הזאב ושבעת הגדיים
הזאב ושבעת הגדיים (בגרמנית: Der Wolf und die sieben jungen Geißlein) הוא סיפור עם שנאסף על ידי האחים גרים ופורסם במעשיות האחים גרים (מספר 5).[1] הוא מסווג 123 בסיווג ארנה-תומפסון.[1]
לסיפור יש דמיון ברור לשלושת החזירונים ולסיפורי עם מסוג 124 אחרים. ניתן להשוות את הצלת הגדיים מבטן הזאב ואת עונשו על ידי מילוי בטנו באבנים להצלה ולנקמתה של כיפה אדומה בזאב (מספר 333 בסיווג ארנה-תומפסון).[1]
מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור פורסם על ידי האחים גרים במהדורה הראשונה של מעשיות האחים גרים בשנת 1812. המקור שלהם היה משפחת האסנפלוג מהנאו.[1] סיפור דומה, "הזאב והילדים", סופר במזרח התיכון ובחלקים מאירופה, ומקורו כנראה במאה הראשונה.[2]
תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמא עיזה משאירה את שבעת ילדיה בבית בזמן שהיא יוצאת ליער כדי למצוא אוכל. לפני שהיא עוזבת, היא מזהירה אותם מפני הזאב שינסה להתגנב לתוך הבית ולטרוף אותם; בכך שהוא יעמיד פנים שהוא אמא שלהם וישכנע אותם לפתוח את הדלת. והיא מציינת בפניהם שהם יוכלו לזהות אותה לפי כפות רגליה הלבנות וקולה המתוק.
האם עוזבת ושבעת גדייה נשארים בבית. תוך זמן קצר הם שומעים בדלת קול שאומר "תנו לי להיכנס ילדים, לאמא יש משהו לכל אחד מכם". זה היה הזאב, שקולו המחוספס בוגד בו והילדים אינם נותנים לו להיכנס. הזאב הולך לשוק, לחנות או לבית מרקחת וגונב קצת דבש, תרופה או גיר, בכדי לרכך את קולו. כעבור שעה קלה שומעים הילדים קול נוסף בדלת: "תנו לי להיכנס ילדים, לאמא יש משהו לכל אחד מכם". הפעם הקול היה גבוה ומתוק כמו של אימם. הם עמדו לפתוח את הדלת כשהגדי הצעיר ביותר הסתכל מתחת לסדק בדלת והבחין בכפות רגליו הגדולות והשחורות של הזאב. ובכך הם סירבו לפתוח את הדלת והזאב שוב הלך.
הפעם הוא הלך למאפייה או למטחנה וגנב מעט קמח למרוח על פרוותו, מה שהופך את רגליו השחורות ללבנות. הוא חוזר לביתם של שבעת הגדיים ושוב קורא להם לפתוח את הדלת. הילדים רואים את רגליו הלבנות ושומעים את קולו המתוק, אז הם פותחים את הדלת. הזאב מיד מזנק לתוך הבית וזולל שישה מהילדים. הגדי הצעיר התחבא מהזאב בתוך שעון הסבא או האח וכך ניצל ואינו נאכל.
מאוחר יותר באותו יום, אמא עיזה חוזרת הביתה מהיער והיא נסערת לגלות את הדלת פתוחה לרווחה וכל ילדיה פרט לאחד נעדרים. היא מביטה סביב ורואה את הזאב, ישן שינה עמוקה מתחת לעץ. הוא אכל כל כך הרבה שהוא אינו מסוגל לזוז. האמא קוראת לגדי הצעיר להביא לה במהירות זוג מספריים, מחט וקצת חוט. היא חותכת את בטנו של הזאב וששת הגדיים יוצאים החוצה באורח נס וללא פגע. מיד כל המשפחה ממלאים את בטנו של הזאב בסלעים, והאמא תופרת אותה בחזרה. כשהזאב מתעורר, הוא צמא מאוד. הוא הולך לנהר לשתות, אבל בהיותו כל כך כבד הוא נופל פנימה וטובע תחת משקל הסלעים. כל הגדיים מאושרים מהסכנה שחלפה ובזה שהם מוגנים. המשפחה חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Ashliman, D. L. (2002). "The Wolf and the Seven Young Kids". University of Pittsburgh.
- ^ Boyle, Alan (13 בנובמבר 2013). "Such deep roots you have: How Little Red Riding Hood's tale evolved". NBC News (באנגלית). NBC News. נבדק ב-7 ביוני 2020.
{{cite web}}: (עזרה)
