גיום תומא פרנסואה רנאל
 | |
| לידה |
12 באפריל 1713 לאפאנוז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1796 (בגיל 82) פאסי, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| פרסים והוקרה |
עמית החברה המלכותית |
  | |
גִיוֹם תוֹמָא פְרַנְסוּאַה רֶנָאל (בצרפתית: Guillaume Thomas François Raynal; 12 באפריל 1713 – 6 במרץ 1796), הידוע גם בשם אבה רנאל (Abbé Raynal), היה סופר, עיתונאי והיסטוריון צרפתי, לשעבר כומר קתולי, ואינטלקטואל בעידן הנאורות.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רנאל נולד בלאפאנוז (אנ') במחוז לשעבר של רוארג (אנ'). הוא התחנך בבית הספר של הישועים בפזנאס (אנ') והוסמך ככומר, אך פוטר מסיבות לא מוסברות מהקהילה של סן-סולפיס בפריז. הוא הפך לסופר ועיתונאי, ונטש את הממסד הדתי.[1] האב רנאל כתב עבור "מרקור דה פראנס", וחיבר סדרה של יצירות פופולריות אך שטחיות, אותן פרסם ומכר בעצמו. אלו - "L'Histoire du stathoudérat" ("היסטוריה של הסטאדהאודרים"; האג, 1748), "L'Histoire du parlement d'Angleterre" ("היסטוריה של הפרלמנט של אנגליה"; לונדון, 1748), "Anecdotes historiques" ("אנקדוטות היסטוריות"; אמסטרדם, 3 כרכים, 1753) - רכשו עבורו גישה לסלונים של מאדאם ז'ופרן (אנ'), הלווטיוס, והברון ד'אולבאק.[2]
במאי 1754 הוא נבחר לעמית החברה המלכותית. בשנת 1775 הוא נבחר כחבר בחברה הפילוסופית האמריקאית.[3]
"ההיסטוריה של המושבות"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא זכה לסיועם של חברים שונים ב-"coterie philosophique" ("הקליקה של הפילוסופים"[א]) ביצירתו החשובה ביותר, "L'Histoire philosophique et politique des établissements et du commerce des Européens dans les deux Indes" ("היסטוריה פילוסופית ומדינית של המושבות והמסחר של האירופאים בשתי ההודו[ב]"; אמסטרדם, 4 כרכים, 1770[1]). לדני דידרו מיוחס שליש מיצירה זו, שאופיינה על ידי וולטר כ"du réchauffé avec de la déclamation" ("מחומם מחדש עם הכרזה"). שאר תורמים הראשיים היו ז'אן פשמז'ה, הברון ד'אולבאק, ז'אק פולז, האב מרטן ואלכסנדר דלר (אנ'). לשיטה זו של חיבור קטעים, שבה הנרטיב התחלף בהטפת מוסר בשאלות פוליטיות וחברתיות, נוסף החיסרון הנוסף של היעדר מידע מדויק, שבשל מיעוט המסמכים ניתן היה להשיג רק בחקירה אישית.[2] הוא הוציא מהדורה מורחבת ב-1774 ועוד אחת ב-1780.[1]
ההצהרות ה"פילוסופיות" היוו אולי את עיקר העניין של היצירה לציבור הרחב, ואת משמעותה כתרומה לתעמולה הדמוקרטית. ה"היסטוריה" פורסמה במהדורות רבות, תוקנה והורחבה מעת לעת על ידי רנאל; היא תורגמה לשפות האירופיות העיקריות, והופיעה בקיצורים שונים. הספר הוכנס על ידי הכנסייה לרשימת הספרים האסורים. הכנסתו לצרפת נאסרה ב-1779; הספר נשרף על ידי התליין הציבורי, וניתנה הוראה לעצור את המחבר, ששמו לא הופיע במהדורה הראשונה, אלא הודפס בשער של מהדורת ז'נבה משנת 1780.[2] שבע מפות חדשות למהדורה האנגלית משנת 1798 נחרטו על ידי תומאס קיצ'ין הבן.[1]
הספר בוחן את הודו המזרחית, אמריקה הדרומית, הודו המערבית, ואמריקה הצפונית. הפרק האחרון כולל תאוריה סביב עתידה של אירופה כולה. רנאל בוחן גם מסחר, דת, עבדות, ונושאים פופולריים אחרים, הכול מנקודת המבט של הנאורות הצרפתית. גרסאות נוספות של הספר כללו מפות של האזורים הנדונים.[1]
