דב רביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

דב רביב (נולד ברומניה בשנת 1937) הוא מהנדס ישראלי, שהיה מנהל מפעל מלמ של התעשייה האווירית (בין השנים 1978–1991). רביב הוא בוגר הטכניון בהנדסה אווירונאוטית. רביב נחשב לאבי תוכניות הטילים, המיירטים הכבדים והמשגרים של מדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969 הוקמה מינהלת תוכניות צבאיות בתעשייה האווירית. דב רביב הצטרף למינהלת כראש ענף ניסויי טיסה של פרויקט ביטחוני מרכזי במסגרת המינהלת. בין השנים 1972 ל - 1978 עמד רביב בראש המינהלת (החליף בתפקיד את יוסף מעיין). בשנת 1982 אוחדה המינהלת עם מפעל מלח"מ (לימים - מל"מ).[1] רביב היה רס"ן בחיל האוויר, עת הוצב כאחראי לחלק מהמיזמים שהיו אז בפיתוח. בסוף שנות השישים שב ארצה לאחר השתלמות בתחומים שונים שביצע במסגרת מפעל דאסו הצרפתי.[2]

על אישיותו וסמכותו המקצועית של רביב כתב תא"ל מיל. עוזי עילם:

..."דב היה מהנדס אווירונאוטי מוכשר שידע לעסוק בכל שלבי התכנון של מערכות הטיל. ידו הייתה בכל, והאנשים הלכו בעקבותיו בלא היסוס. לדב היה ביטחון עצמי שנראה לעיתים מוגזם, אך לאורך הדרך הוכיח עצמו כמוצדק. הוא ניחן בכריזמה ובכשרון שכנוע יוצא דופן שהופעל לכל הכיוונים. היה בדב שילוב של שליטה בפרטים הטכניים של ההצעות לפרויקטים, שביקש לאשרם, והפגנה של ביטחון עצמי מהפנט"....

"דב רביב הצליח, שנים לא רבות לאחר שפרויקט משגרי הלוויינים יצא לדרך, לשכנע אותנו ואת האמריקאים ביכולתו לפתח טיל נגד טילים שכונה "חץ". לא פלא שהכינוי "מר חץ" דבק בו..."[3]

במקביל לוירטואוזיות הטכנית של דב רביב וכשרון השיכנוע הייחודי שלו, שבא לידי ביטוי בארץ ובעולם, הוא הפך את מפעל מל"מ מגורם ייצור והרכבה למפעל פיתוח טכנולוגי מתקדם מהשורה הראשונה בעולם שעוסק במגוון תחומים לרבות מערכות אופטיות, תקשורת, פנלים סולריים, אמצעי אימון ותחקור ועוד. בתקופתו צמח המפעל ושילש עצמו בצוות עובדים צעיר ויצירתי.

פיתוח השביט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהנהגתו כמנהל מלמ פותח משגר הלוויינים הישראלי - שביט. דב רביב התניע את המיזם המורכב ביותר הזה והביא להשלמתו תחת ניהולו מיומו הראשון של המיזם, תוך התגברות על פערי ידע גדולים, סיכוני פיתוח וסד של זמנים ותקציבים. בעידודו ותמיכתו פעל צוות נרחב של מהנדסים במלמ (ומפעלים נוספים) שהגשימו את החזון של פיתוח יכולת שיגור חללית עבור מדינת ישראל, והעמידו משגר מוכן לשיגור בספטמבר 1988, ששיגר לחלל בהצלחה את לוויינו כבר בניסיון הראשון.

פרויקט החץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

דב רביב היה מנהל מפעל מלמ בעת התחרות בין התעשייה האווירית לרפאל על פיתוח טיל להגנה מפני טילים בליסטיים, במסגרת שיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית בנושא. הצעתו של רביב גברה על זו של רפאל, והתעשייה האווירית זכתה בחוזה לפיתוח הטיל חץ. רביב היה הכוח המניע של המיזם, במסגרת מפעל מלמ, והוא ריכז צוות מהנדסים ייחודי למימוש חזונו יוצא הדופן, שכיוון לאטימות גבוהה מפני טילים בליסטיים.

