גילליה
 | |
| מדינה |
 דנמרק |
|---|---|
| מחוז | מחוז הוודסטאדן |
| גובה | 14 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 6,778 (1 בינואר 2023) |
| קואורדינטות | 56°07′21″N 12°18′29″E / 56.1225°N 12.3081°E |
| אזור זמן | UTC+1 |
  | |
גילליה (בדנית: Gilleleje) היא כפר דייגים ונופש על החוף הצפוני של חצי האי צפון שלן, בנקודה הצפונית של האי שלן בדנמרק. היא כפר מרכזי בעיריית גריבסקוב באזור הובדשטדן (Hovedstaden) בדנמרק. ב-1 בינואר 2023 היו בו 6,778 תושבים.[1]
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם גילליה מורכב מהמילה הדנית העתיקה gil, שמשמעה סדק או שסע, ו-leje, שהוא מקום שאליו מגיעים דייגים בעונות ספציפיות כדי לדוג. השם נבע כנראה מ-Gilbjerg Leje. השם Gilbjerg ("הר שסוע") מתייחס לנקודה ממערב לעיירה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כפר דייגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקום המגורים הקבוע המוקדם ביותר שאותר בגילליה תוארך לתחילת המאה ה-16. חפירה שביצע מוזיאון העיר ב-1979 חשפה חלק של בית מתחת לשכבות חול. ככל הנראה הבית נבנה לאחר 1536, שכן נמצא מטבע המתוארך לשנים 6–1534. נמצאה גם קרמיקה המזכירה ממצאים אחרים. ארכאולוגים מניחים ששכבת התרבות היא מסוף המאה ה-16 כי הבית נמצא בכתובת Fabersvej 10 שאינה הקרובה ביותר לחוף, וההרגל היה לבנות מהחוף פנימה.
בערך בזמן הזה, לכפר היו אמצעים כספיים לבנות כנסייה ולשכור כומר. לשם כך נדרשו כספים רבים, ולכן נראה שהעיירה עברה מדיג עונתי לדיג כל השנה, והדייגים התיישבו סביב 1500. בית העירייה קבע את 1488 כשנת ההקמה ה"רשמית" כדי להקל על החגיגה. הכנסייה נחנכה בשנת 1538 על ידי הכומר החדש הנס לאורידטצן (Lauridtzen).
בשנת 1588 ערך הווסאל של טירת קרונבורג רשימה של המיסים שעל הדייגים לשלם. זו הייתה חבית אחת או חצי חבית בקלה. מרשימה זו עולה זהות האזרחים המוקדמים: כ-70 שמות. שם הוא מקביל לבית אב, כך שהיו כנראה כ-500 אזרחים. שמות המשפחה Lauritsen, Rasmussen, Jensen ו-Skomager הם הנפוצים ביותר. שמות משפחה פטרונימיים (על שם אב המשפחה) היו הנורמה, ומהם ניתן להסיק מה היו השמות הפרטיים המקובלים.
מלבד הדיג, המיסים אפשרו לאנשים לגדל סוגים שונים של יבולים מדרום לעיירה, כמו חיטה. היה גם מרעה לפרות וכבשים. רוב העיירה הייתה בצד המזרחי של הנחל שהגיע מסובורג ("Lakecastle". האגם נוקז והטירה היא כעת חורבה) בדרום ויצא לאוקיינוס מזרחית לשטחי הייבוש.
ריבוי הדייגים הקשה על הדיג, והיו משפחות שלא יכלו לדוג מספיק דגים כדי להתפרנס וגם לשלם את המיסים. בשנת 1632 נותרו רק 18 משפחות. מיעוט הדיג ייצב את התנאים, ובשנת 1682 כבר היו 30 משפחות לפי רישומי כריסטיאן החמישי. החול הנודד קבר סירות ורשתות, והדיג הופרע. חלק ממזרח העיירה ננטש שכן בתים נקברו בהדרגה מתחת לדיונות.
דרומית לעיר הייתה נלרופגארד (Nellerupgård), האחוזה המקומית, ביתם של קרל כריסטיאן למבך וקטרין מארי מילאן בסוף המאה ה-18. הם החזיקו במרבית הקרקעות באזור, שלטו בחלקי מרעה ואפשרו לאזרחים פשוטים לקבל שטחים רחוקים יותר.
