תלונת שווא
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: חוסר נייטרליות, התמקדות בסוג מסוים של תלונות שווא.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: חוסר נייטרליות, התמקדות בסוג מסוים של תלונות שווא. | |
תלונת שווא (או האשמת שווא, תלונת שקר, אישומים כוזבים, האשמה כוזבת) היא בבסיסה טענת אדם שנפגע על ידי אחר, כאשר הפגיעה לא התרחשה מעולם. היא עשויה לבוא לידי ביטוי באחד משלושת ההקשרים הבאים: באופן לא רשמי (בחיי היום-יום), במסגרת הליך מעין שיפוטי ובמסגרת הליך משפטי[1].
סוגי תלונות השווא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ככלל, כאשר אין ראיות תומכות מספקות כדי לקבוע אם האשמה היא אמיתית או כוזבת יש לתארה כ"האשמה לא מבוססת" או "האשמה שאיננה מגובה בראיות". האשמות שנקבע כי הן כוזבות בהתבסס על ראיות תומכות, מחולקות לשלושה סוגים:
- האשמה שהיא לחלוטין כוזבת - כלומר הנטען כלל לא אירע מעולם.
- האשמה שמתארת מאורעות שאכן אירעו אבל בוצעו על ידי אדם אחר מזה שכלפיו מופנית ההאשמה, ולפיכך האדם שמואשם חף מפשע.
- האשמה שחלקה אמת וחלקה שקרית. תיאור המאורעות במקרה כזה מערבב בין מאורעות שאכן אירעו ובין מאורעות שכלל לא אירעו.
האשמת שווא יכולה להתרחש בשל שקר מכוון מצידו של המאשים[2][3] או שלא מתוך כוונת מכוון בשל קונפבולציה (שיבוש זיכרון שקשור בהפרעות נוירולוגיות או פסיכיאטריות מסוימות) שמתעוררת באופן ספונטני בשל מחלת נפש או בעקבות תשאול סוגסטבילי שנעשה באופן מכוון או מקרי או בשל שימוש בטכניקות ריאיון כושלות[4]. אותה תופעה יכולה להיגרם בשל כשל מערכתי. למשל כשהשוטר הבכיר קובע מסקנה על סמך ראיה מסוימת, והכפופים לו "מחזקים" אותה ברוח המפקד, בחקירות סוגסטביליות, ובמסקנות בעלות אופי קונפובולטורי. כך מגשרים על פערים בלוגיקה סותרת ומטשטשים ראיות סותרות. הדבר שכיח בחקירת תאונות דרכים קשות כשהנטייה החברתית מקהה את הדחף להקפיד על האמת וקיים קונפליקט באשר לאמירת אמת חלקית. חזקת תקינות המעשה השלטוני - הנותנת משקל יתר לאובייקטיביות של הגוף החוקר מכסה היטב על הסיכון המוחשי הזה ומנטרלת את רוב הסיכויים למנוע אותו.
החוקרים פול ולינדסי הציעו בשנת 1997 להתייחס באופן שונה לשני הסוגים הללו. הם הציעו להשתמש בביטוי "האשמות שווא" במקרים בהם המאשים מודע לכך שהוא משקר, ובביטוי "חשדות שווא" לסוג רחב יותר של האשמות כוזבות שבהן תשאול סוגסטבילי עשוי היה להיות מעורב[5].
לעיתים, אדם שחשוד במעשה פסול שהוא אכן אחראי לו, יכול בעצמו להאשים האשמת שווא אדם אחר כדי להסיט את תשומת הלב מאשמתו שלו. האשמות שווא עשויות לנבוע גם מההתנהגות של הנאשם עצמו, בייחוד במקרים שבהם התנהגויותיו עולות בקנה אחד עם האפשרות שביצע את המעשה האסור, אם נהג כך באופן לא מודע ואם מתוך כוונה להיראות כאילו הוא אשם.
כמו כן, לאחר שהועלתה האשמת שווא – בייחוד כזו שנושאת עמה מטען רגשי – תגובות אנושיות טבעיות מצידו של מי שנאשם בהאשמת שווא (כגון: פחד, כעס, הכחשה של ההאשמה) עשויות להתפרש כראיה לאשמה.