לגבי ההיבטים של פיתוח החץ, כתב רביב:

"...הגעתי למסקנה שפיתוח מערכת הגנה הרמטית מוחלטת - לא 75% ולא 87% אלא 100% הגנה מפני טילים בליסטיים, ובעיקר מפני טילים הנושאים נשק גרעיני - תהיה תעודת הביטוח לקיומה של מדינת ישראל. כל החישובים מאחורי פיתוח החץ היו קשורים במצב הגאופוליטי ובחשש שמדינת ישראל תושמד במכה אחת וראשונה. מכך נבע המפרט הבסיסי שעל פיו פיתחתי את עקרונות מערכת החץ, וזאת מבלי שמישהו בצבא או במערכת הביטחון יכתיב מפרט מהסוג הזה למערכת. חשבתי שמדינת ישראל והעם היושב בציון זכאים להגנה אולטימטיבית".[4]

"הטיל עצמו נועד לענות על הדרישות הבסיסיות וזה קבע את האיפיון שלו כטיל דו שלבי לטווח ארוך ולגובה רב...קבעתי שתהיה לו יכות ניהוג בחלל, דיוק פגיעה רב - את הדרישה הזו קבעתי כיעד של יכולת היירוט של החץ. היעד הזה הושג והוא ייחודי. ... הגישה הבסיסית שלי הייתה שהתכנון והפיתוח יהיו רובוסטיים, כך שלאחר שהרש"ק הצליח להשמיד את המטרה - המאסה של הטיל תגיע ותיצור יתירות בהשמדה. מהנדסי הבקרה של מלמ הצליחו להשיג את הדבר הזה אשר הוכח גם בניסויים"[5]

משה אור-טס, מי שהיה ראש חטיבה (במסגרתה היה גם מפעל מלמ) בעת פיתוח החץ, כתב: ...."תוכנית פיתוח החץ יצאה לדרך. עם חתימת החוזה עם הממשל האמריקאי, החלה עבודת הפיתוח של המדגים הטכנולוגי....גב רביב הפגין בכל שלב ביטחון עצמי רב ביכולת מלמ למלא בהצלחה את כל היעדים שהוצגו בפני האמריקאים. למרות עיסוקיו הנוספים כמנהל מפעל מלמ, הופיע דב רביב כמוביל הפיתוח מול כל גורמי החוץ במערכת".... "במהלך כל הפיתוח קיימתי עם דב רביב דיונים בנושאים מגוונים הקשורים בתוכנית וקיבלתי דיווחי התקדמות בכל החתכים. הביצוע התקדם על פי אבני הדרך שבתוכניץ העבודה".... גיליתי שלא היה גבול למסירות ולמפגן היכולות של צוות הפיתוח, בניהולם של דב רביב ויוסי זק, מנהל הפרויקט".[6]

אריה הרצוג, מי שכיהן כראש מינהלת חומה, כתב כי "אין ספק שההובלה של תוכנית החץ על ידי דב רביב והיכולות האישיות שלו היו דומיננטיות בשלב הראשון..."[7]

מיזמים טכנולוגיים לאחר שנותיו בתעשייה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח משגר לוויינים כבד

STAR 460 Launch Vehicle.jpg

לאחר שנותיו בתעשייה האווירית ניסה דב רביב לפתח משגר לוויינים כבד, בשיתוף ידע אוקראיני. מטרת המיזם - שלא צלח, בעיקר מסיבות כלכליות - הייתה להעמיד משגר לוויינים שיפעל על בסיס מסחרי, וישגר לוויינים כבדים למסלולים גיאוסטציונריים, מאתר שיגור בברזיל.[8] החברה שהוקמה על ידו, חברת אמ.אס.טי רביב מודולר ספייס טרנספורטיישן 2002, הייתה פעילה במיזמים טכנולוגיים אחרים עליהם שקד רביב, עד שפורקה בשנת 2014.[9]

המשגר, המכונה "460 STAR)", נועד להחזיק בפלח שוק של עשרות אחוזים משוק השיגורים לחלל של לוויינים כבדים. החברה חתמה על הסכמים עם החברות ברוסיה שיספקו את מנועי המשגר. על פי התוכנית, אמור היה המשגר להיות מיוצר בתעשייה האווירית ובתעש.[10] כושר השיגור המתוכנן למשגר STAR 460 עמד על 24 טון למסלול נמוך סביב כדור הארץ, וכ-10.5 טון למסלול גבוה (גיאוסטציונרי). בעת הכנת התוכניות למיזם המשגר, ביצועים אלה עלו על כל משגר קיים בעולם - ומכאן הפוטנציאל העסקי הניכר שלו.[11]

המשגר התבסס על הנעה רקטית של הודף נוזלי - חמצן נוזלי בשילוב עם נפט. המנועים היו אמורים להיות מסופקים לחברה על ידי הרוסים. שאר רכיבי המשגר (גוף, מיכלים, תת-מערכות וכיוצא בזה) היו אמורים להיות מיוצרים בישראל.

