דויטשלנד (צוללת)

"דויטשלנד"
Deutschland

"דויטשלנד" בנמל בולטימור, 10 ביולי 1916
"דויטשלנד" בנמל בולטימור, 10 ביולי 1916
תיאור כללי
סוג אונייה	צוללת מסחרית (מרץ 1916 – ינואר 1917) צוללת מלחמתית (פברואר 1917 – אוקטובר 1918)
צי	צי הסוחר הגרמני הצי הקיסרי הגרמני
חברת ספנות	Deutsche Ozean-Reederei (DOR)
סדרה	U-151 (כצוללת מלחמתית)
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Flensburger Schiffbau
הוזמנה	27 באוקטובר 1915
הושקה	28 במרץ 1916
תקופת הפעילות	יוני 1916 – בנובמבר 1918 (כשנתיים ו־21 שבועות)
אחריתה	הסגירה עצמה למדינות ההסכמה, נמכרה, וב-1922 נגרטה
נתונים כלליים
הֶדְחֶק	1,512 טון בציפה; 1,875 טון בצלילה
אורך	אורך כללי: 65 מ'; אורך גוף הלחץ: 57 מ'
רוחב	רוחב כללי 8.9 מ'; רוחב גוף הלחץ 5.8 מ'; גובה: 9.25 מ'
שוקע	5.30 מ'
מהירות	12.4 קשרים על פני המים, 5.2 קשרים בצלילה
גודל הצוות	6 קצינים, 50 חוגרים ונגדים
טווח שיוט	בשיט על-מימי: 25,000 מייל ימיים (46,000 ק"מ) במהירות 5.5 קשרים (10.2 קמ"ש) בצלילה: 65 מייל ימיים (120 ק"מ) במהירות 3 קשרים (5.6 קמ"ש)
הנעה	2 מנועי דיזל בהספק 790 כוחות סוס (590 קילוואט)
צורת הנעה	2 מדחפים בקוטר 1.6 מ'
חימוש	6 צינורות טורפדו בקוטר 50 ס"מ 18 טורפדות 2 תותחי-סיפון בקוטר 15 ס"מ עם 1,688 פגזים

"דויטשלנד" (בגרמנית: Deutschland) הייתה צוללת מסחרית גרמנית שפעלה במלחמת העולם הראשונה ונועדה לפרוץ את ההסגר ימי שהטילו מדינות ההסכמה על חופי גרמניה. היא נבנתה במימון פרטי והופעלה על ידי חברת הספנות "נורד דויטשר לויד" .

ב-19 בפברואר 1917, אחרי שתי הפלגות מסחריות ככלי שיט לא חמוש, גויסה הצוללת לצי המלחמתי הגרמני. שמה הוחלף ל-U-155, והיא חומשה בשישה צינורות טורפדו ובשני תותחי-סיפון . ביוני 1917 יצאה U-155 לתקיפת אוניות סוחר של האויב, משימה שנמשכה עד אוקטובר 1918, במהלכה הטביעה אוניות סוחר בתפוסה ברוטו כוללת של 120,434 טון וגרמה נזק לאוניות נוספות בתפוסה ברוטו של 9,080 טון.

בניית הצוללת

"דויטשלנד" הייתה אחת משבע צוללות שתוכננו לפרוץ את ההסגר הימי שהטילו מדינות ההסכמה על גרמניה, ולהוביל מטעני סחורות בינה ובין ארצות הברית. ההסגר הוטל בעיקר על ידי הצי המלכותי הבריטי ופגע מאוד במאמץ המלחמה הגרמני.

"דויטשלנד" והצוללת-האחות "בְּרֶמֶן" נבנו ב-1916 עבור חברת הספנות "דוֹיטְשֶׁה אוֹצֵיאַן-רִידֶרַאי" (Deutsche Ozean-Reederei (DOR)), שהוקמה במיוחד למטרה זו, והייתה חברת-בת של דויטשה בנק וחברת הספנות "נוֹרְד דוֹיטְשֶׁר לוֹיד" , כיום Hapag-Lloyd . היא נבנתה רחבה במיוחד, כדי לשאת מטען רב ככל האפשר, וללא חימוש כלשהו. קיבולת המטען שלה הייתה 700 טון, כמות קטנה בהשוואה לאוניית משא.

