אמנון סטרשנוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמנון סטרשנוב
אמנון סטרשנוב
לידה 24 ביולי 1947 (בן 71)
פרדס חנה-כרכור, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1967–1991
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים צבאיים
שופט צבאי, הפרקליט הצבאי הראשי
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
תפקידים אזרחיים
שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אמנון סטרשנוב (נולד ב-24 ביולי 1947) כיהן כפרקליט הצבאי הראשי בדרגת תת-אלוף וכשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כיום הוא עוסק בבוררות וגישור בשוק הפרטי, וכן משמש כיועץ למשרד עורכי הדין "שומרוני - כהן - סטרשנוב" וכנשיא המוסד הישראלי לבוררות עסקית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרשנוב נולד בפרדס חנה בן להנס וחווה עולי אירופה ולמד בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה. בשנים 19641968, למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית במסגרת העתודה האקדמית. במהלך הלימודים, עשה קורס מ"כים ובמלחמת ששת הימים לחם בקרבות בירושלים במסגרת חטיבה 16. ב-1968 החל לשרת בפרקליטות הצבאית, כיהן כפרקליט צבאי ושימש כתובע פיקוד צפון וכשופט צבאי שם. בשנת 1976 הוא ניהל את התביעה נגד המחבל שנתפס מהפיגוע במלון סבוי[1].

בסוף שנות ה-70 כיהן כתובע הצבאי הראשי. בשנים 1977-1980 שידר בגלי צה"ל פינה, כתובע צבאי ראשי[2]. הוא השתתף בחקירת אסון הנ"ד[3] ניהל את התביעה במשפטו של האלוף מיכאל ברקאי[4], את משפט המחבלים מפיגוע כביש החוף ואת התביעה נגד הנאשמים בפגיעה בחיילי צה"ל בעת ההתנגדות לפינוי גן הירק של נאות סיני[5]. במהלך כהונתו, בתחילת שנות ה-80 השתתף בקורס מתקדם לפרקליטים צבאיים בבית הספר למשפט צבאי של צבא ארצות הברית בווירג'יניה. בשנת 1982 מונה לנשיא בתי המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון. בשנים 19841986 שירת כסגן הפרקליט הצבאי הראשי וב-1986 מונה לפרקליט הצבאי הראשי, תפקיד אותו מילא עד 1991.

ביולי 1991 מונה סטרשנוב לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובשנת 2002 פרש ממנו. הוא שפט בתיק הדיסקונטאים בו הטיל על הנאשמים המרכזים עונשי מאסר ממושכים וקנס כספי. ב-1992 פסק במשפט של אב שהכה את בנו כי "ענישה גופנית מצד הורה כלפי ילדו, במטרה לחנכו, להנחיל לו הרגלי משמעת ולרסנו - כל עוד נעשית היא במידה הראויה, ביישוב הדעת ובתבונת אנוש - אינה פסולה מבחינה חינוכית ואינה אסורה מבחינה משפטית", פסיקה זו בוטלה בשנת 2000, על ידי שופטת בית המשפט העליון דורית ביניש[6].

בין השנים 1994–1996 לימד סטרשנוב באוניברסיטת תל אביב משפטים ובמערכת הבחירות בשנת 2007 שימש סטרשנוב יושב ראש ועדת הבחירות של מפלגת העבודה[7].

פרישתו מהשפיטה בשנת 2002 נעשתה במפתיע והייתה טעונה אישור של הוועדה לבחירת שופטים שכן הוא עוד לא היה בן 60[8]. הדבר קרה בסמוך לפרשיית נחום מנבר בה הואשם סטרשנוב בידי עורך הדין אמנון זכרוני כי ניהל קשרים לא ראויים עם עורכת הדין פנינת ינאי. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי טענותיו של זכרוני חסרות בסיס אולם נרמז כי ייתכן קשר בין הדברים[9].

בנובמבר 2016 מונה סטרשנוב לנשיא בית הדין העליון של התאחדות הכדורגל בישראל[10].

סטרשנוב גר ברעננה והוא אב לארבעה בנים. בשנת 2015 התאלמן מאשתו מרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

מכּתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המחבל מסבוי מערער על עונש המוות, דבר, 30 בדצמבר 1976.
  2. ^ רדיו - גלי צה"ל, דבר, 17 ביוני 1977
    רדיו - גלי צה"ל, דבר, 29 ביוני 1980.
  3. ^ 5 עדויות הושמעו בהיפתח חקירת נסיבות אסון המסוק, דבר, 23 ביוני 1977
  4. ^ משפט האלוף ברקאי ייפתח ביום א', מעריב, 21 בדצמבר 1978.
  5. ^ דני צדקוני, נפתח משפט נאשמי גן הירק, דבר, 30 באפריל 1980.
  6. ^ ‫אמנון סטרשנוב, לא כל מכה היא עבירה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2004‬
  7. ^ אטילה שומפלבי, אמנון סטרשנוב יעמוד בראש ועדת הבחירות של העבודה, באתר ynet, 9 בינואר 2007.
  8. ^ על פי נוהל העסקתם של השופטים, הם רשאים לפרוש בגיל 70 או לאחר 20 שנות שפיטה.
  9. ^ יורם ירקוני, השופט סטרשנוב פורש, באתר ynet, 10 באפריל 2002.
  10. ^ משה בוקר, אמנון סטרשנוב מונה לנשיא ביה"ד העליון של ההתאחדות לכדורגל, באתר ערוץ 20, 17 בנובמבר 2016