הג'נטלמן האחרון (סדרת טלוויזיה)
 | |
| מבוסס על | רומן מאת פורד מדוקס פורד |
|---|---|
| סוגה | דרמה תקופתית |
| יוצרים |
טום סטופארד  |
| כותבים | טום סטופארד |
| בימוי | סוזנה וייט |
| שחקנים |
|
| פסקול | דרק ברוס |
| ארץ מקור | הממלכה המאוחדת |
| שפות | אנגלית |
| מספר עונות | 1 |
| מספר פרקים | 5 |
| הפקה | |
| מפיק |
|
| מפיקים בפועל |
|
| חברת הפקה | מסך ממותה בשיתוף HBO |
| הפצה |
הולו, HBO Max |
| צלמים | מייק אליי |
| מוזיקה |
Dirk Brossé |
| אורך פרק |
|
| שידור | |
| רשת שידור | BBC/HBO/VRT |
| רשת שידור בישראל | HOT |
| תקופת שידור מקורית |
|
| תקופת שידור בישראל | 30 בדצמבר 2012 |
| קישורים חיצוניים | |
| http://www.hbo.com/parades-end#/ | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
הג'נטלמן האחרון היא מיני-סדרה של BBC/HBO/VRT, אשר מבוססת על סדרת הספרים "סוף המצעד" מאת פורד מדוקס פורד (1924-1928). הסדרה שודרה לראשונה ב-24 באוגוסט 2012 בערוץ BBC Two וב-26 בפברואר 2013 בערוץ HBO. בארץ הסדרה שודרה לראשונה ב-30 בדצמבר 2012 בערוץ HOT. הסדרה הוקרנה גם בפסטיבל הקולנוע בגנט ב-11 באוקטובר 2012.[1] חמשת פרקי הסדרה נכתבו על ידי טום סטופארד ובוימו על ידי סוזנה וייט.[2] בנדיקט קמברבאץ' ורבקה הול מככבים בסדרה ככריסטופר וסילביה טייטג'נס, יחד עם אדלייד קלמנס, רופרט אוורט, מירנדה ריצ'רדסון, אן-מארי דאף, רוג'ר אלאם, ג'נט מק'טיר, פרדי פוקס, ג'ק יוסטון וסטיבן רוברטסון.[3]
הסדרה זכתה לשבחים רבים ולעיתים קרובות מתוארת כ-"אחוזת דאונטון למשכילים".[4][5] בפרק הבכורה ששודר ב-BBC Two צפו 3.5 מיליון צופים, המספר הגדול ביותר של צופים בסדרת דרמה מאז רומא, אשר שודרה ב-2005. המיני-סדרה זכתה בשש מועמדויות לפרסי האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה, כולל לשחקנית הטובה ביותר עבור רבקה הול, ובחמש מועמדויות לפרס אמי, כולל לתסריט המעובד הטוב ביותר עבור טום סטופארד והשחקן הטוב ביותר עבור בנדיקט קמברבאץ'. הסדרה זכתה בפרס האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה לעיצוב התלבושות הטוב ביותר.[6][7]
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, שלושה בריטים נמשכים אל תוך מערכת יחסים טעונה, ובסופו של דבר טרגית: כריסטופר טייטג'נס אנגליקני, סטטיסטיקאי, שמרן ובנו השני של אדון אחוזת גרובי; סילביה סאטרווייט, אשתו הנהנתנית אשר נישאה לו רק כדי להסתיר את העובדה שהבן שלהם הוא לא באמת שלו; ולנטיין וואנופ, צעירה סופרג'יסטית ובתה של סופרת, אשר נקרעת בין האידיאליזם שלה והמשיכה שלה לכריסטופר. בעוד שהמלחמה גורמת לשינוי מהותי באירופה, וכריסטופר נפצע קשה בצרפת, הקונפליקט מתנפץ ומשנה את חייהם של השלושה.