בריטניה וצרפת מחו על השימוש בצוללות ככלי שיט מסחריים, כי בניגוד לאוניות סוחר אי אפשר לעצור אותן בלב ים ולבדוק אם הן נושאות נשק. ארצות הברית, שהייתה מדינה נייטרלית, דחתה זאת בנימוק שיש לראות גם בצוללות, כל עוד הן בלתי חמושות, כלי שיט מסחריים ולכן אין למנוע את תנועתן החופשית.

שתי צוללות בלבד הופעלו על פי התוכנית המסחרית המקורית: "דויטשלנד" ו"ברמן" (שטבעה בהפלגת הבכורה שלה, גם כן לארצות הברית). עם הצטרפות ארצות הברית למלחמה הוסבו צוללות המשא האחרות לסיירות-צוללות למרחקים ארוכים (U-kreuzers) וחומשו בשני תותחי-סיפון של 150 מ"מ. הן נודעו כצוללות מסדרה U-151 .

ההפלגות המסחריות

המסע הראשון

המדליון להנצחת ההפלגה הראשונה של "דויטשלנד", 1916

"דויטשלנד" יצאה להפלגתה הראשונה לארצות הברית ב-23 ביוני 1916 בפיקודו של רב החובל פאול קניג , מקודם איש חברת הספנות "נורד דויטשר לויד". בהפלגת הבכורה שלה הובילה מטען של 750 טון, שכלל 125 טונות של צבעים כימיים שהביקוש להם היה גבוה, בעיקר אנתרקינון ואליזרין בריכוז גבוה, שווי כמה מהם 1,254 דולר לפאונד במונחים של 2005. כמו כן הובילה תרופות, בעיקר ארספנמין , אבני חן ודואר דיפלומטי. שווי המטען שהובילה היה 1.5 מיליון דולר סך הכל (40 מיליון דולר במונחי 2023).

"דויטשלנד" התעכבה בהלגולנד שבוע ימים לאחר מועד היציאה כפי שפורסם כדי לחמוק מאוניות הסיור של האויב. היא הפליגה בצלילה למרחק 90 מייל (140 קילומטר) בלבד מתוך 3,800 מייל (6,100 ק"מ) – אורך המסע כולו בכיוון אחד. במקום לשוט דרך התעלה האנגלית, הקיפה את סקוטלנד. כ-600 מייל ימי לערך (1,100 ק"מ) מכפי וירג'יניה הבחינו הצופים באונייה חשודה, ועל כן "דויטשלנד" צללה, שינתה קורס וחזרה לים, ואחר כך הגיעה במצב צלילה למרחק כ-100 מייל ימי (190 ק"מ) מהכניסה למפרץ צ'ספיק. ב-9 ביולי, בשעה 1:20 אחר חצות, לא הרחק מכף הנרי , נפגשה עם הגוררת "תומאס טימינס" (Thomas Timmins) של Eastern Forwarding Company, שהותקנה במיוחד לגרירת "דויטשלנד" דופן-אל-דופן, והמתינה לה כמה ימים. ב-9 ביולי 1916, בשעה 11:00 בבוקר, הגיעו שני כלי השיט לבולטימור. אחרי הפלגה של כשבועיים נכנסה הצוללת למעגנת ההסגר הרפואי. תושבי בולטימור קיבלו בהתלהבות את בואה של הצוללת החלוצית, וכיבדו את אנשי צוותה בסעודה חגיגית ובפולקפסט. חלוץ הצוללות האמריקאי סיימון לֵייק ביקר ב"דויטשלנד" בעת עגינתה בבולטימור, וערך הסכם מסחרי עם נציגי "נורד דיוטשר לויד" לבניית צוללות מסחריות עבור ארצות הברית. המיזם לא יצא לפועל בסופו של דבר, כי בתחילת אפריל 1917 הכריזה ארצות הברית מלחמה על גרמניה.

