הורורקור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הורורקור
Eminem-04.jpg
אמינם ומשמאלו פרוף מקבוצת ההורורקור D12
מקורות סגנוניים הארדקור ראפגנגסטא ראפסרטי אימה
מקורות תרבותיים סוף שנות השמונים - תחילת שנות התשעים, ארצות הברית
פופולריות מיינסטרים סוף שנות התשעים תחילת שנות האלפיים, במיוחד אמינם
נגזרות ממפיס ראפ


הורורקור הוא תת-ז'אנר במוזיקת היפ הופ שבו המילים עוסקות במוטיבים החוזרים בסרטי אימה או שהמילים טרנסגרסיות (מפרות כללי מוסר בסיסיים וברורים). הז'אנר התפתח מאמני הארדקור ראפ שהתחילו לעסוק בעל טבעי ובתורת הנסתר, ולא כמו רוב אמני ההארדקור ראפ, דיברו על אלימות עד לנקודה שהמוזיקה נהיית מבעיתה, אימתנית, מטרידה ולא נוחה למאזין. אלימות מוגזמת ועיסוק בעל טבעי הם מוטיבים ליריקליים חוזרים ונשנים בהורורקור, אך אמני הז'אנר לעיתים קרובות מדברים באופן יותר מציאותי, אך עדיין מטריד על מחלות נפש והתמכרות לסמים. המונח "הורורקור" נהפך למקובל על ידי קבוצות היפ הופ שהושפעו מסרטי אימה, כגון גרייבדיגאז ופלאטליינרז.

קבוצת הראפ הראשונה שעשתה ראפ הורורקור באופן לא אקראי היא גטו בויז, שהוציאו את שיר ההורורקור הראשון שלהם בשנת 1988, את אלבום ההורורקור הראשון שלהם בשנת 1991. בשנת 1994, ההורורקור נהיה משמעותי בעקבות אלבומים חשוכים של גרייבדיגאז ופלאטליינרז. בשנת 1999, אמן ההורורקור אמינם הוציא את אלבומו השני (והראשון הפופולרי), The Slim Shady LP, ובשנת 2000 את אלבומו השלישי, The Marshall Mathers LP, ששניהם מכרו מיליוני תקליטים, ולפי חלק מהחוקרים, הפכו את ההורורקור לטרנדי לזמן קצר.[1] בשנת 2009, אמינם הוציא את אלבומו השישי, Relapse, שעסק בדברים יותר קיצוניים אפילו מההורורקור השגרתי. Relapse הוא אלבום ההורורקור הפופולרי האחרון עד ימינו. אמינם וקבוצתו D12 הם אמני ההורורקור היחידים שהיו פופולריים במיינסטרים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הורורקור" מתייחס לסוג ראפ שנושאיו חשוכים, גותיים, טרנסגרסיים, ו/או נושאים המושפעים מסרטי אימה כגון מוות, פסיכוזה, כת השטן, הפרעות נפשיות, פגיעה עצמית, קניבליזם, הטלת מום, נקרופיליה, התאבדות, רצח, עינוי, אונס והתמכרות לסמים, ולעיתים קרובות עיסוק בעל טבעי ובתורת הנסתר. לפי הראפר מארז, "אם תיקח את סטיבן קינג או וס קרייבן ותשים להם ביט ראפ, זה מי שאני".[2] התכנים הליריקליים נוטים להיות דומים לאלו בדת' מטאל, מה שהוביל לשם נוסף לסוגה, "דת'-ראפ".[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Fernando Jr., S.H, The Pick, the Sickle & the Shovel ביקורת, Rolling Stone, ‏4/11/07
  2. ^ wcco.com - The Dark World Of Horrorcore Music (ארקיב), ‏2007-11-24
  3. ^ Strauss, Neil. "POP VIEW; When Rap Meets The Undead" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2018.