הוראה מתוכנתת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הוראה מתוכנתת היא שיטת הוראה שנולדה מתוך הגישה הביהביוריסטית באמצע המאה העשרים. השיטה מבוססת על התפיסה כי ניתן להקנות כל ידע או מיומנות באמצעות תהליך הדרגתי, על ידי חלוקה ליחידות קטנות מאוד, תוך מתן חיזוקים מיידיים.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראה מתוכנתת כתופעה שרווחה בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, נולדה בעקבות עבודתו של פרדריק סקינר, פסיכולוג ביהביוריסטי. סקינר חקר את תהליך הלמידה ואת האופן שבו גירויים ומשובים מעצבים את ההתנהגות האנושית, וטבע את מושג ההתניה האופרנטית. לגישתו, למידה משמעה שינוי התנהגותי הניתן למדידה. הוא האמין כי ניתן לקדם תהליכי למידה באמצעות תהליך הדרגתי תוך מתן עידוד בצורת רמזים, משוב מיידי וחיזוקים חיוביים. תוכניות ההוראה הלינאריות של סקינר נועדו להחליף את שיטות ההוראה הקונבנציונאליות המוגבלות לדעתו[1].

סקינר בנה מכונת הוראה שנועדה ליישם את השיטה (אם כי ניתן ליישמה גם באמצעות ספר לימוד מתאים או כרטיסיות). למכונת ההוראה של סקינר קדמה מכונה שבנה סידני ל. פרסי ב-1915, אך זו שימשה אך ורק לבחינת הבנתם של תלמידים. המכונה של פרסי הציגה שאלות רב-ברירתיות על חומר שנלמד בשיטות הרגילות (טקסט או הוראה פרונטלית), ונתנה משוב מיידי על תשובות התלמיד. רק בהמשך הבין פרסי את הפוטנציאל הגלום במכונה זו להעברת חומר[2].

השימוש בהוראה מתוכנתת עלה בהתמדה, בין היתר בשל המחסור החמור במורים, והגיע לשיאו באמצע שנות ה-60. אז הוצף השוק בתוכניות הוראה מתוכנתת באיכות ירודה, וכתוצאה מכך סבלה השיטה מתדמית גרועה עד שנות ה-70 המוקדמות[3]. גם העלות הגבוהה של הפקת חומרי הלימוד בשיטה זו תרמה לכך שהפופולריות שלה ירדה בהתמדה לאורך שנות ה-70. עיקר הטענות נגד השיטה היו כי היא מונוטונית ומשעממת, וכי הלמידה במסגרתה רוטינית וחסרת משמעות.

"מכונת ההוראה" של סקינר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונת ההוראה של סקינר

מכונת ההוראה שיצר סקינר נועדה ליישם את שיטתו תוך יצירת תנאים אופטימליים ללמידה אפקטיבית. המכונה הינה מכשיר מיכני, המיועד לשימוש יחידני, ובו שני חלונות וידית. בחלון אחד רואה התלמיד חומר לימוד מודפס (קטע קצר של טקסט, משוואה אלגברית וכדומה), שבו חסר חלק קטן. על התלמיד להשלים את החסר באמצעות כתיבה על קטע נייר חשוף בחלון השני (תשובה קצרה לשאלה או פתרון לבעיה). לאחר שכתב את תשובתו, מפעיל התלמיד את המכונה באמצעות הידית, התשובה הנכונה נחשפת והתלמיד מגלה באופן מיידי אם השיב נכון או לא. לאחר מכן עובר התלמיד ליחידה הבאה.

