הארמון בניצנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ה"ארמון" בניצנים
ה"ארמון" בניצנים

ה"ארמון" הוא מבנה היסטורי בכניסה לקיבוץ ניצנים אשר שופץ בחסות קק"ל והמועצה לשימור מבנים ואתרים.[1] הוא משמש כמרכז מבקרים בבית הספר שקמים, העוסק בפעילויות חינוכיות בנושאי סביבה, אקולוגיה ומורשת.[2][3][4]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה ה"ארמון" הוקם בשנת 1917, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, כבית פרדס מפואר לאפנדי ערבי מוסלמי מביירות.[2][1] בשנת 1943 עבר המבנה לידי הקרן הקיימת בישראל, ושימש כמשכנו הראשון של קיבוץ ניצנים[2][1] ביוני 1948 במהלך הקרב על ניצנים, הפך ה"ארמון" מקום מבצרם האחרון של הלוחמים.[1] הקרב נמשך שעות והסתיים בכניעתם של הלוחמים, בהרוגים, פצועים ושבויים. בתקופת קיומו של כפר הנוער ניצנים היה המבנה חלק ממנו עד תחילת שנות השמונים, וכונה בשם "המצודה".

במתחם ה"ארמון" השוכן בבית הספר שקמים, מוצבות מאז סוף שנות התשעים עמדות משוחזרות מימי ה'תש"ח, ולצדן אנדרטאות ללוחמים ואנדרטה המוקדשת לנופלות בקרב ניצנים ולכלל הנשים הלוחמות במערכות הביטחון בישראל.[2][5][3][6]

תיאור ה"ארמון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"ארמון" נבנה בשנת 1917 כבית דו-קומתי בשטח שהיה מאוכלס כולו ערבים. בקומה התחתונה כלל המבנה: באר, אורווה ובית אריזה עם מחסנים. בקומה העליונה נמצאו חדרי מגורים וארבע מרפסות הפונות לארבעת הכיוונים. את המבנה סבבו פרדסים וכרמים.[5]

רכישת הארמון על ידי קק"ל והקמת הקיבוץ  [עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 רכשה הקרן הקיימת בישראל את ה"ארמון" והאדמות סביבו מידי בעל הבית העשיר, ותוך חודשים ספורים התיישבה במקום קבוצת ניצנים - קבוצה מתנועת "הנוער הציוני" מפולין, רומניה ודרום אמריקה. ה"ארמון" שימש כמשכנו הראשון של הקיבוץ, שעלה על הקרקע בסוף שנת 1943.[2][1] באוגוסט 1945 הפכה הקבוצה ליישוב קבע בלב אזור ערבי עוין. אולם בכ"ט בנובמבר 1947, בעקבות החלטת החלוקה באו"ם, נותר קיבוץ ניצנים מחוץ לשטח המדינה היהודית[2][5]

ה"ארמון" כמבצר בקרב על ניצנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכרזת העצמאות ועם פרוץ מלחמת השחרור, פונו ילדים ונשים מקיבוץ ניצנים במסגרת "מבצע תינוק" והובלו למושב באר טוביה – פינוי שהתרחש ברגל, בחשכה ובדרך לא ראויה. עשר נשים בחרו להישאר עם הכוחות הלוחמים ולא להתפנות.[5][6][7] בשבעה ביוני 1948 יצאו המצרים במתקפה על קיבוץ ניצנים בהפצצת מטוסים, בתותחים ומרגמות. בשיא הקרב, לאחר קריסת עמדות ולאחר שכשלו ניסיונות ליצור קשר עם מפקד חטיבת גבעתי לצורך תגבור כוחות, נתן מפקד הלוחמים פקודת נסיגה לעבר חדר האוכל ב"ארמון" – ממנו החלו להיערך להגנה בקו שני. לאחר קרב קשה, שנמשך כ-10 שעות, נפל גם ה"ארמון" בידי המצרים.33 לוחמים נהרגו, בהן שלוש נשים, 26 נפצעו, והשאר הובלו בתהלוכת ניצחון למחנה שבויים ליד קהיר למשך תשעה חודשים.[5][6] לקראת סיום מלחמת העצמאות, בסוף שנת 1948, כבש צה"ל את האזור מחדש.[6]

מרכז המבקרים ב"ארמון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שקמים

בשנת 1983 הוקם במתחם ה"ארמון" בי"ס שדה שקמים של החברה להגנת הטבע. אנדרטת "יד לאישה הלוחמת" - אנדרטת ברונזה פרי יצירתה של הפסלת שוש חפץ - נחנכה במקום בשנת 1998, ונועדה להנציח את הנשים שהיו חלק מהמערך הלוחם עד לנפילת היישוב.[5][7] באנדרטה זו מפוסלות תשע דמויות נשים לוחמות המגלמות את הרב-גוניות של דמות האישה: לוחמת אמיצה, אם, רחומה, אבלה וכואבת. בהמשך מסלול ההנצחה מוצבת אנדרטה לזכרה של הלוחמת העשירית, מירה בן ארי, שהתבצרה עם הלוחמים האחרונים ב"ארמון". האנדרטה ממוקמת במקום נפילתה של בן-ארי מירי המצרים, בסמוך למבנה.[7]

"אתר ניצנים הישנה" שוקם על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, שפעלה לשחזר את ה"ארמון" ולתפעל אותו על ידי צוות הדרכה קבוע במקום.[5][6] "הארמון" ניצב בראש גבעת כורכר, סביבו אקליפטוסים, ומתוכו פועל בית הספר המקיים הדרכות בנושא מורשת תש"ח ומרכז סמינריוני לפועלה של האישה במלחמה ובחברה. באישור צה"ל נקבע אתר ניצנים הישנה כאתר שבו יפעל מרכז האישה הלוחמת בחברה הישראלית לדורותיה[2][5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הארמון בניצנים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 טיול - פארק החולות - טיולים, www.tzofit.co.il
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 טיולי, אתר. "ניצנים עד הלום | אתר טיולי". אתר טיולי. נבדק ב-2018-05-07.
  3. ^ 1 2 החברה להגנת הטבע - שקמים - ניצנים (הדרכה), www.teva.org.il
  4. ^ ניצנים - ניצן - שקמים - הושבילים, www.hoshvilim.com
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 רון פז, "הארמון": סמל תקומת קיבוץ ניצנים, Globes
  6. ^ 1 2 3 4 5 "אתר ניצנים הישנה - המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל". המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. נבדק ב-2018-05-07.
  7. ^ 1 2 3 יד לאישה הלוחמת, באתר "יזכור"