אנרגיה סולארית

החברה של רביב עסקה בפיתוח, תכנון הנדסי, וייצור של תחנות כוח סולאריות והיא החלה בפעילותה העסקית בחודש מאי 2007. בשנת 2009 השלימה החברה בהצלחה את שלב הפיתוח והקימה בערד מתקן פוטו-וולטאי בטכנולוגיית CPV, שנחשבה לטכנולוגיה המובילה בעולם בתחום של אנרגיית שמש.[12] החברה התעתדה לפתח טכנולוגיה זו, מתוך כוונה להתקינה בנגב בהיקפים גדולים במטרה לפתור את בעיית האנרגיה של ישראל. בשנת 2008 דווח בתקשורת הישראלית על חיבור ראשון של מערכת החברה לרשת החשמל של חברת החשמל. חיבור טכנולוגיה סולארית זו לרשת החשמל היה ראשון מסוגו בארץ ובין הראשונים בעולם.[13]

המערכת בעלת הספק של 50 קילוואט (כלומר בדומה לצריכת החשמל של מפעל בסדר גודל בינוני) ומבוססת על עיקרון של ריכוז קרני השמש בשיעור של פי 500 מעל תא סולארי מיוחד בעל נצילות גבוהה מאוד של כ-37%. תאים אלו משמשים בדרך כלל כמקור הפקת אנרגיה ללויינים בחלל, וכיום הם מותאמים לשימוש קרקעי במערכות אנרגיה סולארית. המערכת מורכבת על עוקב (TRACKER) העוקב בדיוק רב בשני צירים אחר מסלולה של השמש מזריחה עד שקיעה. העוקב הסולארי המדויק פותח גם הוא על ידי MST. נצילות המערכת הכוללת, שנמדדה במשך כמעט שנה בתנאי שדה, הינה- 24.5% נצילות כפולה מנצילות המערכות הקיימות היום בשוק אשר מבוססות על פנלים רגילים מסיליקון. השטח הנדרש לפריסת שדה סולארי בטכנולוגיה של MST הוא חצי עד שליש מהשטח הנדרש על ידי טכנולוגיות אחרות.

החברה ניסתה ללא הצלחה למכור את הטכנולוגיה הייחודית שלה. והיא נקלעה לקשיים מחוסר משאבים מעבר לתקציבי הפיתוח, העדר תיק מוצר מפותח ומסודר, מדיניות הממשלה בנושא האנרגיה הסולארית וקשיים שהערים משרד האוצר בקשר לעסקה פוטנציאלית עם חברה סינית שהתעניינה ברכישת הטכנולוגיה.[14]

חוצץ - מערכת יירוט נגד טילים ורקטות

בשנת 2006 פרסם רביב מאמר בעיתון מעריב, בו פירט תכנון עקרוני שביצע למערכת הגנה מפני רקטות וטילים. מאפייניה העיקריים של המערכת המוצעת היו:

  • יירוט איומים בליסטיים מטווח 5 קילומטרים ועד 1500 ק"מ
  • כושר השמדה של מגוון ראשי קרב (כולל בלתי קונבנציונליים)
  • יירוט מגובה נמוך ועד 20 ק"מ
  • כושר התמודדות עם מטחים
  • מחיר נמוך של מיירט[15]

משפט ומאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על רקע מחלת רעייתו, קשיים משפחתיים נוספים, התגלתה בשנת 1990 בגופו של דב בעיה בריאותית לא פשוטה. בגינה יצא לטיפולים בחו"ל למספר חודשים תוך שהוא נערך לניתוח. מנקודה זו חלה הסתבכות שבסופה רביב הורשע בעבירות של שוחד, מירמה והפרת אמונים, ונגזר עליו מאסר של שנה וחצי. פסק הדין, מאפריל 1993 קבע, כי רביב קיבל שוחד בסך 175 אלף דולר מבעלי חברת ארמדה הקנדית, ביל היפס. ארמדה נבחרה על ידי רביב כספק יחיד של כלי הרכב לפרויקט כאשר כיהן רביב כמנהל מפעל מל"מ. רביב טען, כי אמנם קיבל את הכסף מידי היפס, אך היה זה תשלום תמורת עבודת ייעוץ פרטית שסיפק לארמדה. הוא הודה, כי לא קיבל אישור מתע"א, לביצוע עבודות פרטיות בעת העסקתו בחברה.[16]

