התניה אופרנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התניה אופרנטית היא אחד מהמושגים המרכזיים בביהביוריזם ובתחום הניתוח התנהגות, ולפיה התנהגות של בעלי חיים ובני אדם משתנה ועוברת תהליך סלקציה, בעקבות החיזוקים אשר מתקבלים כתגובה למעשים. סוג ההתניה הזו גורם לאינדיביד לנקוט בפעולה או להימנע מפעולה כדי להשיג או להימנע ממשהו. מה שאומר - התניה אופרנטית היא שינוי בתדירות התגובה כתוצאה מקבלת חיזוק לאחר ביצוע התגובה.

בגישה זו מניחים כהנחת יסוד שההתנהגות האנושית, בדומה להתנהגות בעלי חיים, מושפעת מ:

  1. אירועים וגירויים שמגרים התנהגות מסוימת כניסוי או מתוך סקרנות.
  2. אירועים הנמשכים מההתנהגות- קרי תוצאות שבאות עקב התגובה, ומשפיעות על ההחלטה האם לחזור על ההתנהגות..

חיזוק וענישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגי החיזוקים והעונשים בהתניה אופרנטית

החוקים העיקריים של ההתניה: בספרו הראשון של ברס סקינר התנהגות היצורים החיים (1938), בפרק הראשון, כאשר הוא תיאר את חוקי הרפלקסים הרבים, הוא פירט כך את חוקי ההתניה האופרנטית (בספר הוא קרה לזה "התנית סוג ה-R" לעומת ההתניה הקלאסית, שלה הוא קרה "התניית סוג ה-S").

חוק התנית סוג ה-R - כוח האופרנט עולה, אם לאחריו מופיע חיזוק חיובי.

חוק הדעיכה של סוג ב-R - כוחו של אפרנט שהותנה בעבר עם חיזוקים חיוביים יורד, אם החיזוק החיובי מפסיק להופיע אחריו.

חיזוק - אירוע או גירוי כלשהו שמופיע בתנאים מסוימים גורם להתנהגות מסוימת לחזור על עצמה בתנאים דומים, בתנאי שמתקבל חיזוק עבור ההתנהגות. רוב סוגי ההתנהגויות של האדם מותנות לפי הדרך הזאת: התנהגות הזוכה לחיזוק תבוצע שוב בעתיד כדי לזכות שוב באותו החיזוק.

ישנם כמה סוגים של חיזוקים:

  • חיזוק חיובי: מתן גירוי שנעים או רצוי בעיני היצור הספציפי, לאחר ביצוע פעולה כלשהי שיעלה את הסתברות הופעת הפעולה בעתיד. החיזוק משתנה אצל כל אדם. אצל אדם אחד כסף יכול להיות חיזוק בשביל משהו, ואצל אדם אחר הכסף פחות יחזק את ההתנהגות.
  • חיזוק שלילי: כאשר האינדיביד או היצור נמצאים בתנאים לא נעימים כלשהם (לדוגמה, תחת אור שמש חמה), כל התנהגות שתגרום להם לצאת מהתנאים האלה, הסתברות הופעתה בעתיד באותם התנאים יעלה (הליכה למקום עם צל).
  • חיזוק מלא: חיזוק הניתן בכל פעם שהתגובה מתבצעת.
  • חיזוק חלקי: חיזוק הניתן רק בחלק מהפעמים.

מחקרים[דרוש מקור] מראים שתגובה שזוכה לחיזוק מלא, נלמדת מהר יותר מאשר תגובה שזוכה לחיזוק חלקי. לעומת זאת נמצא כי הדעיכה של התגובה לאחר חיזוק מלא מהירה יותר לעומת תגובה לאחר חיזוק חלקי.

  • ענישה: הופעה של גירוי לא נעים לאחר פעולה כלשהי. ענישה יכולה להתבטא בתור מכת חשמל, מכות פיזיות, השפלות מילוליות, ועוד. בשליטה על ההתנהגות הסוג הזה של ההתניה נחשב כהכי לא אפקטיבי, כי האינדיביד ברוב המקרים אינו מפסיק את הפעולה שגרמה לענישה, אלא מנסה שוב לחזור על אותה פעולה באופן נסתר כדי להימנע מהענישה. אלטרנטיבה לענישה יכולה להיות דעיכה, אך אופן השליטה הכי אפקטיבי בהתנהגות הוא - חיזוקים חיוביים.

דוגמה לאחד מניסויו שערך סקינר הקשורים להתניה האופרנטית: חולדה הוכנסה לתוך תיבה, ובה דוושה. שלב ראשון- נרשם מספר הלחיצות של החולדה על הדוושה, אך הלחיצות לא יצרו שינוי כלשהו. שלב שני- ישתחרר מזון לאחר כל לחיצה של החולדה על הדוושה ונמדדו מספר הלחיצות. תוצאה- סקינר מצא שבשלב השני גדלה בהדרגה התדירות של הלחיצות של החולדה על הדוושה עד אשר החולדה הפסיקה ללחוץ על הדוושה מכיוון שהיא הייתה שבעה. מסקנתו של סקינר הייתה שהחולדה ידעה לקשר בין פעילות הלחיצה על הדוושה לקבלות המזון, במילים אחרות, היא למדה ללחוץ על הדוושה על מנת לקבל מזון.

פיזיולוגיה של התניה אופרנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערכת החיזוק

מחקרים בבעלי חיים ובבני אדם מראים כי תהליכי למידה שמערבים חיזוק התנהגותי קשורים להפעלה של מערכת החיזוק במוח. גירויים חיוביים גורמים להפעלה של תאי עצב באזור שנקרא הטגמנטום הגחוני ולהפרשה של המוליך העצבי דופמין לתוך גרעין האקומבנס. תהליך זה גורם לתחושת הנאה. ככל הנראה, הפרשת הדופמין מסייעת לתהליכים של למידה באזורים שונים במוח, דרך התפקיד שדופמין ממלא בהגברה ארוכת טווח (Long-term potentiation).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]