המכונה נועדה ליישם תוכנית לימוד המתוכננת בדייקנות רבה, המובילה את התלמיד מנקודת הפתיחה בה החומר אינו מוכר לו כלל, ועד לשלב הסיום בו התלמיד שולט בחומר. ההתקדמות מתרחשת באמצעות מספר גדול של צעדים קטנים מאוד המסודרים באופן לינארי, לוגי וקוהרנטי. הצעדים קטנים מאוד ומספקים לתלמיד עזרה מרבית (רמזים, הצעות וסימני עזר) במטרה למקסם את סיכויי הצלחתו. התלמיד אינו נבחן, להפך: התוכנית מתוכננת כך שהתלמיד הממוצע ישיב נכונה על 95% מהשאלות.

מבנה מסועף[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורמן קראודר, בן תקופתו של סקינר, פיתח תוכניות הוראה מתוכנתת בעלות מבנה מסועף. בתוכניות של קראודר, הוצג טקסט רב יותר בכל פריים, ולאחריו שאלה רב-ברירתית. כל תשובה הפנתה את התלמיד למשוב שונה ומתאים: טקסט המסביר מדוע התשובה נכונה והעברה ליחידה הבאה, הסבר מדוע התשובה שגויה ומתן הזדמנות נוספת, או הסבר או תרגול נוספים בהתאם הצורך[4]. המבנה המסועף נוצר כתוצאה מהתאמת רצף יחידות הלימוד לתלמיד בהתאם לתשובותיו, כך שתלמידים שונים עשויים לעבור מסלולים שונים. בעוד שסקינר שאף לכך שתשובות התלמידים, רובן ככולן, יהיו נכונות, עבור קראודר תשובות התלמיד היוו כלי להתחקות אחר מבנה הידע של הלומד ומידת הטמעת המידע החדש, ולפיכך גם תשובות שגויות מועילות לתהליך הלמידה.

השפעת המחשבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוראה המתוכנתת והלמידה משולבת מחשב התפתחו בנפרד בשנות ה-60, ובמקביל לירידת קרנה של הראשונה, החלה השנייה לצבור תאוצה. אך ההוראה המתוכנתת לא נעלמה, אלא עברה טרנספורמציה לטכנולוגיות החדשות שהפכו דומיננטיות בשנות ה-70 וה-80. הטכניקות ורצפי ההוראה של ההוראה המתוכנתת התאימו ללמידה משולבת מחשב, והמחשב ככלי התאים לשיטת ההוראה המתוכנתת: יכולות המולטימדיה שלו הפכו את תוכניות הלמידה והתרגול לידידותיות יותר, ובנוסף, המחשב איפשר איסוף נתונים ומעקב אחר הישגי התלמיד. ואכן פיתוחים רבים במסגרת הלמידה משולבת מחשב השתמשו במודל ההוראה המתוכנתת, ויישמו רבים מעקרונותיו.

עקרונות ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה מושתתת על עקרונות ההתניה האופרנטית, ומאפייניה הם:

