גוש שחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגוש השחור בהפגנה אנטי מלחמתית בוושינגטון

גוש שחור (Black Bloc) הוא טקטיקה[1] אשר נוהגים להשתמש בה מפגינים, לרוב במסגרת הפגנות נגד הקפיטליזם, הגלובליזציה, הפשיזם ונושאים נוספים, שכל החברים בה לבושים שחור ומאמינים באידאולוגיות כגון אנרכו-קומוניזם, קומוניזם, סוציאליזם ליברטראיני ואנטי-פאשיזם. מטרת הלבוש בצבע האחיד היא ליצור "גוש" אחד גדול במהלך ההפגנות המסמל סולידריות ומתקשר לאנרכיזם, וכמו כן לשמור על אנונימיות מפני השלטונות. כמו כן, בגשים שחורים רבים ננקטים אמצעים שמטרתם הגנה מפני גז פלפל, תותחי מים וכדורי גומי.

ישנה טעות רווחת בציבור ובתקשורת, לפיה הגוש השחור היא קבוצה בינלאומית אך למעשה זוהי אך ורק טקטיקה שאומצה על ידי מספר קבוצות ברחבי העולם.

הטקטיקה לעיתים משמשת כדי להימנע מדין פלילי בעקבות השחתת רכוש שמבוצעת במהלך ההפגנה. טקטיקה זו פותחה במהלך שנות ה-80 באירופה בידי התנועה האוטונומיסטית, במהלך מאבקם בפינויי סקווטים, בנשק גרעיני ובאיסורים על הפלות. הגוש השחור צבר פופולריות מחוץ לאירופה בעקבות ההפגנות נגד ארגון הסחר העולמי בסיאטל ב-1999.

לרוב, אנרכיסטים ואנטי-קפיטליסטים הם אלו הבוחרים להשתמש בטקטיקה זו. פעמים רבות הדבר נעשה בהפגנות בהן מוקמים מחסומים בכבישים. לעיתים מתקשר הגוש השחור עם ונדליזם, תקיפת שוטרים, יצירת מהומות, ופעולה ישירה.

לעיתים משתמשים בגוש שחור גם בפעולות סמליות ופעולות בלתי אלימות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1967, צעדה הקבוצה האנרכיסטית עם מסכה שחורה בוול סטריט, ניו יורק כשהיא לבושה בבגדים שחורים ובבלקלאווה. זה היה המקרה הראשון של תנועה חברתית בעולם המערבי שהשתמשה במסכות ולבוש שחור, שלא שימשו למטרות תחפושת אלא כדי לסמן זהות מיליטנטית. בהקשר זה, מסכה שחורה צפתה ואולי השפיעה בעקיפין על טקטיקת הגוש השחור.

בגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקטיקת "גוש שחור", פותחה על מנת להילחם כ-נגד כוח משטרה ואלימות משטרתית שפותחה בעקבות הפגנת ברוקדורף ב-1977. ב-1 במאי 1987, מפגינים בברלין התעמתו עם משטרת ברלין. לאחר מכן, אלפי אנשים פגעו במשטרה ובשוטרים בעזרת סלעים, בקבוקים ובקבוקי תבערה. המהומות באחד במאי בקרויצברג הפכה למפורסמת לאחר שהמשטרה נאלצה לצאת לחלוטין משכונת "SO 36" בקרויצברג במשך מספר שעות, ומתפרעים בזזו חנויות יחד עם התושבים.[2]

כאשר רונלד רייגן הגיע לברלין ביוני 1987, הוא פגש כ-50,000 מפגינים שהפגינו נגד מדיניותיו בנוגע למלחמה הקרה. זה כלל גוש שחור של 3000 איש. בנובמבר 1987 הצטרפו אל התושבים אלפי מפגינים אחרים וביצרו את הסקוואט שלהם, בנו חסימות ברחובות והתגוננו נגד המשטרה במשך כמעט 24 שעות.[3][4]

ב-1 במאי 1988, ארגנו קבוצות שמאל קיצוניות הפגנה של יום 1 במאי דרך ברלין-קרויצברג, שהסתיימה בהתפרעויות שהיו חמורות אף יותר מאשר בשנה שעברה. המשטרה הותקפה בכדורי פלדה שנורו על ידי רוגטקות, אבנים, זיקוקים ובקבוקי תבערה. ב -2 במאי כותרת העיתון הברלינאי BZ הייתה "Beirut?? Nein, das ist Berlin!" (ביירות?? לא, זו ברלין!). ההתפרעויות הפכו לבסוף למסורת בברלין-קרויצברג ונשנות כל 1 במאי מאז, אך אף פעם לא היה אלים כמו בשנתיים הראשונות. כאשר הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית נפגשו בברלין בשנת 1988, אירחו האוטונומנים כינוס בינלאומי של פעילים אנטי-קפיטליסטים. המפגינים היו בסביבות 80,000, ומספרם היה גדול מאשר מספר השוטרים. גורמים רשמיים ניסו לשמור על השליטה באמצעות איסור על כל ההפגנות ותקיפת אסיפות ציבוריות. עם זאת, היו מהומות ואזורי קניות יוקרתיים הושמדו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.