טאמיל נאדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טמיל נאדו (מדינה)
தமிழ் நாடு
Emblem of Tamil Nadu.svg
סמל טאמיל נאדו
מדינה הודוהודו  הודו
רשות מחוקקת האסיפה המחוקקת של טאמיל נאדו עריכת הנתון בוויקינתונים
בירת המדינה צ'נאי
שפה רשמית טמילית
שטח 130,158 קמ"ר (דירוג: 11)
אוכלוסייה
 ‑ במדינה 72,140,000 (דירוג: 7, 2011)
 ‑ צפיפות 554 נפש לקמ"ר (דירוג: 6, 2011)
קואורדינטות 13°05′N 80°16′E / 13.09°N 80.27°E / 13.09; 80.27 קואורדינטות: 13°05′N 80°16′E / 13.09°N 80.27°E / 13.09; 80.27 
אזור זמן UTC +5.5
tn.gov.in

לחצו כדי להקטין חזרה

דלהי גואה דאדרה ונאגר הבלי טאמיל נאדו קרלה אנדרה פרדש ארונאצ'ל פרדש אסאם ביהר צ'האטיסגאר גוג'ראט הריאנה הימאצ'ל פרדש ג'אמו וקשמיר ג'הרקאנד קרנאטקה מאדהיה פרדש מהאראשטרה מניפור מגהלאיה מיזוראם נאגאלנד אודישה פנג'אב ראג'סטאן סיקים טלנגאנה טריפורה אוטראקהאנד אוטר פרדש מערב בנגל איי אנדמן וניקובר לקשאדוויפ אזור בשליטת הודו במדינת ארונאצ'ל פרדש, סין טוענת לבעלות אזור בשליטת הודו במדינת אוטראקהאנד, סין טוענת לבעלות בשליטת סין העממית, הודו טוענת לבעלות בשליטת סין העממית, הודו טוענת לבעלות בשליטת פקיסטן, הודו טוענת לבעלות בשליטת פקיסטן, הודו טוענת לבעלות קרחון סיאצ'ן - במחלוקת בין הודו ופקיסטן ג'אמו וקשמיר - בשליטת הודו דה פקטו, פקיסטן טוענת לבעלות האיים המלדיביים סרי לנקה אינדונזיה אפגניסטן נפאל בהוטן בנגלדש פקיסטן הרפובליקה העממית של סין מיאנמר תאילנד טג'יקיסטןTamil Nadu in India (disputed hatched).svg
אודות התמונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טאמיל נאדוטמילית: தமிழ் நாடு; "ארץ הטמילים") היא מדינה בדרום הודו. עד 1968 נקראה "מאדראס" וכללה חלקים משטחי שכנותיה, שפוצלו למדינות נפרדות. טאמיל נאדו גובלת בקרלה, בקרנטקה ובאנדרה פרדש, ומקיפה את פונדישרי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות ארכאולוגיות מצביעות ל התיישבות עתקה מאוד באזור טאמיל נאדו. בדרום המחוז נמצאו עדויות מהתקופה הנאוליתית. לאורך ההיסטוריה השלטון המקומי קיים קשרי סחר נרחבים עם רומא העתיקה, יוון, מצרים העתיקה, סרי לנקה, הפיניקים, חצי האי ערב, מסופוטמיה ואיראן. מבין הסחורות הנפוצות, ניתן למנות תבלינים, שנהב, פנינים, חרוזים ואבני חן. בתקופת המאה ה-4 ועד למאה ה-10 התפתחה באזור תנועת הבהקטי.

העימותים מול האימפריה המוסלמית הובילו להקמתה ולצמיחתה של אימפריית ויג'איאנגר, אשר כבשה את אזור טאמיל נאדו בשנת 1370.אימפריה זו שלטה באזור עד שנת 1565. האירופאים החלו לקיים פעילות מסחרית בטאמיל נאדו במהלך המאה ה-17 בחופים המזרחיים. בשנת 1609 הוקם יישוב הולנדי. בשנת 1639 הוקמה בצ'נאי חברת הודו המזרחית הבריטית. בשנת 1693 צרפת הקימה כמספר תחנות סחר בפודוצ'רי.בתקופה זו האזור סבל ממספר קרבות במסגרת מלחמת שבע השנים.

הבריטים ביססו את שלטונם על כל טאמיל נאדו במהלך המאה ה-19. ביולי 1806 חל מרד של המקומיים בשלטון הבריטי. אמנם המרד היה קצר, אך כתוצאה ממנו נפגעו כ-200 חיילים בריטיים. ממחצית המאה והלאה השלטון הבריטי החיל אוטונומיה באזור.

עם הקמתה של הודו בשנת 1947, המדינה הפכה לחלק ממדינות הודו, עם שינויים קלים.

טופוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשמי המונסון הצפון-מזרחי שוטפים את טאמיל נאדו בין החודשים אוקטובר-דצמבר. לאחר מכן ישנו מעבר לעונת יובש.

האקלים במדינה נע בין תת-טרופי לחצי יבש.

למדינה ישנן שלוש תקופות של ירידת גשמים:

  1. מונסון דרום מערבי בחודשים יוני-ספטמבר עם רוחות דרומיות-מערביות חזקות
  2. מונסון צפון מזרחי בחודשים אוקטובר-דצמבר אם רוחות צפון-מזרחיות.
  3. עונה צחיחה בין ינואר למאי

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעורי העיור והתיעוש בטאמיל נאדו הם מהגבוהים בהודו. במדינה פועלים כשישה בנקים במרכזיים: שניים ציבוריים וארבעה פרטיים.

