ג'ודי פוסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ודי פוסטר
Jodie Foster
פוסטר, 2011
פוסטר, 2011
לידה 19 בנובמבר 1962 (בת 61)
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Alicia Christian Foster עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1965
עיסוק שחקנית, מפיקה ובמאית קולנוע
מקום לימודים
  • אוניברסיטת ייל (1985)
  • The Center for Early Education
  • בית הספר הצרפתי של לוס אנג'לס
  • קולג' ייל
  • גרייס הופר קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Alexandra Hedison (אפריל 2014–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלישיה כריסטיאן "ג'ודי" פוסטראנגלית: Alicia Christian "Jodie" Foster; נולדה ב-19 בנובמבר 1962) היא שחקנית ובמאית קולנוע אמריקאית. זכתה פעמיים בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, שלוש פעמים בפרס באפט"א לקולנוע ושלוש פעמים בפרס גלובוס הזהב. היא זכתה בפרס מפעל חיים על שם ססיל ב. דה-מיל בשנת 2013, קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד בשנת 2016 וקיבלה את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן לשנת 2021.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלישיה כריסטיאן פוסטר נולדה ב-19 בנובמבר 1962 בלוס אנג'לס, קליפורניה, בתם הצעירה של אוולין אלה "ברנדי" (לבית אלמונד; 1928–2019) ושל לוציוס פישר פוסטר השלישי, איש עסקים אמיד. היא ממוצא גרמני, עם שורשים סקוטים-אירים/צפון אירים. מצד אביה, היא צאצאית של ג'ון אלדן (אנ'), שהגיע לצפון אמריקה במייפלואר ב-1620.

נישואי הוריה הסתיימו עוד לפני שנולדה, והיא מעולם לא יצרה מערכת יחסים עם אביה. יש לה שלושה אחים גדולים: לוסינדה, קונסטנס ולוציוס, המכונה "באדי" (אנ'), וכן עוד שלושה אחים למחצה מנישואיו הקודמים של אביה. לאחר הגירושין, ברנדי גידלה את הילדים עם בן זוגה בלוס אנג'לס. היא עבדה כיחצנית של מפיק הסרטים ארתור פ. ג'ייקובס (אנ') עד שהתמקדה בניהול קריירות המשחק של באדי וג'ודי. למרות שפוסטר נקראה רשמית אלישיה, אחיה החלו לקרוא לה "ג'ודי", והשם תפס. פוסטר הייתה מחוננת שלמדה לקרוא בגיל שלוש.

היא למדה ב-Lycée Français de Los Angeles היוקרתי, בית ספר תיכון בשפה הצרפתית. ההתמצאות שלה בשפה הצרפתית אפשרה לה לשחק בסרטים צרפתיים והיא גם מדבבת את עצמה בגרסאות בשפה הצרפתית של רוב סרטיה.

לאחר מכן למדה באוניברסיטת ייל בניו הייבן, קונטיקט, שם התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית, כתבה את התזה שלה על הסופרת טוני מוריסון בהדרכת מבקר הספרות הנרי לואיס גייטס ג'וניור (אנ'), וסיימה את לימודיה בהצטיינות ב-1985. היא חזרה לייל ב-1993 כדי לנאום בטקס הסיום של שנה זו וקיבלה תואר דוקטור לשם כבוד לאמנויות יפות ב-1997. בשנת 2018, היא זכתה בפרס מפעל חיים לתואר ראשון של ייל.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטר בצעירותה עם כריסטופר קונלי בסדרה "Paper Moon"

בשנת 1965, בהיותה בת שלוש, הופיעה פוסטר לראשונה בטלוויזיה בפרסומת לקרם הגנה. בשנת 1972, הופיעה לראשונה בקולנוע בסרט "נפוליאון וסמנתה" לצד מייקל דאגלס. את פרסומה הבינלאומי הראשון קיבלה פוסטר בגיל 13, עם קבלת תפקיד הילדה הזונה איריס, בסרט "נהג מונית" משנת 1976 של מרטין סקורסזה. על תפקיד זה הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.

במשך השנים השתתפה פוסטר בסרטים נוספים, כגון: "הנערה מהבית במורד השדירה" (1976), "באגסי מלון" (1976), "אמא ליום אחד" (1977), "נערות מתבגרות" (1980), "מלון ניו המפשייר" (1984) לצידו של רוב לאו, סרט הטלוויזיה "אישה במבחן" (1984) של קלוד שברול, תפקידה הבולט הבא הגיע ב-1988 בסרט הנאשמים, שבו שיחקה תפקיד אישה העוברת אונס קבוצתי ומתעמתת עם תוקפיה בבית המשפט. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי והתפקיד הקנה לה את פרס האוסקר הראשון שלה, כשחקנית ראשית.

