הארמייה השלישית (בולגריה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הארמייה השלישית
מדינה בולגריהבולגריה ממלכת בולגריה
שיוך בולגריהבולגריה צבא ממלכת בולגריה
סוג ארמייה
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 17 בספטמבר 1912
מקים היחידה פרדיננד הראשון, מלך בולגריה
מלחמות מלחמת הבלקן הראשונה, מלחמת הבלקן השנייה, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה
פיקוד
מפקדים ראדקו דימיטרייב, ראצ'ו פטרוב בעת מלחמות הבלקן ולאחריהן
סטפן טושב, סטפן נרזוב בעת מלחמת העולם הראשונה
ניקולה סטויצ'ב, פאנצ'ו סלאבקוב בעת מלחמת העולם השנייה

הארמייה השלישית של צבא בולגריהבולגרית:Трета българска Армия) הייתה ארמייה בולגרית, אשר לחמה במלחמות בולגריה החל ממלחמת הבלקן הראשונה ועד למלחמת העולם השנייה.

מלחמות הבלקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1907 ערך פרדיננד הראשון, מלך בולגריה רפורמות בצבא הנסיכות ובמסגרתן נקבע שבעת מלחמה יתארגן הצבא הבולגרי ב-3 ארמיות, כל אחת תמנה גרעין של 3 אוגדות ולכל אוגדה יגויסו חיילים מאותו אזור אוכלוסין. הבולגרים התבססו על צבא סדיר בהיקף של 60,000 חיילים בגילאי 21–23 ועוד כ-290,000 בכוחות מילואים ומיליציה.

בפרוץ מלחמת הבלקן הראשונה מנתה הארמייה 111,363 חיילים שאורגנו בשלוש אוגדות רגלים ורגימנט פרשים. מבחינת נשק קל, התבססו הבולגרים על רובה "Steyr-Mannlicher M1895" מתוצרת אוסטרו-הונגרית ורובה ברדן-2 מתוצרת רוסית(אנ'). עוד סופקו לצבא הבולגרי גרסה רוסית של סמית' וסון M1880 ו-1906 וכן אקדח חצי אוטומטי 9 מ"מ פרבלום דגם 1908 "Luger". ליחידות העזר בארמיות השדה ולכוחות המיליציה סופק רובה "M-1869 krnka"(אנ') רוסי. כוחות הארמייה צוידו ב-60 מקלעי מקסים M-1908 ו-198 תותחים מרביתם בקוטר 75 מילימטרים ומקצתם בקוטר 120 מילימטרים. מרבית הארטילריה הייתה מתוצרת צרפתית ומיעוטה מתוצרת גרמנית. תחת פיקודו של ראדקו דימיטרייב לחמה הארמייה בגזרת העיר אדירנה.[1]

במהלך מלחמת הבלקן השנייה פעלה הארמייה באזור מזרח מקדוניה ותראקיה מול צבאות יוון וסרביה ובהמשך נותבו הכוחות לגזרה הסרבית בין וראניה, פירוט וניש. הצטרפות רומניה למעגל הקרבות אילצה את הבולגרים להסיג את כוחותיהם. לאחר חתימת הסכם בוקרשט אשר סיים את מצב הלחימה, פורקה הארמייה מנישקה וחייליה שוחררו.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסת בולגריה למלחמת העולם הראשונה נכללו במסגרת הארמייה 3 אוגדות רגלים (האוגדות: ה-4 "פרסלב", ה-5 "דנובה", ה-12 "אוחריד"). מספר החיילים באוגדות הרגלים הבולגריות הגיע ל-24,000 ובהיקף כוח האדם דמו לגייסות בצבאות אירופיים. כל אוגדה מנתה 2 חטיבות. כל חטיבה מנתה 2 רגימנטי רגלים בני 4,583 חיילים כל אחד ובכל רגימנט 2 גדודים בני 4 פלוגות. בנוסף מנתה כל חטיבה פלוגת מקלענים בת 80 חיילים, פלוגת חיל עזר בת 180 חיילים, שני אסקדרוני פרשים ורגימנט ארטילריה בן 1,959 חיילים שאורגן ב-3 פלוגות תותחנים. עוד נמנו בכל חטיבה פלוגת ז'נדרמריה, פלוגת הנדסה, פלוגת אספקה ופלוגת רפואה. כל אוגדת פרשים מנתה 2 חטיבות ובכל חטיבה 2 רגימנטים. כל רגימנט פרשים מנה 657 חיילים ואורגן ב-4 אסקדרונים. בנוסף מנתה כל חטיבה רגימנט ארטילריה רכוב, גדוד אספקה וגדוד רפואה.[2]

החל מאוגוסט 1916, השתתפו חיילי הארמייה במערכה על רומניה. בתחילת המערכה מנתה הארמייה 5 אוגדות רגלים (האוגדות: ה-1 "סופיה", ה-4 "פרסלב", ה-5 "דנובה", ה-6 "וידין" ה-12 "אוחריד") ואוגדת פרשים אחת. תחת פיקודו של סטפן טושב תקפו חיילי הארמייה את הרומנים בגזרת דוברוג'ה תוך שהם מביסים את הרומנים בקרב טורטוקאיה ובהמשך כבשו את קונסטנצה.[2] הגנרל טושב נקלע לעימותים עם מפקד הזירה מטעם מעצמות המרכז הגנרל אוגוסט פון מקנזן ובנובמבר 1916 בלחצו של מקנזן העביר אותו מפקד החזית של הצבא הבולגרי הגנרל ניקולה ז'קוב מתפקידו. למפקד הארמייה מונה הגנרל סטפן נרזוב. לאחר כיבוש דוברוג'ה צומצמו בהדרגה כוחות הארמייה השלישית והאוגדות נותבו לחזית המקדונית. ב-6 בנובמבר 1918, לאחר כניעת הבולגרים, פורקה הארמייה מנשקה וחייליה שוחררו.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חתימת הסכם קראיובה הוצבו חיילי הארמייה השלישית בפיקודו של גאורגי פופוב בחבל דרום דוברוג'ה. בהמשך ועד 1943 פיקד על הארמייה הגנרל ניקולה סטויצ'ב. ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה להסכם התלת-צדדי וחברה רשמית למדינות הציר במלחמת העולם השנייה. עם זאת סירב המלך בוריס השלישי לצרף את חייליו לקרבות החזית המזרחית. בספטמבר 1944, לאחר הפיכת חזית המולדת הצטרפה בולגריה לבעלות הברית והכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית. הארמייה השלישית לא השתתפה באופן פעיל בקרבות, להוציא את אוגדת הרגלים ה-3 אשר סופחה לארמייה הראשונה והשתתפה במתקפת אגם בלטון.

בהמשך, הוקם בית דין מיוחד לשפיטת חברי מנגנון השלטון הקודם ומשתפי הפעולה עם הנאצים. ב-1 בפברואר 1945, הוצא הגנרל ניקולה סטויצ'ב להורג בידי כיתת יורים בשטח בית העלמין בסופיה ביחד עם 180 פוליטיקאים ואנשי צבא נוספים חברי מנגנון המשטר הקודם.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Philip S. Jowett, ‏‏ Armies of the Balkan Wars 1912-1913 באתר גוגל ספרים (באנגלית).
  2. ^ 2.0 2.1 Nigel Thomas ,Dušan Babac, Darko Pavlović, "Armies in the Balkans 1914-18, Osprey publishing, Great Britain ,2001, page 21-23", באתר גוגל ספרים (באנגלית)
  3. ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, 1969, עמוד 254.