האדי ח'אמנאי
 | |
| לידה |
26 בינואר 1948 (בן 76) משהד |
|---|---|
| מדינה |
 איראן |
| פעילות בולטת | המזכיר הכללי של אספת הכוחות הרפורמיסטים של האימאם לין |
| ידוע בשל | רפורמיסט, שהתנגד לאחיו הבכור המנהיג העליון של איראן |
| תפקיד | פוליטיקאי, בלשן ואג'תהאד |
| תואר | סייד |
| מפלגה |
מפלגת הרפובליקה האסלאמית  |
| השקפה דתית |
אסלאם, אסלאם שיעי |
  | |
סייד האדי ח'אמנאי, (בפרסית: سید هادی خامنهای; נולד ב-26 בינואר 1948)[1] הוא פוליטיקאי רפורמיסט, אג'תהאד ובלשן איראני.[2] הוא חבר מפתח באיגוד הרפורמיסטי של אנשי הדת הלוחמים וסגן שר לשעבר במג'לס (הפרלמנט) האיראני המייצג את מחוז טהראן.[3]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ח'אמנאי הוא אחיו הצעיר של המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי ח'אמנאי, שאיתו הוא לא הסכים ועל כן הוא היה מנוכר ממנו.[4][5] האדי ח'אמנאי, נולד ב-26 בינואר 1948, לג'וואד ח'אמנאי, איש דת איראני אזרי (אנ'), והאם פרסית אתנית מיזד. הוא אחד משמונה אחים,[6] בילה את זמנו הפנוי בגידול ציפורים ובספורט. הוא מספר שאביו לא הכריח אותו ללמוד לימודי דת.[7]
פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האדי ח'אמנאי הפך לרפורמיסט מוביל בשנות ה-90, דבר שהעמיד אותו בסתירה לאחיו הגדול, שאת עמדתו הרשמית הוא ביקר כבעל כוח רב מדי. האדי ח'אמנאי היה יועץ חשוב של הנשיא הרפורמיסטי מוחמד ח'אתמי[8] וסגן שר בשנות ה-80.[9]
מלבד החברות במועצת אנשי הדת הלוחמים, האדי ח'אמנאי הוא המזכיר הכללי של אספת הכוחות של האימאם לין.[10]
"הימין הפוליטי באיראן אומר שהמנהיג העליון של איראן הוא מעל החוק, הוא יכול לשנות את החוק, הוא יכול לגזור כל מה שהוא מרגיש שהוא צודק. הסמכויות הללו יכולות לגרום לדיקטטורה", את הדברים האלה האדי ח'אמנאי אמר לסופר האמריקאי רובין רייט (אנ') בראיון בשנת 2000 בטהראן. ח'אמנאי טוען כי הבדיקה של מועצת שומרי החוקה אודות המועמדים בבחירות מאיימת על הדמוקרטיה האיראנית. הוא סבור שחלק מהמועמדים הרפורמיסטים נמנעים בטעות מלהתמודד.[11] בשנת 1998, מועצת שומרי החוקה דחתה את מועמדותו של האדי ח'אמנאי למושב במועצת המומחים האיראנית,[12] כביכול בשל "שאין לו מספיק כישורים תאולוגיים".[8]
התקפות על רקע פוליטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-90, האדי ח'אמנאי נאם בסמינרים ברחבי איראן והשיק עיתון רפורמיסטי כדי לספק סיקור חלופי לתקשורת הממלכתית. בסוף שנות ה-90, קיימו מתנגדי התנועה הרפורמיסטית, קמפיין שכוון כנגדו, וכלל תקיפה פיזית במהלך הרצאותיו.[13] לטענת מתנגדיו של האדי, הרצאותיו היו ביקורתיות כלפי ההנהגה השמרנית. באחד המקרים הוא נזקק לאשפוז בשל פגיעות ראש שנגרמו לו במסגד בעיר קום. מתנגדי התנועה הרפורמיסטית קראו לאסור את הפצת עיתונו ופסלו אותו מלהתמודד למועצת המומחים האיראנית.[14] ב-11 בפברואר 1999, כמאה אנשים תקפו את האדי ח'אמנאי בקום.[15] התוקפים שברו את גולגולתו.[16] ההמון השתמש ב"אבנים, מקלות, מוטות ברזל ונעליים" כדי לתקוף את ח'אמנאי.[15] המשטרה האיראנית עצרה 45 בני אדם שעל פי החשד היו מעורבים בתקיפה.[16]
עורכי 12 עיתונים חתמו על מכתב בגנות המתקפה על האדי ח'אמנאי.[17] גם המשרד להכוונה לתרבות האסלאמית ו"חברת המרצים והחוקרים בסמינר התאולוגי של קום" גינו את המתקפה.[17]
