האונס הקבוצתי בלוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האונס הקבוצתי בלוד היה מעשה אונס שביצעו סוחרי הסמים חוסאם אבו עבייד וחמודה אזברגה בצעירה יהודייה, לעיני בן זוגה.[1] האונס אירע ב-24 באוקטובר 2003 בשכונת הרכבת בלוד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיון שנערך עמה העידה הצעירה כי זהו אינו מקרה האונס היחידי שחוותה: כשהייתה בת 12 נאנסה על ידי אדם זר, שתקף אותה בכניסה לבית חברתה. הצעירה העידה כי מעולם לא סיפרה לאיש על האירוע, ומאז הפכה סגורה ומופנמת. הצעירה ובן זוגה צרכו סמים כבר מגיל 14. תחילה צרכו גראס וקריסטל עד שהתדרדרו לשימוש בהרואין.[2] שני בני הזוג נפגשו בתוכנית גמילה מסמים בכפר איזון (כפר טיפולי בקיבוץ שדות ים) והפכו לבני זוג.

בערב המקרה החליטו השניים לרכוש סמים. החלטה זו הוגדרה על ידיהם לאחר מכן כמעידה חד פעמית.

השתלשלות האירועים בערב המקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל האירוע, 24 באוקטובר 2003, בני הזוג השתתפו בסעודת ליל שבת בבית הצעירה. לאחר מכן החליטו לרכוש סמים קלים בשכונת הרכבת בלוד, ומשם להמשיך ולנסוע לתל אביב. לצורך כך הם שאלו מאבי הצעירה את רכבו, רכב שטח יוקרתי. כאשר התקרבו ללוד, הבחינו בנוכחות משטרתית. כיוון שלא רצו להסתבך עם המשטרה, פנו לכיוון היציאה מלוד. בדרכם לכיוון היציאה מהעיר עצר אותם בצדי הכביש סוחר סמים, חוסאם אבו עבייד, שהציע להם לקנות את הסמים במקום אחר. הזוג נענה בחיוב, ולאחר שיחת טלפון שהתקיימה בערבית עלה לרכבם של הזוג וכיוון אותם לעבר סמטה בקרבת פרדס, שהתבררה כדרך ללא מוצא. סוחרי הסמים החלו להרוס את רכבה של אבי הצעירה: הם קרעו את ריפוד המושבים, עקרו מושבים וזרקו את תכולת הרכב. בין היתר נטרלו את מכשיר האיתוראן שהותקן במושב הרכב האחורי.

בשלב זה, חלק מסוחרי הסמים החלו ללטף את הצעירה. הצעיר הזהיר אותה לבל תתנגד, מתוך חשש שהדבר יוביל לפגיעה בחייהם. לאחר מכן הכניסו סוחרי הסמים את בני הזוג לרכב ההרוס-למחצה והחלו בנסיעה פרועה אל עבר הפרדס. לאחר שהגיעו לפרדס, הורד הצעיר מן הרכב, והצעירה הוחזקה במושב האחורי כאשר סוחרי הסמים מוסיפים לבזוז את הרכב ולהרסו כליל. בשלב זה סוחרי הסמים החלו להפשיט את הצעירה בעודם מרחיקים את בן זוגה מרחק-מה מן הרכב, מרתקים אותו לקרקע באופן שמנע ממנו לזוז ומאיימים עליו. החל משלב זה ביצעו סוחרי הסמים בנערה אונס קבוצתי אכזרי תוך איומים חוזרים על כוונה לרצוח את הצעירה אם לא תשתף פעולה. האונס כלל מעשי סדום ומין אוראלי בכפייה בזה אחר זה ובמשך זמן רב, לעיני בן זוגה שנותר מרותק לקרקע ללא יכולת להתנגד או להתערב בנעשה. במהלך האונס הוכה חברה של הצעירה והושפל על ידי סוחרי הסמים. בחלוף הזמן נאספו סביב הרכב ערבים נוספים משולהבים שלא לקחו חלק באונס עצמו אך חלק מהם בזזו את הרכב.