ב-1991 קיבלה את פרס האוסקר השני והאחרון שלה, על משחקה בסרטו של ג'ונתן דמי, שתיקת הכבשים, שבו גילמה את דמותה של קלריס סטרלינג, קצינת FBI החוקרת מקרה של רוצח סדרתי בעזרת פסיכיאטר כלוא. באותה שנה ביימה פוסטר את סרטה הראשון, "איש קטן ושמו טייט", שבו שיחקה בתפקיד הראשי בתור אם חד הורית לילד מחונן. מספר מבקרים סברו שהסרט לא עמד בציפיות הגבוהות, וראו אותו כפחות הרפתקני מסרטים אחרים שבהם כיכבה, אך הסרט מיצב את פוסטר בתודעה כמי שהיא יותר משחקנית בלבד, וכדמות דומיננטית בהוליווד.

ב-1994 כיכבה בסרט "נל" שהיה שובר קופות, והקנה לה מועמדות לאוסקר. ב-1995 ביימה את סרטה השני, "חופשה משפחתית", שגם הוא לא זכה להצלחה רבה, וקיבל ביקורות פושרות. בשנת 1999, כיכבה בסרט הביוגרפי התקופתי "אנה והמלך".

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000, היא הפיקה את הסרט "להעיר את המת". בשנת 2001, היא סירבה לחזור לשחק בסרט ההמשך לשתיקת הכבשים, "חניבעל" וג'וליאן מור נבחרה לתפקיד. ב-2002, כיכבה בסרט "החדר" לאחר שהחליפה את ניקול קידמן שנפצעה על הסט. ב-2005 שיחקה בסרט "הטיסה" את דמותה של קייל, אם שבתה נעלמת בטיסת לילה. ב-2006 ב"האיש שבפנים" לצידו של דנזל וושינגטון. ב-2008 שיחקה בסרט "האי של נים". ב-2009, היא דיבבה את דמותה של מגי סימפסון בפרק בסדרה "משפחת סימפסון".

בפברואר 2011, הנחתה פוסטר את טקס פרסי סזאר ה-36 בצרפת. באותה שנה שיחקה בסרט הסאטירי "אלוהי הקטל" ושיחקה לצד מל גיבסון בדרמה"החיים הכפולים של וולטר" שאף ביימה פוסטר.

בינואר 2013, קיבלה את פרס גלובוס הזהב על תרומתה יוצאת הדופן לעולם הבידור. באותה שנה שיחקה בסרט המדע בדיוני של ניל בלומקאמפ"אליסיום" בתור ג'סיקה דלקורט לצידו של מאט דיימון.

בשנת 2014 פוסטר ביימה את פרק הפתיחה של העונה השנייה של סדרת הטלוויזיה המצליחה "כתום זה השחור החדש" ופרק בסדרה "בית הקלפים". ב-2016 ביימה את הסרט "מפלצת הכסף". באותה שנה, היא נכללה ברשימת כוכבי הקולנוע בשדרת הכוכבים של הוליווד בשדרות הוליווד 6927.[1]

בשנת 2017, היא ביימה פרק בסדרה "מראה שחורה".

בשנת 2018, שיחקה בסרט "מלון ארטמיס" לצידו של סטרלינג קיי בראון.

בשנת 2020, פוסטר ביימה את פרק הסיום של הסדרה "עלילות מהלולאה".

בשנת 2021 גילמה את עורכת הדין ננסי הולנדר (אנ') בסרט "המאוריטני". על תפקידה בסרט זה, זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע.

בשנת 2023 שיחקה בדרמת הספורט הביוגרפית "ניאד" בתור האתלטית בוני סטול (אנ'). על תפקידה בסרט הייתה פוסטר מועמדת בפעם החמישית לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר והייתה מועמדת בפעם העשירית לפרס גלובוס הזהב.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 במרץ 1981 ירה ג'ון הינקלי הבן, ביציאה ממלון הילטון בוושינגטון, 6 יריות לעבר הנשיא רונלד רייגן. אחת מהן פגעה בנשיא, והוא נפצע, נותח, התאושש וחזר לתפקידו. הינקלי זוכה בבית המשפט מניסיון רצח בנימוק של אי שפיות.

