תלונת שווא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: חוסר נייטרליות, התמקדות בסוג מסוים של תלונות שווא.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תלונת שווא (או האשמת שווא, תלונת שקר, אישומים כוזבים, האשמה כוזבת) טענה לפגיעה כאשר זו לא התרחשה מעולם. היא עשויה לבוא לידי ביטוי באחד משלושת ההקשרים הבאים: באופן לא רשמי (בחיי היום-יום), במסגרת הליך מעין שיפוטי ובמסגרת הליך משפטי.[1]

סוגי תלונות השווא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, כאשר אין ראיות תומכות מספקות כדי לקבוע אם האשמה היא אמיתית או כוזבת יש לתארה כ"האשמה לא מבוססת" או "האשמה שאיננה מגובה בראיות". האשמות שנקבע כי הן כוזבות בהתבסס על ראיות תומכות, מחולקות לשלושה סוגים:

  • האשמה שהיא לחלוטין כוזבת - כלומר הנטען כלל לא אירע מעולם.
  • האשמה שמתארת מאורעות שאכן אירעו אבל בוצעו על ידי אדם אחר מזה שכלפיו מופנית ההאשמה, ולפיכך האדם שמואשם חף מפשע.
  • האשמה שחלקה אמת וחלקה שקרית. תיאור המאורעות במקרה כזה מערבב בין מאורעות שאכן אירעו ובין מאורעות שכלל לא אירעו.

האשמת שווא יכולה להתרחש בשל שקר מכוון מצידו של המאשים[2][3] או שלא מתוך כוונת מכוון בשל קונפבולציה (שיבוש זיכרון שקשור בהפרעות נוירולוגיות או פסיכיאטריות מסוימות) שמתעוררת באופן ספונטני בשל מחלת נפש או בעקבות תשאול סוגסטבילי שנעשה באופן מכוון או מקרי או בשל שימוש בטכניקות ריאיון כושלות.[4]. אותה תופעה יכולה להיגרם בשל כשל מערכתי. למשל כשהשוטר הבכיר קובע מסקנה על סמך ראיה מסוימת, והכפופים לו "מחזקים" אותה ברוח המפקד, בחקירות סוגסטביליות, ובמסקנות בעלות אופי קונפובולטורי. כך מגשרים על פערים בלוגיקה סותרת ומטשטשים ראיות סותרות. הנדבר שכיח בחקירת תאונות דרכים קשות כשהנטייה החברתית מקהה את הדחף להקפיד על האמת ואת קונפליקט הקשור באמירת אמת חלקית. חזקת תקינות המעשה השלטוני - הנותנת משקל יתר לאובייקטיביות של הגוף החוקר מכסה היטב על הסיכון המוחשי הזה ומנטרלת את רוב הסיכויים למנוע אותו.

החוקרים פול ולינדסי הציעו בשנת 1997 להתייחס באופן שונה לשני הסוגים הללו. הם הציעו להשתמש בביטוי "האשמות שווא" במקרים בהם המאשים מודע לכך שהוא משקר, ובביטוי "חשדות שווא" לסוג רחב יותר של האשמות כוזבות שבהן תשאול סוגסטבילי עשוי היה להיות מעורב.[5]

לעיתים, אדם שחשוד במעשה פסול שהוא אכן אחראי לו, יכול בעצמו להאשים האשמת שווא של אחר כדי להסיט את תשומת הלב מאשמתו שלו. האשמות שווא עשויות לנבוע גם מההתנהגות של המואשם עצמו, בייחוד במקרים בהם התנהגויותיו עולות בקנה אחד עם האפשרות שביצע את המעשה האסור, בין אם נהג כך באופן לא מודע או מתוך כוונה להיראות כאילו הוא אשם.

כמו כן, לאחר שהועלתה האשמת שווא – בייחוד כזו שנושאת עמה מטען רגשי – תגובות אנושיות טבעיות מצידו של מי שנאשם בהאשמת שווא (כגון: פחד, כעס, הכחשה של ההאשמה) עשויות להתפרש כראיה לאשמה.

היקף התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיון שהתקיים בשנת 2006 בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת נטען כי היקף התופעה בישראל מצומצם מאוד וניתן להעריכו באחוזים בודדים.[דרוש מקור] בדיון שנערך בשנת 2017 בוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי אמר המשנה לפרקליט המדינה עו"ד למברגר, ביחס לתוצאות הניסוח מחדש של הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה כי "להתרשמותי, אין תופעה של תלונות שווא של נשים או של גברים, אבל ברור שכאשר צפים מקרים של תלונות שווא, יש לטפל בהם במלוא החומרה"[6].

