דב ימיני

דב ימיני (ט"ז בשבט תרכ"ו, 1866 – א' באב תרצ"ט, יולי 1939) היה מאישי הציבור הבולטים של פתח תקווה בראשיתה.

קורות חייו

ימיני נולד בשם דב ליפשיץ בט"ז בשבט תרכ"ו בעיירה זבלודובה שליד ביאליסטוק (בזמנו באימפריה הרוסית, כיום בפולין) לבנימין נטע ויעל הינדא ליפשיץ. בהיותו בן 16, לאחר שנות לימוד בישיבה, עלה לארץ ישראל עם אמו והתגורר בירושלים. בשנת תרמ"ג 1883 עלה עם חבריו הביאליסטוקאים על אדמות פתח תקווה. בהמשך ישב זמן מה ביהודיה שם היה אחראי על "ספרי האחוזה" וכמה שנים בירושלים. בשנת תרמ"ז חזר לגור בקביעות בפתח תקווה. במרתף ביתו פעל בשנות ה-90 של המאה ה-19 בית המלאכה לייצור רעפים של יוסף ברלוביץ.

נישא לרחל בת שלמה מרגלית. בארץ ישראל שינה את שם משפחתו ליפשיץ לשם עברי (ימיני - בשל מסורת במשפחה שמקורה משבט בנימין), דבר שלא היה מקובל אז. כן ויתר מרצונו על אזרחותו הרוסית, דבר שהצריך אותו אחר כך לשלוח את בנו בנימין לצבא העות'מאני.

בשנת 1928 התמנה לחבר המועצה הראשונה של פתח תקווה. בלט בפעילותו למען צביונה של פתח תקווה כמושבה דתית. ייסד בה את חברת "שומרי-שבת" ונלחם בהצגות בשבתות ובימי חול. כמו כן נלחם במכירת חמץ בפסח בחנויות יהודים. סייע בבנייתו של בית הכנסת הגדול במושבה ושימש בו גבאי ראשי שנים רבות. שימש כראש ה"חברה קדישא" במושבה במשך כארבעים שנה^[1] והשתתף במוסדות חסד נוספים.

ימיני הקים וניהל את יקב "כורמי התקוה" – היקב הראשון בפתח תקווה, ששיווק יין גם לחו"ל. הוא התגורר ברחוב מוהליבר פינת חובבי ציון, מול בית הכנסת הגדול שבו שימש כגבאי. באותו מקום ניצבה גם חנות היין שלו, ובביתו נבנה סליק של האצ"ל.

לפרנסתו עסק גם בחקלאות. כנתין עות'מאני נרשמו על שמו כל הקרקעות בפתח תקווה שבבעלות נתינים זרים. כמו כן הוא ניהל את "ספרי האחוזה" (טאבו) ובעת מלחמת העולם כשנשקפה להם סכנה, קבר את הרשומות ביקב, וכך נשתמרו עד ימינו.

נפטר בא' באב תרצ"ט (1939) בירושלים ונקבר בהר הזיתים, על מצבתו נכתב: "פ"נ צדיק תמים מהבונים הראשונים של פתח תקווה יסד ועמד בראש כל מוסדות התורה והחסד ביתו הי' פתוח לרוחה גודר גדר ועומד בפרץ מסר את נפשו לבצור קדושת היהדות". על שמו נקרא רחוב סמוך לתחנה המרכזית של פתח תקווה.

בניו: בנימין-נטע וחיים-שלמה. בנו ישראל-מיכאל נישא לבתה של גיטל דינוביץ. בתו שרה נישאה לרב משה לייב שחור ואמו של בנימין שחור.

בית משפחת ימיני

בית משפחת ימיני, ברחוב שפירא 10, נבנה על ידי דב ימיני עבור בנו הבכור בנימין-נטע באמצע שנות העשרים. בבעלותו של בנימין-נטע היו 110 דונם, כיום אדמות שיכון המורים. לאחר המלחמה ירדה משפחת ימיני מנכסיה והשטח נמכר^[^{דרוש מקור]}.

הבית הוא היחיד בפתח תקווה שנבנה כולו מלבני סיליקט ולכן לא צופה בטיח. הבית נחשב גדול במושגי הימים ההם וכלל ארבעה חדרים עם מרפסת מקורה בפרגולה. בחצר הבית הייתה רפת שנבנתה מבטון כדי למנוע את גנבת הבקר על ידי ערבים, בקומה השנייה של הרפת נבנה אסם לאחסון התבואה. בצד הרפת ניטעו עצים ונבנתה סוכת גפנים.

בסמוך לבית מספר 8, הצמוד לבית משפחת ימיני, עומד אחד מעצי האקליפטוס הלימוני היחידים בארץ. גילו מוערך במאה שנה.

שימור הבית

במשך השנים נמכר הבית והיה בבעלות משפחת בכור, שהתגוררה בו. החל מהעשור הראשון של שנות האלפיים, הבית לא היה מאוכלס והוא עמד בסכנת הריסה. גורמים בעיריית פתח תקווה הכניסו את הבית לרשימת המבנים לשימור של עיריית פתח תקווה והוחל בתכנון שימורו.

בשנת 2006 נשרף הבית. השריפה כילתה את גג הרעפים המקורי וניזוקו ציורי הקיר המקוריים. המבנה הוזכר בדו"ח של מבקר המדינה והמועצה לשימור אתרים פתחה בקשר עם היזם ועם עיריית פתח תקווה כדי למצוא פתרון לשימור המבנה. ב-2009 החליטה ועדת התכנון המקומית של העירייה לאפשר ליזם לפרק את המבנה ולהעתיקו לחזית המגרש, למרות התנגדות המועצה לשימור מבנים^[^{דרוש מקור]}. בעקבות כך פורק הבית ונבנה מחדש שלושה מטרים מזרחה ממקומו המקורי, ותקרתו חודשה. על שטח החצר הוקם מגדל מגורים כפול בן שמונה קומות. המרפסת האחורית של הבית וכן הרפת והאסם לא שוחזרו. בחזית המבנה ניטעו עצי פרי בתור שחזור הבוסתן.

ב-4 בספטמבר 2011 ערכה עיריית פתח תקווה טקס חנוכת הבית למבנה המשוחזר במעמד ראש העיר וצאצאי משפחת ימיני.