רביב טען, כי אמנם קיבל את הכסף מידי היפס, אך היה זה תשלום תמורת עבודת ייעוץ פרטית שסיפק לארמדה. הוא הודה, כי לא קיבל אישור מתע"א, לביצוע עבודות פרטיות בעת העסקתו בחברה. בפסק הדין של השופט אמנון סטרשנוב נקבע, כי "המדובר במתן ברור ומובהק של שלמונים. נושא הייעוץ הוא כסות בלבד, שבה חפץ הנאשם לכסות את עובדת קבלת הכספים על ידו, שלא כדין וללא היתר. גירסתו של רביב מפוקפקת ומעורערת בעינה לחלוטין, ואין היא ראויה לכל אמון". לדעת סטרשנוב, היפס שילם לרביב על מנת לשמור על הקשרים העסקיים עם מל"מ, בבחינת "שלח לחמך על פני המים". עוד נקבע, כי גם אם היה רביב מעניק שירותי ייעוץ לארמדה, עדיין היה התשלום שקיבל ממנו בבחינת שוחד.[16]

ביהמ"ש המחוזי זיכה את רביב מחמת הספק מאשמת ניסיון לקבל דבר במירמה. על פי כתב האישום, הוא ניסה לקבל מתע"א במירמה 500 אלף דולר, בטענה שהכסף מיועד לתשלום שוחד לאישיות בכירה במדינה דרום אמריקנית, כדי לקדם מכירה של תע"א באותה מדינה. סטרשנוב דן את רביב ל-4 שנות מאסר, מהן שנתיים בפועל. ביהמ"ש העליון דחה את עירעורו, הן על הרשעתו והן על חומרת העונש. רביב הגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה, וזה קיצר את עונש המאסר שלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנתונים מובאים בספר ההיסטוריה הרשמית של התעשייה האווירית, "חזון ומעשה בתעשייה האווירית", בעריכת דני שלום, ISBN 978-965-555-499-1. הספר יצא על ידי מפעל "מהות" של התע"א, בינואר 2013.
  2. ^ ראו לעיל, וכן בספרו של עוזי עילם - קשת עילם, עמוד 382.
  3. ^ עוזי עילם, קשת עילם - הטכנולוגיה המתקדמת - סוד עוצמתה של ישראל, הוצאת ידיעות ספרים, 2009, עמודים 386-387
  4. ^ דני שלום, מעבר לאופק - 50 שנות פעילות ישראלית בחלל, הוצאת באוויר פרסומי תעופה, 2003, עמוד 40
  5. ^ דני שלום, מעבר לאופק - 50 שנות פעילות ישראלית בחלל, הוצאת באוויר פרסומי תעופה, 2003, עמוד 42
  6. ^ משה אור-טס, האתגר שמעבר לאופק, Contento Now, תל אביב, 2015, עמודים 271-272
  7. ^ משה אור-טס, האתגר שמעבר לאופק, Contento Now, תל אביב, 2015, עמוד 266.
  8. ^ ראו הרחבה בנושא באתר הידען - https://www.hayadan.org.il/raviv-brazil-010698
  9. ^ http://www.news1.co.il/Archive/001-D-354471-00.html
  10. ^ https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=76038
  11. ^ הנתונים מתוך דו"ח צוות הבדיקה למיזם, שהוכן בחודש ינואר 1999.
  12. ^ https://www.haaretz.co.il/misc/1.906084
  13. ^ https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/131/967.html
  14. ^ כנטען בבקשת הפירוק של החברה, שהוצגה לבית המשפט.
  15. ^ מוסף השבת של מעריב, 16.12.2006
  16. ^ 16.0 16.1 חנינה לדב רביב, לשעבר מנהל ה"חץ", שהורשע בשוחד ומירמה, באתר גלובס, 18 בפברואר 1997