דייזי ח'אן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגום מכונה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דייזי ח'אן
Daisy Khan
אין תמונה חופשית
לידה 1958 (בת 62 בערך)
קשמיר, פקיסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מפיקת קמפיינים ורֶפורְמָטוֹרית מוסלמית
לאום הודית
פרסים והוקרה פרס ג'יימס פארקס מורטון לבין-דתיות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דייזי ח'אן (באנגלית: Daisy Khan; נולדה ב-1958) היא מפיקת קמפיינים ורֶפורְמָטוֹרית מוסלמית אמריקאית.[1]הייתה מנכ"לית של יוזמת הנשים האסלאמית לרוחניות ושוויון (WISE).[2] היא הנהיגה ארגון מחויב בשלום, שוויון, צדק עבור המוסלמים בכל רחבי העולם. ח'אן היא פרשנית מדיה שמופיעה באופן תדיר בנושאים כגון זכויות הנשים המוסלמיות, האסלאם באמריקה, אסלאמופוביה, וקיצוניות אלימה.

בתחילת החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייזי ח'אן נולדה במרגלות הרי ההימלאיה במדינת ג'אמו וקשמיר, הודו. ח'אן גדלה בבית מוסלמי שהיה מסורתי, שבו החינוך היה מוערך מאוד. היא השתתפה בבית ספר מיסיונרי נוצרי, שנקרא St. Patrick’s Presentation Convent.[3] בתוך סביבה מעורבת עם הינדים, סיקים, מוסלמים – ההרמוניה, הסובלנות והאחדות של המאמינים הדתיים הם אלה שאפיינו המנטרה העיקרית של ילדותה בקשמיר. הסבא של ח'אן, גולאם חסן ח'אן, הייתה לו ההשפעה הכי חזקה בחייה של דייזי. גולאם היה המהנדס הראשי של מדינת קשמיר, הוא למד הנדסה אזרחית באוניברסיטת הרווארד בשנת 1920,[4]והוא עודד את הילדים שלו ואת נכדיו להמשיך את הלימודים בעלי הרמה הגבוהה ללא קשר במקום הלימודים, אביה של דייזי, נד'יר ח'אן שחקן כדורגל לשעבר, הוא עודד אותה להתאמן ולהקדיש את זמנה באימוני ספורט במטרה להשתתף במשחקי אולימפיאדה.[4]

המעבר לאמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 16 ובתמיכת ההורים שלה, ח'אן עזבה את ארצות הברית להמשיך החינוך באמנות ובעיצוב. היא הגיעה ללונג איילנד, והתגוררה בבית יריחו עם הדוד והדודה שלה.[4] לאחר התיכון, היא זכתה בתואר מבית הספר לעיצוב פנים בניו יורק. בתחילת שנות ה-20 לחייה, היא נסעה למנהטן והתחילה את חייה המקצועיים, עבדה למשך 80 שעות בשבוע בתור מעצבת אדריכלית.[4] דרך תקופה זו, ח'אן המשיכה להאבק עם האסלאם: היא נאלצה להשוות את סיפורי האסלאם השלומיאלי שהכירה בילדות, מול האסלאם האלים ששידרה התקשורת במהלך המהפכה האיראנית ב-1979. לבסוף היא מצאה נחמתה בסופיזם.[5][6]

הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מה שח'אן נזכרת כמו צירוף מקרים מוזר, הפרויקט הגדול הראשון שלה שהיה מעורב באדריכלות דתית. הפרויקט הגדול הראשון של ח'אן היה לעזור בעיצוב המרכז האסלאמי של לונג איילנד, הוא המסגד המפורסם ביותר באזור ניו יורק שמיוסד על ידי דודה של ח'אן.[4] בפרויקט הבא שלה, ח'אן עסקה בפרויקטים של דתות שונות, והיא עבדה על עיצוב המקדש ההודי. דרך העבודה שלה עם אדריכלות הדתות והחסידים המקומיים, ח'אן זיהתה איך המהגרים השתוקקו לשחזר את המוצא שלהם באמריקה.

