האימפריה הנאו-בבלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האימפריה הנאו-בבלית
Empire neo babylonien.png
ממשל
שפה נפוצה אכדית וארמית
עיר בירה

בבל

תימא (דה-פקטו בשנים 553–543 לפנה"ס)
גאוגרפיה
יבשת אסיה
היסטוריה
הקמה  
תאריך 626 לפנה"ס
פירוק  
תאריך 539 לפנה"ס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האימפריה הנאו-בבלית, הידועה גם בשם האימפריה הבבלית השנייה, הייתה האחרונה מבין האימפריות המסופוטמיות הגדולות שנשלטו על ידי מלכים ילידי מסופוטמיה. האימפריה הנאו-בבלית החלה עם הכתרתו של נבופלאסר כמלך בבל בשנת 626 לפנה"ס. האימפריה הנאו-בבלית התבססה היטב עם נפילתה של האימפריה הנאו-אשורית (אנ') בשנת 612 לפנה"ס. האימפריה הנאו-בבלית נכבשה לבסוף, לאחר פחות ממאה שנים, על ידי הממלכה האחמנית בהנהגת כורש בשנת 539 לפנה"ס.

התבוסה של האשורים וההעברה של האימפריה לבבל, סימנה את הפעם הראשונה בה אזור דרום מסופוטמיה זכה לשליטה באזור המזרח הקדום, מאז התמוטטות האימפריה הבבלית העתיקה (אנ') של חמורבי, כמעט אלף שנה לפני כן. במהלך תקופת שלטון האימפריה הנאו-בבלית, חלה ברחבי בבל צמיחה כלכלית חסרת תקדים, צמיחה מהותית של האוכלוסייה, וכמו גם חלה תקופת רנסאנס לתרבות והאמנות המקומית, כאשר המלכים הנאו-בבלים הובילו באותה העת פרויקטים גדולים של בנייה, ובמיוחד בבבל עצמה.

המקורות הבבלים מתארים את שלטונו של המלך נבוכדנצר השני כתור זהב ומספרים שהפך את בבל לאימפריה הגדולה ביותר בעולם בתקופתה.

בשנת 587 לפנה"ס כבש נבוכדנצר השני את ממלכת יהודה והחריב את בית המקדש בירושלים. בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס החלה גלות בבל.[1]

בשנת 539 לפנה"ס כבש כורש, מלך הממלכה הפרסית, את האימפריה הנאו-בבלית והכתיר עצמו כ"מלך בבל".[2]

"גלות בבל", בציורו של ג'יימס טיסו, מהשנים 1896–1902

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nebuchadnezzar II
  2. ^ Nijssen, Daan (2018). "Cyrus the Great". Ancient History Encyclopedia. נבדק ב-18 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: ref duplicates default (link) תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.