  • תהליך הלמידה כולל 3 שלבים:
  1. הכנה (priming) – הצגת יחידת הידע.
  2. עידוד (prompting) – תרגול או חזרה על החומר שנלמד, במהלכם מקבל התלמיד טריגרים, רמזים ותזכורות העוזרים לו להצליח.
  3. העלמה (vanishing) – העלמת הסיוע באופן הדרגתי עד לביצוע או יישום מלאים ועצמאיים של התלמיד.
  • החומר הנלמד מחולק ליחידות קטנות מאוד (פריימים) בעלות תוכן מוגדר ומוגבל (ללא חפיפה או פערים). היחידות מסודרות מהקל אל הקשה והמורכב, מהקונקרטי אל המופשט. הצעדים הקטנים נועדו להבטיח את הצלחת התלמיד בכל צעד וכך ליצור תהליך הדרגתי אך עקבי ומתמיד של התקדמות.
  • המעבר בין היחידות הוא לינארי (סדר היחידות קבוע ונתון) או נקבע בהתאם לביצועי התלמיד (מסועף), בהתאם לסוג התוכנית. בשני המקרים הסדר מתוכנן מראש בקפדנות על ידי יוצר התוכנית.
  • המעבר בין היחידות מותנה בביצועיו של התלמיד: בסוף כל יחידה יש מבחן יציאה – משימה או שאלה פתוחה שעל התלמיד לבצע או להשיב עליה. רק במידה וביצע או השיב כראוי, יועבר ליחידה הבאה.
  • התלמיד מקבל משוב מיידי ושוטף על ביצועיו: חיזוקים חיוביים כאשר הוא מצליח ורמזים, תזכורות או הסבר נוסף כאשר הוא טועה. המשוב המידי נועד להטמיע את ההתנהגות הרצויה, דהיינו להוביל את התלמיד במהירות המרבית למתן תשובות נכונות. כמו כן, היא מהווה אלמנט מוטיבציוני, בכך שהיא גורמת לו להיות מרוכז ומעורב בתהליך הלימוד.
  • הערכת ההישגים היא כמותית. במבנה הלינארי, אין כל ניסיון לבדוק את מידת ההבנה של התלמיד אלא רק את נכונות תשובותיו. המבנה המסועף מכוון יותר לבחינת הבנת התלמיד.
  • הלמידה היא יחידנית ועצמאית. היא דורשת מעורבות פעילה של התלמיד, משחררת אותו מחששות וחרדות באשר להצלחתו, ומאפשרת לו ללמוד בקצב האופטימלי עבורו, תוך התאמת כמות ורמת התרגול באופן אינדיבידואלי.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הביקורת נוגעת לתורת הלמידה של סקינר, ולפיה לא כל למידה אנושית מושתתת על מתן תגובה לגירויים חיצוניים, ומתקדמת בצעדים קטנים בעזרת חיזוקים מידיים. שיטה זו מתאימה בעיקר להקניית מיומנות או הכוונת התנהגות (בעיקר בגיל הרך), אך חלק גדול מן הלמידה האנושית מורכב הרבה יותר, ותלוי בפיקוח פנימי ובהכוונה עצמית[5]. תחומי דעת רבים אינם מתאימים לחלוקה למנות ידע זעירות, אין בהם חשיבות לסדר יחידות הידע, או שאין בהם דרך אחת נכונה לפתרון בעיות[6]. כמו כן, השינוי ההתנהגותי שסקינר מזהה כתהליך של למידה, אינו בהכרח מעיד על הבנה (ייתכן שהתלמיד רק שינן את הידע), ובוודאי שאינו מעיד על רגשותיו ותפיסותיו של התלמיד. מחקר של מאיירס הוכיח כי שימוש לאורך זמן בשיטת ההוראה המתוכנתת הביא לירידה בתדמיתם העצמית של הלומדים[7].

שימושים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום עדיין ניתן למצוא בתחומים רבים לומדות המיישמות עקרונות מרכזיים משיטת ההוראה המתוכנתת. כך בתחומי התעשייה, הניהול ובלמידה מרחוק. דוגמאות: תוכנות ללימוד הקלדה עיוורת, תוכנות ללימוד שפות זרות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ellison, J. (2001). Computer assisted instruction / Programmed instruction
  • Skinner, B.F. (1986). Programmed Instruction revisited
  • צבי לביא, אתגרים בחינוך לקראת בית ספר פתוח יותר, ספריית הפועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1978, עמ' 131–165

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ellison, J. (2001). Computer assisted instruction / Programmed instruction, p. 3
  2. ^ Ellison, J. (2001). Computer assisted instruction / Programmed instruction, p. 3
  3. ^ Ellison, J. (2001). Computer assisted instruction / Programmed instruction, p. 3
  4. ^ Ellison, J. (2001). Computer assisted instruction / Programmed instruction, p. 3-4
  5. ^ צבי לביא, אתגרים בחינוך, 1978, עמ' 143
  6. ^ צבי לביא, אתגרים בחינוך, 1978, עמ' 144
  7. ^ צבי לביא, אתגרים בחינוך, 1978, עמ' 144: Myers, R. A.,Research on education, 1971