לדלג לתוכן

דראווידה מונטרה קזגאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דראווידה מונטרה קזגאם
திராவிட முன்னேற்றக் கழகம்
מדינה הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד כ. מ. אננאדוראי עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים מ. ק. סטלין עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 17 בספטמבר 1949 – הווה (75 שנים)
אידאולוגיות רגיונליזם כלכלי
לאומיות טמילית
סוציאל-דמוקרטיה
חילוניות
נוצרה מתוך דראווידר קזגאם
מטה צ'נאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית שמאל למרכז-שמאל
נציגויות בפרלמנטים
לוק סבהה
22 / 543
רג'יה סבהה
10 / 245
האספה המחוקקת של טמיל נאדו
133 / 234
www.dmk.in
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דראווידה מונטה קזגאםטמילית: திராவிட முன்னேற்றக் கழகம்; מילולית: הליגה המתקדמת הדראווידית; ידועה כ-DMK‏ (Dravida Munnetra Kazhagam)) היא מפלגה פוליטית טמילית-הודית שמרכזה בטאמיל נאדו, בה נכון לאוקטובר 2024 היא מפלגת השלטון, ובפודוצ'רי.

דראווידה מונטה קזגאם יונקת את שורשיה ממפלגת הצדק, מפלגה טמילית ואנטי-ברהמינית שהוקמה בנשיאות מדראס ב-1916 והפכה ב-1944 לדראווידר קזגאם. הדראווידר קזגאם פרשה ממערבות פעילה במערכת הפוליטית ההודית עקב תמיכתה במדינה עצמאית דראווינדית, אך מחלוקות פנימיות בין נשיא המפלגה פרייאר לבין מזכיר המפלגה כ. מ. אננאדוראי הביאו לפיצול במפלגה,[1] ובספטמבר 1949 התפצל ממנה פלג בראשות אננאדוראי, שתמך במעורבות פוליטית פעילה והקים את דראווידה מונטה קזגאם.[2]

המפלגה קראה להקמת מדינה דראווידית עצמאית עד למלחמת הודו–סין ב-1962, שגרמה להתעוררות לאומית ברחבי המדינה וגרמה למפלגה לפנות לפעילות פרו-טמילית במדראס וסרי לנקה, לצד התנגדות להפיכת ההינדי לשפת המדינה, בעיקר בדרום הודו.

המפלגה לא הריצה רשימת מועמדים רשמית עד 1962, למרות שמועמדים שונים שהזדהו עמה התמודדו כעצמאיים בבחירות. בבחירות לאספה המחוקקת של מדראס ב-1967 ניצחה המפלגה את הקונגרס הלאומי ההודי והייתה למפלגת השלטון במדראס, כשהיא המפלגה המקומית הראשונה שניצחה בבחירות מדינתיות בהודו. הניצחון נבע יותר מחולשת הקונגרס מאשר תמיכה בזהות טמילית.[3] ממשלת המפלגה שינתה את שם המדינה לטאמיל נאדו ב-1969.

ב-1972 התפצלה המפלגה, כאשר אחד ממנהיגי המפלגה, מ. ג. רמצ'נדראן (אנ') פרש מהמפלגה והקים את אנה דראווידה מונטרה קזגאם הכלל הודית (AIAMDK), שהפכה ליריב הפוליטי העיקרי של המפלגה.

ב-1994 התפצלה מהמפלגה מרמולרצ'י דראווידה מונטרה קזגאם, שהוקמה לאחר שואיקו (אנ') אולץ לפרוש מהמפלגה לאחר שנראה כאיום על מ. ק. סטלין, בנו של מנהיג המפלגה מ. קרוננדי.

ברמה הלאומית המפלגה נדדה בין בריתות עם מפלגת העם ההודית לקונגרס.

תוצאות בחירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוק סבהה
שנה מושבים שינוי קולות תוצאה
1962
7 / 508
5 Increase 2,315,610 אופוזיציה
1967
25 / 523
18 Increase 7,996,264
1971
23 / 521
2 Decrease 8,869,095 קואליציה
1977
1 / 544
22 Decrease 6,758,517 אופוזיציה
1980
16 / 529
15 Increase 10,290,515 קואליציה
1984
2 / 516
14 Decrease 8,006,513 אופוזיציה
1989
0 / 531
2 Decrease 8,918,905
1991
0 / 523
Steady 6,823,581
1996
17 / 543
17 Increase 14,940,474 קואליציה
1998
6 / 543
11 Decrease 10,937,809 אופוזיציה
1999
12 / 543
6 Increase 12,638,602 קואליציה
2004
16 / 543
4 Increase 16,483,390
2009
18 / 543
2 Increase 12,929,043
2014
0 / 543
18 Decrease 10,243,767
2019
24 / 543
24 Increase 14,363,332 אופוזיציה
2024
22 / 543
2 Decrease 11,754,710
האספה המחוקקת של טאמיל נאדו
שנה מושבים שינוי קולות אחוזים תוצאה
1962
50 / 205
37 Increase 3,435,633 27.10% אופוזיציה
1967
137 / 234
87 Increase 6,230,556 40.69% ממשלה
1971
184 / 234
47 Increase 7,654,935 48.58%
1977
48 / 234
136 Decrease 4,258,771 24.89% אופוזיציה
1980
37 / 234
11 Decrease 4,164,389 22.1%
1984
24 / 234
13 Decrease 6,362,770 29.3%
1989
150 / 234
116 Increase 9,135,220 37.89% ממשלה
1991
2 / 234
148 Decrease 5,535,668 22.5% אופוזיציה
1996
173 / 234
171 Increase 14,600,748 53.77% ממשלה
2001
31 / 234
142 Decrease 8,669,864 30.90% אופוזיציה
2006
96 / 234
65 Increase 8,728,716 26.50% ממשלת מיעוט
2011
23 / 234
73 Decrease 8,249,991 22.40% אופוזיציה
2016
89 / 234
66 Increase 13,670,511 31.39%
2021
133 / 234
44 Increase 17,430,179 37.7% ממשלה

מנהיגי המפלגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת המפלגה עמד בראשה כ. מ. אננאדוראי, שכיהן כמזכיר הכללי של המפלגה מספטמבר 1949 עד אפריל 1955 ומספטמבר 1960 עד מותו בפברואר 1969. בין אפריל 1955 וספטמבר 1960 היה ו. ר. נדוצ'זהאיין (אנ') מזכיר המפלגה. לאחר מות אננדוראי מונה מ. קרוננדי לנשיא המפלגה, תפקיד שנוצר אז והועמד בראשות המפלגה. קרוננדי שימש כנשיא המפלגה במשך כ-49 שנים. בינואר 2017, עקב חוליו של קרוננדי מונה בנו, מ. קרוננדי סטלין לנשיא המפלגה בפועל, ולאחר מותו באוגוסט 2018 תפס את מקומו כנשיא המפלגה.[4]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]