היקף התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדיון שהתקיים בשנת 2006 בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת נטען כי היקף התופעה בישראל מצומצם מאוד וניתן להעריכו באחוזים בודדים.[דרוש מקור] בדיון שנערך בשנת 2017 בוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי אמר המשנה לפרקליט המדינה עו"ד למברגר, ביחס לתוצאות הניסוח מחדש של הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה כי "להתרשמותי, אין תופעה של תלונות שווא של נשים או של גברים, אבל ברור שכאשר צפים מקרים של תלונות שווא, יש לטפל בהם במלוא החומרה"[6].
במחקרו מתייחס ד"ר יואב מזא"ה לקושי בכימות התופעה של תלונות שווא מהסיבות הבאות[7]:
- היעדר הרשעה אינו אינדיקציה לאמיתות התלונה (ייתכן שלא היו די ראיות להרשיע בהליך פלילי, אך אין פירוש הדבר שהתלונה הייתה אמת או שקרית).
- הגדרה של תלונת שווא רק במקרים שבהם המשטרה או בית המשפט קבעו פוזיטיבית שמדובר בתלונת שווא תוביל להערכת חסר של התופעה (במקרים שונים בית המשפט קובע שהעבירה הנטענת לא בוצעה אך לא מתייחס במסגרת זיכוי הנאשם כלל לאחריות המתלונן נגדו).
מזא"ה קובע גם כי אחוז תלונות השווא מבין תלונות המוגשות על פגיעה בילדים במהלך גירושין נע בין עשרה לשלושים אחוזים.
בעבירות מין או בהטרדה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אונס בדוי
האשמת שווא באונס היא דיווח מכוון על עבירת אונס כאשר זה לא אירע. קשה להעריך את ההיארעות של האשמות שווא משום שהן לעיתים קרובות מתמזגות יחד עם תיקים שלא מוגש בהם כתב אישום תחת הכותרת "חסר בסיס" או "היעדר ראיות"[8][9]. יחד עם זאת, בארצות הברית, דו"ח הפשע של ה-FBI משנת 1996 והדו"ח של משרד המשפטים משנת 1997 מציינים כי 8% מההאשמות באונס בארצות הברית נחשבות לחסרות בסיס או שקריות[10][11][12].
מחקרים בארצות אחרות מצביעים על שיעורים שנעים בין 1.5% (דנמרק) ועד 10% (קנדה)[13] כאמור, בשל הגדרות שונות של "האשמות שווא", ובשל האתגר שכרוך באיסוף נתונים מהימנים בנושא זה, הרי שהאחוזים האמיתיים לא ברורים[14].
בישראל, העלו מספר גורמים את הטענה שאחוז תלונות השווא בגין עבירות מין הוא "אפסי"[15], כי "תביעות סרק (לגבי הטרדה מינית) הן כה נדירות עד שסטטיסטית הן בטלות בשישים"[16] או כי הוא עומד על 2%[17]. בעניין זה, מציין ד"ר יואב מזא"ה[18] כי אכן יש בספרות טענה שלפיה היקפן של תלונות השווא בגין אונס הוא 2% בלבד וכי יש מאמרים המקבלים את הנתון בדבר הזה כנתון קונסנזואלי. יחד עם זאת, מצטט מזא"ה את מאמרו של גריר[19] כי המקור לטענה זו הוא ספרה של העיתונאית סוזן בראונמילר משנת 1975 שבו היא טוענת כי אלו נתונים שהציג בשנת 1974 השופט לורנס קוק בהרצאה שנתן. בספרה של בראונמילר נכתב כי השופט סיפר על מחקר של משטרת ניו יורק לפיו היקף תלונות השווא בגין אונס הוא 2%. יחד עם זאת, לפי ד"ר מזא"ה, המסתמך על גריר: "להרצאה זו אין כל תיעוד; ניסיונות לברר אם השופט קוק אכן אמר את הדברים, ובכלל זה אצל עוזריו של השופט, לא העלו דבר; ניסיון לאתר את המקור שעליו התבסס לכאורה השופט קוק, ובכלל זה במשטרת ניו יורק ובאמצעות מקורות נוספים, לא העלה זכר למחקר התומך בנתון זה. מעבר לעדות זו של בראונמילר לא נמצא כל בסיס למיתוס על 2% תלונות שווא". הוא מוסיף וכותב כי "כותבים רבים בתחום ממשיכים — במשך יותר מ-40 שנה — לטפח את המיתוס בדבר 2% של תלונות שווא תוך הסתמכות על בראונמילר או על אחרים שהסתמכו עליה".
