גדעון אלרעי

גדעון אלרעי
	אין תמונה חופשית
לידה	16 במאי 1932
פטירה	31 במרץ 2007 (בגיל 74); חיפה, ישראל
מקום קבורה	תל רגב
לימודי רפואה	האוניברסיטה העברית בירושלים
תפקידים	רופא, מרצה באוניברסיטה
בן או בת זוג	עליזה שנהר

גדעון אלרעי (16 במאי^[1] 1932 – 31 במרץ 2007) היה רופא פנימי, פנאומולוג^[2] ופרופסור לרפואה פנימית בפקולטה לרפואה של הטכניון, מנהל מחלקה פנימית א' בבית החולים רמב"ם, נציב קבילות הציבור של בית החולים רמב"ם.^[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודיו התיכוניים בתיכון חוגים בחיפה, החל אלרעי את לימודי הרפואה בהולנד (אוטרכט) אותם סיים בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1958.

בשנת 1959 החל אלרעי את עבודתו הרפואית בבית החולים רמב"ם.

בשנת 1964 יצא אלרעי לסקוטלנד כדי להשתלם במחלות ריאה במרכזי המחקר מהמובילים בעולם.

ברמב"ם עלה אלרעי בסולם התפקידים במחלקה הפנימית בה היה סגן מנהל המחלקה, מנהל היחידה לתפקודי ריאות ומנהל מחלקה פנימית א' (1977–1997).

ב-13 במאי 1974, כרופא במילואים, נקלע אלרעי למעלות עת טבחו מחבלים בילדי בית הספר מצפת, ובעוד היריות נמשכות, הגיש עזרה לפצועים, כמעט לבדו, עד שהגיעה תגבורת.

במסגרת שרות המילואים בצה"ל, בחיל הים עסק אלרעי ברפואה היפרברית.

אלרעי סירב להשתתף בשביתת הרופאים הגדולה ב-1983, ושאל: "האם גם החולים הכריזו על שביתה?". אלרעי גם ראה בפרקטיקה הפרטית דבר פסול.

בשנים 1994–1997 שהה במוסקבה עם בת-זוגו, פרופ' עליזה שנהר-אלרעי, שכיהנה כשגרירת ישראל שם. גם ברוסיה התעניין בחינוך הרפואי ובסוגיות האתיות הקשורות ברפואה.

לאחר פרישתו מניהול המחלקה מונה אלרֹעי לנציב תלונות הציבור של בית החולים והוא מילא תפקיד זה עד לפטירתו הפתאומית ב-31 במרץ 2007.

בתו היא ד"ר שרון אלרעי פרייס.