כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק
Christian V
Christian-5-profilny.jpg
לידה 15 באפריל 1646
פלנסבורג, שלזוויג-הולשטיין
פטירה 25 באוגוסט 1699 (בגיל 53)
קופנהגן, דנמרק
מדינה דנמרקדנמרק דנמרק-נורווגיה
מקום קבורה קתדרלת רוסקילדה, דנמרק
עיסוק אספן אמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג שרלוטה אמליה מהסן-קאסל
שושלת בית אולדנבורג
אב פרדריק השלישי, מלך דנמרק
אם סופיה אמליה מבראונשווייג-לינבורג
צאצאים פרדריק
כריסטיאן וילהלם
כריסטיאן
סופיה הדוויג
קרל
כריסטיאנה שרלוטה
וילהלם
מלך דנמרק-נורווגיה
9 בפברואר 167025 באוגוסט 1699
(29 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כריסטיאן החמישי, מלך דנמרקדנית ובנורווגית: Christian V; ‏15 באפריל 164625 באוגוסט 1699) היה מלך דנמרק-נורווגיה מ-1670 ועד למותו. הוא היה בנם של פרדריק השלישי, מלך דנמרק ושל רעייתו, סופיה אמיליה מברונזוויק-לונברג.

כמלך שהיה נערץ על ידי העם הפשוט, היה כריסטיאן מלך דנמרק-נורווגיה הראשון שנמשח בטירת פרדירקסבורג כמונרך אבסולוטי מאז מיסוד עליונותה של המלוכה דנית. הוא חיזק את מעמדה של המלוכה כנגד האצולה על ידי הרחבת הנוהג של אביו לאפשר לאצילי הולשטיין ולפשוטי העם לשמש במשרות ממשלתיות.

כמלך הוא שאף להפגין את כוחו כמונרך אבסולוטי באמצעות בניין וחלם להקים את הגרסה הדנית לארמון ורסאי. הוא היה ראשון שעשה שימוש בכס המלוכה הדני, שנוצר לצורך זה. המוטו שלו היה "אדיקות וצדק" (בלטינית: Pietate et Justitia).

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן נבחר כיורשו של אביו ביוני 1650. לא הייתה זו בחירה חופשית, אלא העברה בירושה שנעשתה באופן אוטומטי. כשהוא מלווה במנהל משק הבית שלו, כריסטופר פרסברג, יצא כריסטיאן למסע ארוך מעבר לים להולנד, אנגליה וצרפת ושב הביתה דרך גרמניה. במהלך מסע זה, הוא ראה את האבסולוטיזם במלוא תפארתו בחצר מלכותו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת ושמע על התאוריה של זכותם האלוהית של מלכים. הוא שב לדנמרק באוגוסט 1663. החל מ-1664 הותר לו להיות נוכח בישיבות של מועצת המדינה. המונרכיה העוברת בירושה הוגדרה בדנמרק בחוק ב-1665. כריסטיאן הוכרז כיורש באוגוסט 1665 באודנסה, בספטמבר בוויבורג ובכריסטיאנה (אוסלו) ביולי 1666. זמן קצר לפני עלייתו לכס המלוכה, הוא נכנס להיות חבר במועצת הממלכה ובבית המשפט העליון. כריסטיאן היה למלך לאחר מותו של אביו ב-9 בפברואר 1670 והוכתר באופן רשמי ב-1671. הוא היה המלך הראשון של דנמרק שהוכתר מתוקף ירושה ולכבוד אירוע זה נרכש כתר חדש ויקר וחרב טקסית חדשה.

מלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל בדרך כלל לחשוב שאישיותו האמיצה והאדיבה של כריסטיאן החמישי עשתה אותו לאהוד בקרב העם הפשוט, אך צל כבד הוטל על אישיותו בשל ניסיונו הבלתי מוצלח להשיג מחדש את סקונה עבור דנמרק במסגרת מלחמת סקונה. המלחמה סחטה את משאביה הכלכליים של דנמרק מבלי שהושגו מטרותיה. חלק מגישתו של כריסטיאן כלפי העם הפשוט ניתנת להסבר על ידי העובדה שהוא התיר להם להתקבל למשרות ממשלתיות, אך משמעות ניסיונותיו לצמצם את השפעתה של האצולה הייתה המשך המהלך של אביו להפיכתה של דנמרק למונרכיה אבסולוטית. כדי להכניס אנשים שלא באו משורות האצולה לשירות הממשלתי, הוא יצר את תוארי האצולה רוזן וברון. אחד מאנשי העם הפשוט שהענק להם תואר כזה היה פדר שומכר, שב-1670 הוענק לו התואר רוזן גריפנפלד וב-1674 הוא היה לחבר מועצת המדינה. גריפנפלד, שהיה מדינאי מיומן, הבין טוב יותר את המצב המסוכן שבו ניצבה דנמרק כאשר היא תקפה את שוודיה כאשר זו הייתה בעלת ברית של צרפת, מעצמה אירופאית באותה תקופה. כפי שגריפנפלד חזה, הייתה צרפת זו שהכתיבה את תנאי השלום עם הולנד, בעלת בריתה של דנמרק, ולמרות הניצחון הימי הדני בקרבות כנגד שוודיה בשנים 16751679, במהלך מלחמת סקונה, התקוות הדניות לתיקוני גבולות בין שתי המדינות בחצי האי הסקנדינבי, התנפצו. תוצאות המאמץ המלחמתי הוכחו כחסרות תועלת פוליטית וכלכלית עבור דנמרק. הנזק לכלכלה הדנית היה כבד. בנקודת זמן זו, כבר לא עמדה לרשותו המועצה המנוסה ליחסי חוץ כדי לתקן את הנזקים הפוליטיים. ב-1676 הוא שוכנע להפוך את גריפנפלד לשעיר לעזאזל ולהאשימו בבגידה, לשמחת יריביו. גריפנפלד נכלא עד ליומו האחרון.