הצוללת שהתה בבולטימור עד 2 באוגוסט ואז הפליגה אל ברמרהאפן. היא הגיעה ליעדה ב-24 באוגוסט עם מטען של 341 טון ניקל, 93 טון בדיל ו-348 טון גומי גולמי. שווי המטען שהובילה היה 17.5 מיליון דולר, פי כמה מעלות הבנייה של הצוללת. בהפלגה עברה "דויטשלנד" מרחק של 8,450 מייל ימיים (15,650 ק"מ), 190 מייל ימיים מתוכם בצלילה.

סיומה המוצלח של הפלגת הבכורה הונצח במדליה שעוצבה על ידי האומן הגרמני ארנסט צֵלֵה . על צדה הקדמי סירת דייגים ומתחתיה הכיתוב: "מוקדש ללורד ססיל – שר ההסגר הימי (Minister of Blockade) של בריטניה הגדולה". על גב המדליה מופיע בונה השוחה מתחת רשת דייגים והכיתוב "אל תשחה מעל, שחה מתחת!"

המסע השני

"דויטשלנד" פורקת את מטענה בנמל ניו-לונדון, 1916

בנובמבר 1916 יצאה "דויטשלנד" להפלגה נוספת, אל ניו לונדון בקונטיקט, עם מטען ששוויו 10 מיליון דולר (268,930,000 דולר במונחי 2023), שכלל אבני חן, ניירות ערך ומוצרים רפואיים. באותו זמן חצתה הצוללת U-53 את האוקיינוס האטלנטי בדרכה אל ניופורט, במדינת רוד איילנד, הטביעה חמש אוניות סוחר של מדינות ההסכמה ממש על גבול המים הטריטוריאליים של ארצות הברית, ואחר כך שבה לגרמניה.

ב-17 בנובמבר, ביציאה מהנמל בדרכה חזרה לגרמניה, התנגשה "דויטשלנד" בגוררת "טי.אֵי. סקוט ג'וניור" שליוותה אותה אל הים הפתוח וחצתה את דרכה בפתאומיות. הגוררת טבעה מיד עם כל חמשת אנשי צוותה. חרטומה של "דויטשלנד" ניזוק, והיא נאלצה לשוב לניו לונדון לתיקונים שעיכבו את יציאתה בשבוע. היא יצאה לבסוף מניו לונדון ב-21 בנובמבר 1916 עם מטען שכלל 6.5 טונות של מטילי כסף.

אחרי ההפלגה כתב קפטן פאול קניג ספר על שתי הפלגותיו ב"דויטשלנד" וכותרתו: „מסעה של "דויטשלנד" – הצוללת המסחרית הראשונה“, שראה אור בברלין ובניו יורק ב-1916. הספר זכה לפרסום רב הן בגרמניה הן בארצות הברית.

השירות בצי המלחמתי

הפלגה מסחרית שלישית, שתוכננה לינואר 1917, בוטלה בשל הידרדרות יחסי גרמניה-ארצות הברית. צוללות גרמניות הטביעו אוניות סוחר אמריקאיות שפניהן לבריטניה, לעיתים ממש על גבול המים הטריטוריאליים של ארצות הברית. "דויטשלנד" גויסה לצי הגרמני הקיסרי ב-19 בפברואר 1917, צורפה לשייטת הצוללות-סיירות ושמה הוחלף ל-U-155. היא חומשה ב-6 צינורות טורפדו בחרטום ושני תותחים ימיים מדגם SK L/40 בקוטר 150 מ"מ שפורקו מאוניית המערכה המיושנת מסוג קְדַם-דּרֶדְנוֹט " צֶרינגֶן" . במהלך שירותה בצי המלחמתי ערכה U-155 שלוש הפלגות סיור-התקפי מוצלחות, הטביעה 43 אוניות והסבה נזק לשלוש.

