לדלג לתוכן

הדור השני - דברים שלא סיפרתי לאבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדור השני - דברים שלא סיפרתי לאבא
Deuxième Génération, ce que je n'ai pas dit à mon père
מידע כללי
מאת מישל קישקה
שפת המקור צרפתית
תורגם לשפות עברית, טורקית, איטלקית, גרמנית, ספרדית
סוגה רומן גרפי
הוצאה
הוצאה Dargaud
תאריך הוצאה 2012
מספר עמודים 105
הוצאה בעברית
הוצאה חרגול הוצאה לאור, מודן הוצאה לאור
תרגום מישל קישקה
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003535175

הדור השני - דברים שלא סיפרתי לאבא הוא רומן גרפי אוטוביוגרפי מאת מישל קישקה, שיצא לאור בצרפתית בשנת 2012, ותורגם לשפות אחדות. הנוסח העברי נוצר אף הוא בידי קישקה.

הספר מספר על חייו של קישקה בבית הוריו בבלגיה ובמשפחה שהקים בישראל, המתנהלים בצל זיכרונותיו של אביו ממחנות ההשמדה. אביו, אנרי קישקה, יליד בריסל, גורש בגיל 16 עם משפחתו לאושוויץ ומשם עבר בצעדת מוות למחנה בוכנוואלד, שממנו שוחרר עם כיבושו בידי צבא ארצות הברית. אמו, לוסי, הצליחה להימלט עם משפחתה לשווייץ.

הספר יצא לאור גם בטורקיה (גוזלם), איטליה (ריצולי), גרמניה (אגמונט) ומקסיקו (בייגל).

הספר כולל כמאה עמודים מצוירים ביד בשחור לבן, ובו חמישה פרקים:

  • פרק 1: מה שלא נאמר - על ילדותו של המספר, מישל קישקה, בצל זיכרונות אביו מתקופת השואה, שבה הוא נלקח כנער למחנה ההשמדה אושוויץ וממנו עבר בצעדת מוות לבוכנוואלד.
  • פרק 2: משפחה למופת - על הוריו, אנרי ולוסיה, שתי אחיותיו ואחיו. משפחת אמו נמלטה מבלגיה לשווייץ וכך ניצלה. המספר ואחיו גדלו בפנימיות ("אמא שמחה לעשות ילדים בשביל אבא. אבל לא ממש שמחה לטפל בהם."[1]).
  • פרק 3: שארלי - על התאבדותו של שארלי, אחיו הצעיר ממנו בשלוש שנים. "החיים של אבא ואמא לא היו דוגמה מספיק טובה בשבילי", כתב שארלי.[2] בעקבות ההתאבדות החל האב, אנרי, לספר בפרטי פרטים את קורותיו בשואה, ואף כתב אותם בספר "נעורים אבודים בעלטת המחנות".[3] מישל חיכה בקוצר רוח למכתב הסבר משארלי, וזה אכן הגיע כעבור חודש, לאחר שהתעכב עקב שביתה בדואר הצרפתי.
  • פרק 4: לבד בעולם - על אביו כמדריך במסעות של בני נוער לאושוויץ. האב מנסה לשכנע את מישל להצטרף אליו לאחד מהמסעות, אך מישל מסרב.
  • אחרית דבר - על יצירת הספר הזה.

על יצירת הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחרית דבר לספרו מספר מישל קישקה: "את הספר הזה נשאתי בקרבי יותר מעשר שנים. כתבתי אותו בראשי תוך כדי שיטוטים ברחובות ירושלים ופריז. עמודים שהצטיירו בחלומותי היו נמחקים עם בוקר. הייתי ממציא לי תירוצים כדי לא להתיישב לכתוב."[4]

בריאיון לשלומי צ'רקה הרחיב קישקה על תהליך יצירתו של הספר:

לפני כמעט 5 שנים קיבלתי מלגת-מחקר מבצלאל, שילמו לי כדי לעבוד על דברים אישיים במקום ללמד. בזכות קרן המחקר הזאת נולדה מחברת מלאה בזיכרונות ואנקדוטות שקשורות להיותי דור שני לשואה. הייתי מאושר שהמחברת הזו קיימת, אך בכל זאת יצא שכמעט שלוש שנים היא שכבה במגירה. הבנתי שיש לי חובה כלפי עצמי להפוך את המחברת הזו לספר קומיקס אבל דחיתי את העניין בלי סוף, עד שלאשתי נמאס והיא נתנה לי סוג של אולטימטום. ידעתי שהיא צודקת, זו בדיוק הגושפנקא שהייתי צריך. בהזדמנות הראשונה הסתגרתי בדירה בבלגיה ושם בעצם נולדו 10 העמודים הראשונים של הספר. שאר הספר צויר במהלך שנה וקצת תוך כדי דו-שיח תמידי עם העורכת שלי בהוצאת 'דרגו' הצרפתית.[5]

בהמשך לראיון זה הרחיב קישקה את תיאור כתיבת הספר בהרצאה אותה נשא בערב יום השואה שנת תשס"ז. לפי הרצאה זו, את עמודיו הראשונים של הספר כתב כמעט כמוכה דיבוק. הוא זוכר שבמשך עשרת הימים בהם שהה בבלגיה לרגל כתיבת הספר כמעט ולא חדל לכתוב והיה טרוד בכתיבת הספר כל אותה התקופה ברצף. הוא גם הוסיף ואמר שהיה לו כל מה שהיה צריך בדירה לצורך כתיבה, מיטה שהיה קם ממנה עייף כי היה שקוע במחשבות אודות הספר, מחשב עם אינטרנט ושולחן כתיבה.[6]

סרט אנימציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2015 החלה הפקתו של סרט אנימציה המבוסס על הספר.[7]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הדור השני, עמ' 27
  2. ^ הדור השני, עמ' 64
  3. ^ במקור: Une adolescence perdue dans la nuit des camps
  4. ^ הדור השני, עמ' 100
  5. ^ שלומי צ'רקה, דברים שלא סיפרתי לאבא / ריאיון עם מישל קישקה, באתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, 27 במאי 2013
  6. ^ מישל קישקה בהרצאה 24 באפריל 2017
  7. ^ אתר למנויים בלבד נירית אנדרמן, סרט האנימציה הראשון שהשואה תעמוד במרכזו, באתר הארץ, 7 ביולי 2015