דוד שמיידלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד שמיידלר
אין תמונה חופשית
לידה 1939
קרקוב, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 במרץ 2022 (בגיל 83 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מתמטיקה, כלכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט ישראל אומן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט יצחק גלבוע, שירי אלון, Jiguang Fang, Peter P. Wakker, Xiangyu Qu עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עמית החברה האקונומטרית
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דוד שמיידלר (193917 במרץ 2022) היה פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת המדינה של אוהיו ובמרכז הבינתחומי הרצליה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד שמיידלר נולד בשנת 1939 בקרקוב שבפולין. במהלך מלחמת העולם השנייה שהה עם משפחתו ברוסיה. בתום המלחמה חזרה המשפחה לפולין, וב-1949 עלתה לישראל. שירת בצה"ל. בשנת 1960 החל ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1969 קיבל בה תואר דוקטור, על עבודה שכותרתה "משחקים עם רצף של שחקנים", שנעשתה בהנחייתו של פרופ' ישראל אומן.

עיקר מחקריו עסקו בקבלת החלטות בתנאי אי-ודאות. חלק גדול מעבודתו נעשה במשותף עם תלמידו יצחק גלבוע. תחומי מחקר נוספים שלו: משחקים שיתופיים, משחקים לא-שיתופיים, אנליזה פונקציונלית ומיקרו-כלכלה.

בשנת 1971 הצטרף לסגל אוניברסיטת תל אביב, ובה שימש כפרופסור בבית הספר למדעי המתמטיקה, בבית הספר לכלכלה ובפקולטה לניהול. מאז 1987 נמנה גם עם סגל אוניברסיטת המדינה של אוהיו במשך יותר מ-31 שנים. היה מרצה אורח באוניברסיטת לוון בבלגיה, באוניברסיטת אילינוי, באוניברסיטת מינסוטה, באוניברסיטת פרינסטון ובאוניברסיטת נורתווסטרן.

בשנת 2013 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. נבחר לחבר כבוד זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים[1] ולעמית בחברה לאקונומטריקה ובחברה לתורת המשחקים. בשנים 2014–2016 היה נשיא החברה לתורת המשחקים.

לכבוד הגיעו לגיל 80 הוקדש לו גיליון של כתב העת Revue économique (אנ').[2]

דוד שמיידלר היה נשוי לדליה ואב לשלוש בנות. נפטר ב-17 במרץ 2022 ונקבר בבית הקברות קריית שאול.[3]

תרומות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומה מוקדמת של שמיידלר הייתה בתורת המשחקים ותורת שיווי המשקל הכללית. הוא הציע גישה חדשה לפתרון משחקים שיתופיים - הגרעינון, המבוסס על שיקולי שוויון והיתכנות.[4] גישה זו, שמקורה בדוקטורט של שמיידלר, שימשה את ישראל אומן ומיכאל משלר להצגת פתרון לסוגיית "מי שהיה נשוי שלוש נשים" המופיעה במשנה.[5]

שמיידלר החל גם בחקירת הנושא של משחק לא אטומי, שבו לכל שחקן יש השפעה זניחה על המשחק.[6]

תרומה חשובה נוספת שלו היא לתורת ההחלטות.

יחד עם אלישע פזנר הציג את הרעיון של שקילות אגליטרית (אנ') - קריטריון לחלוקה הוגנת.[7]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Itzhak Gilboa, David Schmeidler A theory of case-based decisions, Cambridge University Press, 2001.
  • Itzhak Gilboa, David Schmeidler Case-Based Predictions: An Axiomatic Approach to Prediction, Classification and Statistical Learning, World Scientific Publishing Company, 2012.
  • Itzhak Gilboa, Larry Samuelson, David Schmeidler, Analogies and Theories: Formal Models of Reasoning, Oxford University Press, 2015. ISBN 978-0-19-873802-2

בעריכתו

  • Leonid Hurwicz, David Schmeidler, Hugo Sonnenschein (Editors), Social Goals and Social Organization: Essays in Memory of Elisha Pazner, Cambridge University Press, 1985.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Professor David Schmeidler, באתר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
  2. ^ Revue économique, Vol. 71 No. 2, Mars 2020 - SPECIAL ISSUE DEDICATED TO DAVID SCHMEIDLER
  3. ^ מודעת אבל, 19 במרץ 2022
  4. ^ David Schmeidler, The Nucleolus of a Characteristic Function Game, SIAM Journal on Applied Mathematics, November 1969, Vol. 17, No. 6, in JSTOR
  5. ^ Robert J Aumann, Michael Maschler, Game theoretic analysis of a bankruptcy problem from the Talmud, Journal of Economic Theory, Volume 36, Issue 2, August 1985
  6. ^ David Schmeidler, Equilibrium points of non-atomic games, Journal of Statistical Physics, Vol. 7, No. 4, April 1973
  7. ^ Elisha A. Pazner, David Schmeidler, "Egalitarian Equivalent Allocations: A New Concept of Economic Equity", The Quarterly Journal of Economics, Volume 92, Issue 4, November 1978