במחקרו מתייחס ד"ר יואב מזא"ה לקושי בכימות התופעה של תלונות שווא מהסיבות הבאות[7]:

  1. היעדר הרשעה איננו אינדיקציה לאמיתות התלונה (ייתכן שלא היו די ראיות להרשיע בהליך פלילי, אך אין פירוש הדבר שהתלונה הייתה אמת או שקרית).
  2. הגדרה של תלונת שווא רק במקרים שבהם המשטרה או בית המשפט קבעו פוזיטיבית שמדובר בתלונת שווא תוביל להערכת חסר של התופעה (במקרים שונים בית המשפט קובע שהעבירה הנטענת לא בוצעה אך לא מתייחס במסגרת זיכוי הנאשם כלל לאחריות המתלונן/ת נגדו).

מזא"ה קובע גם כי אחוז תלונות השווא מבין תלונות המוגשות על פגיעה בילדים במהלך גירושין נע בין עשרה לשלושים אחוזים.

נתונים אודות היארעות האשמות שווא בעבירות מין או בהטרדה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אונס בדוי

האשמת שווא באונס היא דיווח מכוון על עבירת אונס כאשר זה לא אירע. קשה להעריך את ההיארעות של האשמות שווא משום שהן לעיתים קרובות מתמזגות יחד עם תיקים שלא מוגש בהם כתב אישום תחת הכותרת "חסר בסיס" או "היעדר ראיות".[8][[9] יחד עם זאת, בארצות הברית, דו"ח הפשע של ה FBI משנת 1996 והדו"ח של משרד המשפטים משנת 1997 מציינים כי 8% מההאשמות באונס בארצות הברית נחשבות לחסרות בסיס או שקריות.[10][11][12].

מחקרים בארצות אחרות מצביעים על שיעורים שנעים בין 1.5% (דנמרק) ועד 10% (קנדה)[13] כאמור, בשל הגדרות שונות של "האשמות שווא", ובשל האתגר שכרוך באיסוף נתונים מהימנים בנושא זה, הרי שהאחוזים האמיתיים לא ברורים.[14].

בישראל, העלו מספר גורמים את הטענה שאחוז תלונות השווא בגין עבירות מין הוא "אפסי"[15], כי "תביעות סרק (לגבי הטרדה מינית) הן כה נדירות עד שסטטיסטית הן בטלות בשישים"[16] או כי הוא עומד על 2%[17]. בעניין זה, מציין ד"ר יואב מזא"ה[18]כי אכן יש בספרות טענה שלפיה היקפן של תלונות השווא בגין אונס הוא 2% בלבד וכי יש מאמרים המקבלים את הנתון בדבר הזה כנתון קונסנזואלי. יחד עם זאת, מצטט מזא"ה את מאמרו של גריר[19] כי המקור לטענה זו הוא ספרה של העיתונאית סוזן בראונמילר משנת 1975 שבו היא טוענת כי אלו נתונים שהציג בשנת 1974 השופט לורנס קוק בהרצאה שנתן. בספרה של בראונמילר נכתב כי השופט סיפר על מחקר של משטרת ניו יורק לפיו היקף תלונות השווא בגין אונס הוא 2%. יחד עם זאת, לפי ד"ר מזא"ה, המסתמך על גריר: "להרצאה זו אין כל תיעוד; ניסיונות לברר אם השופט קוק אכן אמר את הדברים, ובכלל זה אצל עוזריו של השופט, לא העלו דבר; ניסיון לאתר את המקור שעליו התבסס לכאורה השופט קוק, ובכלל זה במשטרת ניו יורק ובאמצעות מקורות נוספים, לא העלה זכר למחקר התומך בנתון זה. מעבר לעדות זו של בראונמילר לא נמצא כל בסיס למיתוס על 2% תלונות שווא". הוא מוסיף וכותב כי "כותבים רבים בתחום ממשיכים — במשך יותר מ-40 שנה — לטפח את המיתוס בדבר 2% של תלונות שווא תוך הסתמכות על בראונמילר או על אחרים שהסתמכו עליה".