הינקלי טען כי הושפע רבות מדמותם של טרוויס ואייריס בסרט "נהג מונית". הוא צפה בסרט לפחות 15 פעמים, התאהב בדמותה כאייריס, ונכנס לדמותו של טרוויס. הוא החל לכתוב מכתבים לפוסטר ואף נרשם לאוניברסיטת ייל, שבה למדה, כדי להיות קרוב אליה. היא מצידה אמרה לו שהיא לא מעוניינת, אך הינקלי פירש זאת כמו טרוויס בסרט והחל לתכנן התנקשות בנשיא ארצות הברית כדי להרשים אותה.

בשנת 1993, פגשה פוסטר את המפיקה סידני ברנרד. בדצמבר 2007 הצהירה פוסטר בפומבי כי הן מנהלות מערכת יחסים זוגית - ובכללה אמהות משותפת. במאי 2008, לאחר 14 שנות זוגיות, הן נפרדו[2].

ב-14 בינואר 2013 פוסטר יצאה מהארון, מעל במת גלובוס הזהב[3]. באפריל 2014 נישאה לשחקנית ולצלמת אלכסנדרה הדיסון[4].

פוסטר היא אתאיסטית, אך לדבריה זה חשוב ללמד ילדים על דתות שונות. בריאיון למגזין "Entertainment Weekly" היא סיפרה שהיא חוגגת עם ילדיה גם את חג המולד, גם את השבת, וגם את חג הקוואנזה[5].

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט תפקיד הערות
1972 נפוליאון וסמנתה (אנ') סמנתה
Kansas City Bomber ריטה
1973 תום סויר (אנ') בטי תאצ'ר
One Little Indian מרת'ה מק'לוור
1974 אליס לא גרה כאן יותר אודרי
1976 נהג מונית אייריס פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה (1976)

מועמדת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (1977)
מועמדת פרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע (1977)

Echoes of a Summer דיידרה סטרידן
באגסי מלון טלולה פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה (1976)

מועמדת פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי (1976)

הנערה מהבית במורד השדרה רין ג'ייקובס
אמא ליום אחד (אנ') אנבל אנדרוז
1977 Moi, fleur bleue איזבלה טריסטן
Casotto טרסינה פאדלי
Candleshoe קייסי בראון
1980 נערות מתבגרות (אנ') ג'יני
Carny דונה
1982 O'Hara's Wife ברברה או'הר
1984 מלון ניו המפשייר (אנ') פראני בארי
1985 Mesmerized ויקטוריה תומפסון גם מפיקה-שותפה
1987 סייסטה (אנ') ננסי
1988 Five Corners לינדה פרס אינדפנדנט ספיריט לשחקנית הטובה ביותר (אנ') (1988)
Stealing Home קייטי צ'נדלר
הנאשמים שרה טוביאס פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (1989)

פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (1989)
מועמדת פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי (1989)

1990 מלכודת אש (אנ') אן בנטון
1991 שתיקת הכבשים קלריס סטרלינג (אנ') פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (1992)

פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (1992)
פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי (1991)

איש קטן ושמו טייט דידי טייט גם במאית
צללים וערפל דורי
1993 סומרסבי (אנ') לורל סומרסבי
1994 מאבריק אנבל ברנספורד
נל נל קלטי גם מפיקה


פרס גילדת שחקני המסך לשחקנית הטובה ביותר (אנ') (1995)

מועמדת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (1995)
מועמדת פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (1995)
מועמדת פרס גלובוס הזהב לסרט הדרמה הטוב ביותר (1995, בתור מפיקה)

1995 חופשה משפחתית (אנ') במאית ומפיקה
1997 קונטקט ד"ר אלינור "אלי" ארוואיי פרס הקהל של האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקנית הטובה ביותר (אנ') (1997)

מועמדת פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (1998)

1999 אנה והמלך (אנ') אנה לאונובנס (אנ')
2000 להעיר את המתים (אנ') מפיקה בפועל
2002 חייהם הפרועים של נערי המקהלה (אנ') אסומפטה גם מפיקה
החדר מג אלטמן
2003 Abby Singer עצמה
2004 שנים של אירוסין (אנ') אלודי גורדס
2005 הטיסה (אנ') קייל פראט
2006 האיש שבפנים מדליין וייט
2007 האמיצה (אנ') אריקה ביין גם מפיקה בפועל


מועמדת פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (2008)

2008 האי של נים (אנ') אלכסנדרה רובר
2011 החיים הכפולים של וולטר מרדית' בלק גם במאית
אלוהי הקטל פנלופה לונגסטריט מועמדת פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי (2012)
2013 אליסיום ג'סיקה דלקורט
2016 מפלצת הכסף במאית
2018 מלון ארטמיס (אנ') ג'ין תומאס
2021 המאוריטני (אנ') ננסי הולנדר (אנ') פרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע (2021)
2023 ניאד בוני סטול (אנ')

