האיסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האיסין
Гайсин
Coat of Arms of Haisyn.PNG
סמל האיסין
Gaysin Market.jpg
שוק בעיר, בתצלום לפני מהפכת אוקטובר
מדינה אוקראינהאוקראינה  אוקראינה
אובלסט מחוז ויניצהמחוז ויניצה ויניצה
ראש העיר אנטולי גוק
תאריך ייסוד 1545
שטח 18,26 קמ"ר
גובה 215 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 25,900[1] (2014)
קואורדינטות 48°48′34″N 29°23′26″E / 48.80944°N 29.39056°E / 48.80944; 29.39056קואורדינטות: 48°48′34″N 29°23′26″E / 48.80944°N 29.39056°E / 48.80944; 29.39056
אזור זמן UTC +2

האיסין (אוקראינית: Гайсин) היא עיר במחוז ויניצה אוקראינה.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכורה הראשון של האיסין הוא משנת 1545. לפי מפקד האוכלוסין של 1629 חיו בהאיסין 822 תושבים. האיסין ניזוקה קשות בזמן המרד האנטי-פולני של בוגדן חמלניצקי. מרד זה לווה בשוד ורצח המוני של יהודים ביישוב.

בזמן מרידות ההיידמקים של 1734 ו-1750 נפגעו בעיר פולנים ויהודים. קשה להעריך במדויק את מספר הנפגעים באירועים אלו[2], אך קיימים מקורות המצביעים על כך שכל האוכלוסייה היהודית באזור חוסלה כליל[3].

ב-22 בנובמבר 1744 המלך הפולני אוגוסט השלישי העניק להאיסין זכויות מגדבורג. ב-1768 האוכלוסייה האוקראינית לקחה חלק פעיל במרד היידמקים חדש, והאוכלוסייה הפולנית והיהודית נפגעה קשות בשנית.

ב-1793, לאחר חלוקת פולין, האיסין עברה לשליטתה של האימפריה הרוסית.

יהודי האיסין במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20 נמנו בהאיסין כ-6,600 יהודים, כמחצית מתושביה. במאי 1919 נערך ביהודי העיר פוגרום, בו רצחו אוקראינים כ-400 יהודים, ובעקבות זאת, עזבו את העיר רבים מיהודיה. טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-4,100 יהודים.

ב-25 ביולי 1941 נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו ריכזו את יהודיה בגטו. מעת לעת ערכו הגרמנים והשוטרים האוקראינים חיפושים בגטו, תוך מעשי שוד ורצח. ביוני 1941 הועברו לגטו שבעיר יהודים נוספים מכפרי הסביבה.

ב-16 בספטמבר 1941 בוצעה בגטו שבעיר אקציה, בה נרצחו כ-1,500 מיהודי הגטו בכפר הסמוך בילינדייבקה. בינואר 1942 נורו כ-150 יהודים נוספים בגטו, ובאוקטובר 1942 נרצחו עוד 1,230 מיושביו.

בתחילת מאי 1943 חוסל הגטו עם רצח כ-120 היהודים שנותרו בו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האיסין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנהלת הסטטיסטיקה של מחוז ויניצה
  2. ^ Orest Subtelny. Ukraine. A history, University of Toronto press, 1994. — P. 127—128.
  3. ^ Stampfer, Shaul. Jewish History, vol 17: What Actually Happened to the Jews of Ukraine in 1648? — 2003. — P. 165—178.