האשמת שווא על פגיעה גופנית ו/או מינית בקטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

האשמת שווא בפגיעה מינית בקטין היא האשמה לפיה אדם ביצע מעשה או מעשים של פגיעה מינית בקטין כאשר במציאות המואשם לא ביצע כל מעשה כאמור. האשמות כאלו יכולות להיות מועלות על ידי הקרבן (אמיתי או מדומה), או על ידי אדם אחר שמעלה את ההאשמות, לכאורה בשמו של הקרבן (אמיתי או מדומה). מחקרים ביחס להאשמות לגבי פגיעה בקטינים מצביעים על שיעור כולל של האשמות שווא שנמוך מ 10% בהתבסס על מספר מחקרים[20][21][22]. מתוכם, רק חלק קטן מההאשמות הכוזבות נבעו מהקטין, בעוד שמרבית האשמות השווא נבעו ממבוגר שהעלה את ההאשמות הללו מטעמו של הקטין. מתוך מקרים אלו, רוב משמעותי מהתלונות הועלו במסגרת מאבקי גירושין או מאבקים על משמורת ילדים[23].

ממחקרים בעולם עולה כי בין 12%-28% מכלל התלונות המוגשות בגין פגיעה בילדים כחלק מהליך הגירושין הן תלונות שווא המוגשות ככאלה במכוון .

החשש לפיו תלונות שווא ביחס לאלימות כנגד הילדים במסגרת סכסוכי גירושין היא תופעה משמעותית, הביאה להקמת ועדה בלשכת עורכי הדין שעוסקת בתלונות שווא. בתגובה פרסם פורום מעמד האישה וקידום עורכת הדין בלשכה הסתייגות מהקמת הוועדה האמורה. בכנס שערכה הוועדה בנושא תלונות שווא במשפחה אמר סגן נשיא לענייני משפחה בבית משפט השלום בנצרת כי בערך ב-10% מהבקשות לצו הגנה נגד גברים שנידונו בפניו, הוא שלח את הצדדים לבדיקת פוליגרף, וכי מתוך המקרים האלה, "ב-99 אחוזים מהמקרים, האישה יצאה דוברת שקר".[24] מאוחר יותר השופט הגיב, באמצעות דוברות בתי המשפט: “מן הציטוט בשאילתה עולה כאילו מדובר בנתונים סטטיסטיים המתייחסים לכלל בתי המשפט למשפחה בארץ בעוד שלא כך הוא. למעשה, מדובר על הערכה אישית של השופט, שאינה מתבססת על סטטיסטיקה או פילוח אלא על תיקים שנדונו בפניו בלבד."[25]

פרשת אורי דניאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת אורי דניאל בו קבע בית המשפט העליון כי כמה נשים הגישו תלונות שווא במשטרה ותביעות אזרחיות שקריות בטענה כי נאנסו על ידי עו"ד אורי דניאל – ונעזרו ביחצ"ן מוטי מורל ועורכת-הדין רוני אלוני-סדובניק. מורל בנה תוכנית להכפישו בניסיון לא לשלם לו פיצויים[26]. עוד קבע בית המשפט כי הנשים יפצו את עו"ד דניאל. השופט עמית ציין בפסק דינו כי "כמעט כל פרט בפרשה מלמד על 'תפירה' של תלונות יש מאין".

ברק-ארז, שופטת דעת המיעוט בפסק הדין, שסברה ש"לא הוכח באופן פוזיטיבי כי התלונות היו כוזבות", ציינה בתור אמרת אגב שלדעתה ישנו פרדוקס בתחולתן של הגנות התיישנות בחוק בישראל: "מי שנפגעה מעבירת מין ותבחר לחשוף את הדברים בזירה הציבורית עלולה להיתבע בגין הוצאת לשון הרע, ואז נטל הוכחת האמת יהיה מוטל עליה. ככל שהדבר נעשה לאחר חלוף שנים רבות, הקושי הכרוך בכך הוא ברור".[27]

פסק הדין בפרשה זו היווה נקודה משמעותית בשיח הציבורי הביקורתי ביחס להנחיה 2.5 של פרקליטות המדינה, בשל הטענה שהנחיה זו שמבקשת למנוע הרתעה של נשים מפני תלונות בגין פגיעה מינית או אונס אינה מאוזנת דיה, שכן היא דה-פקטו שוללת את האפשרות שמגיש/ת תלונת שווא תועמד לדין בגין תלונתה, גם אם זו נעשתה בזדון[28]. הביקורת הציבורית הביאה לעדכון ההנחיה[29], אף על פי שגם לפני התיקון לא הייתה מניעה כזו בפועל וניתן היה להגיש כתבי אישום.

