STAR 460 (משגר לוויינים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
STAR 460
STAR 460 Launch Vehicle.jpg
ייעוד משגר לוויינים
יצרן לא מומש
ארץ ייצור ישראלישראל  ישראל
היסטוריית שיגורים
סטטוס הצעה שלא מומשה
אתרי שיגור אלקנטרה
יכולת
מטען ל־LEO 24000 ק"ג
מטען ל־GTO 10500 ק"ג
מידע נוסף
גובה 45 מטרים
קוטר 1.35 מטר
משקל 540,000 ק"ג
שלבים 2
שלב ראשון
דלק נפט וחמצן נוזלי
שלב ראשון

STAR 460 הוא שמו של משגר לוויינים כבד שתוכנן על ידי דב רביב בשנות התשעים.

לאחר שנותיו בתעשייה האווירית ניסה דב רביב לפתח משגר לוויינים כבד, בשיתוף ידע אוקראיני. מטרת המיזם - שלא צלח, בעיקר מסיבות כלכליות - הייתה להעמיד משגר לוויינים שיפעל על בסיס מסחרי, וישגר לוויינים כבדים למסלולים גיאוסטציונריים, מאתר שיגור בברזיל.[1] החברה שהוקמה על ידו, חברת אמ.אס.טי רביב מודולר ספייס טרנספורטיישן 2002, הייתה פעילה במיזמים טכנולוגיים אחרים עליהם שקד רביב, עד שפורקה בשנת 2014.[2]

המשגר, המכונה "460-STAR", נועד להחזיק בפלח שוק של עשרות אחוזים משוק השיגורים לחלל של לוויינים כבדים. החברה חתמה על הסכמים עם החברות ברוסיה שיספקו את מנועי המשגר. על פי התוכנית, אמור היה המשגר להיות מיוצר בתעשייה האווירית ובתעש.[3]

לצורך בחינת ההצעה של חברת MST מונה צוות בדיקה מטעם המדינה, שבחן את ההיבטים הטכנולוגיים והכלכליים של המיזם. מסקנות הצוות הטכני שבחן את המיזם היו כי ניתן לבצעו, בתנאי שיסופקו המנועים הרוסיים, וכי לא זוהו פערים משמעותיים ברמת הידע הנדרש לביצוע בישראל של שאר מרכיבי המיזם. הערכת הצוות הייתה כי בעת הבשלת המיזם ומימושו בקנה מידה מלא, הוא יעסיק בישראל צוות של כאלף איש. כושר השיגור המתוכנן למשגר STAR 460 עמד על 24 טון למסלול נמוך סביב כדור הארץ, וכ-10.5 טון למסלול גבוה (גיאוסטציונרי). בעת הכנת התוכניות למיזם המשגר, ביצועים אלה עלו על כל משגר קיים בעולם - ומכאן הפוטנציאל העסקי הניכר שלו.[4]

המשגר התבסס על הנעה רקטית של הודף נוזלי - חמצן נוזלי בשילוב עם נפט. המנועים היו אמורים להיות מסופקים לחברה על ידי הרוסים. שאר רכיבי המשגר (גוף, מיכלים, תת-מערכות וכיוצא בזה) היו אמורים להיות מיוצרים בישראל.

ייחודיות המשגר באתה לידי ביטוי במישורים אחדים:

  • משגר דו שלבי
  • שימוש בדלקים זולים ופשוטים (לשינוע, טיפול ותפעול)
  • שימוש במנועים מוכחים ובדוקים
  • תכנון ייחודי של מכלי הדלק

תכולת הדלק והמחמצן בשלב הראשון הייתה אמורה להיות 460 טון, ובשלב השני 50. אורכו הכללי של המשגר היה 45 מטר, ומשקלו בהמראה (ללא לוויין) עמד על 540 טון.

STAR 100[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר זה נועד להכניס לוויינים במשקל של 6000 ק"ג למסלול נמוך, ו - 2170 ק"ג למסלול מעבר גיאוסטציונרי. גם תצורת משגר זה הייתה דו שלבית.[5]

STAR 600[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר כבד זה נועד למשימת סילוק פסולת גרעינית מכדור הארץ, למסלול שיוביל אותה אל עבר השמש. בתצורת סילוק פסולת היה אמור המשגר לשאת 14500 ק"ג. בשיגור למסלול נמוך כושר ההרמה שלו עמד על 41000 ק"ג, ולמסלול מעבר גיאוסטציונרי יכול היה המשגר לשאת 17000 ק"ג. הנעת השלב הראשון התבססה על שישה מנועי RD-191 מתוצרת חברת אנרגומאש הרוסית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו הרחבה בנושא באתר הידען - https://www.hayadan.org.il/raviv-brazil-010698
  2. ^ http://www.news1.co.il/Archive/001-D-354471-00.html
  3. ^ https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=76038
  4. ^ הנתונים מתוך דו"ח צוות הבדיקה למיזם, שהוכן בחודש ינואר 1999.
  5. ^ מעל האופק, 50 שנות פעילות ישראלית בחלל, דני שלום, באוויר פרסומי תעופה, 2003, עמוד 30