לאחר מלחמת סקונה, נישאה אחותו של כריסטיאן, אולריקה אלאונורה, לקרל האחד עשר, מלך שוודיה, שאמו הייתה תומכת נלהבת של דוכס הולשטיין-גוטורפ. למרות קשרי המשפחה, המלחמה בין הגיסים כמעט ופרצה שוב ב-1689, כאשר קרל כמעט ועורר את העימות בין שתי המדינות כאשר הוא העניק את תמיכתו לדוכס הולשטיין-גוטורפ הגולה, כריסטיאן אלברכט, בתביעתו לשלטון בשלזוויג-הולשטיין.

כמו קרל האחד עשר בשוודיה, שמעולם לא יצא מגבולות ממלכתו, כריסטיאן החמישי דיבר אך ורק דנית וגרמנית ולפיכך נחשב לבעל השכלה ירודה עקב חוסר היכולת שלו לתקשר עם דיפלומטים זרים שביקרו בחצר מלכותו. על פי מקורות בני התקופה, כריסטיאן נחשב למלך שהיה תלוי ביועציו והוא לא עשה דבר כדי לשנות מצב זה. בזיכרונותיו הוא כלל ברשימת תחומי העניין שלו "צייד, חיי אישות, וענייני צי וצבא".

ב-1683 פרסם כריסטיאן את ספר החוקים הדני (Danske Lov), הראשון שתפס לגבי כל דנמרק. לאחר מכן, ב-1687 פורסם ספר החוקים הנורווגי (Norske Lov). הוא גם הנהיג את מרשם המקרקעין ב-1688, שהיה ניסיון להעריך את ערכן של הקרקעות בממלכה כדי ליצור מערכת צודקת יותר של מיסוי. במהלך תקופת מלכותו, חל תור הזהב של המדע בזכות עבודתו של האסטרונום אולה רמר, למרות חוסר הידע וחוסר עניין של המלך במדע.

כריסטיאן מת כתוצאה מהשפעה מאוחרת של פציעה בתאונת ציד והוא נקבר בקתדרלת רוסקילדה.

משפחה וצאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 ביוני 1667 נשא כריסטיאן החמישי לאישה את שרלוטה אמליה מהסן-קאסל, בתו של וילהלם השישי, רוזן הסן-קאסל, אתה הוא הביא לעולם שבעה ילדים:

  • פרדריק הרביעי, מלך דנמרק (1671–1730)
  • כריסטיאן וילהלם (1672–1673) מת בינקותו.
  • כריסטיאן (1695–1675) מת בצעירותו.
  • סופיה הדוויג (1677–1735)
  • קרל (1680–1729)
  • כריסטיאנה שרלוטה (1683) מתה בינקותה.
  • וילהלם (1687–1705) מת בצעירותו.

ב-1672 הציג כריסטיאן בפני חצר המלכות את פילגשו, סופיה אמיליה מות', שמערכת היחסים שלו אתה החלה כאשר היא הייתה בת 16. סופיה הייתה בתו של מורו של כרסיטיאן, פול מות'. הצגתה הרשמית של סופיה גרמה למלכה שרלוט לעלבון. כריסטיאן העניק לסופיה את התואר רוזנת סמו. יחד אתה הוא הביא לעולם חמישה ילדים בלתי חוקיים.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדריק השני, מלך דנמרק
 
סופיה ממקלנבורג-גיסטרוב
 
יואכים השלישי פרידריך, הנסיך הבוחר מברנדנבורג
 
קתרינה מברנדנבורג-קיסטרין
 
וילהלם, דוכס בראונשווייג-לינבורג
 
דורותיאה מדנמרק
 
לודוויג החמישי, רוזן הסן-דרמשטדט
 
מגדלנה מברנדנבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק
 
 
 
 
 
אנה קתרינה מברנדנבורג
 
 
 
 
 
גאורג, דוכס בראונשווייג-לינבורג
 
 
 
 
 
אנה אלאונורה מהסן-דרמשטדט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרדריק השלישי, מלך דנמרק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סופיה אמליה מבראונשווייג-לינבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]