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה נולדה כאשר דמיאן טימר ניגש למחזאי טום סטופארד וביקש ממנו לכתוב עיבוד לסדרת הספרים. לאחר קריאתם, סטופארד הסכים לכתוב את התסריט.[8] זה היה הפרויקט הטלוויזיוני הראשון שלו מזה 30 שנה.[9] סטופארד הצהיר שהוא שקל ללהק את בנדיקט קמברבאץ' לתפקיד כריסטופר טייטג'נס עוד לפני שהסדרה שרלוק הפכה אותו לכוכב עולמי.[10][11] אדלייד קלמנס לוהקה כוולנטיין לאחר שהגיעה לאודישן שלה בלבוש התקופה. תחילה המפיקים לא רצו ללהק שחקנית אוסטרלית לתפקיד, אך החליטו ללהק אותה לאחר שגילו שאביה הוא אזרח בריטי.[12]
חלק ניכר מהסדרה צולם בעיר קנט, בבית דורטון ובכנסיית תומאס א' בקט הקדוש.[13] סצנות נוספות צולמו בבית הבונים החופשיים בלונדון ובפארק דנקומב. שאר הסדרה צולמה בבלגיה.[14][15]
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנדיקט קמברבאץ' – כריסטופר טייטג'נס
- רבקה הול – סילביה טייטג'נס
- אדלייד קלמנס – ולנטיין וואנופ
- מירנדה ריצ'רדסון – גברת וואנופ, אמה האלמנה של ולנטיין
- פרדי פוקס – אדוארד וואנופ, אחיה הצעיר של ולנטיין
- ג'נט מקטיר – גברת סאתרווהווייט, אמה של סילביה
- נד דנהי – האב קונסט
- אלן הווארד – טייטג'נס הגדול, אביו של כריסטופר
- רופרט אוורט – מארק טייטג'נס, אחיו למחצה של כריסטופר
- מישה הנדלי – מייקל טייטג'נס (בגיל 4)
- רודי גודמן כ– ייקל טייטג'נס (בגיל 8)
- סטיבן גראהם – וינסנט מקמסטר
- אן-מארי דאף – אידית' דוכמין
- רופוס סוול – הכומר דוכמין, בעלה של אידית'
- רוג'ר אלם – גנרל אדוארד קמפיון
- פטריק קנדי – קפטן מק'צ'ני
- סטיבן רוברטסון – קולונל ביל ויליאמס
- לוסינדה רייקס – אווי, המשרתת של סילביה, נקראת "הלו סנטרל",
- ג'ק יוסטון – ג'רלד דרייק, המאהב לשעבר של סילביה
- טום מייסון – פיטר "פוטי" פרוני, נמצא ברומן עם סילביה
- ג'יימי פרקר – אדון בראונלי, מעריץ מתוסכל של סילביה
- אנה סקלרן – בובי פלהאם, חברתה הטובה ביותר של סילביה
- סאשה וואדל – ליידי גלורבינה, אמו של בובי פלהאם
- הנרי לויד-יוז – קפטן נוטינג
רשימת פרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| # | כותרת | בימוי | כתיבה | תאריך שידור מקורי | מספר צופים (הממלכה המאוחדת) |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | "פרק ראשון" | סוזאנה וויט | טום סטופארד | 24 באוגוסט 2014 | 3.52 מיליון |