ח'אן המשיכה לעבוד כמנהלת פרויקטים אצל מה שנקרא אז (בעבר) שיירזון ליהמן ברדרס בקומה ה-106 של מרכז הסחר העולמי. היא זוכרת את ההשפעה ארוכת הטווח של הראשון שסיכל פיגוע ב-1993. אחרי שיירזון היא עבדה אצל חברת ההוצאה לאור "פרימדייה", שם היא פיקחה על עיצוב של שבעה עשר כתבי עת משרדיים, ומאוחר יותר הצטרפה לחברת תקשורת. היא גם התנדבה עם בעלה, האימאם פייסל עבדול ראוף, בפיתוח הקהילה.

שרות ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לקדם את החזון שלהם על אסלאם ההרמוניה והפרוגרסיביות שאוהב קידמה וחדשנות, בשנת 1997 הזוג הקים ללא כוונת רווח קבוצה אשר נקראת כעת את החברה האמריקאית לקידום המוסלמים (אסמא) ,[7]מקום הקבוצה הזאת איפה שח'אן שירתה בתור מנכ"לית במשך 17 שנים. באמצעות "אסמא" ח'אן הקדישה את זמנה בחיזוק הביטוי על האסלאם שהיה מבוסס על תרבות והרמוניה דתית באמצעות שיתוף פעולה בין הדתות, טיפוח הדור הבא של המנהיגים, קידום זכויות הנשים, ובניית גשרים באמצעות תרבות ואומנות.[8]

הקמת תוכניות הדגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמץ להבליט את המשותף בין מסורות הדתות האברהמיות, ח'אן יצרה הצגות תיאטרון על נושא הדתות בשם "Same Difference", ו"Cordoba Bread Fest. על מנת לתת עדיפות לקידום הנשים המוסלמיות ולתת סמכות לבני נוער בכל רחבי העולם, ח'אן השיקה שתי תוכניות במטרה ליצור פלטפורמה אשר מגדילה את ההשפעה הקולקטיבית של סוכני השינוי החברתי.

בשנת 2004, הרשת של המנהיגים המוסלמים של מחר (MLT), הוקמה על מנת לטפח ולהעצים את הרשת העולמית של המנהיגים המוסלמים הצעירים. היא הרשת הגדולה ביותר של מנהיגים מוסלמים צעירים בכל רחבי העולם. כמו כן, ב-2006, יוזמת הנשים האסלאמית לרוחניות ושוויון (WISE) נוסדה כדי לבנות תנועה עולמית מגובשת של נשים מוסלמיות במטרה לקדם זכויות נשים ולאפשר לנשים לבחור בחירה מכובדת ולאפשר להם גם להשתתף באופן מלא ביצירת הצדק ובבניית חברות משגשגות.

ח'אן הוטרדה יותר ויותר מההתעללות (סקילה באבנים, רצח על רקע כבוד המשפחה, נישואים בכפייה) בנשים מוסלמיות בכל רחבי העולם. בשנת 2008, WISE השיקה את מועצת השורא הכללית של נשים מוסלמיות על מנת לספק חוות דעת דתיות בסוגיות שנמצאות במחלוקת החשובות במיוחד לנשים מוסלמיות, בהסתמך על המומחיות של חבריה בשתי תורות המשפט האסלאמי, ובתחומים כגון היסטוריה, מדע המדינה, תאולוגיה וסוציולוגיה. מועצת השורא פרסמה את ההצהרה הראשונה שלה ב-2009 ג'יהאד "נגד אלימות", גינוי של קיצוניות אלימה. את המועצה העולמית המוסלמית של הנשים שנקראת השורא הצהירה הצהרות נגד אלימות במשפחה, קיצוניות אלימה, כריתת אברי המין הנקבי, ועל האימוץ. הצהרות המועצה שימשו להדריך אימאמים באפגניסטן כדי לקדם זכויות הנשים, ולקדם הלחימה באלימות.

