הגירה של נוצרים מהמזרח התיכון

הגירה של נוצרים, בעיקר ערבים נוצרים, מהמזרח התיכון מתרחשת במאות השנים האחרונות^{[דרושה הבהרה]}.

לנוצרים הייתה השפעה משמעותית שתרמה לתרבות של העולם הערבי, טורקיה ואיראן. מיליוני נוצרים ערבים היגרו או ברחו מהאזור^{[דרוש מקור]}. ערבים נוצרים או צאצאים שלהם היוו את רוב הערבים החיים מחוץ לעולם הערבי, עד לגלי ההגירה הנרחבים למערב בתחילת המאה ה-21^{[דרוש מקור]}. רובם מתגוררים ביבשת אמריקה, אך ישנם ערבים נוצרים רבים גם באירופה, באפריקה ובאוקיאניה.^{[דרוש מקור]} נוצרים עדיין ממלאים תפקידים חשובים בעולם הערבי, ויחסית לאוכלוסייה המוסלמית הם אוכלוסייה משכילה ומבוססת.

הגירת נוצרים מהמזרח התיכון התרחשה בגלל מספר סיבות, כולל סכסוכים פוליטיים וצבאיים. אירועים היסטוריים שגרמו להגירה נוצרית גדולה מהמזרח התיכון כוללים: סכסוך אזרחי בהר לבנון ודמשק ב-1860, רצח העם הארמני, רצח העם היווני-פונטי, רצח העם האשורי, הרעב הגדול של הר לבנון בשנים 1915–1918, חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה ב-1923, מלחמת העצמאות, יציאה וגירושים ממצרים 1956–1957, מלחמת האזרחים בלבנון מ-1975, מלחמת עיראק החל מ-2003. באירועים אלה נהרגו מאות אלפי נוצרים.

שורשי הנצרות מצויים במזרח התיכון, אך גורמים בעולם חוששים [1][2][3] כי בחלקים שלו הקהילות הנוצריות יעלמו[4] [5] [6] [7]/ לפי דו"ח בנושא משנת 2019, ברשות הפלסטינית מספר הנוצרים ירד מתחת ל-1.5 אחוזים; בסוריה האוכלוסייה הנוצרית ירדה מ-1.7 מיליון ב-2011 לפחות מ-450 אלף, ובעיראק, מספר הנוצרים ירד מ-1.5 מיליון לפני 2003 אל מתחת ל-120 אלף.

הגירה ממדינות שונות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הגירה ממצרים

ערך מורחב – רדיפת קופטים במצרים

נוצרים קופטים מהגרים ממצרים למדינות אחרות. הקופטים היגרו ממצרים הן כדי לשפר את מצבם הכלכלי והן כדי להימלט מהטרדות ורדיפות שיטתיות. אף כי נוצרים הם מיעוט במצרים (כ-10%), חלק ניכר מהמצרים שהיגרו ממצרים הם נוצרים. מגמה זו דומה למגמה במדינות אחרות במזרח התיכון וכן במידה מסוימת לגירוש וההגירה של יהודי מצרים על רקע גרוש, רדיפות וקשיים כלכליים.

ההגירה של קופטים אל מחוץ למצרים החלה בעיקר בשנות החמישים של המאה ה-20, כתוצאה מאפליה, רדיפת קופטים והכנסה נמוכה במצרים. לאחר עליית גמאל עבד אל נאצר לשלטון, התנאים הכלכליים והחברתיים הידרדרו ומצרים עשירים רבים יותר, במיוחד קופטים, היגרו לארצות הברית, קנדה ואוסטרליה.

בשנים 1956–1957, על רקע מלחמת סיני עלתה שנאת הזרים במצרים. גירוש יהודי מצרים התרחשה יציאת וגירוש של המוטמסירון של מצרים. המוטמסירון היו מצרים עם אורנטייציה אירופאית, שכללו מצרים ממוצא המעצמות הקולוניאליות הבריטיות והצרפתיות, וכן יוונים נוצרים, איטלקים, סורים-לבנונים, ארמנים. ב-1967 ההגירה של קופטים גברה שוב בעקבות מלחמת ששת הימים. הגירתם של קופטים עניים ופחות משכילים גברה לאחר 1972, כאשר מועצת הכנסיות העולמית וקבוצות דתיות אחרות החלו לסייע להגירה הקופטית. ההגירה של קופטים מצרים גברה תחת שלטונו של אנואר סאדאת - רבים ניצלו את מדיניות "הדלת הפתוחה" של סאדאת כדי לעזוב את המדינה ותחת חוסני מובארכ. קופטים רבים הם בוגרי אוניברסיטאות במקצועות, כגון רפואה והנדסה. המהגרים החדשים שלאחר 2011 לארצות הברית כללו גם קופטים משכילים ממעמד הביניים וגם קופטים עניים יותר, כפריים יותר.