בנושא העבדות, רנאל מתח ביקורת וכתב "אני אוכיח שאין סיבה לכך שמדינה יכולה לאשר עבדות. לא אפחד להוקיע בפני בית הדין של ההיגיון והצדק את הממשלות שסובלות את האכזריות הזו. מי שמצדיק שיטה מגעילה כזו ראוי לשתיקה מלגלגת מהפילוסוף... ולדקירה בפגיון מהשחור".[4]
חייו אחרי פרסום ספר ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רנאל יצא לגלות, לעיר ספא, ולאחר מכן לברלין, שם התקבל בקרירות על ידי פרידריך הגדול, למרות הקשר שלו עם חבורת הפילוסופים.[2]
בסנקט פטרבורג פגש קבלת פנים לבבית יותר מצד יקטרינה השנייה, ובשנת 1787 הותר לו לחזור לצרפת, אם כי לא לפריז. הוא גילה נדיבות בהקצאת הכנסה ניכרת שתחולק מדי שנה בין בעלי האיכרים של גיאן העליונה. הוא נבחר על ידי מרסיי לאספת המעמדות, אך סירב להצטרף בשל גילו. רנאל הבין את חוסר האפשרות של מהפכה שלווה, ובשל הטרור בעקבות המהפכה הצרפתית, שכתביו שלו ושל חבריו סללו את הדרך אליה, הוא שלח לאספה המכוננת נאום, שהוקרא ב-31 במאי 1791, שמחה נגד האלימות של הרפורמות שלה.[2] שארל-אוגוסטן סנט-בב טען שהנאום חובר בעיקר על ידי סטניסלס, רוזן קלרמון-טונר (אנ'), ופייר ויקטור, ברון מלואה (אנ'), ונחשב, אפילו על ידי אנשים מתונים, שנאום בעל תזמון גרוע. בתקופת שלטון הטרור רנאל חי בגמלאות בפאסי ובמונלרי (אנ'). עם הקמת הדירקטורט ב-1795 הוא הפך לחבר במכון של צרפת, שאורגן מחדש.[2]
רנאל מת ב-6 במרץ 1796 בשכונת שאיו (אנ') ברובע השישה-עשר של פריז.
האסטרואיד (11039) Raynal קרוי על שמו.[5]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- A. Jay, Précis historique sur la vie et les ouvrages de l'abbé Raynal, Paris, 1820 ;
- A. Feugère, Un Précurseur de la Révolution. L'Abbé Raynal (1713–1796), Angoulême, 1922 ;
- Raynal, de la polémique à l'histoire, G. Bancarel, G. Goggi ed. Oxford, SVEC, 2000 ;
- G. Bancarel, Raynal ou le devoir de vérité, Genève Champion, 2004.
- Peter Jimack (ed.), A History of the Two Indies – A Translated Selection of Writings from Raynal's Histoire philosophique et politique des établissements des Européens dans les Deux Indes, Ashgate, 2006. ISBN 978-0-7546-4043-1.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיום תומא פרנסואה רנאל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כינוי לאינטלקטואלים של עידן הנאורות האירופית של המאה ה-18. מעטים היו בעיקר פילוסופים; הם היו אינטלקטואלים שיישמו בפומבי את התבונה בלימוד תחומי למידה רבים, כולל פילוסופיה, היסטוריה, מדע, פוליטיקה, כלכלה וסוגיות חברתיות.
- ^ הכוונה להודו המזרחית והודו המערבית, השמות המקובלים אז למזרח אסיה ולאמריקה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 "A Philosophical and Political History of the Settlements and Trade of the Europeans in the East and West Indies". World Digital Library. 1798.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Raynal, Guillaume Thomas François, 1911 Encyclopædia Britannica
- ^ "APS Member History". search.amphilsoc.org. נבדק ב-2021-05-28.
- ^ Hugh Thomas, The Slave Trade, 1997
- ^ 11039 Raynal (1989 GH2)