דויד חיים דיווקר
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| המחזאי דויד חיים דיווקר סביבות שנת 1858 | |
| לידה | 23 במרץ 1830 |
|---|---|
| פטירה | 16 בנובמבר 1889 (בגיל 59) |
| מדינה |
הודו הבריטית  |
| תחום כתיבה | תיאטרון |
  | |
דויד חיים דיווקר (23 במרץ 1830 – 16 בנובמבר 1889) היה משורר, סופר, עיתונאי ומראשוני כותבי מחזות הדרמה ושחקני התיאטרון מקרב קהילת בני ישראל ההודית.
פרסם מעל ל-8 ספרים וביים ותרגם מחזות שבהן אף שיחק באורדו. צאצא לשמואל יחזקאל דיווקר ומשפחת הקומאדן מוקאדם.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריה הידועה של משפחתו מתחילה באדם בשם באוואג'י שנולד בסביבות 1650 בכפר דיוו שבאזור קונקאן שבהודו, אביו חיים דויד דיווקר (1800 – 5 במאי 1854) היה נכד אחיינו של שמואל יחזקאל דיווקר מקים בית הכנסת הראשון של הקהילה בשנת 1796. שם אימו היה חנה (חנהבאי-נולדה רבקה דנדקר) מקימת בית הכנסת "בית האלוהים" בכפר פן בשנת 1863. דיווקר נולד ב-23 במרץ 1830 בבומביי (כיום מומבאי) בהודו המנדטורית. הוא גדל בבית מיוחס בקרב הקהילה, ומשפחתו הייתה מנהיגת הקהילה ונושאי התואר "קומאדן מוקאדם".
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דויד הוציא לאור עיתון בשם "מקלט ישראל" שהוצאתו הופסקה ב-30 בספטמבר 1877. כתב כ-8 ספרים ביניהם אוסף תפילות לנביא משה וספר היסטוריה על קהילת בני ישראל בהודו שפרסם במחצית השנייה של המאה ה-19.
דויד כתב וביים ואף שיחק במספר מחזאות שתרגם לאורדו מאנגלית, הינדית ושפות אחרות בהם: "הסוחר מוונציה" בה שיחק את באיסיניו, "רומיאו ויוליה" בה שיחק את רומיאו, "שאח ג'אהן", "שאהאפורי" ועוד. דויד אף עודד רבים מקרב צעירי הקהילה לעסוק במקצועות הכתיבה והמשחק מכיוון שטענתו הייתה שעל קהילה תרבותית לדאוג לפתח תרבותה ועיסוקיה באומנות וברוחניות.
מעמדו בקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-18 באוגוסט 1872 דויד נבחר לכהן כ"קומאדן מוקאדם" של בית הכנסת "סמאג'י הסאג'י", בית הכנסת הראשון של הקהילה שנבנה על ידי אבותיו לאחר הדחת בני-דודיו, חסקאל (יחזקאל) ואחיו אהרון שהנהיגו בשיתוף אך הודחו מתפקידם על ידי מועצת זקני העדה בשל חילוקי דעות, שימוש לא ראוי בכוחם כמנהיגי הקהילה ובשל חוב כספי שנצטבר לבית הכנסת עקב השקעותיהם והלוואותיהם הבלתי מובנות. חסקאל (יחזקאל) אברהם דיווקר הקים בית תפילה נפרד ב-1872 בשם "כנסת בני-ישראל".
דויד שימש כמנהיג הקהילה ומנהיג בית הכנסת הישן עד למותו, תחת פיקוחו אף הורחב בית הכנסת ופעילות העדה התרחבה לתחומים חדשים מבחינתם ובכך נפתחו בפניהם הזדמנויות רבות נוספות.
העברת התפקיד בירושה למשפחת דיווקר למעשה נפסקה לאחר מותו בטרם עת של דויד, והתואר "קומאדן מוקאדם" שימש רק כתואר כבוד אך למעשה נשללו בדיעבד תפקידיהם של משפחת דיווקר כמנהיגי העדה, אך המשפחה תמיד שימשה כחלוצה גם בשנים הבאות מקרב העדה. בני משפחת דיווקר היו אף בין חלוצי העלייה למדינת ישראל.
דויד נקבר בבית העלמין מזגאו בעיר בומביי בשנת 1889.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיווקר התחתן עם חנה לפני היותו בן 20, והיה למנהיג הקהילה בתואר "קומאדן מוקאדם" עד למותו ב-16 בנובמבר 1889 בבומביי. היה האחרון שהחזיק בתפקיד בפועל מקרב בני משפחתו.
בתו היחידה אלישבע (אליזבת) התחתנה עם הרופא סולומון אברהם אירולקר, אחד מנכדיו היה הרופא אברהם סולומון אירולקר, רופאו האישי של המהטמה גנדי (מוהנדס קרמצ'נד גנדי) ובתו של הרופא, ליילה (אירנה) אירולקר התחתנה עם נשיא קפריסין ה-6 גלפקוס קלירידיס.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- David Haeem Divekar, History of the Bene Israel in India-1874
- David Haeem Divekar, Kirtans on Prophet Moses
- אליעז ראובן-דנדקר, הענף השונה-סיפור צאצאיו של יצחק בן דאדא קמודן דיווקר, הוצאת קמודן מוכאדם, 2016
- אליעז ראובן-דנדקר, הג'אמט-א.נשים מעוררי השראה מקהילת הבני ישראל מהודו, הוצאת קמודן מוכאדם, 2020, עמ' 40-42