מספר הקופטים מחוץ למצרים גדל בחדות מאז שנות ה-60. אוכלוסיות הפזורה הקופטיות הגדולות ביותר הן בארצות הברית, בקנדה ובאוסטרליה, אך לקופטים יש נוכחות במדינות רבות אחרות.

הגירה מעיראק

הנוצרים בעיראק נחשבים לאחת הקהילות הנוצריות הרציפות העתיקות בעולם. רובם המכריע של הנוצרים העיראקים הם ילידים אשורים אתניים דוברי ארמית מזרחית הטוענים למוצאם מאשור העתיקה, ועוקבים אחר המסורת הנוצרית הסורית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה סבלו האשורים של צפון עיראק, דרום מזרח טורקיה, צפון מזרח סוריה וצפון מערב איראן מרצח העם האשורי, שבו נרצחו עד 65% מכלל האוכלוסיה האשורית. האשורים תמכו בממשל הקולוניאלי הבריטי באזור. ב-1933 בשנת עצמאותה הרשמית של עיראק, ביצע הצבא העיראקי את -טבח סימל שבו נרצחו אלפי אשורים.

בעקבות מלחמת עיראק בין השנים 2003-2011, קרסה האוכלוסייה הנוצרית בעיראק. מתוך קרוב למיליון הנוצרים האשורים-כלדים, רובם היגרו לארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ובתוך כמה ממדינות אירופה, ורוב השאר התרכזו במובלעת הכורדית הצפונית של כורדיסטאן העיראקית. עם ההתקוממות המתמשכת, נוצרים עיראקים נמצאים תחת איום מתמיד של אלימות אסלאמית קיצונית^{[דרוש מקור]}.

מאז הפלישה לעיראק בהנהגת ארצות הברית בשנת 2003 וההתמוטטות של החוק והסדר במדינה זו , אשורים דוברי סורית רבים ונוצרים אחרים נמלטו מהמדינה ומצאו מקלט בסוריה, בירדן ובמקומות נוספים. האחוז שלהם באוכלוסייה ירד מ-12% ב-1948 (מתוך 4.8 מיליון תושבים), ל-7% ב-1987 (מתוך 20 מיליון) ו-6% ב-2003 (27 מיליון). למרות שהאשורים מהווים רק 3% מאוכלוסיית עיראק, באוקטובר 2005 דיווח הנציב העליון של האו"ם לפליטים על 700,000 עיראקים שמצאו מקלט בסוריה בין אוקטובר 2003 למרץ 2005, 36% היו "נוצרים עיראקים". כלומר פי 10 מחלקם באוכלוסיה.

הגירה מאיראן

נוצרים חיו באיראן החל משנים הראשונות של הדת בתקופת ישו, לפני האסלאם. הם תמיד היו מיעוט במדינה, ורובם משתייכים לכנסייה האפוסטולית הארמנית. נוצרים רבים עזבו את איראן מאז המהפכה האסלאמית באיראן משנת 1979. כיום נוצרים ומיעוטים דתיים אחרים מהווים נתח גבוה באופן לא פרופורציונלי מהפזורה האיראנית.

ב-2 בפברואר 2018, ארבעה מומחי זכויות אדם של האו"ם אמרו כי בני המיעוט הנוצרי באיראן, במיוחד אלו שהתנצרו, עומדים בפני אפליה חמורה ורדיפות דתיות באיראן. [8]

אשורים המתגוררים בקליפורניה וברוסיה נוטים להיות מאיראן. הקהילה הארמנית באיראן הייתה מבוססת היטב ומשולבת, אך לא נטמעה, באוכלוסיות מקומיות. המהפכה האיראנית של 1979 תרמה רבות לנהירה של ארמנים מזרח תיכוניים לארצות הברית. העיר גלנדייל באזור המטרופולין של לוס אנג'לס נחשבת כמרכז החיים של ארמנים אמריקאים (ארמנים רבים נוספים חיים בשכונת "ארמניה הקטנה" בלוס אנג'לס) וחלקם הגיעו מאיראן.

ראו גם

• פליטים יהודים ממדינות ערב
• רדיפת קופטים במצרים
• רצח נוצרים על ידי המדינה האסלאמית

קישורים חיצוניים

• A timeline of disaster and displacement for Iraqi Christians,‏ סוכנות AP,‏ 2021
• Christianity 'on course to disappear' in parts of Middle East as ethnic cleansing continues, report warns, independent, 2015
• Janine di Giovanni , The Vanishing: Faith, Loss, and the Twilight of Christianity in the Land of the Prophets