התניה אופרנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התניה אופרנטית היא תהליך למידה התנהגותית שמבוססת על השינויים הסביבתיים, אליהם מובילה ההתנהגות ( חיזוקים, ענישות, הכחדות וכו'). באירוע של התניה אופרנטית היחיד מגיב כלפי הסביבה, ואם ההתנהגות מובילה להופעת גירוי מחזק חיובי, או להסרת גירוי מחזק שלילי, הסיכוי שהיחיד יחזור על אותה התנהגות, או התנהגות דומה עולה. אם התנהגות מובילה לגירויים מענישים, הסיכוי שהיחיד יחזור עליה יורד. חיזוק וענישה משמשים גם בתחום של עיצוב התנהגות העוסק בהקניית דפוסי התנהגות.

התניה אופרנטית היא אחד מהמושגים המרכזיים בביהביוריזם ובתחום ניתוח ההתנהגות. היא מתארת תהליך, לפיו ההתנהגות של היחיד משתנה במהלך חייו. להבדיל מההתנהגות הרספונדטית (רפלקסיבית), כאן היחיד פועל באופן אקטיבי ומשפיע על הסביבה החיצונית.[1]

חיזוקים, ענישות והכחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגי החיזוקים והעונשים בהתניה אופרנטית

החוקים העיקריים של ההתניה האופרנטית מתוארים בספרו הראשון של ב. פ. סקינר התנהגות האורגניזמים (1938). במשך כ-7 שנים הוא ערך ניסויים מעבדתיים על חולדות בחקר התנהגות וגילה חוקיות וסדר.

חוק ההתניה האופרנטית - תדירות הופעת האופרנט עולה, אם לאחריו מופיע חיזוק חיובי.

חוק הכחדה האופרנטית - תדירות התנהגותו של אופרנט שחוזק בעבר יורדת, אם החיזוק החיובי מפסיק להופיע.

מושגים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיזוק - גירוי כלשהו שמופיע בתנאים מסוימים (שינוי בסביבה שהתרחש לאחר ההתנהגות) וגורם להתנהגות מסוימת לחזור על עצמה. רוב סוגי ההתנהגויות של האדם מותנות לפי הדרך הזאת.

ישנם שני סוגים של חיזוקים - חיובי ושלילי. גירוי יחשב למחזק חיובי אם לפני ההתנהגות הוא לא היה בסביבה. שתיית מים בזמן יום חם יכולה להיחשב כגירוי מחזק חיובי של התנהגות. מחזק שלילי זהו גירוי שמחזק התנהגות כאשר הוא הוסר מהסביבה. חיפוש של צל ביום שימשי חם זוהי התנהגות מחוזקת על ידי הפסקת ההשפעה של אור השמש. הדלקת מזגן היא גם כן התנהגות שמחוזקת על ידי חיזוק שלילי. חיזוק חיובי ושלילי הם גירויים שמעלים את התרחשותה של התנהגות.

אופרנט - התנהגות המתרחשת באופן מקרי בתנאים מסוימים ותדירות הופעתה נשלטת על ידי תוצאותיה. אין לאופרנט גירוי מסוים שגורם לו להופיע (בניגוד להתנהגות רספונדנטית ששם גירוי בלתי מותנה גורם לרפלקס). האפיון העיקרי של התנהגות אופרנטית הוא שהיא גורמת לשינוי סביבתי כלשהו.

ישנם גם אירועים שמפחיתים תדירות הופעה של התנהגות:

  • ענישה - אם התנהגות אופרנטית מובילה להופעה של גירוי מעניש שלא היה בסביבת האורגניזם לפני ביצוע ההתנהגות, אז תדירות הופעת ההתנהגות תרד בעתיד. דוגמה לכך, היא כאשר חולדה מקבלת מכת חשמל כתוצאה מלחיצה על דוושה, ולאחר מכן היא מפסיקה ללחוץ על הדוושה.
  • הכחדה - אם חיזוק חיובי יפסיק להופיע לאחר ההתנהגות שחוזקה, אז ההתנהגות תרד בתדירותה.

תליויות של חיזוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקינר תיאר את תהליך שינוי ההתנהגות של האדם במשך חייו כמנגנון המקביל לברירה הטבעית. כפי שהסביבה מבררת וגורמת ליצורים מסוימים לשרוד, בזמן שאחרים נכחדים, כך עושה גם הסביבה בחייו של הפרט. את ההתנהגות אפשר לנתח כאירוע המורכב משלושה שלבים, אשר נמשכים במשך כל ימי חייו של האדם, מתרחשים מרגע לרגע ומשפיעים זה על זה: א. האירוע המקדים (בדרך כלל גירוי מבחין, שיוצר תנאים שבהם עולה ההסתברות שתופיע התנהגות מסוימת. ראו ערך ניתוח התנהגות יישומי), ב. התנהגות גלויה ונסתרת של האדם (כל הפעולות הגלויות שהוא מבצע, והרגשות שהוא מרגיש - מה שקורה בו זמנית -. הגישה הקוגניטיבית טוענת שהאדם מגיב לאירוע כפי שהוא מפרש אותו, אך התהליכים הקוגניטיביים וההתנהגותיים מתרחשים בו זמנית, כתוצאה מהגירוי המבחין), וג. התוצאות שמופיעות לאחר ההתנהגות (השינויים המידיים שמופיעים בסביבה החיצונית: חיזוקים, ענישות וכו').[2] הקשר המתרחש בין שלושת המרכיבים הללו הוא נוצר באופן מקרי וזמני.

בדרך כלל נהוג להסביר התנהגות אופרנטית כהתנהגות "בעלת מטרה". אך מבחינה טכנית הסבר זה שגוי, מכיוון שהאדם מתנהג לא כי הוא "חושק במטרה" כלשהי, אלא כי בעבר ההתנהגות זו חוזקה. כך גם אפשר להתייחס לברירה הטבעית, שמכינה את האורגניזם לסביבה דומה לזאת שבה התרחשה הברירה בעבר, ולא ל"עתיד"[3].

פיזיולוגיה של התניה אופרנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערכת החיזוק

מחקרים בבעלי חיים ובבני אדם מראים כי תהליכי למידה שמערבים חיזוק התנהגותי קשורים להפעלה של מערכת החיזוק במוח. גירויים חיוביים גורמים להפעלה של תאי עצב באזור שנקרא הטגמנטום הגחוני ולהפרשה של המוליך העצבי דופמין לתוך גרעין האקומבנס. תהליך זה גורם לתחושת הנאה. ככל הנראה, הפרשת הדופמין מסייעת לתהליכים של למידה באזורים שונים במוח, דרך התפקיד שדופמין ממלא בהגברה ארוכת טווח (Long-term potentiation).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., The behavior of organisms : an experimental analysis, Acton, Mass.:Copley Pub. Group, 1991
  2. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., Science and human behavior., New York,:Macmillan, [1953]
  3. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., Upon further reflection, Englewood Cliffs, N.J.:Prentice-Hall, 1987