הארמייה ה-11 (ורמאכט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הארמייה ה-11
11. Armee
פרטים
מדינה גרמניה הנאציתFlag of German Reich (1935–1945).svg  גרמניה הנאצית
שיוך ורמאכטBalkenkreuz.svg  ורמאכט
סוג ארמייה
אירועים ותאריכים
הקמה 5 באוקטובר 1940
26 בנובמבר 1944
פירוק היחידה 21 בנובמבר 1942
21 באפריל 1945
מלחמות

מלחמת העולם השנייה

המצור על סבסטופול (1942-1941)
פיקוד
מפקדים מפקדים

הארמייה ה-11 הייתה ארמייה גרמנית שפעלה במלחמת העולם השנייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמייה ה-11 הוקמה בשנת 1940 כהכנה למבצע ברברוסה במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-22 ביוני 1941. הארמייה ה-11 הייתה חלק מקבוצת ארמיות הדרום בעזרתם גרמניה הנאצית הוציאה לפועל את מבצע ברברוסה ופלשה לברית המועצות. לאחר מותו של מפקדה הראשון, אויגן פון שוברט, בתאונה, אריך פון מאנשטיין מונה למפקדה ונותר בראשה עד לפירוק הארמייה. באוקטובר 1941 השתלטה הארמייה, בסיוע כוחות רומניים, על מרבית שטחו של חצי האי קרים והטילה מצור על נמל סבסטופול. ניסיון סובייטי לכבוש מחדש את קרים באמצעות הנחתת כוחות חזקים בחצי האי קרץ נכשל, ומרבית הכוחות הסוביטיים שהונחתו בקרץ הושמדו במתקפת נגד גרמנית מוצלחת במאי 1942. הכוחות המגינים על נמל סבסטופול הצליחו להדוף 2 מתקפות גדולות של כוחות הציר בחורף 1941/1942, אך המתקפה השלישית הצליחה להבקיע את מעגל הביצורים, שהגן על הנמל, ולכבוש את סבסטופול בראשית יולי 1942. כ-90 אלף חיילים ומלחים סוביטיים נפלו בשבי במהלך כיבוש העיר.

לאחר נפילת סבסטופול הועברה הארמייה צפונה, לחזית לנינגרד, אך בעקבות כיתור הכוחות הגרמניים באזור סטלינגרד, כתוצאה ממתקפת נגד סובייטית (מבצע אורנוס), החליט הפיקוד הגרמני ב-21 בנובמבר 1942 למנות את אריך פון מאנשטיין למפקד קבוצת ארמיות חדשה, בשם קבוצת ארמיות דון, שהוקמה במטרה לחלץ את הכוחות המכותרים ב"כיס סטלינגרד", ומטה הארמייה הועבר דרומה, ושימש כבסיס ליצירת המפקדה של קבוצת הארמיות.

הקמה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמייה ה-11 הוקמה מחדש בסוף 1944, כארמיית שריון. ידועה גם בשם "ארמיית הפאנצר ה-11 של האס אס". מצבתה הייתה חסרה וגודלה לא עלה על סדר הכוחות של קורפוס אחד. במרץ 1945 עברה הארמייה ארגון מחדש, והופעלה בלחימה בחזית המערבית באזור הרי הרץ, שם הושמדה ב-21 באפריל 1945.

מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]