דגל גרמניה הנאצית
.svg) | |
| כינוי | דגל צלב הקרס |
|---|---|
| סוג הדגל |
  דגל אזרחי ומדיני, דגל הצי המדיני והאזרחי היסטורי |
| יחס אורך/גובה | 3:5 |
| הונף לראשונה | 1920 |
| קבלת מעמד רשמי | 1935 |
| הונף לאחרונה | 1945 |
  | |
דגל גרמניה הנאצית (כונה באופן רשמי "דגל הרייך הגרמני") היה דגלה הלאומי של גרמניה הנאצית. הדגל הוא דגל אדום אשר במרכזו צלב קרס שחור על דיסקה לבנה. הדגל נכנס לשימוש תחילה כדגל המפלגה הנאצית, ולאחר מינויו של אדולף היטלר לקנצלר גרמניה ב-1933 הפך הדגל לאחד משני הדגלים הרשמיים של גרמניה, לצד הדגל השחור-לבן-אדום של הקיסרות הגרמנית ששימש גם את רפובליקת ויימאר בחלק משנות קיומה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.svg)
דגל הקיסרות הגרמנית, ששימש את גרמניה הנאצית בין 1933 ל-1935דגל צלב הקרס עוצב בידי היטלר עצמו בקיץ 1920 כדגל התנועה[1]: דגל אדום עם דסקה לבנה ומרכזה צלב קרס שחור. הבחירה בשילוב הצבעים שחור-לבן-אדום לא הייתה מקרית, הצבעים הללו שימשו את דגל האימפריה הגרמנית והיוו ”את ההרמוניה המזהירה ביותר בעולם”.[2] אך בנוסף לקשר ההדוק לצבעים האימפריאליים, לצבעי הדגל הנאצי הייתה משמעות נוספת; בספרו של היטלר מיין קמפף מוסבר כי ”באדום אנו רואים את הרעיון החברתי של התנועה, בלבן את הרעיון הלאומי, בצלב־הקרס את שליחות המאבק למען ניצחון האדם הארי”.[3]
.svg)
לאחר שהיטלר מונה לקנצלר גרמניה ב-30 בינואר 1933, הופסק השימוש באופן טוטאלי (לפני כן, השימוש הופסק בהדרגה) בדגל הטריקולור השחור-אדום-זהוב (דגל גרמניה המודרנית ודגל רפובליקת ויימאר). פסק דין שניתן ב-12 במרץ 1933 קבע כי יש לגרמניה שני דגלים לאומים חוקים: הטריקולור של האימפריה הגרמנית (הדגל השחור-לבן-אדום) ודגל המפלגה הנאצית.
השימוש בשני הדגלים הסתיים ב-15 בספטמבר 1935, קצת יותר משנה לאחר מותו של נשיאה האחרון של רפובליקת ויימאר. אחת הסיבות לשינוי הייתה תקרית ברמן שאירעה ב-26 ביולי 1935, בה קבוצת מפגינים אנטי-נאצים תלשו את דגל צלב הקרס שהיה על ספינת ברמן שעגנה בניו יורק וזרק אותו לנהר ההדסון. השגריר הגרמני הביא את מחאתו בפני האמריקאים, אך אלו השיבו כי הדגל הלאומי של גרמניה לא נפגע ומדובר בפגיעה לגיטמית בדגל של מפלגה פוליטית.[4] בעקבות כך, בעצרת המפלגה השנתית שנערכה בנירנברג באותה השנה הוחלט על חוק הדגל החדש שעיגן את דגל הצלב הקרס כדגל הרשמי היחיד של גרמניה הנאצית. במהלך העצרת טען נשיא הרייכסטאג ושר התעופה, הרמן גרינג, כי אמנם הוא והמפלגה מכבדים את הדגל השחור-לבן-אדום, אך הוא סמל של תקופה שחלפה והוא עלול לשמש ריאקציונרים שהתנגדו לעליית הנאצים לשלטון.[5]
היו מספר דגלים שבהם צלב הקרס לא היה במרכז אלא בצד ימין או בצד שמאל, אחד מהם היה דגל הקריגסמרינה, שהיה דומה לדגל המפלגה הנאצית אך הכיל צלב נורדי בחלק השמאלי של הדגל ובמרכזו הייתה דיסקית צלב הקרס.
עם נפילת המשטר הנאצי וסיום מלחמת העולם השנייה באירופה, נכבשה גרמניה על ידי כוחות בעלות הברית וחולקה לארבעה אזורי כיבוש. החוק הראשון שהעבירה מועצת השליטה המאוחדת היה ביטולם והחלפתם של כל החוקים הנאצים ובכללם איסור הנפתם והצגתם של דגלים וסמלים נאציים, תהליך הדה-נאציפיקציה.[6] הצגתם של דגלים נאציים נחשבת עד היום בלתי חוקית ברוב ארצות המערב ובייחוד בגרמניה, על פי סעיף 86a לחוק העונשין הגרמני. על אף פי כן, הדגל הנאצי נותר בשימוש תדיר מאוד בקרב נאו-נאצים ברחבי העולם.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שיירר, עמ' 36
- ^ שיירר, עמ' 36–37
- ^ מצוטט אצל שיירר, עמ' 37
- ^ Brian Leigh Davis: Flags & standards of the Third Reich, Macdonald & Jane's, London 1975, מסת"ב 0-356-04879-9
- ^ Statement by Hermann Göring, quoted in the Völkischer Beobachter (17 September 1935) (in German)
- ^ מועצת השליטה המאוחדת - חוק מס' 1. ביטולם של החוקים הנאצים (30 באוגוסט 1945) (באנגלית)