טאמיל נאדו נחשבת לאחת המדינות המובילות בהודו בכל הקשור לייצור חקלאי. בשנת 2008 הייתה המדינה לחמישית בהודו בייצוא האורז. היא מייצרת כ-10% מהפרות ו -6% מהירקות בהודו. המדינה היא הראשונה בהודו בייצור של בננות, כורכום ופרחים, השנייה בייצור מנגו, שמן דקלים, גומי טבעי, וקוקוס. בנוסף על כך, טאמיל נאדו היא השלישית בייצור קקאו, תה וסוכר. תפוקת קנה הסוכר של טאמיל נאדו לדונם היא הגבוהה ביותר בהודו.

מבחינה תעשייתית, טאמיל נאדו נחשבת למובילה בתחום הטקסטיל. תעשיית הרכב המקומית זכתה להשקעות זרות רבות לאורך השנים. חברות רכב גלובליות השקיעו בתעשייה, ומביניהן: BMW, פורד, בוש, רנו, ניסאן מוטורס, יונדאי, מיצובישי, מישלן וקטרפילר.

בנוסף על כך, ישנן חברות אלקטרוניקה רבות (נוקיה, מוטורולה, סוני מובייל, פוקסקון, סמסונג, סיסקו מערכות, לנובו, דל וטקסס אינסטרומנטס) אשר גם הן הקימו מפעלים בטאמיל נאדו.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטאמיל נאד ישנה מערכת תחבורה המקשרת את כל המדינה. ישנם כ-29 כבישים ארציים, באורך של כ-5,006.14 ק"מ. אורך הכבישים הכולל הוא כ-167,000 ק"מ. במדינה ישנו אחוז גבוה יחסית של תאונות דרכים. במדינה פועלות כ-532 תחנות רכבת, ארבעה נמלי תעופה בינלאומיים ו-3 נמלים מרכזיים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרי לנקה, הנמצאת מול חופה הדרום-מזרחי של טאמיל נאדו, חי מיעוט טאמילי משמעותי.

נכון למפקד האוכלוסין משנת 2011, גרים במדינה כ-7,21,38,958 תושבים- מה שהפוך אותה למדינה השביעית המאוכלסת ביותר בהודו. 48.4% מאוכלוסיית המדינה גרים באזורים עירוניים, האחוז השני הגבוה ביותר בין המדינות הגדולות בהודו. במדינה ישנו שיעור הפריון הנמוך ביותר בהודו. בשנים 2005-2006 ישנם 1.7 ילדים לאישה, נמוך מהנדרש לקיימות האוכלוסייה. מבחינה מגדרית, 50.08% מהאוכלוסייה הם גברים, לעומת 49.92% נשים. שיעור האוריינות עומד על כ-80.33%. תוחלת החיים עומדת על כ-65.2 שנים בקרב גברים, ו- 67.6 שנים בקרב נשים.

שתי השפות הרשמיות והנפוצות בטאמיל נאדו הן הטמילית (שמדוברת על ידי 96% מהאוכלוסייה) והאנגלית.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות הדתות בטאמיל נאדו, נכון למפקד האוכלוסין משנת 2011:

ההינדואיזם היא הדת הדומיננטית במדינה, וישנם זרמים הינדואים רבים שפועלים במדינה. האוכלוסייה הנוצרית נמצאת בעיקר בדרומה של טאמיל נאדו. 97.5% מהמוסלמים הם סונים והשאר שיעים.

ערים עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'נאי, אשר הייתה ידועה עד 1996 בשם מדרס, היא בירת המדינה והעיר הרביעית בגודלה בהודו. עיר זו היא בירת תעשיית הרכב של הודו וידועה גם בחוף מרינה, מהארוכים בעולם. ערים גדולות אחרות בטמיל נאדו הן: מדוראי, קוימבטור, טירוצ'ירפאלי, סאלם וטירונלבלי.

עיר ידועה היא העיר הבינלאומית אורוויל, ששה ק"מ צפונית לפונדיצ'רי, שהוקמה על ידי האם, מירה אלפסה, צרפתייה שהייתה בת חסותו וממשיכתו של שרי אורובינדו, שלילה אחד חלמה חלום שאמר לה לבנות עיר שחזונה הוא אחדות. במרכז העיר שהוקמה ב-1968 נמצא ה"מטרימנדיר" (המקדש של האם), מבנה המיועד להתבוננות ומדיטציה. המבנה מעוצב ככדור זהב ענק המוקף בגנים. בתוך כדור הזהב ישנו אולם בגובה של כ-30 מטר שקירותיו לבנים. באמצע האולם ממוקם כדור הקריסטל המלאכותי הגדול ביותר בעולם, דרכו עוברת קרן שמש אחת שמאירה את כל החלל.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגיד המדינה הוא ראש המדינה באופן רשמי, בעוד שראש הממשלה הוא ראש המדינה בפועל. עד שנת 1986 הפרלמנט היה דו-ביתי, עד אשר הוחלף לבית מחוקקים חד-ביתי, כמו רוב המדינות בהודו. אורך כהונת הממשלה הוא 5 שנים. בפרלמנט חברים כ-234 נציגים.

עד לעצמאות הודו, המפלגה הדומיננטית הייתה הקונגרס הלאומי ההודי. מאז התחזקו מאוד המפלגות המקומיות.

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינה ישנם כ-32 מחוזות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טאמיל נאדו בוויקישיתוף