דראווידה מונטרה קזגאם

דראווידה מונטרה קזגאם
திராவிட முன்னேற்றக் கழகம்
מדינה	הודו
מייסד	כ. מ. אננאדוראי
מנהיגים	מ. ק. סטלין
תקופת הפעילות	17 בספטמבר 1949 – הווה (74 שנים)
אידאולוגיות	רגיונליזם כלכלי; לאומיות טמילית; סוציאל-דמוקרטיה; חילוניות
נוצרה מתוך	דראווידר קזגאם
מטה	צ'נאי
מיקום במפה הפוליטית	שמאל למרכז-שמאל
	www.dmk.in

דראווידה מונטה קזגאם (בטמילית: திராவிட முன்னேற்றக் கழகம்; מילולית: הליגה המתקדמת הדראווידית; ידועה כ-DMK‏ (Dravida Munnetra Kazhagam)) היא מפלגה פוליטית טמילית-הודית שמרכזה בטאמיל נאדו, בה נכון לדצמבר 2023 היא מפלגת השלטון, ובפודוצ'רי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דראווידה מונטה קזגאם יונקת את שורשיה ממפלגת הצדק, מפלגה טמילית ואנטי-ברהמינית שהוקמה בנשיאות מדראס ב-1916 והפכה ב-1944 לדראווידר קזגאם. הדראווידר קזגאם פרשה ממערבות פעילה במערכת הפוליטית ההודית עקב תמיכתה במדינה עצמאית דראווינדית, אך מחלוקות פנימיות בין נשיא המפלגה פרייאר לבין מזכיר המפלגה כ. מ. אננאדוראי הביאו לפיצול במפלגה,^[1] ובספטמבר 1949 התפצל ממנה פלג בראשות אננאדוראי, שתמך במעורבות פוליטית פעילה והקים את דראווידה מונטה קזגאם.^[2]

המפלגה קראה להקמת מדינה דראווידית עצמאית עד למלחמת הודו–סין ב-1962, שגרמה להתעוררות לאומית ברחבי המדינה וגרמה למפלגה לפנות לפעילות פרו-טמילית במדראס וסרי לנקה, לצד התנגדות להפיכת ההינדי לשפת המדינה, בעיקר בדרום הודו.

המפלגה לא הריצה רשימת מועמדים רשמית עד 1962, למרות שמועמדים שונים שהזדהו עמה התמודדו כעצמאיים בבחירות. בבחירות לאספה המחוקקת של מדראס ב-1967 ניצחה המפלגה את הקונגרס הלאומי ההודי והייתה למפלגת השלטון במדראס, כשהיא המפלגה המקומית הראשונה לנצח בבחירות מדינתיות בהודו. הניצחון נבע יותר מחולשת הקונגרס מאשר תמיכה בזהות טמילית.^[3] ממשלת המפלגה שינתה את שם המדינה לטאמיל נאדו ב-1969.

ב-1972 התפצלה המפלגה, כאשר אחד ממנהיגי המפלגה, מ. ג. רמצ'נדראן (אנ') פרש מהמפלגה והקים את אנה דראווידה מונטרה קזגאם הכלל הודית (AIAMDK), שהפכה ליריב הפוליטי העיקרי של המפלגה.

ב-1994 התפצלה מהמפלגה מרמולרצ'י דראווידה מונטרה קזגאם, שהוקמה לאחר שואיקו (אנ') אולץ לפרוש מהמפלגה לאחר שנראה כאיום על מ. ק. סטלין, בנו של מנהיג המפלגה מ. קרוננדי.

ברמה הלאומית המפלגה נדדה בין בריתות עם מפלגת העם ההודית לקונגרס.

תוצאות בחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוק סבהה
שנה	מושבים	שינוי	קולות	תוצאה
1962	7 / 508	5	2,315,610	אופוזיציה
1967	25 / 523	18	7,996,264	אופוזיציה
1971	23 / 521	2	8,869,095	קואליציה
1977	1 / 544	22	6,758,517	אופוזיציה
1980	16 / 529	15	10,290,515	קואליציה
1984	2 / 516	14	8,006,513	אופוזיציה
1989	0 / 531	2	8,918,905	–
1991	0 / 523		6,823,581	–
1996	17 / 543	17	14,940,474	קואליציה
1998	6 / 543	11	10,937,809	אופוזיציה
1999	12 / 543	6	12,638,602	קואליציה
2004	16 / 543	4	16,483,390	קואליציה
2009	18 / 543	2	12,929,043	קואליציה
2014	0 / 543	18	10,243,767	–
2019	24 / 543	24	14,363,332	אופוזיציה

האספה המחוקקת של טאמיל נאדו
שנה	מושבים	שינוי	קולות	אחוזים	תוצאה
1962	50 / 205	37	3,435,633	27.10%	אופוזיציה
1967	137 / 234	87	6,230,556	40.69%	ממשלה
1971	184 / 234	47	7,654,935	48.58%	ממשלה
1977	48 / 234	136	4,258,771	24.89%	אופוזיציה
1980	37 / 234	11	4,164,389	22.1%	אופוזיציה
1984	24 / 234	13	6,362,770	29.3%	אופוזיציה
1989	150 / 234	116	9,135,220	37.89%	ממשלה
1991	2 / 234	148	5,535,668	22.5%	אופוזיציה
1996	173 / 234	171	14,600,748	53.77%	ממשלה
2001	31 / 234	142	8,669,864	30.90%	אופוזיציה
2006	96 / 234	65	8,728,716	26.50%	ממשלת מיעוט
2011	23 / 234	73	8,249,991	22.40%	אופוזיציה
2016	89 / 234	66	13,670,511	31.39%	אופוזיציה
2021	133 / 234	44	17,430,179	37.7%	ממשלה

מנהיגי המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת המפלגה עמד בראשה כ. מ. אננאדוראי, שכיהן כמזכיר הכללי של המפלגה מספטמבר 1949 עד אפריל 1955 ומספטמבר 1960 עד מותו בפברואר 1969. בין אפריל 1955 וספטמבר 1960 היה ו. ר. נדוצ'זהאיין (אנ') מזכיר המפלגה. לאחר מות אננדוראי מונה מ. קרוננדי לנשיא המפלגה, תפקיד שנוצר אז והועמד בראשות המפלגה. קרוננדי שימש כנשיא המפלגה במשך כ-49 שנים. בינואר 2017, עקב חוליו של קרוננדי מונה בנו, מ. קרוננדי סטלין לנשיא המפלגה בפועל, ולאחר מותו באוגוסט 2018 תפס את מקומו כנשיא המפלגה.^[4]