1917

בקיץ 1917 ערכה U-155 הפלגת סיור-התקפי שנמשכה 105 ימים בפיקוד קפיטן-לויטננט קרל מוֹיזֶל (Meusel). היא יצאה לים מגרמניה בסביבות 24 במאי ושבה אליה ב-4 בספטמבר. בדרכה החוצה אל האוקיינוס האטלנטי, ליד האי אוטסירה בנורווגיה, התגלתה וכמעט שהוטבעה על ידי הצוללת U-19 .

ב-4 ביולי, בשעה 3 אחר חצות, ירתה מתותחיה על העיר פונטה דלגדה באיים האזוריים. חיילי הצבא הפורטוגלי לא השיבו אש מאחר שהיו מצוידים בתותחים מיושנים. באותו זמן נמצאה בנמל בתיקונים מובלת הפחם "אוריון" של צי ארצות הברית. מלחיה ירו חזרה והדו-קרב עם הצוללת נמשך כ-12 דקות. U-155 צללה ללא פגע ועזבה את המקום. התקפת הצוללת הגרמנית הראתה עד כמה חשופים האיים האזוריים להתקפה, ומפקדי הצי בבריטניה ובארצות הברית חששו שמא בעתיד יהפכו האיים בסיס לצוללות מסוגה של U-155. בעקבות כך נשלחו כוחות צי של מעצמות ההסכמה, בהובלת ארצות הברית, כדי להקים בסיס ימי בפונטה דלגדה.

במהלך אותו סיור השמידה הצוללת 19 אוניות סוחר, מרביתן על ידי הצפתן במים והטבעתן והשאר על ידי הטבעתן באש תותחים. היא תקפה 19 אוניות סוחר חמושות של מעצמות ההסכמה, אבל הצליחה להטביע רק 9 מתוכן. הצוללת שבה לגרמניה אחרי שעברה מרחק של 10,220 מייל ימיים (18,930 ק"מ), מתוכם 620 מייל ימיים (1,150 ק"מ) בצלילה. הפלגתה זו נחשבת לאחת הארוכות ביותר שעשתה צוללת גרמנית במלחמת העולם הראשונה.

1918

ב-11 באוגוסט 1918 הפליגה U-155 מקיל בפיקודו של פרדיננד שטודט (Studt). מפקדיו הורו לו לסייר בקרבת חופי ארצות הברית באזור עגינת אוניית המגדלור של ננטקט , ולפזר מוקשים ימיים בחופי סנט ג'ונס בניופאונדלנד והליפקס שבנובה סקוטיה. כמו כן הוטל עליו לנתק את קווי הטלגרף התת-ימי ליד האי סייבל, 80 ק"מ דרומית-מזרחית לנובה סקוטיה. הסתבר כי הפקודות שקיבל שטודט לא היו מדויקות, והוא סבר כי סנט ג'ונס, שם היה צריך לפזר את המוקשים, הוא למעשה סנט ג'ון בניו ברנזוויק, במפרץ פאנדי.

בהפלגתה חזרה לכדה U-155 את אוניית המפרשים הפורטוגלית "גמו" (Gamo) והטביעה אותה על ידי הצפתה במים. אחר כך ניסתה, ללא הצלחה, להטביע את אוניית הנוסעים הצרפתית א/ק "פראנס" , והשמידה באש תותחים את אוניית המשא הנורווגית "סטורטינד". ב-7 בספטמבר נקלעה U-155 לדו-קרב תותחים ממושך עם אוניית הקיטור האמריקאית "פרנק ה' באק" (Frank H. Buck), שרב החובל שלה טען לאחר מכן כי עלה בידו להטביע את הצוללת.

ב-13 בספטמבר ניהלה U-155 דו-קרב תותחים נוסף עם אוניית הסוחר הבריטית "ניוביי הול" (Newby Hall). הצוללת ניזוקה בקרב, השריון העוטף אותה נפגע בכמה מקומות ומים חדרו פנימה דרך גוף הלחץ. עקב כך נשללה ממנה לזמן מה היכולת לצלול.