| 1908: כריסטופר טייטג'נס הוא סטטיסטיקאי קודר ועשיר מאוד וסילביה סאטרתווייט היא אשת החברה הגבוהה, נהנתנית ואנוכית. סילביה נכנסת להיריון והיא וכריסטופר מתחתנים, אם כי האב האמיתי עשוי להיות המאהב הנשוי שלה, ג'ארלד דרייק. לאחר שלוש שנים, סילביה בורחת לצרפת עם מעריץ חדש, "פוטי" פרוני, אך כריסטופר סולח לה ולוקח אותה חזרה למען הבן שלהם. בעודו משחק גולף עם חבר פרלמנטר, כריסטופר מציל סופרג'יסטית צעירה בשם ולנטיין וואנופ, אשר נרדפת על ידי המשטרה. יחד עם וינסנט מקמאסטר, כריסטופר מוזמן לארוחה עם אמה הסופרת של ולנטיין וחברתה אדית' דוכמין, אשתו של כומר פדנטי אשר התנהגותו האקסצנטרית מקרבת את אדית' ווינסנט. כריסטופר וולנטיין גם הם מוצאים את עצמם נמשכים זה לזה. | |||||
| 2 | "פרק שני" | סוזאנה וויט | טום סטופארד | 31 באוגוסט 2012 | 2.30 מיליון |
| 1914: סילביה וכריסטופר מתאחדים בגרמניה והיא מודיעה לו על מות אימו. סילביה הולכת למנזר, אך שבה חזרה לחברה במהרה עם מעריץ אחר. חשדות מתעוררים כי ולנטיין וכריסטופר מנהלים רומן. כריסטופר מפתח את החברות שלו עם משפחת וואנופ. לאחר שבעלה של אדית' מתאשפז היא עוברת לגור עם וינסנט. היא נכנסת להיריון ועושה הפלה. כריסטופר עוזב את עבודתו בשאט נפש לאחר שהוא מתבקש לשנות נתונים צבאיים כדי לחזק את התמיכה במלחמה. הוא פוגש בוולנטיין במסיבה, ושניהם מכריזים על רגשותיהם זה לזה לפני שהוא עוזב כדי להילחם בתעלות. | |||||
| 3 | "פרק שלישי" | סוזאנה וויט | טום סטופארד | 7 בספטמבר 2012 | 2.15 מיליון |
| 1915-16: וינסנט הופך לסופר משפיע ומתחתן עם אדית' לאחר שבעלה מתאבד. הם הופכים למושא לשמועות ומכיוון שכריסטופר, אשר נפצע במלחמה ונמצא בבית חולים בצרפת, הוא חבר שלהם גם הוא הופך למושא לשמועות. לסילביה יש מעריץ חדש, הבנקאי של כריסטופר, ברואנלי. כריסטופר - עכשיו קפטן בצבא - חוזר הביתה לחופשה, אך מכיוון שלסילביה הייתה בעבר סימפתיה לגרמניה, בגלל ההתנהגות קלת הדעת שלה בעבר ומכיוון שבראונלי גורם להמחאות של כריסטופר לחזור, הם נהפכים פחות ופחות פופולריים בחברה. שבור מהשמועות, אביו של כריסטופר יורה בעצמו. כריסטופר מסרב לקחת את הכסף שהשאיר מכיוון שהוא כועס על כך. כריסטופר וסילביה מגיעים למסיבה של וינסנט ואדית', שם כריסטופר פוגש שוב את ולנטיין. הם מצהירים על אהבתם זה לזה וקובעים להיפגש, אך הפגישה לא יוצאת לפועל מכיוון שאחיה של ולנטיין חוזר במפתיע לחופשה מהצבא. לפני שכריסטופר חוזר לצרפת ולנטיין אומרת לו שתחכה לו. | |||||
| 4 | "פרק רביעי" | סוזאנה וויט | טום סטופארד | 14 בספטמבר 2012 | 1.70 מיליון |
