הג'וב האיטלקי

הג'וב האיטלקי
The Italian Job
	פוסטר של הסרט
בימוי	פיטר קולינסון
הופק בידי	מייקל דילי
תסריט	טרוי קנדי מרטין
שחקנים ראשיים	מייקל קיין; נואל קאוורד
מוזיקה	קווינסי ג'ונס
צילום	דאגלס סלוקומב
מדינה	הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	פרמאונט, Oakhurst Productions
חברה מפיצה	פרמאונט, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	2 ביוני 1969
משך הקרנה	95 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט פשע, סרט שוד, סרט קומדיה
	דף הסרט ב־IMDb

ערך זה עוסק בסרט משנת 1969 עם מייקל קיין. אם התכוונתם לסרט "הג'וב האיטלקי" משנת 2003, ראו הג'וב האיטלקי (2003).

הג'וב האיטלקי (אנגלית: The Italian Job) הוא סרט פעולה בריטי בכיכובו של מייקל קיין. הסרט זכה לפופולריות רבה בארץ מוצאו ובעולם.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלי קרוקר (מייקל קיין) יוצא מהכלא ורוצה לבצע "ג'וב" גדול - שוד אשר יבטיח את קיומו. התוכנית היא לגנוב משלוח מטילי זהב בשווי 4 מיליון דולר, העומד להגיע מסין לטורינו.

התוכנית כולה מתבצעת מתחת לאפה של המאפיה שלא מצליחה ליטול בה חלק. מי שכן מסייע לצ'ארלי הוא ברידג'ר (נואל קאוורד), מנהיג מאפיה הנמצא בכלא. צ'ארלי מארגן צוות מוחות: מומחה למחשבים, פרופ' סימון פיץ' (בני היל), נהג מרוצים ומומחה לכל דבר. הוא מתרגל עימם נהיגה ונוטל עמו לטורינו שלוש מכוניות מיני קופר, שתי מכוניות מתוצרת יגואר ואוטובוס. הצוות מגיע לטורינו במסווה של קבוצת אוהדי כדורגל בריטים. מומחה המחשבים מצליח להגיע לחדר הבקרה של הרמזורים ומחליף את התוכנה. כאשר מטען מטילי הזהב המאובטח מגיע למרכז העיר, משתבשת לפתע פעולת הרמזורים ונגרם פקק תנועה קולוסלי. החבורה מנצלת את הבלגן ומשתלטת על השיירה. מטילי הזהב עוברים אל שלוש מכוניות המיני קופר. מתחיל מרדף. המכוניות מתמרנות בעיר הפקוקה בכישרון מדהים לצלילי הנעימה "הנה חברה עם כושר הישרדות עצמית". המכוניות עוברות בגלריות של רחובות טורינו, נעות במעגל רציפי אצטדיון, יורדות לנהר ומתקדמות לעבר גבול שווייץ. בדרך עולות המכוניות בזו אחר זו אל בטנו של האוטובוס, פורקות את מטענן ומושלכות אחר כבוד אל המדרונות. באחד הסיבובים החדים בהרי האלפים, סוטה האוטובוס ממסלולו ונעצר על פי תהום. כדי לאזן את משקל מטילי הזהב המונחים באחורי האוטובוס מעל התהום, החבורה מתקבצת בקדמת האוטובוס.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל קיין - צ'ארלי קרוקר
נואל קאוורד - מר ברידג'ר
בני היל - פרופסור סיימון פיץ'
ראף ואלונה - אלטבני
טוני בקלי (אנ') - קאמפ פרדי
רוסאנו בראצי - רוג'ר בקרמן
מגי בליי (אנ') - לורנה

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט צולם באתרים שונים באיטליה, בריטניה, ואירלנד. השוד ומרדפי המכוניות שבעקבותיו צולמו בטורינו, למעט המרדף בצינורות הביוב שצולם באזור קובנטרי. הסצינות בתוך בית הכלא עם מר ברידג'ר צולמו בכלא קילמיינהאם שבדבלין.

בסרט נעשה שימוש במספר רב של מכוניות שונות,^[1] ביניהן:

המכונית בה נוהג רוג'ר בקרמן בסצנת הפתיחה של הסרט היא למבורגיני מיורה. בשביל צילום המכונית שנזרקת לנקיק, השתמשו במכונית אחרת מאותו הדגם שעברה תאונה קשה.
המכוניות שבהן נמלטים השודדים עם הזהב ונמלטות במרדפים שלאחר השוד הן שלוש מכוניות מיני קופר S. לצורך צילומי הסרט סיפקה חברת BMC שש מכוניות במחיר עלות, ובנוסף נקנו 25 מכוניות יד שנייה מדגמי מיני קופר S ומיני רגילה. רוב מכוניות המיני נהרסו במהלך צילומי הסרט.

הפסקול של הסרט נכתב בידי קווינסי ג'ונס, וכולל שני שירים עם מילים של דון בלאק (אנ'), ונעימות שחלקן מבוססות על שירים בריטיים ידועים. שיר הסיום ("Get a Bloomin' Move On", המוכר יותר בזכות מילות השיר "The Self Preservation Society") מושר בידי מייקל קיין ושחקנים אחרים בצוות, ומורכב ברובו מסלנג קוקני המבוסס על חרוזים.^[2]

ביקורת והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט לא זכה להערכה רבה מצד מבקרי הקולנוע כשיצא, אך הצליח בקופות בבריטניה. לעומת זאת הסרט לא זכה בהצלחה בארצות הברית, על אף שהיה מועמד לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר בשפה האנגלית. עם השנים הפך הסרט למוערך ואהוב, בין השאר בזכות האופן שבו הוא מציג את לונדון בשנות הששים, המרדף האיקוני עם מכוניות המיני, והסיום של הסרט.

בשנת 1999 דרג מכון הסרטים הבריטי את הסרט במקום ה-36 ברשימת 100 הסרטים הבריטיים הטובים, ובשנת 2004 הביטאון הבריטי "טוטל פילם" (Total Film) בחר בסרט למקום ה-27 מבין הסרטים הבריטיים הטובים של כל הזמנים. בשאלון בין כאלף חובבי קולנוע בריטיים ב-2003 נבחר במקום הראשון כציטוט האהוב בקולנוע המשפט שמייקל קיין אומר בסרט: "You're only supposed to blow the bloody doors off!" (בתרגום חופשי: "אתה רק צריך לפוצץ את הדלתות הארורות!"), לאחר שפיצוץ של רכב בטעות השמיד אותו כליל.

בשנת 2003 יצא חידוש לסרט באותו השם. העלילה בסרט החדש שונה אך הוא כולל בתוכו מרכיבים מהסרט המקורי, ובפרט כולל מרדף אחרי שלוש מכוניות מיני קופר.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פקק התנועה הגדול בטורינו הוא בחלקו אמיתי. כאשר בוצעו הצילומים בעיר, קהל הסקרנים יצא לרחובות, הפריע לתנועה וגרם לפקק גדול בהרבה מהמתוכנן.
בשנת 1968 עלה הזהב 35 דולר לאונקיה. ארבעה מיליון דולר זהב שקלו 3,200 ק"ג. כל רכב היה צריך לפיכך לשאת בנוסף לנהג ולמלווים עוד 1,070 ק"ג. מכונית מיני מודל 1968 שקלה רק 630 ק"ג.