יוסף ברלוביץ
 | |
| לידה |
1859 ה'תרי"ט לינקובה, מחוז קובנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
5 בפברואר 1930 (בגיל 71 בערך) ז' בשבט ה'תר"ץ פתח תקווה, פלשתינה (א"י) |
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית, פלשתינה (א"י) |
| תקופת הפעילות |
1893 |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
יוסף ברלוביץ (ה'תרי"ט, 1859 - ז' בשבט ה'תר"ץ, 5 בפברואר 1930) היה מחלוצי תעשיית הקרמיקה בישראל וחקלאי, מראשוני פתח תקווה. יצחק ברלוביץ (בר-לביא) הוא בנו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוסף ברלוביץ נולד בעיירה לינקובה שבמחוז קובנה, האימפריה הרוסית (כיום ליטא). אביו היה רבי חנוך זונדל ויוסף זכה לחינוך מסורתי. הוא נשא לאישה את דינה ברלוביץ, בת נחום ברנט. בשנות ה-80 של המאה ה-19, כנראה, נסע עם רעייתו לפריז, צרפת. שם, השתלם בקדרות ובעשיית רעפים אצל יעקב ברנט, אחיה של רעיתו. הוא שימש כמנהל בית חרושת שם.
בדצמבר 1893 הגיע ליפו עם משפחתו. גיסו, זרח ברנט, סידר את כניסתו לארץ ישראל ואף העניק לו שטח אדמה בן 22 דונם ומגרש בן 2 דונם בפתח תקווה. ברלוביץ הקים במושבה בית מלאכה לייצור רעפים, שמוקם במרתף ביתו של דב ימיני. בשל עיסוקו זכה לכינוי "דער טעפער". החמר עבור הרעפים הובא ממוצא והמים שהובאו לבית המלאכה בכדים. כל אלו, בצירוף היקף היצור הקטן של בית המלאכה, הביאו לתמחור גבוהה של התוצרת, שלא יכלה להתחרות בייבוא הרעפים ממרסיי. לאחר תקופה סגר ברלוביץ את בית המלאכה ופנה לעסוק בחקלאות במשק וביקב של עובדיה לחמן במושבה. בנוסף, היה ממייסדי אגודת בעלי-המלאכה "אחיעזר" וכן ארגן שעורי תורה וגמרא בין חבריה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד תדהר (עורך), "יוסף ברלוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 131
| תעשיית הקרמיקה בישראל | |
|---|---|
|
