אורי דרומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורי דרומי (שמאל) מראיין את יצחק פרלמן (ימין), זוכה פרס בראשית לשנת 2016

אוּרי דרומי (נולד ב-1946) הוא עיתונאי ונווט ישראלי. שימש כעורך בטאון חיל האוויר, עורך הוצאת מערכות, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית וכתב ב"הארץ".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרומי, בוגר בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה, התגייס לצה"ל בשנת 1964 כעתודאי לכימיה שהיה אמור לחבוש את ספסלי הטכניון, אולם במהלך הטירונות נשלח לקורס טיס, שאליו התקבל טרם גיוסו, את הקורס סיים בנובמבר 1966 במגמת נווטים כחניך מצטיין.

אחרי הקורס שובץ בטייסת הפילים, הוא שירת כנווט במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן מילא תפקידים שונים בחיל האוויר: מפקד גף נווטים בטייסת הפילים, סגן מפקד טייסת תעופה בבסיס חיל האוויר לוד, ראש ענף חינוך ועורך "בטאון חיל האוויר". הוא המשיך לשרת כנווט במלחמת לבנון הראשונה ומונה למפקד הוצאת "מערכות" של צה"ל, תפקיד בו החזיק כשבע שנים. השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף משנה. בשנת 1989 יצא כנציג ההסברה של ההסתדרות הציונית בצפון אמריקה.

בשנת 1992 מונה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין לתפקיד מנהל לשכת העיתונות הממשלתית. לאחר רצח יצחק רבין ארגן את סידורי העיתונות לקראת הלווייתו. בתום עבודתו בלשכת העיתונות הממשלתית הצטרף למכון הישראלי לדמוקרטיה, שם הקים את מחלקת הפרסומים ושימש כמנהל הקשרים הבינלאומיים של המכון. בשנת 2007 מונה למנכ"ל משכנות שאננים.

דרומי כותב ב"הארץ" ביקורות ספרים ובשנים 2001 עד 2012 היה בעל טור שבועי בשם "אחרי מות", שבו כתב ביוגרפיות קצרות על אישים שנפטרו לאחרונה[1]. נמנה גם עם כותבי החידה השבועית "מי היה האיש שהיה". כמו כן, יש לו טור קבוע במיאמי הרלד.

כתב את הספר "טיסה קרבית" סיפורים ועלילות בשחקים, את הספר אייר מיקי עמית.

בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת בן-גוריון.

דרומי נשוי לד"ר דליה דרומי, מנכ"לית עמותת "במקום", ולזוג שלושה ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורי דרומי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‫אביב הורביץ, ‏שובו של הדנקנר, באתר ‏mako‏‏, ‏22 בנובמבר 2012‏‬