תימא (חצי האי ערב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תימא, היה עם שישב בסביבות המקום הקרוי היום תימא, בצפון סעודיה בערך כ-400 קילומטרים ממזרח למצרי טיראן. המקום היה עשיר בעצי דקל ובעצי שזיף, והיו בו בארות מים רבים. תימא הייתה בשליטתה של בבל. המלך האחרון של בבל, נבונאיד, בילה שם שנים רבות, ובבל הייתה מופקדת בידי בלשאצר.

תימא ישבה כבית-נתיבות על צומת דרכים חשובה לשיירות מסחר של גמלים: דרומה לממלכת שבא בדרום-מערב חצי האי ערב, צפונה לדוּמָה ולבבל, מזרחה ל"דרך הפנינים" ולדרום המפרץ הפרסי ולהודו, ומערבה לאילת ולירושלים[1]. תימא מוזכרת בהקשר זה בכמה מקומות במקרא:[2] תימא גם מוזכר במקרא כאחד מבני ישמעאל.[3] יש הסוברים כי התנא רבי יהודה בן תימא היה בן עיר זו.[4]

בשנת 2010 הודיעה הרשות הסעודית לתיירות ועתיקות על מציאת כתובת של פרעה רעמסס השלישי על גבי סלע ליד תימא.

בתימא נמצאו שתי מצבות אבן כתובות ארמית ובהן מוזכרים האלים המקומיים.

מצבה עם כיתוב ארמי מהמאה החמישית לפני ספירה
מצבת תימא הכתובה בארמית מהמאה הששית לפני הספירה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תימא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איוב, עולם התנ"ך, "דברי הימים" - הוצאה לאור בע"מ, 1999, עורך ראשי - פרופ' יעקב קליין, עמ' 57-58.
  2. ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ה, פסוק כ"ג: וְאֶת-דְּדָן וְאֶת-תֵּימָא וְאֶת-בּוּז, וְאֵת כָּל-קְצוּצֵי פֵאָה. אֵת, כָּל-מַלְכֵי עֲרָב; וְאֵת כָּל-מַלְכֵי הָעֶרֶב, הַשֹּׁכְנִים בַּמִּדְבָּר. ספר ישעיהו, פרק כ"א, פסוק י"ד: לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד. ובספר איוב, פרק ו', פסוק י"ט: הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ.
  3. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ט"ו: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם:  בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת, וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם. וּמִשְׁמָע וְדוּמָה, וּמַשָּׂא חֲדַד וְתֵימָא, יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה.
  4. ^ ראו למשל: כתובת בבלית עתיקה הנושאת שם יהודי התגלתה בחצי האי ערב, קדמת דנא, ‏2019-02-13
P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.