משטרת ישראל סגרה בשנת 2016 13% מהתלונות על עבירות מין בנימוק של חוסר אשמה. שיעור זה עלה בשנת 2020 ל-18%[20]. יואב אבן נגדו הוגשה תלונה על אונס, שלטענתו הייתה תלונת שווא, העריך שבהינתן 6% תיקים הנסגרים מחוסר אשמה (נתון משנת 2009), לפחות 20% מהתלונות בעבירות מין הן תלונות שווא[21].
האשמת שווא על פגיעה בקטין[עריכת קוד מקור | עריכה]
האשמת שווא בפגיעה גופנית או מינית בקטין היא האשמה שלפיה אדם ביצע מעשה או מעשים של פגיעה מינית בקטין כאשר במציאות המואשם לא ביצע כל מעשה כאמור. האשמות כאלו יכולות להיות מועלות על ידי הקרבן (אמיתי או מדומה), או על ידי אדם אחר שמעלה את ההאשמות, לכאורה בשמו של הקרבן (אמיתי או מדומה). מחקרים ביחס להאשמות לגבי פגיעה בקטינים מצביעים על שיעור כולל של האשמות שווא שנמוך מ-10% בהתבסס על מספר מחקרים[22][23][24]. מתוכם, רק חלק קטן מההאשמות הכוזבות נבעו מהקטין, בעוד שמרבית האשמות השווא נבעו ממבוגר שהעלה את ההאשמות הללו מטעמו של הקטין. מתוך מקרים אלו, רוב משמעותי מהתלונות הועלו במסגרת מאבקי גירושין או מאבקים על משמורת ילדים[25].
ממחקרים בעולם עולה כי בין 12%-28% מכלל התלונות המוגשות בגין פגיעה בילדים כחלק מהליך הגירושין הן תלונות שווא המוגשות ככאלה במכוון .
החשש לפיו תלונות שווא ביחס לאלימות כנגד הילדים במסגרת סכסוכי גירושין היא תופעה משמעותית, הביאה להקמת ועדה בלשכת עורכי הדין שעוסקת בתלונות שווא. בתגובה פרסם פורום מעמד האישה וקידום עורכת הדין בלשכה הסתייגות מהקמת הוועדה האמורה. בכנס שערכה הוועדה בנושא תלונות שווא במשפחה אמר סגן נשיא לענייני משפחה בבית משפט השלום בנצרת כי בערך ב-10% מהבקשות לצו הגנה נגד גברים שנידונו בפניו, הוא שלח את הצדדים לבדיקת פוליגרף, וכי מתוך המקרים האלה, "ב-99 אחוזים מהמקרים, האישה יצאה דוברת שקר"[26]. מאוחר יותר השופט הגיב, באמצעות דוברות בתי המשפט: “מן הציטוט בשאילתה עולה כאילו מדובר בנתונים סטטיסטיים המתייחסים לכלל בתי המשפט למשפחה בארץ בעוד שלא כך הוא. למעשה, מדובר על הערכה אישית של השופט, שאינה מתבססת על סטטיסטיקה או פילוח אלא על תיקים שנדונו בפניו בלבד."[27]
תביעה בגין לשון הרע בעקבות תלונת שווא[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדם שהוגשה נגדו תלונת שווא במשטרה, יכול בנסיבות מסוימות לתבוע את המתלונן בגין הוצאת לשון הרע או בתביעת דיבה. זאת מכיוון שהגשת תלונה שקרית במשטרה המעלילה על אדם דברים רעים יכולה להשפיל ולפגוע בו גם במסגרת המשפחתית-אישית ובמסגרת הקריירה, בהתאם לפרטי התלונה. בשל כך, אדם שבוחר להגיש תלונת שווא במשטרה עלול למצוא את עצמו נתבע על ידי אותו אדם ולשלם לו כספי פיצויים בגין עוולת לשון הרע[28].
ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תלונת שוא שנידונה בבית המשפט או בבית הדין מלווה במתן עדות של המתלונן או המתלוננת. בהינתן שהתגלתה שהתלונה היא תלונת שוא, כפועל יוצא, העדות היא עדות שקר והמתלונן יכול להיות להחשב כעד זומם. במקרה זה קובע המקרא שייגזר על העדים אותו גזר הדין שאמור היה להגזר על מי שניסו להפליל ("ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו"). שורש המצוה הוא בעשרת הדברות בדיבר לא תענה ברעך עד שקר.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ney, T, (1995). True and False Allegations of Child Sexual Abuse: Assessment and Case Management., ISBN 0-87630-758-6., Psychology Press, 1995, עמ' 23-33
- ^ Mikkelsen EJ, Gutheil TG, Emens M, 4, False sexual-abuse allegations by children and adolescents: contextual factors and clinical subtypes, PMID 1443285., Am J Psychother, 1992, עמ' 556-570
- ^ Clifton D. Bryant; Deviant Behavior (1990). Readings in the Sociology of Norm Violation. p. 190.
- ^ Maggie Bruck; Ceci, Stephen J, Jeopardy in the Courtroom, ISBN 1-55798-282-1., Amer Psychological Assn, 1995
- ^ Irving B. Weiner; Donald K. Freedheim, Handbook of Psychology, ISBN 0-471-17669-9, John Wiley and Sons, 2003, עמ' 448
- ^ חדשות הוועדה באתר הכנסת
- ^ ד"ר יואה מזא"ה, תלונות שווא בגין עבירות מין ואלימות במשפחה, פורום קהלת למדיניות, 2016
- ^ Hazelwood, Robert R.; Burgess, Ann Wolbert, eds, Practical Aspects of Rape Investigation, CRC PRESS, 2008
- ^ Gross, Bruce, False Rape Allegations: An Assault On Justice, Spring 2009, The Forensic Examiner., 2009
- ^ Crime in the United States 1996, Uniform Crime Statistics, "Section II: Crime Index Offenses Reported., FBI, 1997
- ^ Turvey, Brent E, Forensic Victimology: Examining Violent Crime Victims in Investigative and Legal Contexts, ACDEMICPRESS, 2013, עמ' 276-277
- ^ Rumney, Philip N.S, "False Allegations of Rape", Cambridge Law Journal 65, 2006
- ^ Rumney, Cambridge law Journal, 140-142
- ^ Turvey, Brent E., Forensic Victimology: Examining Violent Crime Victims in Investigative and Legal Contexts, Academic press, 2013
- ^ ח"כ מיכל רוזין, אחוז תלונות השווא על עבירות מין הוא אפסי, רדיו תל אביב, 3.3.2016
- ^ ד"ר אורית קמיר, זה מטריד אותי – לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית (הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת כרמל, 2009)
- ^ הדס בשן, התעמולה האנטי נשית של חיים הכט סלונה 29.10.2013
- ^ ד"ר מזא"ה, תלונות שווא בגין עבירות מין ואלימות במשפחה, פורום קהלת למדיניות, מרץ 2016
- ^ Edward Greer, “The Truth behind Legal Dominance Feminism's Two Percent False Rape Claim Figure”, 33 Loy. L.A. L. Rev. 947 (2000).
- ^ הדר גיל-עד, לא רק מיכה ואצילי: עלייה בסגירת תיקי עבירות מין מחוסר אשמה, באתר ynet, 29 ביולי 2022
- ^ יואב אבן, הצד שלו, 2015, עמ' 377-379
- ^ Hobbs, CJ; Hanks HGI; Wynne JM (1999). Child Abuse and Neglect: A Clinician's Handbook. Elsevier Health Sciences. pp. 197. ISBN 0-443-05896-2.
- ^ Schetky, DH; Green AH (1988). Child Sexual Abuse: A Handbook for Health Care and Legal Professionals. Psychology Press. pp. 105. ISBN 0-87630-495-1.
- ^ Bolen, RM (2001). Child Sexual Abuse: Its Scope and Our Failure. Springer. pp. 109. ISBN 0-306-46576-0.
- ^ Robin, M (1991). Assessing Child Maltreatment Reports: The Problem of False Allegations. Haworth Press. pp. 21–24. ISBN 0-86656-931-6.
- ^ אלפי שאול, תלונות השווא נגד גברים יוצרות עומס ערוץ 7, 23.6.2016.
- ^ שרון שפורר, גברים רוצחים נשים, אבל השרה איילת שקד, לשכת עורכי הדין ופרקליט המדינה מוטרדים בעיקר מ"תלונות שווא" נגד גברים, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 16 ביוני 2017
- ^ קובי לוי, הגישה תלונת שווא נגד השכן – ותשלם, באתר ynet, 18 באוקטובר 2017
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
