האשמת שווא על התעללות מינית בילדים
האשמת שווא על התעללות מינית בילדים היא האשמה נגד אדם אחד או יותר הטוענים כי ביצעו התעללות מינית בילדים כאשר לא בוצעה התעללות על ידי הנאשם או הנאשמים. האשמות כאלה יכולות להיות מובאות על ידי הקורבן לכאורה, או על ידי אדם אחר מטעם הקורבן. סטטיסטיקה על שיעור ההאשמות המתועדות על התעללות מינית בילדים בשנות ה-90 העלו כי השיעור הכולל של האשמות שווא באותה תקופה היה כ-10%.
מתוך הטענות שנקבעו כשגויות, רק חלק קטן של האשמות שווא מקורן בילד, כך הראו המחקרים; רוב ההאשמות הכוזבות מקורן במבוגר שהביא את ההאשמות בשמו של ילד, ומתוכן, רובן הגדול התרחש בהקשר של מאבקי גירושים ומשמורת ילדים.
סוגי האשמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האשמות שנקבעות כשקריות בהתבסס על ראיות נכונות ניתן לחלק לשלוש קטגוריות:
- טענה שקרית לחלוטין בכך שהאירועים שנטען לא התרחשו; לדוגמה: זה יכול להיעשות כדי לנקום במורה ששלל מהם ציון על לימודים, או מעסיק שמנע העלאת שכר או קידום, זה יכול להיעשות למטרות סחיטה ושוחד ועוד.
- טענה המתארת אירועים שאכן התרחשו, אך בוצעו על ידי אדם שאינו נאשם, ובהם הנאשם חף מפשע.
- טענה שנכונה בחלקה ובחלקה שקרית, בכך שהיא מערבבת תיאורים של אירועים שקרו בפועל עם אירועים אחרים שלא התרחשו.
טענת שווא יכולה להתרחש כתוצאה משקר מכוון מצד המאשים; או שלא במכוון עקב קונפאבולציה (אנ') או מחלה נפשית.[1][2]
שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכחשה של התעללות מינית בילדים על ידי הנאשם או על ידי אחרים היא שכיחה, ומציאותה אינה מתקבלת בקלות (אם כי אין לפרש הכחשה כזו כראיה לאשמה).[3] שיעורי הדיווח עשויים גם להיות נמוכים במידה ניכרת משיעורי ההתעללות בפועל, מכיוון שקורבנות רבים אינם חושפים את ההתעללות שלהם, מה שעלול לגרום לייצוג יתר של האשמות שווא עקב הערכה לא מדויקת של מקרים בפועל של התעללות. מבין מיליוני הדיווחים על התעללות מינית בילדים מדי שנה לסוכנויות ההגנה בארצות הברית (כולל דיווחים נכונים ושקריים כאחד), אין קביעה רשמית לגבי איזה חלק מאלה מייצגים האשמות שווא.
מחקרים רבים שבוצעו בין 1987 ל-1995 העלו כי שיעור האשמות השווא נע נמוך בין 6% לשיא של 35% ממקרי התעללות מינית בילדים שדווחו. מומחים טענו שהסיבה למגוון הרחב של ההבדלים בשיעורים נבעה מקריטריונים משתנים בהם נעשה שימוש במחקרים שונים. בפרט, שיעור אחוזים נמוך יותר נמצאו במחקרים שראו בטענות שווא מבוססות על שקר במכוון, בעוד שהשיעורים הגבוהים יותר דווחו עקב טענות שווא בלא מכוון.
מטה-אנליזה משנת 1992 העלתה שהאשמות שווא מייצגות בין 2% ל-10% מכלל ההאשמות.
דיווחים כוזבים נפוצים יותר בסכסוכי משמורת. נראה שילדים ממעטים להמציא טענות שווא מיוזמתם, אך יטענו טענות שווא אם ייחקרו בכפייה על ידי אנשים המאמינים שהתרחשה התעללות, אך מסרבים לקבל הצהרות של ילדים שלא התעללו בהם (כפי שהיה מקובל במהלך הפאניקה המוסרית של ההתעללות השטנית).[4]
נסיגות שווא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביטול כוזב מהאשמות של ילדים שעברו התעללות עשוי להתרחש מסיבה אחת או יותר: מתוך בושה או מבוכה; פחד להישלח למשפחת אומנה; תגובת מבוגרים שמובילה אותם להרגיש שהתנהגותם "שגויה" או "רעה"; רצון להגן על העבריין, שעשוי להיות בן משפחה קרוב; פחד להרוס את המשפחה; אימון של בן משפחה מבוגר המתעקש שהילד חוזר בו מההאשמה, ועוד.[5] נסיגות שווא נפוצות פחות כאשר הילד מקבל תמיכה בזמן והולם בעקבות הצהרת ההאשמה.
השפעה על הילד והנאשם[עריכת קוד מקור | עריכה]
טענות על התעללות מינית יכולות להיות טראומטיות מטבען לילד כשהן שקריות. אנשים המואשמים בכזב בהתעללות מינית מתמודדים לעיתים קרובות עם בעיות רבות משלהם. אופי הפשע שהוטל עליהם מעורר לעיתים קרובות תחושה של בגידה. במקרים מתוקשרים מאוד, לציבור הרחב יש נטייה חזקה להניח סופית שהנאשם אשם, מה שמוביל לסטיגמה חברתית חמורה מאוד. הנאשמים, גם אם יזכו במשפט, הם מסתכנים בפיטוריהם מעבודתם, באיבוד חבריהם ומערכות יחסים אחרות, בהשחתת רכושם או אף החרמה ובהטרדה על ידי מי שסבורים שהם אשמים למרות שאין ראיות המוכיחות את אשמתם.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Edwin J. Mikkelsen, Thomas G. Gutheil, Margaret Emens, False Sexual-Abuse Allegations by Children and Adolescents: Contextual Factors and Clinical Subtypes, American Journal of Psychotherapy 46, 1992-10, עמ' 556–570 doi: 10.1176/appi.psychotherapy.1992.46.4.556
- ^ Stephen J. Ceci, Jeopardy in the courtroom : a scientific analysis of children's testimony, Washington, DC : American Psychological Association, 1995, ISBN 978-1-55798-282-7
- ^ A. Bentovim, Why do adults sexually abuse children?, BMJ : British Medical Journal 307, 1993-07-07, עמ' 144 doi: 10.1136/bmj.307.6897.144
- ^ Arthur H. Green, Factors Contributing to False Allegations of Child Sexual Abuse in Custody Disputes, Child & Youth Services 15, 1991-09-12, עמ' 177–189 doi: 10.1300/J024v15n02_11
- ^ Kathleen Coulborn Faller, Child sexual abuse : an interdisciplinary manual for diagnosis, case management, and treatment, New York : Columbia University Press, 1988, ISBN 978-0-231-06470-5
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.