המלצות של חכמי משפט לצמצום תלונות שווא[עריכת קוד מקור | עריכה]

עו"ד אדם פיש ז"ל הביע עמדתו כי ההגדרה המרחיבה לגבי "הטרדה מינית" גורמת לפיתוי רב לתלונות שווא ולכן ייתכן שנמצא הליכים מתנהלים מסיבות של נקמנות ורצון לשפר עמדות בסכסוך משפטי. לגישתו, אדם שמוצא את עצמו מול תלונת סרק, הסיכוי שבסוף התהליך יימצא עצמו זכאי הוא סיכוי קטן, כי מדובר בסיטואציה של מילה מול מילה ובפן הפלילי - אחוזי ההרשעה בישראל גבוהים ביותר. המלצתו היא, שגם באינטראקציות שנראות טריוויאליות כגון, באקדמיה, מפגש בין מנחה למונחה או בין מרצה לסטודנט שלא לקיים שום אינטראקציה בארבע עיניים, ולשמור על דלתות פתוחות[30].

ד"ר אורית קמיר, בין מנסחות החוק למניעת הטרדה מינית, הקדישה בספרה פרק ל"דרכים להימנע מלהטריד, מאי הבנות ומתלונות שווא" (הערה 17, עמ' 144). בין היתר: 1. מן הרגע שמתעורר החשש (למשל, בשל אי היענות להצעות אינטימיות של אישה או שגבר סיים קשר שהיא מעוניינת להמשיכו) יש להימנע ככל האפשר מהשארת דברים עמומים ולא מפורשים ולהבהיר בדיוק, מוקדם ככל האפשר היכן הדברים עומדים משום שמצבים עמומים ולא ברורים פותחים פתח לתסכול, למרירות ואף לשאיפת נקם. 2. מן הרגע שמתעורר החשש, רצוי להימנע מפגישות או משיחות בארבע עיניים. עדיף לא לאפשר שיחות או מפגשים שאין להם עדים, וכדאי מאוד לדאוג שכל אינטראקציה תהיה בנוכחותם של אנשים אמינים. כדאי להסביר לעדים מראש את המצב ואת החשש כדי שיהיו עירניים וישתדלו לזכור את פרטי האינטראקציה. להימנע מלסגור את הדלת בנוכחות האדל מעורר החשש ואם מתקיימות עמו שיחות, רצוי שתהיינה בקול רם ולא בלחישות שעלולות ליצור רושם של אינטימיות מרחיקת זרים. 3. מן הרגע שמתעורר החשש, יש להקפיד לתעד. רצוי לנהל תרשומת ולתעד כל מפגש וכל שיחה: מתי והיכן בדיוק התרחשו ומה נאמר בהם ומה לא נאמר. אם ניתן – רצוי להקליט שיחות ומפגשים כדי שאפשר יהיה להוכיח בדיוק מה נאמר בהם ומה לא. תיעוד מדויק מונע תלי תלים של התנצחויות בשאלות עובדתיות פשוטות. 4. מן הרגע שמתעורר החשש, כדאי לשתף בבעיה אדם אמין או אף יותר מאדם אחד. אם המצב קשור למקום העבודה, ייתכן שיש מקום לשתף גם אדם ממקום העבודה. ייתכן שכדאי לקבוע פגישה עם הממונה עלייך ולהבהיר לו את חששותייך. ייתכן שכדאי לפנות אל האחראית על החוק למניעת הטרדה מינית במקום העבודה ולדווח לה על המתרחש. שיחה מקדימה כזו עשויה למנוע הסתבכות אם אכן חששותיי מוצדקים ואם הצד השני ייבחר בסופו של דבר להתלונן עלייך או לנסות לפגוע בך בכל דרך אחרת.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ney, T, (1995). True and False Allegations of Child Sexual Abuse: Assessment and Case Management., Psychology Press, ISBN 0-87630-758-6., 1995, עמ' 23-33
  2. ^ Mikkelsen EJ, Gutheil TG, Emens M, False sexual-abuse allegations by children and adolescents: contextual factors and clinical subtypes, Am J Psychother, PMID 1443285., 1992, פרק 4, עמ' 556-570
  3. ^ Clifton D. Bryant; Deviant Behavior (1990). Readings in the Sociology of Norm Violation. עמ' 190. 
  4. ^ Maggie Bruck; Ceci, Stephen J, Jeopardy in the Courtroom, Amer Psychological Assn, ISBN 1-55798-282-1., 1995
  5. ^ Irving B. Weiner; Donald K. Freedheim, Handbook of Psychology, John Wiley and Sons, ISBN 0-471-17669-9, 2003, עמ' 448