עיירת דייגים ונופש[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-1810 וה-1820 העיירה התרחבה ובאזור המזרחי נבנו בתים חדשים. נמל נבנה בשנת 1873, במקום בו הייתה קרקע שיובשה. ספינות גדולות יותר יכלו לעגון, ונוספו מקומות עבודה. אוכלוסיית העיירה גדלה. ב-1890 מנתה העיירה 865 בתי אב, מתוכם 112 דייגים. בשנת 1896, גילליה חוברה לרשת הרכבות הדנית כאשר נפתח קטע גרסטד (Græsted) - גילליה של קו הרכבת גריבסקוב (Gribskov) בין הילרוד וגילליה. בניית הנמל הסתיימה ב-1902, ובשנת 1916 התחברה גילליה לאלסינור כאשר נפתח קטע הורנבק-גילליה של קו הרכבת הורנבק.[2]
במקביל התפתחה גילליה לאתר נופש על החוף שמשך נופשים רבים. בתחילת המאה ה-20 העיירה הכילה בית הארחה, מלון, וילות, סנטוריום ובתי נופש.[3]
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1940 גרמניה הנאצית כבשה את דנמרק. כמו רוב הדנים האחרים באותה תקופה, בני גילליה היו נגד הדיכוי ועזרו ליהודים בכך שהחביאו אותם. ב-2 באוקטובר 1943 יצא הגסטפו ללכוד את יהודי דנמרק. היהודים בגילליה הוסתרו על גג הכנסייה, והדייגים התכוננו להשיט אותם על פני המיצר לשוודיה. הם לא יכלו לעזוב מיד בגלל הסיורים הגרמנים. לאחר מספר ימי הסתתרות, מלשין הודיע לגרמנים היכן מסתתרים כ-75 היהודים, וכולם נלכדו, חוץ מנער שהסתתר מאחורי מצבה בבית הקברות. הכומר היה נסער ויציבותו הנפשית התערערה.
לאחר שהגסטאפו תפס משפחות יהודיות בעיירה קרא כפרי אחד בפני קצין גסטפו "היהודים המסכנים!" הגרמני הגיב ש"כתוב בתנ"ך שזה יהיה גורלם". הכפרי השיב, "אבל לא כתוב שזה צריך לקרות בגילליה".[4]
עם זאת, יהודים שהגיעו לגילליה ממקומות אחרים בדנמרק הוברחו מחוף גילליה בסירות אל מעבר למיצרי הים והגיעו לשוודיה.[5]
לאחר השחרור הוצבו בעיירה מצבות זיכרון, לזכר היהודים והדייגים שנהרגו בהתנגשות במוקשים ימיים.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזורים המזרחיים (Stæremosen - "ביצות הזרזירים") ששימשו למרעה הפכו לאזור תעשייה ב-1950 ויצרו מקומות עבודה, מה שהביא להגעת מתיישבים חדשים.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נמל גילליה הוא נמל הדיג המסחרי החמישי בגודלו בדנמרק.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנות רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קו הרכבת הורנבק מחבר את גילליה עם אלסינור וקו הרכבת גריבסקוב מחבר את גילליה עם הילרוד. תחנת הרכבת גילליה היא תחנת הרכבת העיקרית של העיירה. העיר מונגשת גם על ידי תחנות הרכבת גילליה מזרח סטרמוסן ופיילנסטרופ (Fjellenstrup).
אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הולגר יאקובסן (1876–1960) אדריכל דני, תכנן את בית הקיץ שלו בגילליה ב-1919
- דינה בירטה אל ארחיים (1975–2019) שחקנית דנית עם רקע עיראקי, גדלה בגילליה
- כריסטינה מילטון (נולדה ב-1985) זמרת פופ דנית, כותבת שירים ורקדנית מקצועית, שגדלה בגילליה
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hope: Entwined with a Lock of Hair. — Naomi Benaron
- Johannes Steenstrup, De Danske Stednavne (1918)
- Palle Lauring, Her Skete Det 1: Sjælland (1969)
- Various authors, Gilleleje: 1488 - 1988 (1988)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גילליה ByNet (אורכב 07.01.2006 בארכיון Wayback Machine)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ BY3: Population 1. January by rural and urban areas, area and population density The Mobile Statbank from Statistics Denmark
- ^ "Fakta om Lokaltogs strækninger". lokaltog.dk (בדנית). Lokaltog A/S. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2016. נבדק ב-20 ביולי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ J.P. Trap, ed. (1898). Kongeriget Danmark (בדנית). Vol. 2nd: Frederiksborg, Kjøbenhavns, Holbæk, Sorø og Præstø Amter (3 ed.). København. p. 88.
- ^ 'Denmark in the Holocaust,' by Michael Ignatieff in The New Republic
- ^ סירתו של דייג מגילליה בעזרתה הוברחו יהודים לשוודיה, באתר יד ושם