ב-19 בספטמבר ניסה שטודט לאתר את כבל הטלגרף ליד האי סייבל, ומשלא עלה הדבר בידו המשיך אל ננטקט.

אחריתה

U-155 בלונדון אחרי המלחמה, 1918

U-155 שבה לגרמניה מהסיור ההתקפי האחרון שלה ב-12 בנובמבר 1918. ב-24 בנובמבר 1918, בהתאם להסכם שביתת הנשק בין הקיסרות הגרמנית למדינות ההסכמה, הסגירה עצמה יחד עם כל הצוללות האחרות בנמל האריץ' באנגליה. היא הוצגה לראווה במעגנת קאת'רין בלונדון בדצמבר 1918, אחר כך בליברפול, ולבסוף הושבתה בנמל רוֹסַיית' . ב-3 במרץ 1919 נמכרה ל- .James Dredging Co תמורת 3,500 ליש"ט. מיד אחר כך נמכרה לנואל פמברטון בילינג במחיר 17,000 ליש"ט, ואחריו לפי הסדר ל־John Bull Ltd‏ (15,000 ליש"ט), ולאיל ההון הורשיו בוטומלי . בוטומלי הסב את הצוללת לשימוש מסחרי, השיב לה את שמה הקודם "דויטשלנד", ומספטמבר 1919 ערכה הצוללת הפלגות תיור שיצאו מגרייט יארמות' . ביוני 1921 הוכנסה "דויטשלנד" למבדוק בבירקנהד לפירוק מכונותיה וציודה. גוף הצוללת נמכר ביוני 1922 ל־Robert Smith & Son מבירקנהד תמורת 200 ליש"ט ונגרט.

אוניות סוחר שתקפה והטביעה

תאריך	שם האונייה	מדינה	תפוסה ברוטו בטונות	אחריתה
2 ביוני 1917	Hafursfjord	נורווגיה	1,669	טבעה
10 ביוני 1917	Scottish Hero	קנדה	2,205	טבעה
14 ביוני 1917	Aysgarth	בריטניה	3,118	טבעה
30 ביוני 1917	Benguela	נורווגיה	4,612	טבעה
30 ביוני 1917	Siraa	נורווגיה	1,938	טבעה
7 ביולי 1917	Coblenz	בריטניה	1,338	ניזוקה
8 ביולי 1917	Ruelle	צרפת	3,583	טבעה
12 ביולי 1917	Calliope	בריטניה	2,883	טבעה
14 ביולי 1917	Chalkydon	יוון	2,870	טבעה
18 ביולי 1917	Ellen	נורווגיה	3,877	טבעה
20 ביולי 1917	Hanseat	נורווגיה	3,358	טבעה
21 ביולי 1917	Doris	איטליה	1,355	טבעה
21 ביולי 1917	John Twohy	ארצות הברית	1,019	טבעה
21 ביולי 1917	Willena Gertrude	בריטניה	317	טבעה
31 ביולי 1917	Madeleine	צרפת	2,709	טבעה
31 ביולי 1917	Snowdonian	בריטניה	3,870	טבעה
1 באוגוסט 1917	Alexandre	צרפת	2,671	טבעה
2 באוגוסט 1917	Marthe	צרפת	3,119	טבעה
7 באוגוסט 1917	Christiane	ארצות הברית	964	טבעה
7 באוגוסט 1917	Iran	בריטניה	6,250	טבעה
16 בפברואר 1918	Tea	איטליה	5,395	טבעה
18 בפברואר 1918	Cecil L. Shave	ארצות הברית	102	טבעה
23 בפברואר 1918	Sardinero	ספרד	2,170	טבעה
4 במרץ 1918	Antioco Accame	איטליה	4,439	טבעה
13 במרץ 1918	Wegadesk	נורווגיה	4,271	טבעה
15 במרץ 1918	Joaquina	ספרד	333	ניזוקה
18 במרץ 1918	Prometeo	איטליה	4,455	טבעה
18 במרץ 1918	Reidar	נורווגיה	3,574	טבעה
24 במרץ 1918	Avala	איטליה	3,834	טבעה
24 במרץ 1918	Jorgina	ארצות הברית	103	טבעה
25 במרץ 1918	Rio Ave	פורטוגל	179	טבעה
27 במרץ 1918	Watauga	ארצות הברית	127	טבעה
1 באפריל 1918	Lusitano	פורטוגל	529	טבעה
7 באפריל 1918	Sterope	איטליה	9,500	טבעה
13 באפריל 1918	Harewood	בריטניה	4,150	טבעה
16 באפריל 1918	Nirpura	ארצות הברית	7,640	טבעה
23 באפריל 1918	France	בריטניה	54	טבעה
31 באוגוסט 1918	Gamo	פורטוגל	343	טבעה
2 בספטמבר 1918	Stortind	נורווגיה	2,510	טבעה
7 בספטמבר 1918	Sophia	פורטוגל	162	טבעה
12 בספטמבר 1918	Leixoes	פורטוגל	3,245	טבעה
20 בספטמבר 1918	Kingfisher	בריטניה	353	טבעה
3 באוקטובר 1918	Alberto Treves	איטליה	3,838	טבעה
4 באוקטובר 1918	Industrial	ארצות הברית	330	טבעה
12 באוקטובר 1918	Amphion	ארצות הברית	7,409	ניזוקה
17 באוקטובר 1918	Lucia	ארצות הברית	6,744	טבעה

