גצל קרסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ג. קרסל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גצל קרסל
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1911 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1986 (בגיל 75 בערך)
חולון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק היסטוריון של הספרות, ביבליוגרף, היסטוריון עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות לכסיקון הספרות העברית - בדורות האחרונים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ביאליק (1968) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גֶצֶל אליקים קרֶסֶל (Gezel Kressel; ט"ז בסיוון תרע"א, 12 ביוני 1911, גליציה המזרחיתל' באב (א' דר"ח אלול) תשמ"ו, 1986, ישראל) היה סופר, היסטוריון וביבליוגרף ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גצל קרסל נולד בשנת 1911 בזלוטוב שבגליציה המזרחית. בשנת תר"ץ (1930) עלה לארץ ישראל. היה מחלוצי הביבליוגרפיה הארצישראלית בעת החדשה, ומתעד העיתונות העברית המוקדמת. חקר וכתב על תולדות היישוב בארץ, בעיקר כמשתקף מהספרות העממית והעיתונות.

קרסל פיתח את הענף העברי של הביו-ביבליוגרפיה, צעד נוסף מספריהם של החיד"א ור' מיכל כהן. הוא טען כי התרבות העברית היא ביתו הטבעי של הביו-ביבליוגרפיה, כיוון שיהודי זכור לדורות על-שם ספריו (כדוגמת המחבר, החפץ חיים וכדומה).

ב-1963 זכה בפרס אוסישקין על חיבוריו בתחום חקר הציונות. בשנת 1968 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל.

בשנת 1974 מכר את האוסף המונומנטלי שאסף במשך ארבעה עשורים, המכיל בין היתר כ-400,000 גזירי עיתונים ועשרות אלפי ספרים, לאוניברסיטת אוקספורד. על יסוד האוסף נוסדה הספרייה של המרכז ללימודים עבריים ויהודיים באוניברסיטה, בעיירה יארנטון (Yarnton) שבמחוז אוקספורד.[1] (ב-1991 הצטרף אליה האוסף של גדליה אלקושי, שנמכר לאחר מותו.[2])

גצל קרסל נפטר בקיץ 1986 בביתו, לאחר מחלה. בן 75 במותו. הותיר אישה, הסופרת איזבלה (איזה) פרליס, שלה היה נשוי מקיץ 1954, ובן, עידו.

רחוב בקריית בן-גוריון בדרום חולון, עיר מגוריו, קרוי על שמו.

ארכיון גצל קרסל, הכולל מכתבים וגלויות שנשלחו אליו וכן העתקי מכתבים שנשלחו לנמענים אחרים והעתקי מכתבי התשובה שלו, שמור בספרייה הלאומית, שם הופקד על ידי אלמנתו בשנת 1995.

כתביו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים מפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסופו נספח: "ידיעת ארץ-ישראל- מהותה, יחסינו אליה ודרכי החוקרים" -סקירה על חקר ידיעת הארץ.
    • יצא-לאור שוב בתשמ"א, בהוצאת מכון מזכרת, (ללא הנספח הנ"ל. בסופו רשימת ספרי ג. קרסל)
  • "הלבנון" ו"החבצלת", הוצאת ראובן מס, תש"ג.
  • חול ורוח: מאסף בהוצאת עיריית חולון, 1964.
  • סתרי ספר וסופר, (מחקרים ומסות), צפת: הוצאת מוזיאון אמנות הדפוס, תשל"ה-1975.
  • פותחי התקוה: מירושלים לפתח תקוה / ביכורי הניסיונות, תקצ"ט - תרי"ד (1854-1839), הוצאת יד בן צבי, תשל"ו.
  • פותחי התקוה: מירושלים לפתח-תקוה ; תשועה כללית ופרטית, הוצאת רשפים, תל אביב, 1992.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברובם הוסיף מבואות והערות היסטוריים מקוריים, המהווים חיבור חשוב בפני עצמם:

