דיוקן מיניאטורי
דיוקן מיניאטורי הוא דיוקן בגודל מיניאטורי, בדרך כלל בצבעי גואש, מים, או אמייל.
דיוקנאות מיניאטוריים החלו לצבור פופולריות באירופה במהלך המאה ה-16, ובמהלך המאות ה17 וה-18. הם שימשו כאמצעי להכרות בין אנשים שאינם נמצאים בקרבה אחד לשני. כך, אציל המציע את בתו לנישואין, היה שולח את דיוקנה עם שליח לבקר מחזרים פוטנציאליים. וכן, חיילים וימאים נהגו לשאת מיניאטורות של יקיריהם בזמן מסע.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המיניאטורות הראשונות היו מנייר קלף מתוח ועליו ציירו בצבעי מים. במחצית השנייה של המאה ה-17 זיגוג מאמייל על גבי נחושת הפך לפופולרי. במאה ה-18 מיניאטורות צוירו בצבעי מים על גבי שנהב והגיעו לגודל של 4X3 ס"מ. המיניאטורות שימשו לעיתים קרובות כמזכרות אישיות או כמכסה לקופסת טבק או תכשיטים.
מאמצע המאה ה-19, לאחר התפתחות הדאגרוטיפ והצילום, ירדה הפופולריות של המיניאטורות.
אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוקן מיניאטורי התפתח מכתב היד המאויר, שהוחלף, לצורך איור ספרים, על ידי טכניקות כגון דפוס עץ והדפסה על אבן. עם ציירי מיניאטורות הדיוקן הראשונים נמנו ציירים כדוגמת ז'אן פוקה וסיימון בנינג, שבתו לוינה טירלינק ציירה מיניאטורות בעיקר דיוקנאות, ועברה לאנגליה, שם קודמה בתפקיד צייר חצר המלוכה, הנס הולביין, יצר מספר מיניטורות.
צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם ציירי הדיוקנאות המיניאטוריים הראשונים היו ז'אן קלואה, ובנו פרנסואה קלואה, ז'אן פוקה ואחרים. ומאוחר יותר גם ציירים כדוגמת פרנסואה בושה.
ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנסיסקו דה גויה הוא צייר ספרדי שידוע כי צייר מספר דיוקנאות מיניאטוריים.
ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסגנון האנגלי של מיניאטורות דיוקן הגיע גם למושבות האמריקניות; בין ציירי המיניאטורות האמריקניות המוקדמות ביותר הייתה מרי רוברטס שגם הייתה האישה האמריקאית הראשונה שעבדה על מיניאטורות. המיניאטוריסטית עמליה קיסנר קוּדֶר הייתה ידועה בדיוקנאות של אנשי המעמד הגבוה בניו יורק והאצולה האירופית בעשור האחרון של המאה ה-19. בין יצירותיה בצבעי מים על שנהב היו דיוקנותיהם של ניקולאי השני, קיסר רוסיה וססיל רודס. אחד מציירי המיניאטורות המפורסם ביותר באמריקה במהלך המאה ה-18 היה רוברט פילד שהיה מוכר, בין היתר, בשל דיוקנו של ג'ורג' וושינגטון.
חומרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיניאטורות דיוקן רבות צוירו בצבעי שמן, צבעי מים ואמייל, אך בעיקר בצבעי מים. מיניאטורות הולנדיות וגרמניות רבות צוירו בשמן על נחושת. טכניקה שיוחסה גם לרבים מהאמנים האיטלקים הגדולים, בעיקר אלה מבולוניה.
מ-1650 ואילך מיניאטורות נצבעו בזיגוג אמייל. ז'אן פטיטו (1607–1691) היה מבולטי הציירים בחומר, וצייר דיוקן מיניאטורי של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת.
במהלך המאה ה-18, צבעי מים על השנהב הפך למדיום הסטנדרטי. השימוש בשנהב אומץ לראשונה בסביבות 1700, בשלהיי שלטונו של ויליאם השלישי; מיניאטורות שקדמו להם צוירו על עור של עופות, קלף או קרטון, וחלקם על גבם של קלפי משחק או שכבה דקה של קלף על גבי קלף משחק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיוקנאות מיניטוריים במוזיאון ויקטוריה ואלברט (באנגלית)
מיניאטורות דיוקן, דף שער בספרייה הלאומית
