לפי חוק שחוקק הפרלמנט הסקוטי בשנת 1469, תואר הדוכס מרות'סיי (יחד עם תארים אחרים) יינתן ”לנסיך המבוגר ביותר של מלכי סקוטלנד, יורשנו, לצמיתות”.[1] כיום החוק חל על המלוכה הבריטית, שנחשבת כממשיכתה של המלוכה הסקוטית. לפיכך בכל זמן נתון:
אם יורש העצר הבריטי הוא בן זכר של המלך (או של המלכה), הוא יהיה הדוכס מרות'סיי
אחרת, איש לא יחזיק בתואר הדוכס מרות'סיי
מאז איחוד הכתרים של סקוטלנד ואנגליה בשנת 1603, דוכס רות'סיי מחזיק תמיד גם בתואר האנגלי דוכס קורנוול, שאף הוא מוענק אוטומטית לבן הבכור של המלך. בדרך כלל הוא מחזיק גם בתואר נסיך ויילס, שנחשב בכיר יותר מתואר דוכס, ולכן רוב הזמן הדוכס מרות'סיי לא משתמש בתוארו זה אלא ב"נסיך ויילס"; אבל כאשר הוא נמצא בסקוטלנד, הוא כן משתמש בתואר "דוכס רות'סיי", שהוא הבכיר מבין תאריו הסקוטיים.
הטארטן של דוכס רות'סייטירת רות'סיי, הנמצאת במחוז ארגייל וביוט בסקוטלנד. הטירה שייכת לבית סטיוארט מאז המאה ה-13, והייתה חביבה על המלך רוברט השלישי, מייסד התואר "דוכס רות'סיי". החזקה בתואר לא מלווה בבעלות על הטירה, או על אף נחלה אחרת.
ברון רנפרו(Baron of Renfrew). התואר נוצר לראשונה בשנת 1398 בשביל דיוויד סטיוארט, יחד עם תואר הדוכס מרות'סיי.
לורד האיים(Lord of the Isles). תואר זה הוא שריד היסטורי לממלכת האיים (אנ') מימי הביניים. לשליטים המקומיים משבט מקדונלד נותרה אוטונומיה כ"לורדי האיים" עד לשנת 1493, אז הפרלמנט הסקוטי לקח מהם את התואר (בעקבות ניסיונות למרוד בכתר הסקוטי), והוא ניתן ליורשי העצר הסקוטיים.
.png)