  • דוד גורדון, מבחר מאמריו, בעריכת ג' קרסל, תל אביב תש"ב (בו כתב מבוא היסטורי).
  • קורות העתים לר' מנחם מנדל מקמניץ, מבוא והערות: ג' קרסל, הוצאת מוסד הרב קוק תש"ו-1946.
  • חזיוני מדינה -אסופה בנושא אוטופיות יהודיות. כולל את הרומן 'חזות העתיד' מאת אדמונד מנחם אייזלר, 'מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת' מאת אלחנן ליב לוינסקי, 'אנטיגויות בציון' מאת יעקב בכר ו'שני דמיונות' ליצחק פרנהוף, תל אביב: מ’ ניומן, תשי"ד.
  • מבחר כתבי ישראל דב פרומקין, הוצאת מוסד הרב קוק תשי"ד, בו כתב מבוא היסטורי.
  • יהודה וירושלים - עתונו של ר' יואל משה שאלאמאן תרל"ז - תרל"ח (בו כתב מבוא היסטורי), הוצאת מוסד הרב קוק, תשט"ו.
  • על אדמת ביסראביה: דברי מחקר, זכרונות, רשימות, תעודות ודברי ספרות לקביעת הדמות של יהדותה (תל אביב: איחוד הארגונים של יוצאי ביסראביה, תשי"ט - תשכ"ג) 3 כר' (כרך ג' בעריכת ג' קרסל).
  • הצופה לבית ישראל, הספרייה הציונית, ערך: ג' קרסל, ירושלים, תשכ"א.
  • ספר קוסוב (גליציה המזרחית), הוצא לאור על ידי ארגון יוצאי קוסוב והסביבה בישראל ; בעריכת ג' קרסל, ל' אליצקי, תל אביב: המנורה, תשכ"ד (מהדורה שנייה, תשנ"ח).
  • על יוסף ברסלבי, תש"ל-1969.
  • נתיבות ציון וירושלים מבחר מאמרי אברהם משה לונץ, בו כתב מבוא היסטורי, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"א-1970.
  • י' בריל, יסוד המעלה, בעריכת ג' קרסל (מהדורה מצולמת), ירושלים, תשל"ח.
  • נחום סוקולוב, ספר זיכרון לסופרי ישראל החיים עמנו היום (ורשה תרמ"ט), ד"צ מכון מזכרת, תל אביב, תש"מ, בצירוף מבוא ומפתחות.
  • האחים שולזינגר - הדפוס וההוצאה, ירושלים: תשמ"ו.
  • אפיקי נהריים : מסות ומחקרים, כתב : משה שטארקמן, אסוף וערך : ג. קרסל, מסת מבוא : דב סדן, הוצאת אחיאסף, תל אביב, 1989.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דב סדן, 'בעל האוצרות (לכבוד ג. קרסל)', הפועל הצעיר מ, 13 (תשכ"ט), עמ' 20–23. ‬ ‬ ‬
  • זבולון רביד, 'גצל קרסל - בסימן של היקף ושפע: למלאות לו שבעים', הדאר 60, לא (תשמ"א), עמ' 499–500.
  • יוחנן ארנון, תרומתו לביבליוגראפיה העברית, "ג. קרסל בן שבעים": מאזנים נב, 5–6 (תשמ"א), עמ' 421-417. ‬
  • מלכה קניאל, חוקר העתונות העברית, מאזנים נב, 6-5 (תשמ"א) עמ' 425-422.
  • חיים ליף, 'ג. קרסל – ביבליוגרפיה ותולדות חיים, בצרון 31–32 (1986), עמ' 86–88.
  • צמח צמריון, '‬איש אשכולות, איש אמונים, טוב-עין ודובר אמת: לדמותו של גצל קרסל ז"ל, בית מקרא, 32, ב (תשמ"ז), עמ' 103–111.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארכיון קרסל, אתר ספריית לאופולד מולֶר, אוניברסיטת אוקספורד (באנגלית).
  2. ^ Library resources, אתר ספריית לאופולד מולֶר, אוניברסיטת אוקספורד (באנגלית).