בשנת 2009, ח'אן השיקה את האתר החינוכי הראשון שמרחיב על התרומות של האישה המוסלמית האידיאלית, וכן על האתגרים שהן נתקלות בהן בכל רחבי העולם. בנוסף לכך ב-2015, ח'אן הקימה את WISE כארגון במטרה לחזק את האמונה המבוססת על מנהיגות של נשים ונוער, על מנת לעודד אסלאם שמקדם שלום ושוויון.

אקטיביזם של פלורליזם וחופש הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך התפתחות האסלאמופוביה בארצות הברית (אנ'), ח'אן פרסמה מאמר ב"גרדיאן" שכותרתו "אסלאמופוביה היא האויב הגדול ביותר של אמריקה".[9]ח'אן גם התיישבה עם פאנל המועצה לקשרי חוץ (אנ') ביוני 2011 כדי לדון בנושא "האסלאם באמריקה."[10]בחודש מרץ 2011, דייזי חאן דיבר נגד פיטר המלך דיונים על "ההקצנה" של אמריקאים מוסלמים. חאן נוסף ארגנו הפגנה נגד פיטר המלך דיונים שכותרתו "גם אני מוסלמי" ב-6 במרץ 2011 ב כיכר טיימס, ניו יורק.

בתחום של זכויות האזרח, דייזי ח'אן העלתה את השאלה ב האפינגטון פוסט, "האם משטרת ניו יורק היא באמת נגד מוסלמים?".[11]ב-2011, ח'אן קירבה בין 300 אנשים מכל הדתות בערב של היזכרות. בתום לב האירוע הזה, קיבל את הכותרת : סיפורים של תקווה ועליזות, שהדגיש על מאות פרויקטים של בניית גשרים אשר שבוצעו מאז ה-11 בספטמבר, בעת שמשפחות היהודים, הנוצריים, והמוסלמים קיבלו המס של קורבנות 9/11.בשנת 2009, ח'אן ובעלה, הציעו בניית מרכז קהילתי, בית קורדובה ב-Park51 (אנ'), שקרוב למרכז הסחר העולמי, אשר זירז הדיאלוג הלאומי בכלי התקשורת של ארצות הברית על זכות הפולחן וחופש הדת.

מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח'אן עושה הרצאות באופן קבוע בארצות הברית ובעולם. היא הופיעה במספר רב של כלי תקשורת, כגון CNN, אל ג'זירה, BBC. היא כיהנה כיועצת, ותורמת למגוון של סרטים תיעודיים (דּוֹקוּמֶנְטָרִי), כולל PBS של מוחמד: מורשתו של הנביא מוחמד, נשיונל ג'יאוגרפיק בפנים מכה ,ושל ערוץ הולמרק מקשיב האסלאם. ח'אן היא התורמת לוושינגטון פוסט "על האמונה" שהוא בלוג לעיתים קרובות מצוטט פרסומים מודפסים, כגון "טיים", "ניוזוויק", "שיקגו טריביון", "ניו יורק טיימס", פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג, סעודי גאזט, ח'ליג' טיימס.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היא הייתה הנמענת הראשונה של צ'ארלס אנסבאכר, לפי הקרן לצוד חלופות,2012.
  • היא אחת מבין "10 נשים מוסלמיות שכל אדם צריך לדעת," לפי האפינגטון פוסט בלוג של דת, 2012.[12]
  • @DaisyKhan היא אחת מ 140 משתתפי הטוויטר הטובים ביותר ב 2013 .[13]
  • @DaisyKhan היא אחת מ "7 הנשים שאתה חייב לעקוב בטוויטר," לפי המגזין גלמור, 2012.[14]
  • ידועה בבניית הגשרים באמצעות דיאלוג בין דתי, לפי IQRA קרן החינוך הבינלאומי, 2011.[15]
  • זכתה בפרס אלינור רוזוולט לזכויות האדם, לפי ועדת השירות המאוחדת ב-2011.[16]
  • זכתה בפרס השלום של אדינבורו - העיר של אדינבורו, אדינבורו דתי האגודה, פסטיבל של רוחניות, שלווה, ואת הישיבות של אדינבורו מנהיגים דתיים, 2011.[17]
  • זכתה בפרס הקול הנבואי, לפי שלום מרכז, 2011 .[18]
  • היא מחויבת לפעולה, לפי יוזמת קלינטון העולמית, 2010.[19]
  • היא זכתה בפרס של האישה שמהווה מקור השראה, לפי מרכז תמיכת המשפחה הערבייה האמריקאית.[20]
  • דייזי ח'אן היא אחת מ 21 המנהיגים של המאה ה-21: שבעה שהפילו הטירנים, לפי העיתונות המקוונת של הנשים, 2008.[21]
  • זכתה בפרס הבין-דתי של ג'יימס פארקס מורטון, לפי מרכז ניו יורק שמתייחס לדתות שונות, 2006.[22]
  • זכתה בפרס מחויבות של החיים, לפי הסמינר התאולוגי הערמוני, 2005.[23]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "The smashers of Mary’s images are acting more against statues than against her". The Economist. 30 בנובמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2017. 
  2. ^ "Combating Extremism and Islamophobia in the United States". Council on Foreign Relations. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2016. 
  3. ^ "Presentation Convent Higher Secondary School". בדיקה אחרונה ב-16 באפריל 2012. 
  4. ^ 1 2 3 4 5 ديزي خان صوت الإسلام المعتدل في أميركا
  5. ^ AZMAT KHAN (27 בספטמבר 2011). "Imam Feisal Adbul Rauf and Daisy Khan: “We Are Simply People Caught in the Middle”". FRONTLINE. בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2017. 
  6. ^ ADELA SULIMAN (23 בספטמבר 2016). "Sufi Sect of Islam Draws ‘Spiritual Vagabonds’ in New York". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2017. 
  7. ^ Daisy Khan, an Eloquent Face of Islam
  8. ^ Grynbaum, Michael M. (10 בנובמבר 2010). "Daisy Khan, an Eloquent Face of Islam". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-22 בפברואר 2017. 
  9. ^ Islamophobia is America's real enemy
  10. ^ http://www.cfr.org/religion/islam-america-video/p25188
  11. ^ Khan, Daisy (27 בינואר 2012). "Is the NYPD Really Against Muslims?". The Huffington Post. בדיקה אחרונה ב-22 בפברואר 2017. 
  12. ^ 10 Muslim Women Every Person Should Know
  13. ^ "The 140 Best Twitter Feeds of 2012". Time. אורכב מ-המקור ב-June 27, 2015. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2015. 
  14. ^ "#FollowFriday: 7 Women You Must Follow for LOLs, OOOHs and AHHs". Glamour. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2015. 
  15. ^ "IQRA Annual Dinner 2011 Highlights". IQRA Foundation. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2015. 
  16. ^ [https://web.archive.org/web/20150809135542/http://www.asmasociety.org/about/b_rauf.html Imam Feisal Abdul Rauf Founder of ASMA and Chairman of Cordoba Initiative]
  17. ^ "ASMA Update". ASMA Society. אורכב מ-המקור ב-June 24, 2015. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2015. 
  18. ^ "Rabbi Arthur Waskow Presents Daisy Khan with Prophetic Voice Award". The Shalom Center. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2015. 
  19. ^ "The 2010 Clinton Global Initiative recognizes ASMA's commitment to action "Training Imams on Women's Rights in Afghanistan"". ASMA Society. אורכב מ-המקור ב-June 24, 2015. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2015. 
  20. ^ "Executive Director of the American Society for Muslim Advancement to Visit LIM College". LIM College. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2015. 
  21. ^ "21 Leaders for the 21st Century: Seven Who Topple Tyrannies". Women's eNews. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2015. 
  22. ^ "The James Parks Morton Interfaith Award". Interfaith Center of New York. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2015. 
  23. ^ "Lives of Commitment". Auburn Seminary. אורכב מ-המקור ב-July 3, 2015. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2015.