הבחירות ללוק סבהה (1967)
| |||||||||||
| הבחירות ללוק סבהה | |||||||||||
| 17–21 בפברואר 1967 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 61.04%
| ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| ||||||||||
| מועמד | אינדירה גנדי | צ'קרברתי רג'אגופלאצ'ארי | |||||||||
| מפלגה | הקונגרס הלאומי ההודי | מפלגת סוואטנטרה | |||||||||
| מספר הקולות | 59,490,701 | 12,646,847 | |||||||||
| מספר המושבים | 283 | 44 | |||||||||
| שינוי במושבים | 78 
|
26 
| |||||||||
| אחוזים | 40.78% | 8.67% | |||||||||
| שינוי באחוזים | 3.94%
|
0.78%
| |||||||||
 | |||||||||||
| הזוכה: אינדירה גנדי | |||||||||||
הבחירות ללוק סבהה ב-1967 התקיימו מ-17 עד 21 בפברואר. הבחירות קבעו את הרכב הלוק סבהה הרביעי.
היו אלה הבחירות הראשונות לאחר מותו של ג'ווהרלל נהרו ב-1964, שכיהן בראשות הממשלה ב-14 השנים הראשונות של הודו. בבחירות אלו עמדה בראש הקונגרס הלאומי ההודי ביתו אינדירה גנדי.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבחירות ללוק סבהה ב-1967 התקיימו במועדן, חמש שנים לאחר הבחירות הקודמות.
מספר איחודי ופיצולים אירעו בתקופה הזו: באפריל 1964 התפצלה המפלגה הקומוניסטית של הודו בין הפלג המתון יותר לבין זרם מהפכני ורדיקלי יותר שהקים את המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית). ביולי 1964 הודיעו המפלגה הסוציאליסטית ומפלגת פרג'ה הסוציאליסטית על התאחדותן למפלגה אחת, מפלגת סמיוקטה הסוציאליסטית. האיחוד החזיק מעמד לתקופה קצרה, אך במהלך ועידת המפלגה המאוחדת ב-31 בינואר 1965 בואראנסי התפצלה המפלגה בין שני מרכיביה, כאשר מפלגת פרג'ה הסוציאליסטית שבה לשמה הקודם, בעוד מפלגת סמיוטקה הסוציאליסטית הפכה למפלגתם של יוצאי המפלגה הסוציאליסטית. בספטמבר 1964 פרשו 15 מחברי האספה המחוקקת של קרלה מטעם הקונגרס הלאומי ההודי מהמפלגה והקימו מפלגה נפרדת בשם קרלה קונגרס. מפלגה נוספת שהתפצלה הייתה השירומאני אקאלי דאל, שהתפלגה מעט לאחר הבחירות הקודמות לשתי קבוצות, האחת בהנהגת טאראה סינג (אנ') והאחרת בהנהגת פטה סינג (אנ'). השתיים הוכרו על ידי ועדת הבחירות של הודו כאקאלי דאל – טאראה סינג ואקאלי דאל – סנט פטה סינג.[1]
בחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבחירות אלו הוגדל מספר מחוזות הבחירה כאשר לעומת הבחירות הקודמות ב-1962, בהם היו 494 מחוזות בחירה, בבחירות אלו היו 520. השינויים נעשו בעקבות מפקד האוכלוסין שנערך במרץ 1961, אשר תוצאותיו פורסמו בספטמבר 1962.[2]
בבחירות אלו הפכו אחד עשר נציגים ממונים שכיהנו בלוק סבהה הקודמים לנבחרים. נציגי חמישה טריטוריות האיחוד איי אנדמן וניקובר, איי לקדייב, מיניקוי ואמינדיבי, דאדרה ונאגר האוולי וגואה, דאמאן ודיו (2) שמונו על ידי נשיא הודו הפכו לנבחרים.[3][4] בנוסף, הוחלט כי ששת נציגי ג'אמו וקשמיר, שבקודם לכן מונו על ידי נשיא הודו בהמלצת האספה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר, יבחרו באופן ישיר על ידי תושבי המדינה.[5] בנוסף, באוגוסט 1962 אוחדה פונדיצ'רי עם הודו, ומספר המקסימום נציגים בלוק סבהה מטעם טריטוריות האיחוד הועלה ל־25.[6]