הטיפול המשטרתי באירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהאירוע הסתיים וסוחרי הסמים עזבו את המקום, מיהרו בני הזוג לכביש הסמוך וביקשו מאדם שעבר באזור להזעיק משטרה. כשהתקבלה קריאה במשטרה על הימצאותם של הצעירים בכביש הסמוך לפרדס, נלקחו השניים לתחנת משטרת לוד לתחקיר ראשוני. שני הצעירים היו נסערים, וגורמים במשטרה סיפרו כי הצעירה הייתה שרויה במצב נפשי קשה מאוד. עדותו של הצעיר סייעה רבות לחקירת האירוע, משום שכללה פרטים מדויקים בנוגע לתוקפים: צבע נעליהם, פריטי לבושם ומאפייניהם החיצוניים כדוגמת העובדה כי ידו של מנהיג החבורה הייתה נתונה בתחבושת גבס.

כמעט כל שוטרי תחנת לוד גויסו למבצע לכידת התוקפים. שוטרים ושוטרות בעלי חזות נערית שוטטו בבגדים אזרחיים ברחבי שכונת הרכבת שבעיר, על מנת להניע את התוקפים לשוב ולפעול. בזכות עדות הצעיר, פעולות מודיעין משטרתיות ושליחת שוטרים סמויים לשכונת הרכבת, הושג מידע רב אודות התוקפים. התפתחות מפתיעה הייתה הירתמותם של ראשי סוחרי הסמים בשכונת הרכבת לסיוע בלכידת מבצעי האונס, אשר נבעה מחששם מפני סיקור תקשורתי של המתבצע בשכונה ומפני פגיעה בעסקיהם. יומיים לאחר האירוע נעצרו כל המעורבים באונס. לאור העדויות והממצאים, לא נותר להם אלא להודות באשמה. זהות חלק מהנוכחים המשולהבים, שנכחו במקום ובזזו את רכב השטח, אך לא השתתפו באונס עצמו, לא נודעה.

פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהסדר טיעון עם הפרקליטות, שניים מהנאשמים בביצוע האונס הודו בעבירות שיוחסו להם. במאי 2004 נגזר דינם ל-16 שנות מאסר בפועל.[3] בגזר הדין התייחסו השופטים סביונה רוטלוי, אברהם טל ועפרה סלומון צ'רניאק לכך שחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, בנוסף לעברם הפלילי של האנסים, מחייבים ענישה חמורה מזו שבהסדר הטיעון. אף על פי כן, החליטו השופטים לקבל את ההסדר. זאת, מכיוון שהנאשמים הודו במעשים שיוחסו להם ולקחו אחריות תוך הבעת חרטה על מעשיהם, וזאת חרף הלחץ החברתי והמשפחתי שהופעל עליהם. בכך חסכו הנאשמים מקורבנותיהם את הצורך להעיד ולחוות מחדש את רגעי התקיפה הקשים.[1] קטין כבן 17 וחצי שהורשע בעבירה של מעשה סדום בנסיבות של אינוס נידון ל-18 שנות מאסר בפועל[דרושה הבהרה]. שני מעורבים נוספים באירוע, שלא הואשמו בביצוע עבירת מין, נידונו האחד לשש שנות מאסר בפועל והשני לשש וחצי שנות מאסר בפועל.[4]

הסיקור בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל חומרת האירוע והמעשים שבוצעו במהלכו, המקרה סוקר באמצעי התקשורת. הסיקורים הרבים מציגים פרשנויות מגוונות לאירוע. כך למשל, באחד מאתרי החדשות נכתב כי "לאחר שהבינה שאין לה ברירה, הנערה התפשטה, אך ביקשה מהצעירים שיקיימו אתה יחסי מין 'אחד אחד'",[5] בעוד שאתר חדשות אחר מציג ריאיון עם הצעירה ובו גרסה שונה לחלוטין, לפיה היא ביקשה מהתוקפים שלא יפגעו בה ואף ניסתה לברוח.[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אבי כהן, 16 שנות מאסר לשני תושבי לוד שהודו באונס והתעללות, באתר ynet, 4 במאי 2004
  2. ^ רני לוי, על הקשר בין תקיפה מינית לשימוש בסמים, מקום
  3. ^ תפ"ח 1180/03 מדינת ישראל נגד חוסאם בן איברהים אבו-עבייד ואחר, ניתן ב-4 במאי 2004
  4. ^ ע"פ 10715/05 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-4 בספטמבר 2007
  5. ^ רוני זינגר‏, נעצרו 3 חשודים באונס הקבוצתי בלוד, באתר וואלה!‏, 29 באוקטובר 2003(הקישור אינו פעיל, 30.8.2020)
  6. ^ שרי מקובר-בליקוב ואבי אשכנזי, "אני זוכרת ריחות. אני זוכרת צעקות. אני זוכרת חלקי גוף", באתר nrg‏, 14 בנובמבר 2003