מישל קישקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מישל קישקה
1954 (בן 61 בערך)
Michel Kichka.jpg
מקום לידה לייז', בלגיה
מקום מגורים ירושלים
מקצוע קומיקסאי, קריקטוריסט ומאייר

מישל קישקהצרפתית: Michel Kichka; נולד ב-1954) הוא מאייר, קריקטוריסט וקומיקסאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישקה נולד בשנת 1954 בלייז' שבבלגיה. הוריו יהודים ניצולי השואה: בימי מלחמת העולם השנייה אביו, אנרי קישקה, יליד בריסל, גורש בגיל 16 עם משפחתו לאושוויץ ולמחנות ריכוז אחרים. אמו, לוסי, הצליחה להימלט עם משפחתה לשווייץ.

מישל קישקה החל לצייר בגיל מאוד מוקדם, בהשפעת הקומיקס הבלגי אשר אהב לקרוא. בתחילת שנות ה-70, בהיותו תלמיד תיכון, למד קישקה הנדסת בניין בבלגיה. בין השנים 1973 עד 1974 למד אדריכלות באקדמיה לאמנויות ואדריכלות, בלייז'.

בשנת 1974, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, עלה לישראל. בין השנים 1974 עד 1978 למד בבית הספר "בצלאל".

לאורך השנים אייר עשרות ספרים לילדים ולמבוגרים, עיתונים, וכו'. בין השאר כתב וצייר סיפורי קומיקס בירחונים שונים בישראל. הוא זכה לפרסום רב בעיקר עקב כרזות הומוריסטיות פופולריות אשר מציגות את חיי היומיום בערים הגדולות בישראל ובעולם ועל חיי היומיום בעיר ובקיבוץ.

בשנות ה-80 צייר את הקומיקס "מיסטר טי" (נער שכוחו היה טמון בשתיית תה) בירחון לילדים "משהו".

בשנת 1982 זכה בציון לשבח בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק עבור איוריו לספר "דווקא כן ואי אפשר" מאת נירה הראל.

בסוף שנות ה-90 הופיע בפינה קבועה בתוכנית הבוקר של טלעד "קפה טלעד" בה נהג להציג קריקטורה יומית אקטואלית. לקישקה מדור קבוע המתפרסם משנת 1998 במגזין הילדים "עיניים" בשם "הקומיקס שאינו נגמר" ובו הילדים קוראי המגזין מוזמנים להמשיך סיפור קומיקס שקישקה צייר וכתב.

בשנת 2008 זכה בפרס דוש לקריקטורה.

בשנת 2012 הוציא לאור רומן גרפי בצרפתית בשם: "הדור השני: דברים שלא סיפרתי לאבא" על היחסים בינו לבין אביו ניצול השואה. בשנת 2013 הספר יצא לאור בעברית.‏[1]

קישקה, נשוי ואב לשלושה בנים, מתגורר בירושלים והוא מרצה לאיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.

מסלול מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1978 הוא מאייר עצמאי. משנת 1979 ועד היום אייר כ-60 ספרי ילדים.

במהלך השנים עבד במגוון פרויקטים בתחום הקריקטורה: בין השנים 1997-2005 היה קריקטוריסט הבית של ערוץ 2 (טלעד). משנת 2000, מדור "הקומיקס שאינו נגמר" במגזין "עיניים". בין השנים 2002-2006 - קריקטוריסט אורח של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. משנת 2001, קריקטוריסט של הערוץ הצרפתי TV5. משנת 2001, קריקטוריסט בשבועון הצרפתי Courrier International ושל המגזין הבלגי Regards. בין השנים 2000-2012 קריקטוריסט בשבועון הצרפתי L'Arche ומשנת 2013, קריקטוריסט של הערוץ הישראלי i 24 news.

בין השנים 2004–2010 כיהן כיו"ר איגוד הקריקטוריסטים. היה חבר ועדת ההיגוי של הקמת המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון בין השנים 2006–2008. חבר בארגון הבינלאומי "קריקטוריסטים למען שלום" מ-2006. חבר ועדת שיפוט של פרס על שם דוש בוועדות שיפוט בתחרויות בינלאומיות לקריקטורות.

בנוסף, הוא אוצר תערוכות קומיקס וקריקטורות.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקטים ייחודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2013 - אורח בסרט הדוקומנטרי Cartoonistes, fantassins de la "démocratie" by Radu.
  • 2013 - רומן גרפי אוטוביוגרפי "הדור השני - דברים שלא סיפרתי לאבא" בצרפת (הוצאת דארגו), ישראל (חרגול-מודן), טורקיה (גוזלם), איטליה (ריצולי), גרמניה (אגמונט), מקסיקו (בייגל).
  • 2013 - ייזום ואוצרות התערוכה הבינלאומית לקריקטורות על יונת השלום Peace Dove עם מוזיאון חולון.
  • 2012 - אורח בסרט הדוקומנטרי Fini de rire" (Arte) by Olivier Malvoisin".
  • 2012 - מנהל אמנותי ויוזם הכנס הבינלאומי Tintin במדיטק חולון.
  • 2009 - אוצר תערוכה בינלאומית ניידת Cartoons in Conflict (פורום ההורים השכולים - המוזיאון לקריקטורה בחולון).
  • 2008 - מנהל הכנס הבילאומי Cartooning for Peace בירושלים, רמאללה, בית לחם וחולון.
  • 2007 - מנהל אמנותי ויוזם ערב מחווה לפרידל שטרן במשכנות שאננים.
  • 2007 - מנהל אמנותי ויוזם הכנס הבינלאומי Hergé במשכנות שאננים.
  • 2005 - מנהל אמנותי של Jerusalem Cartoon Conference במשכנות שאננים.
  • 1979–1997- יצירת פוסטרים מאוירים על ערים גדולות בישראל ובעולם: תל אביב, ירושלים, אילת, מנהטן, לונדון, אתונה, מרתון ניו יורק, הונג קונג, סינגפור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסף חנוכה, הקו שמגיע מאושוויץ, באתר כלכליסט, 23 במאי 2013