מספרם הכולל של בעלי זכות הצבעה היה 250,207,401.[7] בסך הכל התמודדו בבחירות מועמדים מטעם 25 מפלגות,[8] כשמספר המועמדים הגבוה ביותר ממפלגה אחת היה מטעם הקונגרס הלאומי ההודי, ש-516 מועמדים התמודדו מטעמה. 249 התמודדו מטעם בהרטיה ג'אנה סנג, 178 מטעם מפלגת סוואטנטרה, 122 מטעם מפלגת סמיוקטה הסוציאליסטית 109 מטעם המפלגה הקומוניסטית של הודו ומפלגת פרג'ה הסוציאליסטית, 59 מטעם המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית) ו-20 מפלגות נוספות העמידו פחות מעשרים מועמדים בפני עצמם. 866 התמודדו כעצמאים, וסך הכל התמודדו 2,369 מועמדים בבחירות.[9] בסך הכל התמודדו 67 נשים, מהם זכו 29.[10]
במקביל לבחירות הארציות התקיימו בחירות לבתי המחוקקים המדינתיים במרבית מדינות הודו, פרט לאספה המחוקקת של נאגאלנד, שנבחרה בינואר 1964 והאספה המחוקקת של פונדיצ'רי, שנבחרה באוגוסט 1964 ולא תמה כהונתם בת החמש שנים.[11] כהונת האספה המחוקקת של אוריסה הוארכה תחת חוק מיוחד בשש חודשים, על מנת שלא לקיים בחירות פעמיים בתוך שנה אחת.[12]
| ימי בחירות לפי מדינה וטריטוריה | ||||
|---|---|---|---|---|
| מדינה | יום | נציגים | ||
| אוריסה | 21 בפברואר | 20 | ||
| אוטר פרדש | 15, 17, 19, ו-21 בפברואר | 85 | ||
| איי אנדמן וניקובר | 18 בפברואר | 1 | ||
| אנדרה פרדש | 15, 18 ו-21 בפברואר | 41 | ||
| אסאם | 17, ו-21 בפברואר | 14 | ||
| ביהר | 13 במרץ | 53 | ||
| ג'אמו וקשמיר | 21 בפברואר | 6 | ||
| גואה, דאמאן ודיו | 28 במרץ | 2 | ||
| גוג'ראט | 15, 18 ו-21 בפברואר | 24 | ||
| דאדרה ונאגר האוולי | 21 בפברואר | 1 | ||
| דלהי | 19 בפברואר | 7 | ||
| הריאנה | 19 בפברואר | 9 | ||
| הימאצ'ל פרדש | 18 ו-21 בפברואר | 6 | ||
| טריפורה | 18 בפברואר | 2 | ||
| איי לקדיב, מיניקוי ואמינדיבי | 18 בפברואר | 1 | ||
| מאדהיה פרדש | 16, 17 ו-20 בפברואר | 37 | ||
| מדראס | 15, 18 ו-21 בפברואר | 39 | ||
| מערב בנגל | 19 בפברואר | 40 | ||
| מהאראשטרה | 15, 18 ו-21 בפברואר | 45 | ||
| מייסור | 15 ו-19 בפברואר | 27 | ||
| מניפור | 15, 20, 24 ו-28 בפברואר | 2 | ||
| נאגאלנד | 1 | |||
| פונדיצ'רי | 28 בפברואר | 1 | ||
| פנג'אב | 19 בפברואר | 13 | ||
| צ'אנדיגאר | 19 בפברואר | 1 | ||
| קרלה | 20 בפברואר | 19 | ||
| ראג'סטאן | 15, 18 ו-20 בפברואר | 23 | ||
| מקור | [13] | [14] | ||
תוצאות הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| |||||
| מפלגה | מושבים | קולות | אחוזים | שינוי | |
|---|---|---|---|---|---|
| הקונגרס הלאומי ההודי | 282 | 59,490,701 | 40.78% | 78
| |
| בהרטיה ג'אנה סנג | 35 | 13,580,935 | 9.31% | 21
| |
| מפלגת סוואטנטרה | 44 | 12,646,847 | 8.67% | 26
| |
| המפלגה הקומוניסטית של הודו | 23 | 7,458,396 | 5.11% | 6
| |
| מפלגת סמיוקטה הסוציאליסטית | 23 | 7,171,627 | 4.92% | חדש | |
| המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית) | 19 | 6,246,522 | 4.28% | חדש | |
| דראווידה מונטרה קזגאם | 25 | 5,529,405 | 3.79% | 18
| |
| מפלגת פרג'ה הסוציאליסטית | 13 | 4,456,487 | 3.06% | 1
| |
| המפלגה הרפובליקנית של הודו | 1 | 3,607,711 | 2.47% | 2
| |
| בנגלה קונגרס | 5 | 1,204,356 | 0.83% | חדש | |
| מפלגת האיכרים והעובדים של הודו | 2 | 1,028,755 | 0.71% | 2
| |
| אקאלי דאל – סנט פטה סינג | 3 | 968,712 | 0.66% | חדש | |
| גוש הקדמה הכלל הודי | 2 | 627,910 | 0.43% | 
| |
| הליגה המוסלמית המאוחדת ההודית | 2 | 413,868 | 0.28% |
| |
| קרלה קונגרס | 0 | 321,219 | 0.22% | חדש | |
| הוועדה הלאומית של ג'אמו וקשמיר | 1 | 210,020 | 0.14% | ||
| אקאלי דאל – טאראה סינג | 0 | 189,290 | 0.13% | חדש | |
| ג'אנה קרנטי דאל | 1 | 183,211 | 0.13% | חדש | |
| ג'אנה קונגרס | 0 | 136,631 | 0.09% | חדש | |