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סדרה תפקיד הערות
1968–1970 Mayberry R.F.D. פיה / ילדה קטנה 3 פרקים
1969 המופע של דוריס דיי (אנ') ג'ני בנסון פרק: "The Baby Sitter"
ג'וליה (אנ') סינדי בלאנדשרד פרק: "Romeo and Julia"
1969–1971 The Courtship of Eddie's Father ג'ואי קלי 5 פרקים
1969–1972 איש החוק (אנ') סוזן סדלר / פטרישיה / מריאן 3 פרקים
1970 Menace on the Mountain סו-אלן מקלוור סרט טלוויזיה של NBC
דניאל בון (אנ') רייצ'ל פרק: "Bringing Up Josh"
Adam-12 מארי בנט פרק: "Log 55 Missing Girl"
נני והפרופסור (אנ') אנג'לה פרק: "The Scientific Approach"
1971–1972 My Three Sons סוזן / פרסיליה הובסון 6 פרקים
1972 בוננזה "בלו בירד" פרק: "A Place to Hide"
Ghost Story ג'ודי פרק: "House of Evil"
The Paul Lynde Show מגי פרק: "To Commune or Not to Commune"
My Sister Hank הנרייטה בנט סרט טלוויזיה של CBS
The Amazing Chan and the Chan Clan אן צ'אן דיבוב; 16 פרקים
איירונסייד (אנ') פיפ מוריסון פרק: "Bubble, Bubble, Toil and Murder"
1973 בוב וקרול וטד ואליס (אנ') אליזבת' אנדרסון 5 פרקים
Rookie of the Year שרון לי סרט טלוויזיה של ABC
Alexander סו סרט טלוויזיה של ABC
משפחת פרטרידג' (אנ') ג'ולי פרק: "The Eleven Year Itch"
Love Story אלי מדיסון פרק: "The Youngest Lovers"
קונג פו (אנ') אלתיאה טרישיה אינגרהאם פרק: "Alethea"
The New Perry Mason הילדי היינס פרק: "The Case of the Deadly Deeds"
משפחת אדמס (אנ') פאגסלי אדמס דיבוב; 16 פרקים
1974 Smile Jenny, You're Dead ליברטי קול סרט טלוויזיה של ABC
ירח של נייר (אנ') אדלייד "אדי" לוגינס תפקיד ראשי; 13 פרקים
1975 Medical Center אייבי פרק: "The Captives"
The Secret Life of T. K. Dearing טי.קיי דירינג סרט טלוויזיה של ABC
1983 Svengali זואי אלכסנדר סרט טלוויזיה של CBS
1984 אשה במבחן (אנ') הלן ברטראנד סרט טלוויזיה של HBO
1988 Tales from the Darkside
במאית הפרק: "Do Not Open This Box"
1996 פרייז'ר מרלין פרק: "Moon Dance"
1997 תיקים באפלה בטי פרק: "Never Again"
1998 The Baby Dance
מפיקה

סרט טלוויזיה של שואוטיים מועמדת פרס גלובוס הזהב למיני-סדרה או סרט טלוויזיה הטוב ביותר (1999)

מועמדת פרס אמי לבידור בפריים טיים לסרט טלוויזיה יוצא מן הכלל (אנ') (1999)

2009 משפחת סימפסון מגי סימפסון דיבוב; פרק: "Four Great Women and a Manicure"
2013–2014 כתום זה השחור החדש
במאית 2 פרקים

מועמדת פרס אמי לבידור בפריים טיים על בימוי יוצא מן הכלל בסדרה קומית (אנ')(2014)

2014 בית הקלפים
במאית הפרק: "Chapter 22"
2017 מראה שחורה
במאית הפרק: "Arkangel"
2020 עלילות מהלולאה
במאית הפרק: "Home"
2024 בלש אמיתי ליז דנוורס תפקיד ראשי (עונה 4); 6 פרקים

גם מפיקה בפועל

ג'ודי פוסטר בטקס האוסקר, 19

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jodie Foster, Hollywood Walk of Fame, ‏2019-10-25 (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ רון רייטן, פרידה מפוסטרת, 15 במאי 2008, אתר nana10
  3. ^ מעל במת גלובוס הזהב: ג'ודי פוסטר יצאה מהארון, באתר ynet, 14 בינואר 2013
  4. ^ בשמלות לבנות: ג'ודי פוסטר נישאה לבת הזוג שלה, באתר וואלה!, 24 באפריל 2014
  5. ^ "Jodie Foster: What I've Learned". Esquire. January 2011
ג'ודי פוסטר - פרסים