975) והפעם השנייה, כמעט 40 שנה לאחר מכן, כאשר זכתה בפרס הגראמי לאלבום המדובר הטוב ביותר עבור האוטוביוגרפיה שלה, Society's Child.

איאן היא גם מדוראית (=בעלת טורים בעיתונים / מגזינים) וסופרת.[1] 

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה למשפחה יהודית בעיר ניו יורק, היא גדלה בעיקר באזור ניו ג'רזי[2]. בתחילה גדלה בחווה,  ולמדה בבית הספר היסודי  East Orange High School בניו ג'רזי [3] ובבית הספר התיכון של העיר ניו יורק למוזיקה ואמנות. אביה היה מורה למוזיקה, ויחד עם אימה הם ניהלו מחנה קיץ בצפון מדינת ניו יורק. בתקופת המלחמה הקרה הם היו נתונים תחת השגחה ממשלתית בגלל הנטייה הפוליטית השמאלנית שלהם. 

כילדה היא העריצה את עבודתם של חלוצי מוזיקת הפולק כמו למשל ג'ון באאז ואודטה. היא החלה ללמוד לנגן בפסנתר כבר כשהייתה בת 6–7, וכבר בתחילת שנות הנעורים שלה ידעה לנגן בכלים רבים: אורגן, צ'מבלו, קרן יער, חליל וגיטרה.[4] בגיל 12 היא כתבה את שירה הראשון, "Hair of Spun Gold" שפורסם במגזין הפולק Broadside ולאחר מכן הוקלט לאלבום הבכורה שלה. בשנת 1964 היא שינתה את שמה חוקית לג'ניס איאן. שם המשפחה החדש שלה היה שמו האמצעי של אחיה אריק.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 13 איאן כתבה וביצעה את שירה הראשון שהפך ללהיט, "Society's Child (Baby I've Been Thinking)". השיר עוסק במערכת יחסים רומנטית בין-גזעית, שנתקלת בהתנגדות מכל הצדדים (אימה של הנערה, העמיתים והמורים שלה). השיר שוחרר פעמיים לתקשורת בשנים 1965–1967, ולבסוף נהפך ללהיט בארצות הברית לאחר שלאונרד ברנשטיין הציג אותו בתוכנית מיוחדת בערוץ הטלוויזיה CBS שנקראה  Inside Pop: The Rock Revolution

התוכן של השיר נחשב בגדר טאבו בכמה תחנות רדיו, והם אסרו את השמעתו והוציאו אותו מהפלייליסט שלהן. בשנת 2008 איאן סיפרה באוטוביוגרפיה שכתבה על דברי שטנה ואף איומים על חייה, שקיבלה בדואר בעקבות השיר, והזכירה שתחנת רדיו באלטנטה שניגנה את השיר הוצתה ונשרפה. בקיץ 1967 השיר הגיע למקום ה 14 במצעד Billboard Hot 100, ומכר 600 אלף עותקים. האלבום ממנו הוא לקוח מכר 350 אלף עותקים. [5]

כשהייתה בת 16 איאן פגשה את השחקן ביל קוסבי מאחורי הקלעים של התוכנית Smothers Brothers בה היא קידמה את שירה Society's Child. מאחר שהיא הייתה קטינה, היא הייתה מחויבת בליווי במהלך מסע ההופעות שלה. כאשר קוסבי פגש בה, היא נחה על ברכיה של האישה שהייתה המלווה שלה. קוסבי לכאורה פירש את האינטראקציה בין איאן למלווה שלה כ"לסבית". כנראה שלאחר מכן הוא הזהיר תוכניות טלויזה אחרות שאיאן היא לא "בידור המתאים למשפחה" ולא צריכה לקבל במה בתוכניות טלוויזיה בגלל הזהות המינית שלה. [6][7][8]

