מבצע תינוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדרטה לזכר מבצע "תינוק" ביד מרדכי

מבצע תינוק היה מבצע של צה"ל שנערך בין 17 במאי ו-19 במאי 1948 במסגרת חזית הדרום במלחמת העצמאות. מטרת המבצע הייתה פינוי הילדים והבלתי לוחמים (על פי רוב - נשים) מיישובים עבריים בחזית הדרום שעמדו בפני התקפות אפשריות של חיל המשלוח המצרי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 בדבר חלוקת הארץ, פרצו האירועים הראשונים של מלחמת העצמאות. ביישובי הדרום העבריים, שהיו סמוכים ליישובים ערבים, הלכו תקריות הירי ותכפו, דבר שהעמיד בסכנה גם את ילדי היישובים. כבר אז עלתה שאלת פינוי הילדים והבלתי לוחמים.

מחייבי הפינוי טענו כי האוכלוסייה הבלתי לוחמת, לא רק שאינה תורמת מאומה ללחימה, היא אפילו מכבידה על המצב שכן, היא תופסת מרחב בבונקרים המועטים, בשעה שאלו מיועדים בראש ובראשונה לטיפול בנפגעים ולסיוע בלחימה. כמו כן, היה חשש כי באם יהיה צורך לסגת מהיישוב תחת אש האויב, תהפוך נסיגת הבלתי לוחמים למבצע מסוכן ומסובך עד מאוד.[1]

לעומתם, שוללי הפינוי טענו כי אחת ממטרות הלחימה היא שמירה על שגרת החיים ולא רק הגנה על הנקודה. כמו כן, קיים היה חשש כי הפינוי יהיה תחילתו של מסלול שלא ניתן לשער את סופו. משעה שניתן הכשר לפינוי חלק מאוכלוסיית היישוב, הדרך תהיה קצרה לפינוי כל היישוב. היו גם מי שטענו (למשל, נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב) שרוח הלחימה של המגינים עלולה להפגע לאחר שיפונו הילדים.[2]

לאחר, הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, ב-14 במאי 1948, ופלישת צבאות ערב הסדירים אל ארץ ישראל, שהחלה מיד עם הכרזת העצמאות, התקבלה החלטה לפנות את הילדים ואת האוכלוסייה הבלתי לוחמת מהיישובים העבריים. "מבצע תינוק" התייחס לפינוי ביישובים בחזית הדרום.

המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשימה הוטלה על חטיבת גבעתי. הפעולה החלה בליל ה-17 במאי 1948.

  • בליל 17 במאי התבצע פינוי ילדי קיבוץ ניצנים וילדי קיבוץ גזר.
  • בליל 18 במאי התבצע פינוי ילדי קיבוץ נגבה. עם הגעת שיירת הילדים לגבעת ברנר, נשלחה הודעה על כך לנגבה באמצעות יונת דואר.
  • בליל 19 במאי התבצע פינוי ילדי קיבוץ יד מרדכי, ילדי קיבוץ גת, ילדי קיבוץ כפר מנחם וילדי קיבוץ גלאון.

כל פעולות הפינוי הסתיימו בהצלחה וללא תקריות.

הפינוי מניצנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל 17 במאי 1948, יומיים לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, פונו רגלית לבאר טוביה כל הילדים והנשים מהנקודה במסגרת מבצע "תינוק". משמעות מבצע זה הייתה קשה מנשוא. המבצע קרע משפחות והפריד בין אמהות לבין ילדיהן. איש לא ידע כמובן מי ייוותר בחיים, ואם הקיבוץ עוד יעמוד על כנו. חברי הקיבוץ התקשו מאוד להיפרד מילדיהם. האלחוטנית מירה בן-ארי ידעה שבעלה אליקים מצפה לבנה דני במקום מבטחים, שבו יוכלו סוף-סוף להיות ביחד. עם זאת, גם ידעה שנוכחותה ליד מכשיר הקשר, במחיצתם של חבריה, חיונית ביותר. היא החליטה להישאר. בפתק, שאותו תחבה לכיס מעילו של בנה, כתבה לבעלה:

אני רק אכתוב כמה מילים, ואתה בטח תבין כי איני יכולה לכתוב. פשוט זה קצת קשה. יותר מקצת. כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכל. אולי בעבור יכולתו של עמנו לסבול ולא לוותר, בגלל עקשנותו להחזיק מעמד על אף העובדה כי מעטים אנו, הרי בכל זאת נשיג את כל אשר מגיע לנו אחרי אלפיים שנה. אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח, ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו. תמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי. תמסור לאבא ולאמא שלי הרבה נשיקות ובקש בשמי סליחה...

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות. הוצאת מערכות, 1958.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרים תלמי, מה ומי לכסיקון מלחמת העצמאות, הוצאת דבר, 1964, עמ' 367
  2. ^ David Tal, War in Palestine, 1948: strategy and diplomacy, Routledge, 2004, p. 109 (על התנגדות יגאל אלון לפינוי ילדי ונשי צפת הנצורה ב-1948)