לקריאה נוספת

• Bernard, Warren, "A U-Boat′s Turn," MHQ, Summer 2017.
• Blake, Sam (2003). "Directed Readings on the U-Boat War". East Carolina University. Digitized copy in Internet Archive.
• Dodson, Aidan; Cant, Serena (2020). Spoils of War: the fate of enemy fleets after the two World Wars. Barnsley: Seaforth.
• Duncan, Francis (April 1965). "Deutschland – Merchant Submarine". Proceedings. Annapolis: United States Naval Institute: 68–75.
• Gibson, R.H.; Prendergast, Maurice (2002). The German Submarine War 1914–1918. Periscope Publishing Ltd..
• Gröner, Erich; Jung, Dieter; Maass, Martin (1991). U-boats and Mine Warfare Vessels. German Warships 1815–1945. Vol. 2. Translated by Thomas, Keith; Magowan, Rachel. London: Conway Maritime Press.
• Hadley, Michael L.; Roger Flynn Sarty (1991). Tin-pots and pirate ships : Canadian naval forces and German sea raiders, 1880-1918. McGill-Queen's Press.
• Halsey, Francis Whiting (1919). History of the World War. Vol. IX. New York: Funk & Wagnalls Company.
• Jung, Dieter (2004). Die Schiffe der Kaiserlichen Marine 1914-1918 und ihr Verbleib [German Imperial Navy ships 1914-1918 and their fate] (in German). Bonn: Bernard & Graefe.
• König, Paul (2001). Voyage of the Deutschland, the First Merchant Submarine. US Naval Institute Press.
• König, Paul (1916). Voyage of the Deutschland, the First Merchant Submarine. Hearst's International Library. Digitized copy in Internet Archive.
• "Story of the Submarine Freighter Deutschland". Motorship. Seattle, Washington: Miller Freeman. 1 (4): 3–4. August 1916.
• Polmar, Norman; Kenneth J. Moore (2004). Cold War Submarines. Brassey's. p. 225.
• Showell, Jak P. Mallman (2006). The U-boat century : German submarine warfare 1906–2006. Chatham Publishing.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דויטשלנד בוויקישיתוף

• Helgason, Gudmundur. "U 155 (ex. Deutschland)". German and Austrian U-boats of World War I - Kaiserliche Marine – Uboat.net.