כמה פוליטיקאים שמרנים האשימו את ח'אמנאי בתקיפה. חבר הפרלמנט האיראני, רג'אב רחמני טען כי האדי ח'אמנאי ביים את התקיפה כדי למשוך תשומת לב ורחמים.[17] מוחמד מוהאג'רי מהעיתון "קייהאן" טען שההערות של האדי ח'אמנאי הן "הגורם העיקרי לאלימות".[17]
סגירת העיתונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האדי ח'אמנאי היה המוציא לאור של עיתונים שונים, כולל העיתון חייט-אי-נו Hayat-e-No.[18] בית הדין המיוחד לאנשי הדת, בית דין שמונה על ידי המנהיג העליון, האשים את העיתון חייט-אי-נו ב"עבירות על עקרונות העיתונות".[19] העיתון הואשם בפרסום קריקטורה שמעליבה את האימאם חומייני. בתגובה, אמר ח'אמנאי בפרלמנט שהוא היה מעדיף למות מאשר להיות מואשם בהעלבת האימאם.[20] בית המשפט המיוחד לאנשי הדת אסר זמנית את המשך הפצת העיתון בינואר 2000.[3] לפי הגרדיאן, העיתון חייט-אי-נו הוא עיתון אמין.[21] פייננשל טיימס קבע כי העיתון חייט-אי-נו היה יומון פרו-רפורמי.[22] הפצת העיתון נאסרה בדצמבר 2009 על ידי מועצת הפיקוח על העיתונות "בשל פרסומים שמחוץ לתקנות".[23]
העיתון השני של האדי ח'אמנאי, ג'האן-אי אסלאם Jahan-e Islam, נסגר ב-1995. העיתון הואשם בהעלבת האמונות האסלאמיות ובפרסום מידע כוזב.[4][5] לפי הניו יורק טיימס, ג'האן-אי אסלאם היה יומון מתון.[2] עם זאת, ב-1995, ה"ניו יורק טיימס" אפיין את ג'האן-אי אסלאם, כ"עיתון אסלאמי קשוח".[24]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "دعای شریعتی برای رهایی هادی خامنهای/ روایت شکنجه با آپولو". 22 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 (14 February 1999) Reformist Kin of Iran Leader is Attacked by Militants The New York Times
- ^ 1 2 Three editors of banned daily arrested over controversial cartoon Payvand
- ^ 1 2 Zahedi, Dariush.
- ^ 1 2 News related to Iran, Iranians and Persians FarsiNet News February 1999
- ^ دعای شریعتی برای رهایی هادی خامنهای/ روایت شکنجه با آپولو, خبرگزاری مهر | اخبار ایران و جهان | Mehr News Agency, 2022-01-22 (בפרסית)
- ^ Schneider, Howard.
- ^ 1 2 frontline: terror and tehran: inside iran: by popular demand - iranian elections, 1997-2001 PBS
- ^ Ehteshami, Anoushiravan.
- ^ Iran elections: Key people and parties BBC 17 February 2004
- ^ Khamenei's brother attacks reformist purge BBC 12 January 2000
- ^ RFE/RL Iran Report.
- ^ "Reformist Kin Of Iran Leader Is Attacked By Militants (Published 1999)" (באנגלית). 1999-02-14. נבדק ב-2023-08-20.
- ^ Wright, Robin, Sacred Rage, Simon and Schuster, (2001), p.283.
- ^ 1 2 "Reformist Kin Of Iran Leader Is Attacked By Militants (Published 1999)" (באנגלית). 1999-02-14. נבדק ב-2023-08-20.
- ^ 1 2 Arrests for political violence The New York Times
- ^ 1 2 3 4 RFE/RL Iran Report Global Security
- ^ Gholam Khiabany (2009). Iranian Media: The Paradox of Modernity. Routledge. p. 112. ISBN 978-0-203-87641-1.
- ^ Ayatollah's brother faces court summons BBC News
- ^ Middle East | Cartoon sparks mass Iran protests BBC News
- ^ Bin Laden's No 2 'captured in Iran' The Guardian
- ^ Dinmore, Guy (11 September 2000).
- ^ "Reformist Daily "Hayate No" Banned". Press TV via Payvand. 8 בדצמבר 2009. נבדק ב-15 באוקטובר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "World News Briefs; Hard-Line Islamic Paper Is Banned by Iran.