אורי דרומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורי דרומי
אורי דרומי (שמאל) מראיין את יצחק פרלמן (ימין), זוכה פרס בראשית לשנת 2016
אורי דרומי (משמאל) מראיין את יצחק פרלמן, זוכה פרס בראשית לשנת 2016
לידה 1946 (בן 73 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי, היסטוריון עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק הארץ, בטאון חיל האוויר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אורי דרומי
אין תמונה חופשית
לידה 1944 (בן 75 בערך)
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19642003
דרגה אלוף-משנה (אוויר) אלוף-משנה
תפקידים צבאיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוּרי דרומי (נולד ב-1946) הוא עיתונאי ונווט ישראלי. שימש כעורך בטאון חיל האוויר, עורך הוצאת מערכות, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, כתב ב"הארץ" ויושב ראש הוועד המנהל של תיאטרון "מיקרו".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרומי נולד וגדל בפרדס חנה. בוגר בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה, התגייס לצה"ל בשנת 1964 כעתודאי לכימיה ואמור היה ללמוד במסלול עתודה בטכניון, אולם במהלך הטירונות נשלח לקורס טיס, שאליו התקבל טרם גיוסו.

דרומי סיים את קורס הטיס בנובמבר 1966 במגמת נווטים כחניך מצטיין ושירת בחיל האוויר כנווט עד פרישתו בשנת 1989 בדרגת אלוף-משנה והמשיך לטוס במילואים עד שנת 2003.

במקביל לטיסה שימש כקצין חינוך של חיל האוויר, עורך בטאון חיל האוויר ועורך ראשי של "מערכות", בית ההוצאה לאור של צה"ל.

סיים תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון ולמד במסלול ישיר לדוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים.

שירותו בחיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי סיום קורס הטיס, שובץ דרומי בטייסת הפילים, שם שירת במשך כ-37 שנים[1]. דרומי שירת כנווט במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה.

הוא הוסמך להיות נווט מבצעי בחודש מרץ 1967, שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים[1]. לאחר מכן מילא דרומי תפקידים שונים בחיל האוויר: מפקד גף נווטים בטייסת הפילים, סגן מפקד טייסת תעופה בבסיס חיל האוויר לוד, ראש ענף חינוך, עורך בטאון חיל האוויר ומפקד הוצאת מערכות של צה"ל. השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה.

לאחר השירות הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 יצא דרומי לשליחות בלוס אנג'לס כנציג הסברה של ההסתדרות הציונית בצפון אמריקה.

בשנת 1992[2] מונה על ידי ראש הממשלה, יצחק רבין, לתפקיד מנהל לשכת העיתונות הממשלתית. לאחר רצח רבין, ארגן את סידורי העיתונות לקראת ההלוויה. דרומי שימש מנהל לע"מ עד לשנת 1996[2].

בתום עבודתו בלשכת העיתונות הממשלתית, הצטרף דרומי למכון הישראלי לדמוקרטיה, שם הקים את מחלקת הפרסומים ושימש כמנהל הקשרים הבינלאומיים של המכון.

בשנת 2007 התמנה כמנכ"ל משכנות שאננים וארגן פסטיבלי סופרים בינלאומיים. ב-2013 הקים את מועדון העיתונאים ירושלים - (Jerusalem Press Club (JPC - ארגון במשכנות שאננים בירושלים, שמטרתו לספק לכתבים זרים גישה למקבלי החלטות ומומחים ישראלים, תוכן תקשורתי ועוד.

דרומי כותב ב"הארץ" ביקורות ספרים ובשנים 2001 עד 2012 היה בעל טור שבועי בשם "אחרי מות", שאותו יסד ושבו כתב ביוגרפיות קצרות על אישים שנפטרו לאחרונה[3]. נמנה גם עם כותבי החידה השבועית "מי היה האיש שהיה". כמו כן, יש לו טור קבוע על ישראל במיאמי הרלד.

כתב את הספרים: "טיסה קרבית" - סיפורים ועלילות בשחקים (איורים: מיקי עמית), את הרומן "התחייבות" ושני קובצי סיפורי מלחמה: "מלחמות גדולות, סיפורים קטנים" ו"ערפל הקרב: מלחמת העולם השנייה שלא הכרתם (איורים מיקי עמית). כן תרגם והוציא לאור את הספרים "סגן באלג'יריה" ו"מלחמת אלג'יריה", וערך את הספר "הטרגדיה האלג'יראית"[2]. בשנת 2019 הוציא ספר זיכרונות, "מכיסא הנווט: פרקי חיים בארץ סוערת," בהוצאה עצמית.

דרומי גר בירושלים. הוא נשוי לדוקטור דליה דרומי, לשעבר מנכ"לית עמותת "במקום". לזוג שלושה ילדים ושני נכדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורי דרומי, מכיסא הנווט: פרקי חיים בארץ סוערת, הוצאת פּילוּש, 2019.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורי דרומי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 נתנאל שלומוביץ, ‏משב רוח דרומי, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בפברואר 2004; מתוך גליון 155 (256)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 אורי דרומי - כתבות נבחרות, באתר הארץ
  3. ^ אביב הורביץ, ‏שובו של הדנקנר, באתר ‏mako‏‏, ‏22 בנובמבר 2012‏