גשר שלוסבריקה

גשר שלוסבריקה
Schloßbrücke
מידע כללי
סוג	גשר אבן, גשר, גשר קשתי
על שם	ברלינר שטאדטשלוס
כתובת	מִיטֶה
מיקום	מיטה
מדינה	גרמניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1824
תאריך פתיחה רשמי	1824
אדריכל	קארל פרידריך שינקל
מידות
אורך	56.3 מ'
מידע טכני
מפתחים	3
קואורדינטות	52°31′03″N 13°23′55″E / 52.5175°N 13.398611°E
	(למפת ברלין רגילה) גשר שלוסבריקה

גשר שלוסבריקה (בגרמנית: Schloßbrücke) הוא גשר באזור מיטה בברלין שבגרמניה, אשר נבנה בין השנים 1821 – 1824 בהתאם לתוכניות של קארל פרידריך שינקל, הגשר קיבל את שמו בשל סמיכותו לארמון הקיסרות הפרוסית ברלינר שטאדטשלוס הגשר מסמן את סופה המזרחי של שדרת אונטר דן לינדן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום זה היה קיים גשר שחצה את תעלת השפרה כבר במאה ה-15, שליטי בית הוהנצולרן חלפו עליו בדרכם לצייד בטירגארטן, גשר יסודות עמוקים שנבנה במקומו בשנת 1738 שימש מאוחר יותר את חילות נפוליאון כדרך ישירה למרכז העיר.

במאה ה-19 גשר העץ נחשב כבלתי מספק על ידי פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה והוא הזמין גשר ראוי יותר והטיל את המשימה על אדריכל החצר קארל פרידריך שינקל. מלאכת התכנון החלה בשנת 1819 והבניה עצמה החלה כעבור שנתיים, כחלק מחידוש כל אזור אונטר דן לינדן מהשפרה ועד כיכר בבל כולל את הלוסטגארטן ובית המשמר החדש. מגשר הקשתות שנבנה מאבן חול נבנתה דרך ישרה המובילה עד לשער ברנדנבורג.

ב-29 בנובמבר 1823, בזמן חגיגות הנישואים של פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה ואליזבת לודוויקה, נסיכת בוואריה, התאסף קהל רב על הגשר טרם השלמתו ועשרים ושניים אנשים טבעו בנהר. הגשר נפתח לתנועה בקיץ 1824.

הגשר הורחב בשנת 1912 וחוזק בבטון מזוין בשנות ה-20 של המאה ה-20, הגשר ניזוק במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1951 מזרח גרמניה העניקה לו את השם גשר מרקס-אנגלס. שמו חזר לשמו המקורי ב-3 באוקטובר 1991, עם איחוד גרמניה מחדש.

פסלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי תכנונו ועיצובו של קארל פרידריך שינקל הוקמו בגשר מעל העמודים התומכים שמונה זוגות של פסלי שיש שהוזמנו מפסלים שונים המתארים את התהוותו של גיבור:

בצד הדרומי:

ניקה מלמדת את הילד היסטוריה של גבורה וגיבורים מאת אמיל וולף, 1847
אתנה מלמדת את הנער כיצד להשתמש בחץ וקשת, מאת הרמן שיבלביין, 1853
אתנה מחמשת את הלוחם לקראת הקרב הראשון שלו מאת קארל היינריך מולר, 1846–1850
ניקה מעטרת את הלוחם, מאת פרידריך דרייק, 1857

בצד הנגדי:

ניקה תומכת בלוחם הפצוע, מאת לודוויק ויליאם ויכמן, 1857
אתנה מובילה את הלוחם לקרב מאת אלברט וולף, 1853
הגיבור תוקף את האויב כאשר אתנה לצידו, מאת גוסטב בלסר, 1854
איריס מובילה את הנופל להר אולימפוס מאת אוגוסט ורדוב, 1841–1857

בזמן מלחמת העולם השנייה הפסלים הועברו למחסן בצידה המערבי של ברלין, רק בשנת 1981 הסכם בין מערב גרמניה ומזרח גרמניה איפשר את החזרת הפסלים למזרח, בשנת 1984 הסתיימה עבודת השיקום, והפסלים חזרו למיקומם המקורי.