| ועדת מנהיגי ההרים הכלל מפלגתית | 1 | 112,492 | 0.08% |
| |
| גואנים מאוחדים – קבוצת סקווריה | 1 | 100,137 | 0.07% | חדש | |
| החזית העממית | 0 | 42,725 | 0.03% | חדש | |
| הוועדה הלאומית הדמוקרטית | 0 | 30,788 | 0.02% | חדש | |
| גואנים מאוחדים – קבוצת פורטאד | 0 | 1,714 | 0.00% | חדש | |
| הארגון הלאומי של נאגאלנד | 1 | 0 | 0 | חדש | |
| עצמאיים | 35 | 20,106,051 | 13.78% | ||
| שני נציגי הקהילה האנגלית-הודית (ממונים) | 2 | – | |||
| נציג סוכנות הגבול הצפון–מזרחית (ממונה) | 1 | – | |||
| סך הכל | 523 | 145,866,510 | 100.00 | 15
| |
לגבי האספות המחוקקות המדינתיות, הקונגרס זכה במרבית המדינות, אך הובס בשמונה מדינות - אוריסה, ביהר, מאדהיה פרדש, מדראס, מערב בנגל, פנג'אב, קרלה וראג'סטאן.[15]
לאחר הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הבחירות הושבעה אינדירה גנדי בשנית לראש ממשלת הודו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Statistcal Report on General Electios, 1967 to the Forth Lok Sabha (Vol I, II), New Delhi: Election Commission of India, 1968
- Report on the Forth General Elections in India, 1967, New Dlehi: Election Commussuon of India, 1968, ISBN 60846 63141
- 1967 Lok Sabha / Parliamentary Election Results, India Votes
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Report on the Forth General Elections in India, 1967, New Dlehi: Election Commussuon of India, 1968, עמ' 29–31, ISBN 60846 63141
- ^ Report on the Forth General Elections in India, 1967, New Dlehi: Election Commussuon of India, 1968, עמ' 1, ISBN 60846 63141
- ^ Report on the Forth General Elections in India, 1967, New Dlehi: Election Commussuon of India, 1968, עמ' 6, ISBN 60846 63141
- ^ The Union Territories (Direct Election to the House of the People) Act, 1965
- ^ Report on the Forth General Elections in India, 1967, New Dlehi: Election Commussuon of India, 1968, עמ' 19, ISBN 60846 63141
- ^ The Constitution (Forteenth Amendment) Act, 1962
- ^ Statistcal Report on General Electios, 1967 to the Forth Lok Sabha, כרך I, New Delhi: Election Commission of India, 1968, עמ' 3
- ^ Statistcal Report on General Electios, 1967 to the Forth Lok Sabha, כרך I, New Delhi: Election Commission of India, 1968, עמ' 1
- ^ Statistcal Report on General Electios, 1967 to the Forth Lok Sabha, כרך I, New Delhi: Election Commission of India, 1968, עמ' 75
- ^ Statistcal Report on General Electios, 1967 to the Forth Lok Sabha, כרך I, New Delhi: Election Commission of India, 1968, עמ' 100
- ^ Report on the Forth General Elections in India, 1967, New Dlehi: Election Commussuon of India, 1968, עמ' 48–50, ISBN 60846 63141
- ^ The Orissa Legilative Assembly (Extension of Duration) Act, 1966
- ^ Statistcal Report on General Electios, 1967 to the Forth Lok Sabha, כרך I, New Delhi: Election Commission of India, 1968, עמ' 23
- ^ Statistcal Report on General Electios, 1971 to the Forth Lok Sabha, כרך I, New Delhi: Election Commission of India, 1973, עמ' 7–6
- ^ Norman D. Palmer, “India’s Fourth General Election”, Asian Survey vol. 7, no. 5, 1967, JSTOR 2642657
| בחירות בהודו | |
|---|---|
|