| 1917: כריסטופר נמצא ברואן עם הסנדק שלו, גנרל קמפיון, וחייל בלתי יציב בשם מקנצ'י. הם אמורים להיות במקום בטוח, אך הם מופגזים באופן שגרתי. תפקידו של כריסטופר הוא להציב חיילים חדשים בחזית והוא פוקד שיתייחסו אליהם באנושיות ויטפלו בסוסים בצורה נאותה, מה שגורם לחיכוכים עם המפקדים חסרי הרגש שלו. סילביה מגיע לרואן. היא נשבעת שהייתה נאמנה לכריסטופר במשך חמש שנים והוא נותן לה רשות לגור עם הבנים שלהם בגרובי. הם מתחילים לעשות אהבה אך פוטי מפריע להם. כריסטופר דוחף אותו בכוח החוצה והגנרל אוהרה שמגיע למקום קורא לסילביה זונה. כריסטופר מאשים אותו בשכרות והגנרל שם אותו תחת מעצר בית. כדי לחסוך מכריסטופר עוד שערורייה, קמפיון הופך אותו לשני בפיקוד ושולח אותו להילחם ליד החזית. לפני שהוא נפרד ממנו הוא מספר לו שהשמועות בקשר לאי נאמנותה של סילביה נכונות. | |||||
| 5 | "פרק חמישי" | סוזאנה וויט | טום סטופארד | 21 בספטמבר 2012 | 1.77 מיליון |
| פברואר 1918: כריסטופר, מקנצ'י ופרוני נשלחים להילחם בתעלות. פרוני נהרג בפיצוץ. כאשר קולונל ביל ויליאמס, המפקד, סובל מהתמוטטות עצבים, כריסטופר מחליף אותו. סילביה נפגשת עם ג'רלד דרייק ובוגדת שוב בכריסטופר. כריסטופר חוזר לגרובי ומגלה שהעץ העתיק בגינה נכרת על פי הוראתה של סילביה. הוא מתעמת איתה והיא אומרת לו שהיא חולה סופנית. כריסטופר נפגש שוב עם ולנטיין והם מממשים את אהבתם. | |||||
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה זכתה לשבחים רבים מהמבקרים הבריטים. גרייס דנט, כתבת האינדפנדנט, אמרה שהג'נטלמן האחרון היא אחד מהדברים הטובים ביותר שה-BBC עשו אי פעם.[16] אחרים שיבחו את קמברבאץ' ואת הול על משחקם. ג'רארד גילברט, גם הוא מהאינדפנדנט, אמר על קמברבאץ' ש"אולי אף שחקן אחר בדורו לא יכול, כמוהו, לרמז על הרעש וההמולה אשר מתרחשים מתחת לשטח הנראה לעין, שהוא, לכאורה, רגוע, יציב ואדיש".[17] אמה דיבדין משולחן האמנויות מצאה ש"הופעתו של קמברבאץ'... היא ללא דופי ולעיתים קרובות מרגשת עד כדי כאב, שילוב מכאיב של נוקשות רגשית ורגישות עמוקה ומשתקת".[18] קייטלין מורן אמרה על הדמות של סילביה שהיא "אחת הדמויות הנשיות הטובות ביותר בעשור האחרון". הסדרה משכה 3.5 מיליון צופים בפרק הראשון שלה, דבר אשר הפך אותה לסדרת הדרמה הניצפת ביותר ב-BBC Two מאז שהסדרה רומא שודרה בשנת 2005.[19] בפרק השני חלה ירידה ברייטינג והוא משך 2.2 מיליון צופים.[20] מספר צופים מצאו את ערבוב הצלילים בעייתי, מה שגרם לכך שהיה להם קשה לשמוע ולהבין את הדיאלוג.[21]
על פי האתר Metacritic, הג'נטלמן האחרון קיבלה ביקורות טובות באופן כללי ממבקרי קולנוע אמריקאים וקנדים. ג'ף שנון כתב בשיקגו סאן-טיימס שהסדרה "בוימה ברמה גבוהה" ושיש בה "הופעות ראויות לפרס", בעוד שבראד אוסוולד מהוויניפג פרי פרס קרא לסדרה "יצירת מופת טלוויזיונית".[22]
הטטרלוגיה של פורד הפכה לרבת-מכר לאחר שהסדרה שודרה ב-BBC.
פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הג'נטלמן האחרון הייתה מועמדת לפרסים רבים. גם בנדיקט קמברבאץ' וגם רבקה הול זכו בפרס לשחקן ולשחקנית הטובים ביותר מאת ארגון העיתונות המשודרת, בעוד שטום סטופארד זכה בפרס הכתיבה הטובה ביותר והסדרה עצמה זכתה בפרס לסדרת הדרמה הטובה ביותר.[23]
המיני-סדרה קיבלה שש מועמדויות לפרס הבאפט"א, כולל לשחקנית הטובה ביותר עבור רבקה הול, וחמש מועמדויות לפרס אמי, כולל לתסריט המעובד הטוב ביותר עבור טום סטופארד ולשחקן הטוב ביותר עבור בנדיקט קמברבאץ'. הסדרה זכתה בפרס הבאפט"א לעיצוב התלבושות הטוב ביותר.[24]
| פרס | קטגוריה | מועמד (ים) | תוצאה |
|---|---|---|---|
| פרסי האמי | השחקן הראשי הטוב ביותר במיני-סדרה או בסרט | בנדיקט קמברבאץ' | מועמדות |
| התסריטאי הטוב ביותר במיני-סדרה, סרט או ספיישל דרמטי | טום סטופארד | מועמדות | |
| האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה | השחקנית הראשית הטובה ביותר | רבקה הול | מועמדות |
| המיני-סדרה הטובה ביותר | טום סטופארד, סוזנה וויאט, דייוויד פרפיט ודמיאן טימר | מועמדות | |
| עיצוב התלבושות הטוב ביותר | שנה נייפאר | זכייה | |
| האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר | יאן ארצ'יבולד | מועמדות | |
| עיצוב ההפקה הטוב ביותר | מרטין צ'יילדס | מועמדות | |
| האפקטים החזותיים והעיצוב הגרפי הטובים ביותר | רופרט ריי | מועמדות | |
| התסריטאי הטוב ביותר בסדרת דרמה | טום סטופארד |
מועמדות | |
| הפסטיבל הבינלאומי לתוכניות אודיוויזואליות בביאריץ | הסדרה הטובה ביותר | מועמדות | |
| התסריט הטוב ביותר | טום סטופארד | זכייה | |
| החברה הבריטית לצלמים | הצילום הטוב ביותר בסדרת דרמה | מייק אליי | מועמדות |
| פרסי איגוד עיתונאי השידור | השחקן הטוב ביותר | בנדיקט קמברבאץ' | זכייה |
| רוג'ר אלאם | מועמדות | ||
| השחקנית הטובה ביותר | רבקה הול | זכייה | |
| סדרת הדרמה הטובה ביותר | זכייה | ||
| התסריטאי הטוב ביותר | טום סטופארד | זכייה | |
| פרסי השידור | סדרת הדרמה הטובה ביותר | מועמדות | |
| פרס מבקר הטלוויזיה | השחקנית הטובה ביותר בסרט לטלוויזיה או במיני-סדרה | בנדיקט קמברבאץ' | מועמדות |
| השחקן הטוב ביותר בסרט לטלוויזיה או במיני-סדרה | רבקה הול | מועמדות | |
| פרסי חברת הטלוויזיה המלכותית | סדרת הדרמה הטובה ביותר | מועמדות | |
| הפקת העיצוב הטובה ביותר בסדרת דרמה | מרטין צ'יילדס | מועמדות | |
| העיצוב הגרפי הטוב ביותר - כותרות | רופרט ריי | זכייה | |
| טקס פרסי Sky Arts המתקיימים בגדה הדרומית | סדרה הדרמה הטובה ביותר | זכייה | |
| האקדמיה הבינלאומית לעיתונות | השחקן הטוב ביותר במיני-סדרה או בסרט לטלוויזיה | בנדיקט קמברבאץ' |
מועמדות |
מוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוצאת הספרים של ה-BBC הוציאה מהדורה חדשה של "סוף המצעד" שעל העטיפה שלה מופיעים קמברבאץ', הול וקלמנס. המהדורה יצאה בבריטניה ב-16 באוגוסט 2012.[25]
ספר מלווה להג'נטלמן האחרון מאת טום סטופארד ובהוצאת פייבר ופייבר הופץ גם כן. הוא מכיל את התסריט, תמונות וסצנות שנמחקו.