Janis Ian 1.jpg

"Society's Child" שם את איאן במשבצת של זמרת-של-להיט-אחד, עד שיצא הסינגל המצליח שלה ביותר בארצות הברית, "At Seventeen", בשנת 1975. השיר הוא אמירה מרירה על אכזריות בגיל ההתבגרות, אשליית הפופולריות וחרדת ההתבגרות, כפי שהשתקפה בפרספקטיבה של איאן בת ה 24. השיר היה להיט ענק, וקיבל שבחים עצומים ממבקרים ומקהל הקונים כאחד. הוא הגיע למקומות הראשונים במצעדי הפזמונים העיקריים. בשנת 1975 הוא זכה בפרס הגראמי עבור ביצוע הפופ הקולי הטוב ביותר לזמרת, והביס שירים מתחרים של זמרות מובילות באותה תקופה. איאן ביצעה את השיר "At Seventeen" כאורחת בתוכנית הבכורה של סאטרדיי נייט לייב ב 11 באוקטובר 1975. האלבום מתוכו לקוח השיר, Between the Lines, היה גם הוא להיט במצעדים. האלבום זכה במהירות במעמד של אלבום זהב ולאחר מכן לפטינה עבור מכירות של למעלה ממיליון עותקים בארצות הברית. מדד נוסף להצלחתה כזמרת הוא אנקדוטלי: בחג האהבה (יום וולנטיין) בשנת 1977, איאן קיבל 461 כרטיסי ולנטיין, בעקבות מילות השיר  "At Seventeen" שדיברו על כך שהיא מעולם לא קיבלה כזה כרטיס מאף נער.

השיר שלה "Fly Too High"  הופק על ידי מפיק הדיסקו Giorgio Moroder, היה תרומתה של ג'ניס איאן לפס הקול לסרטה של ג'ודי פוסטר, Foxes. היא קיבלה על שיר זה מעומדות לפרס הגראמי והשיר נהפך ללהיט במדינות רבות: ישראל, דרום אפריקה, בלגיה, הולנד ואוסטרליה. איאן זכתה גם לפופולריות רבה ביפן ושיריה הגיעו למקומות גבוהים במצעדים ביפן. 

כתיבה ועריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Janis Ian.jpg

איאן כותבת מדע בדיוני. היא קוראת של הז'אנר שנים רבות. היא נכנסה לפאנדום המדע הבדיוני בשנת 2001, בהשתתפותה ב Millennium Philcon. סיפורים קצרים שכתבה התפרסמו באוספים שונים, והיא ערכה יחד עם Mike Resnick את האנתולוגיה Stars: Original Stories Based on the Songs of Janis Ian, שפורסמה בשנת 2003. היא משתתפת לעתים בכינוסים של מדע בדיוני. 

איאן הייתה כותבת טור קבועה ועדיין כותבת לעתים, עבור מגזין החדשות של LGBT,

 The Advocate[9]

ביולי 2008 היא פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה Society's Child , אשר זכה לשבחי הביקורות. יחד עם הספר יצא גם דיסק שמכיל הרבה משירי האהבה של איאן. 

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איאן נישאה למפיק הסרטים הפורטוגלי טינו סרגו בשנת 1978; הם התגרשו לאחר חמש שנים. באוטוביוגרפיה שלה איאן חושפת פרטים על התעללות פיזית וריגשית שספגה מסרגו. לאחר שעברה להתגורר בנאשוויל, איאן פגשה את פטרישיה שניידר בשנת 1989. איאן יצאה מהארון כלסבית בשנת 1993 כאשר שיחררה את אלבומה Breaking Silence. שניידר ואיאן התחתנו בטורונטו בשנת 2003. [10]

אמה של איאן, פרל, אובחנה כחולת  טרשת נפוצה בשנת 1975. איאן ואחיה שיכנעו את אימם להגשים את חלומה ולהירשם לקולג'. פרל בסופו של דבר השתתפה בתוכנית להשכלת מבוגרים ב  Goddard College, וסיימה לבסוף עם תואר שני. לאחר מותה של פרל, איאן החליטה לגייס כסף לתמיכה בתוכניות לחינוך המשך לסטודנטים מבוגרים. כיום הקרן שהקימה איאן, "Pearl Foundation scholarships", תורמת מעל 800 אלף דולר במלגות שונות.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים

  • (Janis Ian (1967 
  • (For All the Seasons of Your Mind (1967
  • (The Secret Life of J. Eddy Fink (1968
  • (Who Really Cares (1969
  • (Present Company (1971 
  • (Stars (1974
  • (Between the Lines (1975
  • (Aftertones (1976
  • (Miracle Row (1977
  • (Janis Ian (1978 
  • (Night Rains (1979
  • (Restless Eyes (1981
  • (Uncle Wonderful (1983
  • (Breaking Silence (1993
  • (Simon Renshaw Presents: Janis Ian Shares Your Pain (1995
  • (Revenge (1995
  • (Hunger (1997
  • (God & the FBI (2000
  • (Lost Cuts 1 (2001 
  • (Billie's Bones (2004 
  • (Folk Is the New Black (2006
  • (Strictly Solo (2014

אלבומי אוסף

  • Remember (1978) (orig. JVC Japan, now Rude Girl)
  • The Best of Janis Ian (1980) (CBS Benelux)
  • My Favourites (1980) (CBS Benelux)
  • At Seventeen (1990) (CBS)
  • Up 'Til Now (1992) (Sony)
  • Society's Child: The Verve Recordings (1995) (Polydor/UMG)
  • Live on the Test 1976 (1995) (BBC World Wide)
  • Unreleased 1: Mary's Eyes (1998) (Rude Girl)
  • The Bottom Line Encore Collection (1999) (Bottom Line Records)
  • The Best of Janis Ian (2002) (Festival Australia)
  • Live: Working Without a Net (2003) (Rude Girl)
  • Souvenirs: Best of 1972–1981 (2004) (Rude Girl)
  • Unreleased 2: Take No Prisoners (2006) (Rude Girl)
  • Unreleased 3: Society's Child (2006) (Rude Girl)
  • Ultimate Best (2007) (JVC Victory)
  • Best of Janis Ian: Autobiography Collection (2008) (Rude Girl)
  • The Essential Janis Ian (Sony worldwide)

די וי די

  • (Live at Club Cafe (2005
  • (Janismania (2005
  • (Through the Years: A Retrospective (2007
  • (Janis Ian '79: Live in Japan & Australia (2008

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Janis Ian: A Life in Song" (PDF). Janis Ian Website. 2006. אורכב מ-המקור ב-May 7, 2007. בדיקה אחרונה ב-9 ביוני 2007. 
  2. ^ Ankeny, Jason (2003). Bogdanov, Vladimir; Woodstra, Chris; and Erlewine, Stephen Thomas, ed. All Music Guide to the Blues: The Definitive Guide to the Blues. Backbeat Books. ISBN 0-87930-736-6. 
  3. ^ Nash, Margo.
  4. ^ Life Magazine, October 27, 1967, p. 53
  5. ^ Life Magazine, October 27, 1967 p. 53
  6. ^ Silman, Anna (29 ביולי 2015). "Janis Ian says Bill Cosby allegedly spread lesbian rumors about her as a teen, tried to blacklist her from TV". Salon. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2015. 
  7. ^ Jones, Nate (29 ביולי 2015). "Janis Ian Shares Her Own Creepy Bill Cosby Story". Vulture. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2015. 
  8. ^ Goodman, Jessica. "Janis Ian recalls personal story about Bill Cosby following New York cover feature" (July 29, 2015). Entertainment Weekly. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2015. 
  9. ^ "Revenge is sweet for Janis Ian" by Jeff Walsh, March 1, 1996
  10. ^ "Ian profile". Glbtq.com. בדיקה אחרונה ב-5 בדצמבר 2013.