דבורה אילון סרני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דבורה אילון סרני
אין תמונה חופשית
לידה דצמבר 1906 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בנובמבר 1991 (בגיל 84) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 18 בנובמבר 1991 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דבורה אילון-סרני (21 בדצמבר 1906 - 18 בנובמבר 1991) הייתה סופרת ומחנכת עברית, דוקטור לביולוגיה. אילון-סרני עבדה כמורה למדעי הטבע בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב.[1] כתבה ותרגמה ספרים, ספרי לימוד ומאמרים בענייני ביולוגיה, בוטניקה וזואולוגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבורה אילון-סרני לבית רבינוביץ, נכדתו של הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים, נולדה בירושלים בשנת 1906. כשסיימה את לימודיה בגימנסיה "הרצליה" נסעה לאיטליה ושם קיבלה תואר דוקטור לביולוגיה באוניברסיטת רומא. באיטליה נישאה לאנריקו סרני (אחיו הבכור של אנצו סרני) ובשנת 1930 נולדה בתם עדה איסקיה פרייה אלפונסה רחל (לימים, עדה פיינברג-סירני).[2] עשרה חודשים לאחר הולדת בתם מת אנריקו במפתיע. אילון-סרני החליטה להיערך לקראת חזרה לארץ ישראל ועברה עם בתה לאוניברסיטה בפדובה, שם השתלמה בנושא של מחלות צמחים, תחום שהעריכה שיהיה בו צורך בישראל. בשנת 1934, משהשלימה את לימודיה, חזרה עם בתה לארץ. בשנת 1938 נישאה למורה ולמנהל בית הספר "אחד העם" בתל אביב, מנחם אילון.[3]

הוראה בגימנסיה העברית "הרצליה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חזרתה ארצה, עבדה אילון-סרני בתחנת הניסיונות החקלאית ברחובות אך חשה צורך בעבודה שיש בה מגע אנושי. בשנת 1936, כאשר ביקרה בגימנסיה "הרצליה", הציע לה מנהל בית הספר, בן-ציון מוסינזון, לעבוד בבית הספר כמורה.[3] אילון-סרני קיבלה את הצעתו ועבדה כמורה לטבע בגימנסיה במשך עשרים ושלוש שנים.[4] אילון-סרני נחשבה למורה מרתקת ואהובה שהתלמידים הקפידו לא להחמיץ את שיעוריה.[3] ניסיון לבטל את שיעוריה לאחת המגמות בבית הספר נתקל בהתנגדות התלמידים.[4]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שלא היו בנמצא ספרי לימוד במדעי הטבע, אילון-סרני כתבה ספרי לימוד בעצמה וכן תרגמה ספרים מדעיים לנוער, ביניהם "הלוחמים במוות", "ילדותם של בעלי החיים" ועוד. כתיבתה לילדים היא תוצאה של שיחה עם לאה גולדברג בשנת 1938. גולדברג הייתה אז מעורכי "דבר לילדים" והיא ביקשה מאילון-סרני רשימה לעיתון. הרשימה זכתה להצלחה ובעקבותיה באו רשימות נוספות וספרים.[5] ספריה זכו לביקורות משבחות ונדפסו במספר מהדורות.[6]

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1955 מונתה אילון-סרני לנספחת בשגרירות ישראל בוושינגטון. תפקידה היה טיפוח הקשר עם ארגוני הנשים בארצות הברית והעברת הרצאות על ישראל באוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים.[7] אילון-סרני שימשה בתפקיד זה שנה אחת. בנוסף לשליחות זו, אילון-סרני הצטרפה לנסיעות השליחות של בעלה, מנחם אילון, לברזיל ולמקסיקו, שם הרבו בעשייה חינוכית בקרב הקהילות היהודיות. בשנת 1961, במהלך שליחותם למקסיקו, נקראה לצאת בשליחות משרד החוץ הישראלי לקניה, כדי להקים שם, בשיתוף עם ממשלת קניה, מוסד להכשרת נערות לעבודה.[8]

נסיעות אלה, כמו גם נסיעות נוספות של אילון-סרני, הולידו ספרי מסע על המדינות בהן ביקרה. הן גם הובילו להפסקות זמניות של ההוראה בגימנסיה, אך היא שבה לעבודתה עם חזרתה לארץ.

רשימת ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי קריאה ועיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג. קרסל, לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, 1965, כרך ראשון, עמ' 92-91
  2. ^ אורה ערמוני, הספר שמתאר את קורותיה של הפלמ"חניקית עם הסיגריה, mynet קיבוץ, ‏18.7.2017 (ארכיון)
  3. ^ 1 2 3 רות בונדי, המורה דבורה וסמל הנמלה, דבר, 12.6.1981
  4. ^ 1 2 ברוך בן-יהודה, ספורה של הגמנסיה "הרצליה", 1970, עמ' 554-548
  5. ^ אוריאל אופק, עולם צעיר, מסדה, 1970, עמ' 43-42
  6. ^ יפה קרינקין, מסע במזרח הרחוק, דבר, 19.9.1958
  7. ^ סוכנות ידיעות, דבורה אילון סרני נספחת בשגרירות ישראל בארה"ב, למרחב, 8.6.1955
  8. ^ מישראל לניירובי - דרך מכסיקו, מעריב, 24.11.1961