  6. ^ חדשות הוועדה באתר הכנסת
  7. ^ ד"ר יואה מזא"ה, תלונות שווא בגין עבירות מין ואלימות במשפחה, פורום קהלת למדיניות, 2016
  8. ^ Hazelwood, Robert R.; Burgess, Ann Wolbert, eds, Practical Aspects of Rape Investigation, CRC PRESS, 2008
  9. ^ Gross, Bruce, False Rape Allegations: An Assault On Justice, The Forensic Examiner., Spring 2009, 2009
  10. ^ Crime in the United States 1996, Uniform Crime Statistics, "Section II: Crime Index Offenses Reported., FBI, 1997
  11. ^ Turvey, Brent E, Forensic Victimology: Examining Violent Crime Victims in Investigative and Legal Contexts, ACDEMICPRESS, 2013, עמ' 276-277
  12. ^ Rumney, Philip N.S, "False Allegations of Rape", Cambridge Law Journal 65, 2006
  13. ^ Rumney, Cambridge law Journal, 140-142
  14. ^ Turvey, Brent E., Forensic Victimology: Examining Violent Crime Victims in Investigative and Legal Contexts, Academic press, 2013
  15. ^ ח"כ מיכל רוזין, אחוז תלונות השווא על עבירות מין הוא אפסי, רדיו תל אביב, 3.3.2016
  16. ^ ד"ר אורית קמיר, זה מטריד אותי – לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית (הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת כרמל, 2009)
  17. ^ הדס בשן, התעמולה האנטי נשית של חיים הכט סלונה 29.10.2013
  18. ^ [29] ד"ר יואה מזא"ה, תלונות שווא בגין עבירות מין ואלימות במשפחה, פורום קהלת למדיניות, מרץ 2016
  19. ^ Edward Greer, “The Truth behind Legal Dominance Feminism's Two Percent False Rape Claim Figure”, 33 Loy. L.A. L. Rev. 947 (2000).
  20. ^ [13] Hobbs, CJ; Hanks HGI; Wynne JM (1999). Child Abuse and Neglect: A Clinician's Handbook. Elsevier Health Sciences. pp. 197. ISBN 0-443-05896-2.
  21. ^ Schetky, DH; Green AH (1988). Child Sexual Abuse: A Handbook for Health Care and Legal Professionals. Psychology Press. pp. 105. ISBN 0-87630-495-1.
  22. ^ Bolen, RM (2001). Child Sexual Abuse: Its Scope and Our Failure. Springer. pp. 109. ISBN 0-306-46576-0.
  23. ^ Robin, M (1991). Assessing Child Maltreatment Reports: The Problem of False Allegations. Haworth Press. pp. 21–24. ISBN 0-86656-931-6.
  24. ^ אלפי שאול, תלונות השווא נגד גברים יוצרות עומס ערוץ 7, 23.6.2016.
  25. ^ "גברים רוצחים נשים, אבל השרה איילת שקד, לשכת עורכי הדין ופרקליט המדינה מוטרדים בעיקר מ'תלונות שווא' נגד גברים". המקום הכי חם בגיהנום (בעברית). 16 ביוני 2017. בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2017. 
  26. ^ תלם יהב, העליון קובע: כך נתפרה עלילת אונס ynet 15.3.2016
  27. ^ באום, עידו (17 בנובמבר 2017). "הסיכון שלקחו אושרת קוטלר, נרי ליבנה ודנה ויס". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-21 בנובמבר 2017. 
  28. ^ מור שמעוני, האם מי שמוסר עדות שקר על אונס בכלל משלם את המחיר? מעריב 20.3.2016
  29. ^ עדכון הנחיית פרקליט המדינה מספר 2.5, 23.3.2016
  30. ^ אוניברסיטת חיפה, ריאיון עם עו"ד אדם פיש, הדרך לגיהנום ללא כוונות טובות -הטרדה או מחמאה?