הפסקול, מאת דירק ברוס, יצא בפורמט דיגיטלי ופיזי ב-2 באוקטובר 2012.[26]
גרסאות DVD ו-Blu-ray של הסדרה יצאו ב-8 באוקטובר 2012. הן כוללות צילומים מאחורי הקלעים וראיונות עם אנשי הצוות והשחקנים.[27]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הג'נטלמן האחרון
"הג'נטלמן האחרון", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הג'נטלמן האחרון", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "הג'נטלמן האחרון", באתר Metacritic (באנגלית)
- "הג'נטלמן האחרון", באתר HBO Max (באנגלית)
- "הג'נטלמן האחרון", באתר Hulu סדרות (באנגלית)
"הג'נטלמן האחרון", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- האתר הרשמי של ה-BBC
- אמה ג'ון (4 בספטמבר 2011). "ריאיון עם בנדיקט קמברבאץ': על הספה עם בנדיקט קמברבאץ'". האובזרבר. לונדון.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Film Festival Ghent 2013". FilmFestival.be. נבדק ב-23 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Goldberg, Lesley (3 ביוני 2011). "HBO Back in War Business With 'Parade's End'". THR. נבדק ב-29 בספטמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Conlan, Tara (19 בספטמבר 2011). "Rupert Everett and Miranda Richardson join BBC2 Stoppard drama". The Guardian. London. נבדק ב-3 באוקטובר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Goodman, Tim. "Parade's End: TV Review". The Hollywood Reporter.
- ^ http://www.connectedrogers.ca/watch/tv/on-demand-parades-end/
- ^ http://www.deadline.com/2013/07/emmy-awards-nominations-2013-full-list-nominees/
- ^ https://www.theguardian.com/film/2013/jan/09/baftas-2013-nominations-list
- ^ "Parade's End: Sir Tom Stoppard's adaptation of Ford Maddox Ford's series of novels for BBC Two". BBC. 1 באוגוסט 2012. נבדק ב-28 בספטמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
John Preston, Tom Stoppard interview for Parade's End and Anna Karenina, The Telegraph, 24 August 2012
- ^ "Quotes from Empire Magazine article on Parade's End". CumberbatchWeb.Tumblr.com. 26 ביולי 2012. נבדק ב-23 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Benjamin Secher, Benedict Cumberbatch returns in Parade's End, The Telegraph, 11 August 2012
- ^ Godwin, Richard (28 בספטמבר 2012). "After the Parade". London Evening Standard. נבדק ב-28 בספטמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kent Film Office. "Kent Film Office Parade's End Article".
- ^ Whitlock, Cathy (בפברואר 2013). "Tour the Glamorous Sets of Parade's End". Architectural Digest. נבדק ב-28 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "George Osborne plans TV drama tax breaks". BBC News. 16 במרץ 2012. נבדק ב-28 בספטמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Grace Dent (9 בספטמבר 2012). "Grace Dent on Television: Parade's End, BBC2". The Independent. London. נבדק ב-23 בדצמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gerard Gilbert (25 באוגוסט 2012). "First Night: Parade's End, BBC2". The Independent. London. נבדק ב-23 בדצמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Dibdin, Emma (22 בספטמבר 2012). "Parade's End, Series Finale, BBC Two". The Arts Desk. נבדק ב-23 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ben Bryant, Parade's End gives BBC2 biggest drama ratings hit in seven years, The Telegraph, 28 August 2012
- ^ Deans, Jason (3 בספטמבר 2012). "Parade's End marches on but loses out in battle for Friday night ratings". The Guardian. London. נבדק ב-28 בספטמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Benedict Cumberbatch Drama 'Parade's End' Gets Praise, But Complaints About Inaudible Dialogue". The Huffington Post (UK edition). 27 באוגוסט 2012. נבדק ב-23 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Cumberbatch brilliant in Brit period miniseries".
- ^ http://www.broadcastingpressguild.org/bpgawards/2013-2
- ^ Chris Harvey, Bafta TV nominations are a mix of the snubbed and the overpraised, The Telegraph, 9 April 2013
- ^ "Sherlockology, The BBC Books tie-in edition of the original novel". Sherlockology.Tumblr.com. נבדק ב-23 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "'Parade's End' Soundtrack Details". Film Music Reporter. נבדק ב-23 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Parade's End [Blu-ray]: Amazon.co.uk: Benedict Cumberbatch, Rebecca Hall, Roger Allam, Adelaide Clemens, Anne-Marie Duff, Rupert Everett, Stephen Graham, Janet McTeer, Miranda Richardson, Rufus Sewell, Susanna White, David Parfitt, Selwyn Roberts, Tom Stoppard, Ford Madox Ford: Film & TV". Amazon.co.uk. נבדק ב-23 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה)
